שבת בבוקר. תחזית מזג האוויר לאורך כל השבוע הבטיחה סופ"ש גשום, כך שהרשתי לעצמי לישון עד מאוחר, ורק בשתים עשרה בצהרים פקחתי לראשונה את עיני על מנת לגלות שבחוץ, וכמו להכעיס, מסתובב לו יום יפה לכל הדעות. שיחה קצרה בצ'אט עם איילת, חברתי הטובה, הבהירה שהיא כבר הספיקה לעשות טיול בוקר לכלב, שייק ירקות, מרק לכל השבוע, כביסה (כולל קיפול ותלייה) פלוס לצפות בשני פרקים חדשים של אמריקן איידול ושהיא פתוחה להצעות. למרות שהשעה היתה כבר 12:35 עניתי במילה אחת: "חיפה?"
בהנחה שאתם לא נמנים על חסידי הדת הבהאית, בוודאי תסכימו איתי כי יש מעט מאוד סיבות טובות לצאת מתל אביב בכלל ולכיוון חיפה בפרט, אולם, מבין הסיבות הספורות קיימת אחת שלפחות לטעמי מזדקרת מעל כולן – שוק הפשפשים של חיפה הממוקם בעיר התחתית, בין הרחובות קיבוץ גלויות לרב אלקלעי.
השוק של חיפה הוא כל מה שהשוק של תל אביב שוכח להיות – אותנטי, רבגוני, וזול. מאוד זול. למעשה, חלק גדול מהסוחרים של חפצי ובגדי יד השניה שפועלים בתל אביב נוהגים לבצע נסיעות תכופות לשוק בחיפה, להצטייד בערימות של בגדים, רהיטים, כלי בית ועוד, ואז לשפץ, לנקות, לכבס ולרפד, ולמכור במחיר משלוש ומרובע.
כדי לא להותיר אתכם במתח אספר מייד שאיילת ענתה בחיוב וכך יצא שבאחת וחצי אספתי אותה מביתה ובשתיים וחצי נחתנו בעיר חיפה – שעה מאוחרת לכל הדעות להגיע לשוק הפשפשים שלה (מומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות) – ולמרות זאת הספקנו ליהנות ממרכולתם של לא מעט סוחרים.
באופן אישי, ולאור נטייתי לעבר אורח החיים המינימליסטי עליו הצהרתי בחלקו הראשון של הפוסט הסוקר את מעבר הדירה שלי, לא חיפשתי שום דבר ספציפי, למעט אולי אהיל למנורת חדר השינה, אולם בסופו של דבר יצאתי עם רכישה אחרת וראויה לא פחות, שתאפשר לי, כך אני מקווה, לעמוד בהחלטה נוספת שקיבלתי על עצמי לאחרונה ולרגל השנה החדשה. אבל קודם, עוד כמה מילים על השוק.
השוק של חיפה מתחלק לשני חלקים עיקריים: רחוב קיבוץ גלויות והסמטאות הסמוכות אליו, אשר מאלכס בעיקר חנויות, ורחוב אלקלעי, הסלול במעלה גבעה ובו נפרש שוק הרוכלים של חיפה. מטבע הדברים, המציאות האמיתיות נמצאות בדוכני הרוכלים, ולצערנו, בשל סוף השבוע הגשום רבים מהם לא הגיעו גם היום. המעטים שכן הגיעו הפגינו טווח מחירים גמיש ביותר, וכשאיילת ביקשה לקנות חטיף קוקוס בדוכן הפיצוחים הקבוע היא קיבלה אותו בחינם, ועם חיוך רחב מהמוכר.
החנויות עצמן מכילות סחורות מכל המינים וכל הסוגים: כלי בית, שטיחים, מנורות, ספרים, סירי אמייל, בגדים, מצלמות, כלי נגינה, מוצרי חשמל ועוד. כל מה שרק תוכלו לחשוב עליו נמצא בשוק, גם לחובבי פרטי אספנות מכל סוג. תוך כדי השיטוט נתקלנו בראובן שפרש את מרכולתו המגוונת על המדרכה – הרבה כלי נגינה במצב מצוין, ושש אדניות עץ גדולות, אותן הוא בונה בעצמו.
מאחר ובדירה החדשה אליה עברתי יש מרפסת גדולה ורחבה, ומאחר והחלטתי זה מכבר לגדל בכוחות עצמי ולו חלק זעום מהמזון שמגיע בסופו של דבר לצלחתי, הרי שאדניות גדולות היו אלמנט כמעט מתבקש, אלא שמחירן במשתלות השונות, כמו גם באתרי האינטרנט, מתחיל בכמה מאות שקלים ליחידה, ולפיכך החלטתי בשלב זה לוותר על הרכישה, או יותר נכון החלטתי לוותר עליה עד שפגשתי את ראובן – את שתי היחידות שבתמונה הוא מכר לי במאה וחמישים ₪ בלבד (לזוג).
בשלב זה השוק החל להיסגר (לקראת השעה 16:00) ואנחנו ערכנו בו סיבוב אחרון על מנת להתרשם מהנוף ומאמנות הרחוב המשובצת בו, ולאחר מכן שמנו פעמינו למסעדת "אלנבי" שנמצאת, תחזיקו חזק, ברחוב אלנבי בחיפה. למסעדה הספציפית הזאת הגענו בעקבות המלצה של ידידי יגאל מחנות "ספרי הברון" שברחוב המכבי בתל אביב, המתמחה בספרי יד 2 וחפצים נדירים, ולאחר אין ספור אכזבות קולינריות בשבתות חיפאיות (בעבר שאלתי חבר טוב שגדל בחיפה איפה יש חומוס טוב בעיר והוא ענה בפשטות שאין) אנחנו אכן יכולים להעיד ש"אלנבי", מסעדת שיפודים מקומית, היא בהחלט אופציית הסעדה ראויה, גם לצמחונים.
אז זהו לעת עתה. שבת חורפית שהיתה אמורה להיות מוקדשת להמשך פריקת ארגזים הפכה לשבת שמשית בעיר הנמל חיפה, ושתי אדניות עץ מפארות כעת את מרפסת ביתי. על המשך מעללי מעבר הדירה, והחלטות מינימליסטיות אלה ואחרות, אשתדל לספר בהקדם האפשרי.
באשר לכם, כל שאני יכול לומר הוא שבפעם הבאה שאתם עוברים דירה ונוסעים לאיקאה על מנת להצטייד בפריטים הנחוצים לחלל החדש, תמשיכו עוד קצת ישר אחרי נתניה, וימינה בעיר התחתית של חיפה. החפצים שתחזרו איתם הביתה יהיו בוודאות יותר זולים, ובהכרח יותר מיוחדים.
__________