כיצד מינימליזם מעודד את הכלכלה

אם כולם היו מפסיקים באחת לבזבז את כספם, הכלכלה שלנו היתה מתרסקת. זה מובן מאליו. כתוצאה מכך, אחד הטיעונים המרכזיים של מרבית האנשים כנגד המינימליזם, הוא שאם כולם יהפכו למינימליסטים, הרי שכולנו נאבד: המערכת הכלכלית כפי שאנו מכירים אותה כיום תתמוטט, ולא יהיה לנו עוד את העושר הנחוץ על מנת להמשיך ולרכוש גאדג'טים מיותרים, בגדים שיוצרו בתנאי עבדות בעולם השלישי, ומוצרים מחורבנים אחרים מפלסטיק זול.

טענה זו סובלת כמובן מכמה בעיות.

ראשית, אף מינימליסט לא טוען כי עלינו להפסיק לבזבז כסף, או כי עלינו להפסיק לצורך באופן מוחלט. הצריכה עצמה היא לא הבעיה, הבעיה היא הצרכנות, או מה שנהוג לכנות "תרבות הצריכה" – מערכת משולבת של כוחות המביאים אותנו להאמין כי איכות חיינו תשתפר במידה ורק נמשיך לצרוך עוד ועוד, ושצריכה לא מבוקרת תעודד צמיחה כלכלית ופירותיה של זו יחלחלו לכלל האוכלוסייה.

עבור קטני האמונה, דואגת אותה מערכת כלכלית תרבותית לשנות באופן תדיר אופנות, סטייל וסמלי סטטוס, וליתר ביטחון מגדילה לעשות ומטמיעה מנגנוני יישון מכוונים במוצרים, רק על מנת לוודא שייכפה עלינו להמשיך ולקנות חדשים.

האמת היא כמובן שונה. מעבר לרמה מסוימת של צריכה, מעבר לנקודת ה"מספיק", עוד ועוד חפצים ורכוש לא ישפרו את איכות חיינו, וככל הנראה להפך, הם רק יפגמו בה – אנו נאלץ לבטח, לנקות, לתקן, להחליף ולדאוג, שלא לומר להמשיך ולעבוד ללא ליאות על מנת לממן את כל האופרציה הזו, וזאת בעוד שהדברים החשובים באמת בחיים (אזהרת קלישאה) אינם ניתן לאריזה ומסחור. אהבה, אושר, שביעות רצון וסיפוק הן תחושות פנימיות וסובייקטיביות, שברוב המקרים ניתנות להשגה ללא השקעה משמעותית של ממון.

לאור האמור, אבקש להגדיר מינימליסט כאדם שאינו נמנע לחלוטין מצריכה (ולו מפני שהדבר אינו אפשרי באמת) אלא כאדם המשקיע יותר מחשבה והתכוונות בטרם הוא בוחר מטרה או חפץ עליה הוא עתיד להוציא את כספו, ובמקום להסתפק ברצייה בלבד ולהיכנע לה מיד, הוא עוצר ותוהה איזה ערך אמיתי יוסיף הפריט החדש לחייו.

ואחרי שאמרתי כל זאת, להלן האופנים בהם מינימליסטים תורמים, ולטעמי באופן הטוב ביותר האפשרי, לחיזוקה של המערכת הכלכלית:

השקעה בחוויה ולא ברכוש. מרבית המינימליסטים אינם סגפנים כפי שניתן היה אולי לטעות ולחשוב, והם נהנים כמו רוב האנשים להוציא את כספם על צבירת חוויות – נסיעות, הופעות, קונצרטים, חופשות, תיאטרון, מוזיאונים וכדומה.

גם אני איני בוחל בהוצאות מסוג זה, ורק לפני שלושה חודשים, למשל, טסתי עם חבר לצפות במופע האיחוד של מונטי פייתון בלונדון. הגם שההוצאה הכספית היתה גבוהה יחסית לחופשה של חמישה ימים (טיסות, מגורים, שהייה וכרטיס למופע עצמו), אני יכול להעיד בלב שלם כי היא היתה שווה כל אגורה.

 

גם חופשות אחרות אליהן יצאתי, והגם שאני משתדל ככל האפשר לחוות אותן בהתאם לרוחה של תנועת ההאטה, קרי, מגורים בדירה ולא במלון, שהייה של זמן רב ככל האפשר במקום אחד והימנעות מאטרקציות תיירותיות (ראו למשל בפוסטים "סלואו והעיר הגדולה"), הביאו אותי להוציא סכומי כסף לא מבוטלים, אולם שוב, אינני רואה בכך טעם לפגם, החוויות ממרבית החופשות יישארו איתי לשארית חיי, והן מנעימות את זמני גם הרבה לאחר התרחשותן.

בשורה התחתונה, כל אחד מאיתנו יכול להוציא כסף ולתרום לכלכלה גם בלי לחזור הביתה עם רכוש מיותר, כל שעליו לעשות זה לגלות איפוק בתור לדוכן המזכרות.

השקעה באיכות ולא במחיר. הזכרתי את הנקודה הזו בפוסט על הזכות לעצלות – מינימליסטים תמיד יעדיפו מוצר איכותי, כזה שכל הסקירות, חוות הדעת של הצרכנים האחרים, ההשוואות, והאישורים השונים יבטיחו כי הוא ידידותי לסביבה ולמשתמשים, וזאת על פני מוצר זול שככול הנראה הם יאלצו להחליף מידי כמה שנים.

שולחן הכתיבה שלי, שעשוי מעץ מלא ויוצר בשנות החמישים, נקנה בשוק הפשפשים ומלווה אותי מזה עשרים שנה. הספה בסלון יוצרה על ידי נגר מקומי ואני רובץ עליה להנאתי מזה חמש עשרה שנים. מערכת הסאונד בביתי מורכבת מפטיפון רדיו של חברת פיליפס, כבן שלושים, שנרכש מזוג פנסיונרים בחיפה, ועדיין עובד כמעט כמו ביום שנרכש. עכשיו, סעו לסניף איקאה הקרוב, או לשקם אלקטריק, ונסו למצוא שם תחליפים דומים שיחזיקו מעמד מספר זהה של שנים.

מאופן פעולה זה יכולות לנבוע לפחות שתי השלכות ישירות וחיוביות על הכלכלה: הראשונה, חברות המייצרות מוצרים איכותיים ועמידים יזכו לשגשוג, וחברות המייצרות מוצרים שבירים ופגומים ייעלמו, ומכאן שהכלכלה עצמה תתחזק ותתייצב, והחוזה הבלתי כתוב בין הצרכן ליצרן, המבטיח מצד אחד תשלום ומצד שני מוצר ראוי, ישוב לעמוד על כנו. השנייה, וכתוצאה ישירה מהראשונה, טביעת הרגל האקולוגית של המערכת הכלכלית תקטן באופן דרמטי, וסכומי עתק המוקדשים כיום לטיהור וניקוי האוויר, האדמה, הנהרות והימים יכולים יהיו להיות מופנים למטרות ראויות אחרות.

השקעה בעסקים קטנים ומקומיים. מינימליסטים, לתפיסתי, ובהתאמה לסעיף הקודם, יעדיפו תמיד עסקים קטנים ומקומיים, יהיו אלה חנויות הספרים, המזון, האופניים או הבגדים – בעליהן בדרך כלל אינם מונעים משורת הרווח הסופית, לפחות לא באופן בלעדי. הם כמובן צריכים להרוויח די למחייתם ורווחתם, אולם מה שהביא אותם לעיסוק הספציפי שלהם זו בדרך כלל התשוקה למוצר או השירות שהם מספקים. אני חווה זאת על בשרי כשאני נכנס לחנות האופניים "גורדון בנט" למשל, או לחנות הספרים והעתיקות "ספרי הברון", או למסעדת "טשרניחובסקי 6" השוכנת בסמוך לביתי – מה שמבטיח תמורה הולמת לכספי היא התשוקה של בעלי המקצוע המספקים לי מוצר או שירות, והיא זו שגם מבטיחה, בדרך כלל, כי איכותו תהיה טובה מזו שאוכל למצוא ברשתות הגדולות.

לאופן פעילות זה ישנה השלכה נוספת מעבר לערך בו אני זוכה בעת ביצוע העסקה – הכסף שלי מתפזר בצורה טובה יותר בקהילה בה אני חי, ואינו מגיע הישר לידיהם של בעלי השליטה בחברות הגדולות והספורות השולטות במשק. ההיגיון מאחורי ההחלטה שלא לקנות ברשתות הוא כלכלי טהור – כאשר אני קונה בעסק שכונתי קטן, בעליו עושה שימוש בכסף ומשיב אותו למחזור העסקי הקיים. כאשר אנחנו קונים בסניף של רשת "מגה", מרבית הכסף נטמן עמוק בחשבון הבנק של דודי ויסמן, שאם כל הרצון הטוב אינו יכול לבזבז את כולו, וכך הוא למעשה "אובד" מהמחזור, ויש צורך בייצורו של כסף נוסף.

למעשה, אני לא מעוניין ב"תמרוץ" הכלכלה, לפחות לא כל עוד הצמיחה אינה משרתת את הציבור הרחב. במקום זאת אני מעוניין בשיפור הכלכלה לטווח הארוך, ואני מבקש להשיג זאת באמצעות מעורבות בקהילה ותמיכה בעסקים מקומיים – במידה ועוד אנשים יאמצו גישה זו, נוכל לבנות כלכלה חזקה המשרתת באופן הטוב ביותר את הכמות הגדולה ביותר של האנשים. כתבתי על כך בלא מעט הזדמנויות בעבר, ולכן לא ארחיב, רק אוסיף כי דרך זו בוודאי עדיפה על פני תחושת הדחיפות והבהילות המאפיינת את תרבות הצריכה הנוכחית, והמשך האגירה של כמויות עצומות של זבל שלא היינו זקוקים לו מלכתחילה.

ואחרי כל זאת, תמיד יהיו אנשים שייטענו כי הכול טוב ויפה, אולם בשורה התחתונה אנו רוכשים פחות מוצרים ולפיכך מינימליזם מוביל לפגיעה בכלכלה. לאלה לא נותר לי אלא לומר כי אם הכלכלה כפי שהם תופסים אותה ניזונה ממוצרים לא ראויים, פורחת באמצעות פגיעה בסביבה ובבריאות האנשים, ומשגשגת היישר לכיסיהם של בעלי הון מועטים, אולי הגיע הזמן שנשקול להחליף אותה במשהו אחר ושונה לחלוטין.

________

בכתיבת הפוסט התבססתי חלקית על הטור STIMULATE THE ECONOMY LIKE A MINIMALIST מאתר "המינימליסטים" ממנו אנו מתרגמים לעיתים (ברשות היוצרים) מאמרים נבחרים. לתרגומים שהועלו עד כה לחצו כאן.

________