בזמן שירותי הצבאי כמש"ק שלישות מוצנח בפיקוד מרכז, ובעת פעילות מבצעית של שריפת מסמכים, הצלחתי לגרום לעצמי לכוויות מדרגה שלישית בשתי כפות ידי, עובדה שהעניקה לי 14 ימי מחלה בבית ואפשרויות מוטוריות שהוגבלו לניגוב הישבן באמצעות זרת ידי השמאלית ודיפדוף אקראי בדפים. רצה הגורל ואחד הספרים שנקרו בדרכי באותם ימים היה "הזמנה לפילוסופיה" מאת יובל תנו-לי-חמישה-מליארד-שקלים-חדשים-ואני-אשכח-שאתם-חייבים-שלושים-שטייניץ. או כפי שהציבור הרחב מכיר אותו – ההוא שמבקר המדינה מאשים, יחדיו עם אלי ישי, במחדל שבו נשרפו למוות מלא צוערים.
גילוי נאות: אני חייב את לימודי התואר השלישי שלי בפילוסופיה לשר האוצר, ואלה אותם לימודים שגורמים לי לכתוב את הפוסט הנוכחי שקורא להדיחו מכל תפקיד ציבורי, ואולי הדרך הטובה ביותר להסביר את עצמי תהיה באמצעות אנקדוטה אקדמאית למתחילים – בסוף השנה הראשונה של התואר הראשון מתבקש כל סטודנט לפילוסופיה לבחור שני תחומי התמחות מתוך שלל המבואות שלקח, ביניהם מטאפיזיקה: "מי אמר שיש בכלל מציאות?", אפסטימולוגיה: "אם יש מציאות, כיצד אנחנו יכולים להכיר אותה?", לוגיקה: "האם ייתכן שיש מציאות ואין מציאות במקביל", אסתטיקה: "אני חושב שהמציאות תראה יותר טוב בוורוד פוקסיה", ובנוסף, פילוסופיה של המוסר, הפוליטיקה, והדת.
מם מאת mickey jerby
בהיותי אתיאיסט לשעבר, בחרתי להתמחות בתחומים שנראו לי פרקטיים להתנהלותו התקנית של העולם, פוליטיקה ומוסר, אולם, כאשר הגשתי את טופסי הרישום לשנה השניה נתקלתי בחומה בצורה בצורת מרי רוזמרין, מנהלת הרישום של החוג לפילוספיה רבתי : "אתה לא יכול להירשם לפילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של המוסר במקביל", היא הבהירה לי חד משמעית, "בשני התחומים מלמדים בדיוק את אותם תכנים".
_________
בספרו, "בית הבובות", מתאר סופר השואה ק.צטניק את תהליך קליטתן של בנות משלוח חדש במחנה הריכוז. המשגיח הגרמני מוביל אותן אל פסי ברזל השקועים באדמה, עליהם מסיעים קרוניות עמוסות אבנים הלוך וחזור:
"יש לו להאנטשל שיטה מקורית משלו. הוא יודע כי ראשית דבר יש להורות לחדשות כיצד עובדים אצלו. ברי לו כי המקור היחידי שממנו שואבים כאן כוח לעבודה הוא הפחד. העיקר הוא – הפחד! הילכך עליו לגלות לפניהן את המקור מיד ובלי שהיות. זה מנהגו כל הימים. שיטתו הבדוקה והמנוסה מכבר. על פני האדמה מונחים פסי ברזל ארעיים, שעל גביהם מוסעות קרוניות עמוסות אבנים. פסים אלא יש להעביר תמיד ממקום למקום. מלאכה זו היא נאה ויאה לנערות של משלוח חדש."
לאחר מכן הוא מורה להן לתפוס את מסילות הברזל בידיהן החשופות, להרים אותן, ולהזיזן למקומם החדש. מובן שהבנות אינן מצליחות לעמוד במשימה:
"הנערות עומדות כפופות, לופתות באצבעותיהן את פסי הברזל. הפסים אינם זעים. אף נטל הברזל הוא בלבד הוא למעלה מכוחותיהן; וכל שכן כשפסי הברזל מוברגים מתחת לאדנים; ועל אחת וכמה כשהאדנים מושרשים באדמה, והאדמה סרבנית; לופתת את האדנים בין שיניה הקפוצות ומסרבת בכל כוחה להוציאם מקרבה. הנערות שקועות כל אחת בתוך עצמה; שחות לאדמה, כסוגדות לה בתפילת אלם; תחמול נא האדמה עליהן ותיעתר להוציא מקרבה את פסי הברזל…"
העונש על אי העמידה במשימה מגיע במהירות, האנטשל, המשגיח הגרמני, מכה באיטיות ועד מוות את חנה מטשאבין, אחת הבנות, ולאחר שזו מסיימת לגסוס לנגד עיניהן, הוא מורה להן שוב:
" – לתפוס!… – נישאת בשנית צריחת פקודתו של האנטשל, והנערות מסתערות על הפסים, נועצות אצבעותיהן בברזל.
– להרים לגובה!…
המקור מגולה. הפחד מזרים כוח על אנושי אל תוך הידיים … נראה כי ידי הנערות חזקות מכוח האדמה, שכן מעט מעט נחלצים האדנים ויוצאים מתוך סגור מלתעותיה."
____________
בשנת 1919 נשא הסוציולוג והוגה הדעות מקס וובר הרצאה באוניברסיטת מינכן שקיבלה את הכותרת "הפוליטיקה בתורת מקצוע". גרמניה נחלה זה מכבר תבוסה במלחמת העולם הראשונה והמהפכה בסתיו 1918 חוללה שינוי גמור במשטר המדינה. הסטודנטים הצעירים, שמאורעות המלחמה וההפיכה זעזעו את דעותיהם ואמונתיהם, ראו את עצמם עומדים על עיי חרבות, וההרצאה עליה עמל וובר בימיו האחרונים לא נועדה אלא על מנת לחנך את אלה מהם שהתכוננו לקריירה פוליטית ועסקנות ציבורית. מאחר ואני בעצם רוצה לכתוב על יובל שטייניץ ואלי ישי, אני מרשה לעצמי להרוס לכם את הסוף ולגלות לכם את המסקנות הסופיות. לשלוש תכונות מהותיות נזקק הפוליטיקאי המקצועי: התלהבות כנה, רגש אחריות, וטביעת עין.
מאחר והתלהבות, במילותיו של וובר, יכולה להינתן "לאלוהים ולשטן כאחד", ואילו טביעת העין הנה עניין סובייקטיבי למדי, הרי שלא נותר לנו אלא להתרכז בתכונה האמצעית, וייתכן החשובה מכולן, רגש האחריות.
__________
שני סוגים של מוסר בוחן וובר בהרצאתו: מוסר התוצאה (כדי להכין חביתה יש צורך לשבור כמה ביצים) ומוסר הכוונה (כדאי לגדל תרנגולות חופש, למקרה שיום אחד מישהו ירצה להכין חביתה). מוסר הכוונה מסיר מעל עצמו את האחריות לתוצאות – הרצון שעומד מאחוריו הנו הטוב בהתגלמותו, ומכאן גם זכאותו. מנגד, מוסר התוצאה הינו השוטר הרע, הוא מוכן לעבור על החוקים למען הטוב הכללי שייתכן ויושג.
מבלי להלאות אתכם בדרכו הפתלתלה בהרצאה, המסקנה של וובר היא ברורה – הפולטיקאי הטוב הוא זה אשר מצליח לצור סינרגיה בין מוסר הכוונה למוסר התוצאה, ולהלן – זה שלוקח אחריות, הן על הכוונה והן על התוצאה.
כותרת באתר Ynet
__________
האם באמת אחראים אלי ישי ויובל שטייניץ למותם של צוערי השב"ס בשריפת הכרמל? דומה שאין אף בית משפט שירשיע אותם בדין, ועדיין, מן ראוי לצפות מהם לגלות אחריות. במקום להפיק סרטוני יוטיוב המוכיחים באותות ומופתים שגם באוסטרליה נשרפו למוות עשרות קנגרואים, ובמקום לשלוח "מקורבים" שיזלזלו במסקנות דו"ח מבקר המדינה, על שני משרתי הציבור הנכלוליים להכיר במציאות – ייתכן וכוונתם היתה טובה, אולם הם אלה שפועלם קבע את התוצאה, ומכאן שגם האחריות על כתפם.
התנהגותם מבזה את משרתם ולא פחות חשוב מכך, מעקרת את משרת מבקר המדינה מתוכן, ולמרות האמור, אל לנו לצפות מאלי ישי ויובל שטייניץ להתפטר מרצונם החופשי. מזה זמן מה הפוליטיקה אינה "מקצוע" במובן העמוק של המילה. נכון להיום הפוליטיקה היא רק קרש קפיצה לקריירה עסקית, לחימום הישבן בדירקטוריונים של בנקים ותאגידים, או פרומושן לסדרת הרצאות מלומדות לגויים. לא, את הפיטורים של אלי ישי ויובל שטייניץ יהיה על הציבור לכפות – במחאה, בהתפקדות המונית, בזעקה ברחובות.
רק לאחר שגופותיהם של שטייניץ וישי יהיו מוטלות גוססות, יוכל הציבור לדעת שהשרים הבאים בתור ינעצו את הציפורניים שלהם בברזל, ובכוח על אנושי כמעט, יצליחו לעקור אותו מהאדמה ולהסיטו למקום שישרת את עמם, ולא את עצמם, בצורה הטובה ביותר.
____________
לפעמים אני מצטער שאנחנו לא חיים ביפן של לפני מאתיים שנה. נראה שהכל היה יכול להיות פשוט יותר אם נבחרי הציבור שכשלו היו מוצאים את הכוח לנעוץ פגיון בבטנם. למרבה הצער, אנו חיים בעידן של אופורטיוניזם פוליטי שהיה גורם גם למקיאוולי להאדים מבושה, ובימים אפלים שכאלה, מאז ומעולם, הציבור הרחב הוא זה שנקרא לפעולה.
אז תעלו סטטוס, תשלחו מייל, תתפקדו למפלגה ותצעדו בהפגנה הבאה. זאת המציאות שעליה אנחנו יוצאים למלחמה, וזאת המציאות שלמענה נכון לדרוש מנציגי הציבור שיגלו גדלות נפש מספיקה על מנת לקחת עליה אחריות.
____________
באותו נושא –
המחאה החברתית והזואון פוליטיקון, או, מה לשלט של מרצ ולמחיר של הקוטג'
התוכנית הסודית למלחמה בשחיתות
____________