לחנך את אמא – 1 – לערער

המועקה הזאת קיימת כבר  שנים, תחושה שמשהו לא מסתדר. נדמה היה לי שזה חדש, אבל עכשיו אני מבינה שזה הולך איתי כבר הרבה זמן.

הילדים בגנים ממש טובים. מתחילים ב- 7 וחצי יום פעיל עם גננת שמאוד אכפת לה וחוגים, ריתמיקה וספורט. יש חצר מטופחת, שבוע פרדס ושבוע מוצארט ואפילו שהוא רק בן שנתיים הוא יודע שתפוז זה פרי הדר. רגע… מקום כל כך טוב, אני יכולה להיות לגמרי רגועה כשהם שם. למה אני קצת דואגת? הרי אני יודעת מה הם עושים, הגננת מספרת לי. וסך הכל, הילדים אוהבים את הגן. הם לא הולכים בכיף בבוקר אבל אני רואה את כל הילדים נכנסים לשם קצת מדוכדכים. בטח עדיין עייפים… גם ההורים שלהם מדקלמים יחד איתי את המרגיע הלאומי: “ אמא הולכת ואמא חוזרת".

הקריירה מסתדרת יופי. אחרי שנים של לימודים והתמחויות אני עובדת בחברת היי-טק,  משכורת יפה, רכב מהעבודה, טלפון, מחשב והכל נייד כדי שלא אפסיד משהו. הבוס אפילו הסכים שאסדר לעצמי את השעות כדי שאגיע בזמן לילדים. התחביבים מסביב, ספורט, תזונה נכונה – אין כל כך זמן לזה, אבל למי יש? בין העבודה לילדים למטלות הבית נזנחים כמה דברים. תמיד יהיה זמן לזה כשהילדים יגדלו. עם בעלי גם הכל טוב. הוא עסוק בעבודה ולפעמים אפילו חוזר בזמן להגיד לילה טוב לילדים, הוא כבר יפגוש אותם בשבת. אאההה…. שבת. היום הכי טוב בשבוע. לא ממהרים, מבלים זמן עם הילדים – משפחה. הלוואי שזה יכול היה להיות ככה כל הזמן.

ואז, הכתבה הזאת. בדרך כלל אין זמן לקרוא עיתון אבל באותו יום היו לי כמה דקות. "שחקנית עבר – איפה היא היום?”, ארצות הברית, הבית בחווה, הילדים, כמה חשוב לה להיות איתם, השנים המעצבות, מערכת החינוך, אלטרנטיבה.

מה??!! רגע, רגע, פסקה אחורה… אלטרנטיבה??

 היא נמצאת הרבה עם הילדים, קשובה להם, מעבירים זמן יחד, נעים, רגוע, מדברים ביניהם. היא לא נופלת בסטטיסטיקה לפיה שני שליש מהתקשורת בין הורים וילדים היא אופרטיבית. אני נופלת בסטטיסטיקה הזאת אבל זה ברור, בין 16:00 אחרי הגן ל- 20:00 שהולכים לישון, יש הרבה אופרציה. טוב, היא שחקנית, יש לה הרבה כסף והיא יכולה להרשות לעצמה. סליחה, תיקון – שחקנית עבר – ברור! החלופה שלה גבתה ממנה קריירה. ובעלה, מסכן… התחתן עם שחקנית זוהרת ונשוי היום לאשה שמתעניינת רק בבית ובילדים. בטח כבר אין להם על מה לדבר אפילו – רק ילדים וספונג'ה. טוב, היא מרוצה, יופי לה. אולי…?? לא! מה פתאום?!

אחרי כל הלימודים האלה, אפשרויות הקידום והאופציות הפתוחות, אני לא יכולה לוותר על העבודה – כבר שנים שהכל מכוון לנקודה הזאת. גם אי אפשר לוותר על ההעשרה לילדים, סדר היום המוכר, החברים, הרכב, המשכורת.  שחקנית עבר עשירה יכולה לבחור, כיף לה. אני לא. לא כיף לי… פחות כיף לי… עכשיו כבר ממש לא כיף לי. השגתי את כל הסמלים שמעידים על כך שאני מאושרת ועכשיו העיתון הזה, בצעד אנטי חברתי, מציג מישהי מאושרת, וממה, מלהיות עקרת בית? מה בכלל עקרות בית עושות?  מנקות, מכבסות, מבשלות… פנויות לילדים שאוכלים את האוכל שהן בישלו, שיושבים יחד איתן בצהריים, מדברים איתן. בלי משכורת שנייה, איך המשפחות האלה מסתדרות בכלל?

נגיד, אבל רק נגיד, שאין את המשכורת שלי וצריך עוד רכב. אני אבנה תקציב , אבל רק לדוגמא כי הרי זה לא יקרה באמת. אני בכלל יכולה לעמוד מול אדם אחר בחברה ולהגיד "אני עקרת בית"? “אני בבית עם הילדים"? אני יכולה לעמוד מול המראה ולהגיד את זה? לא. לא ככה חינכו אותי.

אני חולקת את המחשבות שלי עם חברה שאומרת שאני יכולה להרשות אותן לעצמי כי אין לי בנות. לבנות, אמא צריכה לתת דוגמא. היא התכוונה למשהו אחד, אני שמעתי משהו אחר. נכון, צריך לתת דוגמא. אני רוצה לתת דוגמא. והדוגמא שאני רוצה לתת היא של אשה שעושה מה שהיא חושבת שמתאים ונכון לה ולמשפחה שלה, עצמאית ולא תלויה חברתית, אשה שבחרה את הדרך ולא נסחפה עם הזרם.

אני רוצה להיות דוגמא לילדים שלי!

***

לפוסט הבא – "להרהר"

***

למקרה שפספסתם – מהדורה חדשה ומעודכנת של המדריך המלא להאטה זמינה עכשיו באתר הקיבוץ המאוחד ובכל חנויות הספרים.