בפרק הקודם "להחליט שמספיק" הכרנו את עקומת הסיפוק. ראינו שהחל משלב מסויים, עוד ועוד חפצים, מוצרים ושירותים, לא רק שלא הופכים אותנו לאנשים מאושרים יותר, אלה גם הופכים אותנו בסבירות גבוהה לאנשים מדוכאים יותר. על הגרף שמתארת עקומת הסיפוק ישנה נקודה אחת שמציינת את שיאה – נקודת המספיק – אותו מקום שבו יש לנו את היכולת ליהנות תמיד מהשפע ללא הנטל המכביד של הגודש המיותר. אם היינו צריכים לתאר במילים את החיים באותה נקודת שיא של הנאה וסיפוק, היינו כנראה בוחרים להגדיר אותם כ"פשטות מרצון".
פשטות מרצון היא דרך חיים שמאופיינת בחסכנות ובהסתפקות במועט, אולם אין לה דבר במשותף עם קמצנות וסגפנות, וזאת מהסיבה הפשוטה שבחיים של פשטות מרצון, הדגש מושם על ההנאה. כן, אנחנו בהחלט באנו ליהנות ואנחנו לא מתביישים בזה, אבל שוב, גם הנאה אין לבלבל עם נהנתנות. מנהנתנות משתמעת צריכה מופרזת של הנאות חומריות ומרדף בלתי פוסק אחר עוד, בעוד שחיים של פשטות מרצון הם חיים של הנאה ממה שיש לנו, ולא ממה שעדיין אין לנו, והם חיים של הסתפקות במועט ולא של צרכנות ראוותנית וחסרת מידה.
אם יש לנו ארון מלא בגדים ואין לנו מה ללבוש הרי שאנחנו כנראה בזבזנים חסרי מנוח. הבזבוז במקרה זה אינו נובע ממספר פרטי הלבוש הלא מנוצלים שבארון, אלא מהעובדה שאנו לא מצליחים לשאוב מהם כל הנאה. חיים של פשטות מרצון פירושם יכולת לשאוב מידה רבה ככל האפשר של הנאה ביחס לחומר – אם מכל פריט שיש לנו אנחנו נפיק הנאה, אנחנו נחייה חיים של פשטות מרצון. אם נזדקק לעשרות פריטים או יותר על מנת להעלות חצי חיוך על פנינו, כנראה שהחמצנו את טעם החיים עלי אדמות.
פשטות מרצון היא מציאת האיזון, היא היכולת להפיק ביעילות אושר מהעולם שאנחנו חיים בו. פשטות מרצון היא ניהול נכון של זמן, אנרגיה, מרחב, רכוש וכמובן כסף. בפרקים הבאים אנו נעסוק בדרכים הרבות שיאפשרו לנו ליישם גישה של פשטות מרצון בכל אחד מתחומי חיינו, להשיג שליטה וניצול מירבי של המשאבים שעומדים לרשותנו ולעשות זאת בצורה שתביא עימה אושר גדול – בשום שלב אנחנו לא נצטרך למנוע דבר מה מעצמנו – באופן כמעט פרדוקסלי, אנחנו עומדים לוותר על הכל, ובאותה נשימה, לזכות בהרבה יותר (קצת כמו יאיר לפיד כשחושבים על זה…) ועד שזה יקרה, אל תשכחו את האמת היהודית הנצחית: "איזהו העשיר? השמח בחלקו"
שבת שלום.
__________
לפרק חמש – להחליט שמספיק
__________