נאום אי השוויון ש- TED לא רוצה שתראו

ניק האנאוור הוא משקיע הון סיכון מסיאטל שהיה, בין השאר, המשקיע החיצוני הראשון בענקית הקמעונאות המקוונת אמזון. היום הוא איש עשיר מאוד. האנאוור סבור שהוא ויזמים אמידים מסוגו אינם יוצרים מקורות עבודה. לשיטתו, מי שכן יוצר מקומות עבודה הוא מעמד הביניים, ושקיעתו של זה מסכנת את ארה"ב כולה, על עשיריה וענייה. הטקסט המובא כאן הוא תמליל ההרצאה שנשא האנאוור בכנס TED בחודש מרס האחרון. סרטון הווידיאו של ההרצאה אינו זמין לצפייה באינטרנט, מפני שב –TED  החליטו שהיא יותר מדי מעוררת מחלוקת מבחינה פוליטית מכדי להעלותה לאתר הארגון. אתם מוזמנים לקרוא אותה ולהחליט.
___________

"מדהים עד כמה רעיון אחד יכול לעצב חברה שלמה ואת המדיניות שלה. תחשבו על הרעיון הזה: אם המיסים על העשירים יעלו, שיעור יצירת מקומות העבודה יירד. הרעיון הזה הוא נר לרגלי הרפובליקנים. הדמוקרטים, מצדם, כמעט ולא טורחים לקרוא עליו תיגר וכך הוא עיצב חלק ניכר מהנוף הכלכלי של ימינו.

אבל, לפעמים הרעיונות אותם אנחנו חושבים לאמת לאמיתה הם שגויים לחלוטין. במשך אלפי שנים היו בטוחים בני האדם כי כדור הארץ הוא מרכז היקום. הוא לא, ומחקריו של אסטרונום בן ימינו שממשיך להאמין בכך יהיו פגומים מיסודם. באופן דומה, פקיד ציבור בכיר שהאמין שהעשירים והעסקים  הם 'יוצרי מקומות עבודה' ועל כן אין להטיל עליהם מס, יוביל מדיניות פגומה מיסודה.

אני הקמתי, או לפחות עזרתי להקים, עשרות עסקים בהם שכרתי מאות עובדים. אבל אילולי היה אדם אחד שיכול היה להרשות לעצמו לקנות את מה שמכרנו, העסקים שלי היו נכשלים כולם ומקומות העבודה בהם היו מתפוגגים. זוהי הסיבה שאני יכול לטעון בביטחון שלא אנשים עשירים ולא עסקים הם אלו שיוצרים מקומות עבודה. הדבר שמוביל להעלאת שיעור התעסוקה הוא לולאת ההיזון החוזר בין צרכנים לבין עסקים. רק הצרכנים הם אלו שיכולים להניע את 'מעגל החיים' הזה, של הגדלת הביקוש ושכירת עובדים. במובן זה, הצרכן הממוצע בן מעמד הביניים יוצר הרבה יותר מקומות עבודה מאשר בעל הון כמוני. לכן, כאשר אנשי עסקים לוקחים לעצמם את הקרדיט על יצירת מקומות עבודה, הדבר דומה מעט לסנאים שלוקחים לעצמם את הקרדיט על יצירת האבולוציה, כאשר למעשה, פני הדברים הם הפוכים.

תזכורת - שרי האריסון מייצרת מקומות עבודה

גם אילן בן דוב מייצר מקומות עבודה

רשתות השיווק תורמות את חלקן לקהילה

כל מי שניהל פעם עסק יודע ששכירת עובדים הוא מפלטו האחרון של הקפיטליסט, דבר שאנו עושים רק כאשר הביקוש הצרכני מאלץ אותנו. במובן הזה, לקרוא לעצמנו יוצרי מקומות עבודה אינה רק טעות, אלא גם חוסר כנות. זו הסיבה מדוע המדיניות הנוכחית שלנו שגויה לחלוטין. כאשר אתה נדרש למסות מערכת בה מרבית הפטורים פועלים לטובתם של העשירים ביותר, כשהכול בשם יצירת מקומות עבודה, התוצאה היחידה היא שהעשירים מתעשרים עוד יותר.

מאז 1980, נתחם של העשירים בעוגת ההכנסות האמריקנית גדל ביותר מפי שלושה, ואילו שיעורי המס בפועל ירדו בכמעט 50%. בהתחשב בנתונים הללו, אם נכונה הסברה שהורדת המיסוי על העשירים כדי להעשירם עוד יותר מובילה ליצירת יותר מקומות עבודה, היינו אמורים לטבוע במשרות היום. אבל, שיעור האבטלה ותת התעסוקה מרקיע שחקים.

שקופית מתוך ההרצאה המראה כיצד העליה באבטלה התרחשה במקביל להורדת המס על העשירים

סיבה נוספת בגינה הרעיון הזה הוא כל כך מוטעה היא שלעולם לא יהיו בנמצא מספיק אמריקנים סופר-עשירים כדי להניע כלכלה עצומת ממדים. ההכנסות השנתיות של אנשים כמוני גדולות פי כמה מאות, אם לא כמה אלפים, של פעמים מאלו של האמריקני הממוצע, אבל אנחנו לא קונים פי כמה מאות או כמה אלפים יותר מוצרים ממנו. בבעלות משפחתי ישנן שלוש מכוניות, לא 3,000. אני קונה מספר זוגות מכנסיים וכמה חולצות בכל שנה, בדיוק כמו מרבית הגברים האמריקנים. כמו כל אחד אחר, אני יוצא לאכול בחוץ עם חברים ומשפחה רק מדי פעם.

אני לא יכול לקנות מספיק מכל דבר על מנת לפצות על העובדה שמיליוני אמריקנים מובטלים ותת-מועסקים לא יכולים לקנות בגדים או מכוניות חדשים, או להרשות לעצמם לצאת לאכול בחוץ. אני לא יכול לקנות מספיק על מנת לפצות על הצמצום בצריכה של הרוב הגדול של המשפחות האמריקניות שקורסות תחת עומס הוצאות המחיה המאמירות והכרסום המתמשך במשכורות. הנה לכם עובדה בלתי נתפסת. אילו משפחה אמריקנית ממוצעת הייתה נהנית כיום מנתח זהה בעוגת ההכנסות לנתח אותו קיבלה בשנת 1980, היא הייתה מרוויחה 25% יותר מכפי שהיא מרוויחה כיום. מדובר ב-13,000 דולר נוספים מדי שנה. איפה הייתה הכלכלה אם זה היה המצב?

בעלי הון כמוני נהנים מפריבילגיות משמעותיות בשל ההתייחסות אלינו כאל יוצרי מקומות עבודה, הנמצאים בטבורו של היקום הכלכלי. השפה והמטאפורות בהם אנו משתמשים כדי להגן על צדקתו והגינותו של הסדר החברתי והכלכלי הקיים משקפות זאת היטב. כך למשל, פסע קטן מפריד בין 'יוצר מקומות עבודה' (Job Creator) ל-'היוצר' (The Creator, גם: הבורא). את המונחים הללו לא בחרנו במקרה, חייבים להודות שכינויו של מישהו 'יוצר מקומות עבודה' טומן בחובו הנחה על הדרך בה הכלכלה עובדת ואף מתקפת דרישה למעמד ולזכויות המגיעות עמו. ההפרש הבולט בין מס של 15% על רווחי הון, דיווידנדים ורווח שיורי לבעלי הון לבין שיעור מס שולי של 35% על ההכנסה של האמריקני הממוצע הוא זכות מיוחדת שקשה להצדיקה מבלי לייחס לעשירים תכונות אלוהיות.

כבר ראינו את זה ב-30 השנים האחרונות. אנשים עשירים כמוני לא יוצרים מקומות עבודה. למעשה, מקומות עבודה הן תוצאה של לולאת היזון חוזר מערכתית אותה מניעים צרכני מעמד הביניים, וכאשר אלו משגשגים, העסקים צומחים, שוכרים עוד עובדים והבעלים מרוויחים. זוהי הסיבה מדוע הטלת מס על העשירים כדי לשלם על השקעות שיועילו לכול היא עסקה מוצלחת גם עבור מעמד הביניים וגם עבור העשירים. אז הנה לכם רעיון ששווה להשמיע.

בכלכלה קפיטליסטית, יוצרי מקומות העבודה האמתיים הם אנשי מעמד הביניים. מיסוי העשירים על מנת לאפשר השקעות שיגדילו את מעמד הביניים הוא הדבר הנכון והיחיד שאנו יכולים לעשות עבור מעמד הביניים, העניים והעשירים.

תודה רבה."

(למאמר המקורי בשפה האנגלית)

___________

עדכון – ההרצאה עלתה לרשת גם בוידאו (ותודה ליובל על הלינק)

___________

באותו נושא:

"יותר חשובה מהשכר היא העובדה שאותם טייקונים באמת חושבים שבלעדיהם אותם עשרות אלפי בני אדם ימצאו את עצמם בלשכת האבטלה. אם מחר כל סניפי שופרסל יסגרו, האם זה אומר שאנשים לא יזדקקו למרכול בשכונה שלהם? יזדקקו גם יזדקקו. רק שבמקום רשת ארצית שתורמת לעושרה של קבוצה מצומצמת של בעלי שליטה, יכולים לקום מאות סופרים משפחתיים, שיספקו תעסוקה והכנסה יפה ומספקת לבעליהם. הדוגמא הזאת תופסת גם לרשתות של מזון מהיר, בתי קפה, בנקים גדולים, חברות דלק, חברות אשראי… בכל מקום שבו יש חברה אחת שמרוויחה 450 מיליון ₪ ברבעון יכולות להיות 10 חברות שמרוויחות 45 מיליון, ומאה חברות שמרוויחות 4.5 מיליון – הרי לכם תהליך ראוי של הפרטה – להפוך רשתות ותאגידים לעסקים אינטימים, ייחודיים, תחרותיים, מגוונים, קטנים ופרטיים.

אנחנו לא צריכים את הטייקונים."

מתוך – על אנשים וטייקונים

__________