פשוט (לא) הלוואה

מי שנוסע בכבישי הארץ בשבועות האחרונים לא יכול לפספס את הקמפיין החדש של בנק ירושלים, "פשוט הלוואה", המבטיח ללקוחות כל הבנקים הלוואה של עד 50,000 ₪ לכל מטרה, ומבלי שהלווה יצטרך להיות לקוח הבנק. ההצעה של בנק ירושלים מצטרפת לעוד עשרות דומות של בנקים אחרים, אשר בשנים האחרונות משווקים במרץ הלוואות של עד 100,000 ₪ בריביות שונות, ואף מעודדים את קהל הלקוחות לקחת אותן על מנת לממן שיפוצים בדירה, אירועים או חופשות משפחתיות – אחרי הכול, הדבר הכי פשוט זה הלוואות.

רק שהאמת היא כמובן הפוכה. הבנק הוא לא חבר שלנו וההלוואה אינה פשוטה כלל וכלל, במיוחד כאשר אנחנו, מסיבות אלה ואחרות, איננו מצליחים לעמוד בה. סטטוס של בחור בשם יונתן קוטנר שעלה לפני שבועיים והפך ויראלי בתוך שעות ספורות מצליח להבהיר את הנקודה האחרונה בצורה הטובה ביותר – המערכת בנויה בצורה נצלנית שלא מיועדת אלא לסחוט מאיתנו עוד ועוד כספים, ומאחר וידינו אינה משיגה לשלם, הרי שאנו נגררים ללקיחה של עוד ועוד הלוואות.

קוטנר עצמו ציין בתחילת הסטטוס הקפקאי שהוא אינו חף מטעויות, אולם בעוד שהוא התכוון (למיטב הבנתי) להתנהלותו הנאיבית מול עו"ד של הבנק, הרי שאני, כמו לא מעט גולשים אחרים שהגיבו בנושא, חושב שהטעות המרכזית היתה לקחת הלוואה לצורך טיסה לחו"ל ומעבר דירה, ולעשות זאת כשהוא חי גם כך על אשראי בנקאי (מינוס 8,000 ₪ כעניין שבשגרה). אין באמור כדי לטעון שהמערכת עצמה נקייה מאשמה, ואני אהיה האחרון להגן על הבנקים, אולם אין ספק שמדובר היה בשאננות, שלא לומר יהירות – בעצם לקיחת הלוואה, כל הלוואה, שהחזריה נפרשים לאורך שנים, אנחנו בעצם טוענים לידיעת העתיד – מקום העבודה שלנו יעמוד על תילו בשנים הקרובות, הריביות במשק לא יעלו בצורה דרמטית, בריאותנו (טפו טפו) תהיה תקינה וכך הלאה.

במילים אחרות, כאשר אנחנו לוקחים הלוואה אנחנו נסמכים על הנחות שאין לנו שום דרך לבסס, ולמעשה אנחנו מהמרים על הישמרותה (ובדרך כלל גם שיפורה) של מציאות מורכבת עליה אין לנו באמת שליטה. הפוסט הנוכחי, לפיכך, מבקש לצמצם ככל האפשר את הצורך בלקיחת הלוואות, ולהציג אלטרנטיבות שפויות וחסכוניות.

אדגיש מראש את מה שאומר שוב בסיום – בחייהם של אנשים מתרחשים לעיתים אירועים קשים ולא צפויים שמחייבים אותם לקחת הלוואות (וגם במקרה שלהם יש מה לעשות) אולם הכוונה בפסקאות הקרובות היא לתקוף הלוואות שלא נועדו למצבי חירום, אלא לשרת את "איכות החיים" של מקבליהם. אנשים שלוקחים הלוואה שאינה הכרחית בוחרים במודע לחיות מעבר להישג ידיהם, לשקוע בחובות, ולטעמי משלמים מחיר כבד, כלכלי ונפשי.

אלך לפי סדר ההלוואות המופיע באתר בנק ירושלים

הלוואות

צילום מסך מאתר בנק ירושלים

 

רכב . אולי ההלוואה הפופולארית ביותר אחרי המשכנתא, ולמען האמת, בישראל קשה להאשים את הלווים – עם תחבורה ציבורית שמאפיינת עולם שלישי, ותכנון ארצי ומקומי המעודד שימוש ברכב פרטי, נראה שקשה כיום להסתדר ללא רכב פרטי. מאחר ואני בעליו של אחד איני יכול שלא להודות שיש אלמנט של נוחות בקיומו, אולם באותה נשימה אני מצהיר בלב שקט שאלמלא הרכב היה מגיע על חשבון מקום העבודה (כולל הוצאות ביטוח, תיקונים ודלק) הרי שלא הייתי שוקל לרגע להמשיך ולהחזיק רכב פרטי – הנוחות הרגעית מגיעה במחיר – מעבר להוצאה הראשונית הגבוהה, ישנה תחזוקה שוטפת שמגיעה לאלפי שקלים בשנה, תקלות לא צפויות שעלולות לנגוס בעוד סכומים משמעותיים, וכמובן, המחיר הנפשי שכרוך בנהיגה עצמה בכבישים.

אין מצב קיומי יותר אומלל מבחינתי מאשר נהיגה במכונית, ואין מצב קיומי יותר מאושר מאשר בעת רכיבה על האופניים שלי. מסיבה זו ממש אני משתדל להמעיט ככל האפשר בשימוש ברכב, ומעבר לנסיעה לעבודה וחזרה (4 ימים בשבוע) אני כמעט ואיני מזיז אותו. בהתאמה, לו הייתי צריך לשלם על הרכב בעצמי, הייתי בוחר, מבלי להניד עפעף, באחת מן האופציות הבאות:

תחבורה ציבורית – ציינתי כבר שאיני רוכש יותר מידי כבוד למערכת הנ"ל, אולם אם השיקול הוא בין החזקה של רכב פרטי, על כל המשמעויות הכלכליות הנלוות לה, ושימוש באוטובוס כדי להגיע לעבודה, אני אבחר בשנייה. נכון, הנסיעה תיארך 45 דקות במקום חצי שעה (לפחות לפי המידע שבאתר, אני מעריך שההפרש בפועל הוא גדול יותר), אולם בתמורה אני אוכל לקרוא ספר, לבהות או לנמנם במקום לתמרן בין עשרות מטורפים שממהרים להגיע למקום עבודתם. זה אגב מה שאני וזוגתי עושים בדרך כלל כאשר אנחנו רוצים לבלות יום או יומיים בעיר אחרת בארץ – לוקחים אוטובוס או מונית שירות וחוסכים לעצמנו את הצורך להיגרר עם מכונית.

אופניים – למרות שיש לי רכב אני רואה באופניים וברגליים את כלי התחבורה הראשיים שלי, וכפי שכתבתי, הרכב אינו כמעט ואינו זז מהחניה בשעות הערב או בסופי השבוע. האופניים משמשים אותי להגיע לכל מקום, בדרך כלל בטווח רכיבה של עד חצי שעה, והם עושים זאת ללא כל עלות כספית משמעותית. הדבר היחיד שמונע ממני כרגע לרכב לעבודה מידי יום (רכיבה של כשעה להערכתי בכל כיוון) הוא העדר שבילי אופניים מתאימים וכמובן, עצלנות טבעית.

קאר פול – תחבורה ציבורית ואופניים לא יכולים להעניק מענה מוצלח למי שצריך להתנייד למרחקים ארוכים יותר המצריכים החלפות אוטובוסים וכדומה, אולם בסבירות גבוהה במקום העבודה שלכם יש עוד אנשים בעלי רכב הנוסעים מנקודה א' לנקודה ב' באותן שעות, ואם לא במקום העבודה אפשר לנסות ולמצוא כאלה באתרים ייעודיים, כגון זה. נסיעות משותפות, גם אם לא יחסכו מכם בהכרח את הצורך ברכב פרטי, בהחלט יכולות לסייע בצמצום ההוצאות השוטפות.

רכב שיתופי – הדוגמא המוכרת היא זו של Car2go היכולה לספק פתרונות לאלה מאיתנו הזקוקים לרכב אחת לתקופה ולא באופן יומיומי, ובעבור אלה מאיתנו שבכל זאת זקוקים לרכב מידי יום, עדיין פתוחה אופציה של שיתוף. מדובר כמובן ביוזמה מורכבת יותר, ואני מודה שאינני מכיר יותר מידי דוגמאות מוצלחות ליישומה, אולם אפשר לנסות ולמצוא "שותפים" לרכב – אם אלמוני עובד בבקרים ופלוני בערבים, והם גרים באותו אזור, אין מניעה לרכוש רכב יחדיו על מנת לקצץ באופן דרסטי בהוצאות. אני עצמי חושב לאחרונה יותר ויותר על "מכירה" של חלק מזכויותיי ברכב הפרטי שלי.

כל אחת מן האופציות הללו כרוכה בויתור כזה או אחר על אלמנט הנוחות, אולם היא עדיין עדיפה אלפי מונים על פני לקיחת הלוואה ושקיעה בחובות.

 

שיפוץ בית. הלוואה לשיפוץ בית יכולה להתרחש באחד מהמקרים הבאים: רכשתם דירה ואתם מעוניינים לשפץ אותה לפני מעבר, הדירה/הבניין הגיע למצב שאינו מאפשר המשך מגורים נאות, או שהחלטתם "להחליף אווירה".

אם אתם עונים למקרה השלישי, אני בספק אם יש לי משהו שאוכל לומר כדי להניא אתכם מהמעשה – אנשים שמוכנים לשקוע בחובות רק כי נמאס להם מהמטבח הנוכחי ראויים ככל הנראה לשלם ריביות גבוהות ולשקוע עד צווארם בחובות – ועדיין, אני אנסה: אל תעשו את זה! במקרים רבים מה שמניע זוגות להיכנס להרפתקה של שיפוץ הבית הוא לא דווקא השעמום מהבית עצמו, אלא השעמום ממערכת היחסים. "פרויקטים" כגון שיפוץ בית, מעבר דירה, תכנון חופשה ועוד הם לעיתים רק דרך אחת להתניע קשר מנומנם, ולטעמי יש דרכים מוצלחות יותר ובוודאי זולות יותר לעשות זאת.

אם אתם שייכים לאופציה הראשונה, ואכן רכשתם דירה ואתם שוקלים לקחת הלוואה נוספת על מנת לשפץ אותה, ההמלצה שלי היא להיכנס אליה כמו שהיא, ולגור בה לאורך תקופה מבלי להיכנס להתחייבויות כספיות נוספות. גם כך המשכנתא שלקחתם עומדת לרבוץ על כתפיכם בעשרות השנים הבאות, ובמקרים רבים זוגות מחליפים את הדירה הראשונה שרכשו לאחר התרחבות המשפחה, כך שאין באמת טעם להשקיע עוד מאות אלפי שקלים בשיפוץ אדריכלי. מה שהופך את הדירה לנעימה למגורים זה האנשים שחיים בה, ולא האסלות המרחפות או גופי התאורה היוקרתיים.

האופציה השנייה שהזכרתי, השיפוץ ההכרחי, היא גם הקשה מכולן. בהתאמה, ההמלצה שלי היא להימנע עד כמה שאפשר מהגעה לסיטואציה הנ"ל. אל תרכשו דירה שלא ניתן להתגורר בה אם התקציב שלכם אינו מאפשר לעשות זאת, למעשה, אל תרכשו דירה כלל אם אתם זקוקים להלוואה על מנת לרכוש אותה (בנושא המשכנתא, ראו בהמשך).

אני מתגורר בבניין שהוגדר כבניין מסוכן לאחר שחלקים ממנו החלו להתפורר ולפול על המדרכה שתחתיו, ובימים אלה ממש מתנהל בו שיפוץ מינימאלי על ידי בעלי הנכס – מאחר ואני גר בשכירות, ההוצאה הכספית הזו אינה רובצת לפתחי.

מעבר לכל האמור, ובעבור שלושת האפשרויות, תמיד כדאי לבחון אפשרויות של "עשה זאת בעצמך" גם כאשר הדבר נוגע לשיפוץ הדירה. בעשורים האחרונים מרביתנו הפקרנו לחלוטין את היכולות המעשיות והבסיסיות שבעבר אפיינו את מרבית האנשים (לבנות משהו, לתקן משהו) ולמזלנו יש לא מעט אנשים שעדיין אוחזים בהן, וגם מוכנים בשמחה ובחינם ללמד אחרים. בקרו באתר "בידיים", או חפשו בגולל "שפץ ביתך בעצמך".

לימודים. כבוגר שני תארים אקדמאים קשה לי להמליץ לאנשים לוותר על השכלה רק מהסיבה שאין להם את הממון הנדרש. הגם שלמדתי מקצועות הנחשבים חסרי תכלית לחלוטין (קולנוע עיוני ופילוסופיה) אני יודע בוודאות שהשנים באוניברסיטה והתכנים אליהם נחשפתי שינו את חיי באופן מהותי. לפיכך, ולאור המצב בשוק העבודה שעדיין מחייב תארים אקדמאים למרבית התפקידים המעניינים והרווחיים, אני בהחלט אמליץ על לקיחת הלוואה לצורך הלימודים, אולם תחת כמה סייגים:

מיציתם קודם לכן כול אופציה אחרת (צמצום הוצאות אחרות בראש ובראשונה ועזרה מהמשפחה), בחרתם באוניברסיטה מסובסדת ולא במכללה יקרה והגשתם בקשה לכל מלגה אפשרית שקיימת בעולם.

מעבר לכך, ולאלה מכם שאינם זקוקים לתואר לטובת השתלבות בשוק העבודה, אלא מבקשים ללמוד מתוך עניין גרידא – סביר להניח שמלכתחילה אינכם זקוקים להלוואה, אולם במידה וכן, יש כיום די אתרים בעולם המספקים ידע אקדמאי נרחב ובחינם, קורסרה הוא אולי המוכר שבהם.

טיפולי שיניים. נושא כואב בהחלט. בארץ לא קיים ביטוח שיניים ראוי ובמחיר הוגן, ורבים מאיתנו מוציאים אלפי שקלים על טיפולי שיניים יקרים. גם כאן יש כמה אפשרויות טובות לפני לקיחת הלוואה, והראשונה שבהן היא כמובן פניה לרפואת שיניים דרך קופת החולים בה אנו חברים. מסיבה לא ברורה חלקים גדולים מהאוכלוסייה פונים ישירות לרפואה הפרטית (כנראה מתוך סברה מוטעית אודות איכותם של רופאי השיניים בקופות) ומשלמים את המחירים הגבוהים שהם דורשות.

מעבר לכך, נסו להיעזר באתר "כל זכות" המרכז את נושא טיפולי השיניים המסובסדים, וכמובן, נסו להימנע מהצורך בטיפולי שיניים יקרים באמצעות שמירה פשוטה ועקבית על היגיינת הפה, בעלות אפסית של חוט דנטאלי ומברשת שיניים תקנית.

רכישת ציוד. קטגוריה מעורפלת משהו שיכולה לכלול בתוכה הכול, החל מציוד לסקי וכלה במקררים לעסק חדש שאתם מקימים. בכל אחד מהמקרים, נסו את אחת מהאופציות הבאות: לאתר ציוד שנמסר, לרכוש ציוד יד שנייה, להשאיל מחברים או לקנות במשותף עם משתמשים אחרים.

אם לא מדובר בציוד תומך חיים, הוא כנראה לא מצדיק לקיחת הלוואה משמעותית.

סגירת התחייבויות. אלוהים, האירוניה. לקחת הלוואה על מנת לסגור התחייבות היא אולי ההמחשה הטובה ביותר למלכודת הדבש של עולם ההלוואות הבנקאיות. אם יש לכם התחייבויות קודמות ואתם לא עומדים בהחזרים שלהם, סביר להניח שאתם עושים משהו לא בסדר באופן כללי, ושהלוואה נוספת רק תגרום לכם לשקוע עוד יותר בבוץ הטובעני. במקום זאת, נסו לשנות דרמטית את סגנון החיים שלכם. ותרו על ארוחות בחוץ, על בילויים, על חופשות, על דירה משלכם (חזרו לגור לתקופה עם ההורים, רובם ישמחו) ואמצו סגנון חיים של פשטות מרצון. כדי ללמוד איך בדיוק לעשות זאת ולקבל את המוטיבציה הדרושה, מומלץ ללכת לספריה ולהשאיל את הספר "הכסף או החיים".

עזרה לבן משפחה. משפחה היא דבר חשוב, ואני בהחלט הייתי מצפה לעזרה ממשפחתי לו הייתי נקלע לקשיים כלכליים. עם זאת, בשום שלב או מצב לא הייתי מוכן שקרוב משפחה ישקע בחובות על מנת לעזור לי. אם יש לכם קרוב משפחה שזקוק לעזרה המחייבת אתכם לקחת הלוואה, כנראה שהוא כבר מיצה את אפשרויות האשראי שעמדו בפניו (הלוואה ומחזור של הלוואה) ומצבו עדיין לא שופר. המחשבה שהיגררות לבור הכלכלי בו הוא נמצא תעזור למי מכם היא מוטעית מיסודה.

נסו לצמצם היתכנות של סיטואציות לא נעימות כאלה באמצעות חינוך פיננסי נכון של בני המשפחה, והגנו על עצמכם ככל האפשר מפני קטסטרופות כלכליות, באמצעות רכישה של ביטוח בריאות מינימאלי וביטוח סיעודי – שני דברים שבמדינה שלנו הם כמעט הכרחיים לצערי.

בכל מקרה, גם בסעיף זה וגם בקודם, מומלץ להיעזר בעמותת "פעמונים" שהוקמה בדיוק על מנת לייעץ במקרים דומים.

אירוע משפחתי. חתונה, ברית, בר מצווה וכו' הם אכן אירועים מרגשים, אבל אם אתם צריכים הלוואה כדי לחגוג אותם, אתם ככל הנראה קורבנות של תרבות השופוני הנוכחית. אם אין לכם כסף אל תגיעו לאולם במסוק, אל תשכרו לילדה כוריאוגרף, ואל תאכילו 200 אנשים לפני שאתם מקצצים לקטן את העורלה. יש די והותר דרכים לחגוג בצורה אינטימית וזולה, שתכבד יותר את המאורע, ותסייע לו להיחרט כאירוע משמעותי ואותנטי בחיים.

טיול . מה שנכון לאירוע המשפחתי נכון גם לחופשות, רק שבחופשות יש משהו יותר מעגלי – אנחנו זקוקים לחופשות מאחר ואנחנו עובדים קשה, ואנחנו עובדים קשה מאחר ואנחנו מוציאים יותר ויותר כסף, בין השאר על חופשות. אם תעבדו פחות תחושו צורך מועט יותר לנפוש על חופים רחוקים, ואם תוותרו על הסטאטוס החברתי שמתלווה לנסיעות דו שנתיות לחו"ל תוכלו לחסוך הון על מלונות יקרים.

ובכל מקרה, כשאתם יוצאים לחופש עשו זאת במסגרת התקציב שלכם. גם אם זה אומר להחליף דירות, לישון על ספות, לנסוע מחוץ לעונה ולהשקיע עוד שעה במציאת הטיסה הזולה.

כמובן שגם לא חייבים לטוס לשום מקום. באחד מהפוסטים הראשונים שעלו באתר המליץ עמית גל, הפרסומאי שמכר את הג'יפ שלו, על בילוי של חופשה משפחתית בבית, הקריאה מומלצת ורלוונטית כתמיד.

 

אחר. למרות שהפוסט מתארך, אני אפילו לא קרוב לכסות את כל המקרים והסיטואציות המביאות אנשים לקחת הלוואות, ועדיין אבקש להתייחס בקצרה לזו הידועה מכולן, המשכנתא. רוב הזוגות הצעירים כיום מתקשים מאוד ברכישה של דירה ללא הלוואת ענק הנפרשת על פני עשרות שנים, ובמובן זה אני וזוגתי לא שונים מהם. ההבדל הוא שאנחנו מעדיפים, לפחות בשלב זה, שלא לשעבד את עצמנו לנכס ולהלוואה עצומה, ובוחרים לגור בשכירות. זה לא המקום והזמן להיכנס לוויכוח האינסופי והבלתי מוכרע (לטעמי) בנוגע למה עדיף – לזרוק את הכסף על ריבית או על שכירות – אבל כן אומר שאנחנו חשים שמגורים בשכירות שומרים במובן מה על החירות והגמישות שלנו, ובמידה ונחליט לרכוש דירה נעשה זאת בעיר אחרת, ונבחר נכס שנוכל להרשות לעצמנו ללא הלוואה כלל, והוא מצידו יממן חלקית את שכר הדירה שנמשיך לשלם בעיר תל אביב.

 

לאורך רוב ההיסטוריה האנושית בני האדם נלחמו והקיזו דם בעבור חירותם. נכון להיום, כשאנו זוכים להינות מחירות אישית גדולה מתמיד, ההלוואות מתגלות כדרך המקובלת ביותר לוותר על זכות בסיסית זו. ועדיין, וכפי שציינתי בהתחלה, אנשים רבים מגיעים למצבים שמאלצים אותם, הלכה למעשה, לקחת הלוואות. מצבים שלא הייתי מאחל לעצמי או לאיש – מחלה קשה, עסק שקרס, הסתבכות כזו או אחרת – גם במקרים אלה, כשאתם מגיעים למצב של חוסר ברירה, עדיין יש כמה דרכי פעולה שמומלץ ליישם בדרך להלוואה:

נסו לקבל את עזרתה של האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית, המעניקה הלוואות לנזקקים ללא ריבית.

נסו להלוות מבני משפחה שיש להם כסף ויכולים להרשות לעצמם.

התמקחו עם פקיד הבנק שלכם כאילו היה אחרון הרוכלים בשוק הפשפשים – אתם תופתעו לגלות את הפערים שניתן להשיג בריבית.

ואחרון חביב – אם לקחתם הלוואה, לעולם, לעולם אל תאחרו בהחזרים. הבנק ואתם לא באמת חברים טובים.

_________

באותו נושא

101 דרכים להאט את החיים – מה זה כסף

_________

תגובות7

  • להגיב אוגוסט 30, 2014

    גיא

    כשאנו לוקחים הלוואה עבור צריכה אנחנו בדרך כלל נסמכים גם על הנחות נוספות המבוססות על דימויי
    אושר שיצרנו או שיוצרו עבורינו. הפער בין דימויים אילו לבין החוויות בפועל ישפיע על רמת האושר
    האמיתית. אמה מה? מחקרים מראים שאנו גרועים בהערכת תחושותינו לחיוב ולשלילה(Impact Bias).
    מאחר והוצאת צריכה גדולה לא מבטיחה אושר גדול או מתמשך והוצאה קטנה בהחלט יכולה להפתיע
    , עדיף להשתמש בכסף במנות קטנות התאומות ניסיונות עבר חיוביים.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוגוסט 31, 2014

      עמית נויפלד

      מסכים איתך לגמרי, ובניגוד לאנשים אחרים, אני גם לא מסכים עם התיאוריה הגורסת שאדם "מתרגל" להנאות וזקוק לשדרוג שלהם בכל עת, ולפיכך גם להוצאה כספית גדולה יותר בכל פעם.

      החופשות הכי טובות בחיי היו בסיני, והן עלו גרושים, והארוחות הכי טובות היו ועדיין במסעדות פועלים קטנות וזולות.

        

  • שירלי
    להגיב אוגוסט 31, 2014

    שירלי

    פוסט חשוב מאין כמותו. היישר לתוכנית הלימודים בתיכונים.
    אם תרבות הצריכה הופכת את כולנו לצרכנים שהדרך היחידה שלהם להביע דעה ולנקוט עמדה היא לקנות או לא לקנות, אולי הגיע הזמן שנחזור להיגיון הכלכלי הבסיסי, הפשוט והבר-קיימא מכולם – אם אין לי כסף, אני לא קונה. במקום לממן חיים שמתייקרים והולכים באמצעות הלוואות שמעבירות את הכסף שלנו למועדונים סגורים של אנשים עשירים ממילא שלא עושים שום דבר שמצדיק את רווחי העתק שלהם, מוטב פשוט למחות נגד יוקר המחיה בדלדול הצריכה.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוגוסט 31, 2014

      עמית נויפלד

      צודקת לגמרי. בהפחתת הצריכה בהחלט יש מסר לשיטה כולה ולאלה המנהלים אותה והנהנים העיקריים ממנה.

      תודה

        

  • להגיב אוקטובר 1, 2014

    נועה

    כעקרון, לרוב הדברים עדיף לחסוך לפני, ולקנות כשיש.
    רוצים חופשה? תחסכו, תסעו.
    יש אירוע? ידעתם מראש שהילדים יהיו בני 12-13.
    לימודים? אלא אם אתם הולכים ללמוד תכנות, או משהו אחר שבעליל ישדרג את הכנסותיכם באופן מיידי ותוכלו להחזיר את ההלוואה בזמן קצר, מוטב לחסוך, לצבור כסף, ואז ללמוד.

    החריג היחיד הוא דירה, שלך תחסוך את הסכום כולו, רק להגיע למצב בו אפשר לקחת משכנתא, מהווה הישג בימינו.

    לגבי השיניים, מעבר למה שנאמר: יותר מדי אנשים לא הולכים לרופא שיניים עד שהם לא מרגישים כאבים. זו שטות, וזה עולה ביוקר. ביקור חצי שנתי לא עולה כסף, או עולה מעט מאוד. את החורים מוטב לתפוס בשלב שהם עוד חורים קטנים, ולא טיפול שורש מורכב + כתרים. כשזה חור קטן, זה גם הרבה יותר זול.

      

  • להגיב מרץ 26, 2015

    אמיר

    תודה על הפוסט המצוין

      

  • להגיב מרץ 4, 2016

    אלדד

    אני מבין שאתה מוכר ביטוח אבל לא הייתי ממליץ על ביטוח.

    עדיף לצבור הרבה כסף לעת צרה.

    ביטוח זה המון בירוקרטיה בשביל לפדות והרבה סייגים והגבלות – אין חופש.

    נוסף לכך מי שברמה רוחנית גבוהה מספיק לא יצטרך ביטוח כמעט תמיד

    כי הוא ידע מראש אם יקרה לו דבר רע(ואז ירכוש ביטוח שהסיכויים להתממשות גבוהים).

      

השאירו תגובה