החלק הקשה מאחורינו, עכשיו, נושמים עמוק.
מפתיע כמה מעט הזדמנויות יש לנו לנשום עמוק במהלך היום, כמה מעטים מביננו עוד זוכרים לנסות. אבל פעם ב.. אנחנו מגיעים למטפל אלטרנטיבי, לשיעור יוגה, לבדיקה אצל רופא שאוחז סטטוסקופ. והם אומרים, "לנשום עמוק", ואנחנו מצייתים לפקודות, נושמים, עוקפים את הריאות ומשחררים את הבטן שהחזקנו בפנים כל היום, נותנים לחמצן להתפתל ברחבי הגוף בחופשיות, מעבר למה שצריך כדי לתפקד, אבל בדיוק במידה כדי לראות, לראות כמה שהכל יכול להיות כל כך פשוט, אם רק נזכור מידי פעם לנשום עמוק.
בשניות האלה אנחנו יכולים להיזכר בכל מה שרצינו להיות, לחלום על לגדל ירקות. אנחנו מוכנים להיות סלחניים, לאהוב, לחייך בלי סיבה מיוחדת לאנשים ברחוב, לשיר לעצמנו ולהתעלם מהזיופים, להחליט להתחיל לאכול בריא, לעשות ספורט, לחזור ללמוד, או סתם ללכת לאט ולבהות. אבל רק לכמה שניות. מהר מאוד אנחנו נדרסים על ידי מחשבות על דברים שאנחנו צריכים לעשות. צריכים. לא רוצים. הנה לכם תרגיל למתחילים: נסו להחליף את המילה צריך במילה רוצה, מהר מאוד תגלו באיזה סיטואציות אתם באמת מאמינים לעצמכם. זה אולי נשמע מגוחך, אבל אתם לכל הפחות צריכים לנסות.
ואנחנו יודעים שאפשר אחרת. לא חושבים, לא מאמינים, לא מקווים. יודעים. לא בגלל שחווינו הארה, בגלל שפה ושם אנחנו רואים אותם, את האנשים האלה, שמסתובבים לנו בין הרגלים רגועים ומחוייכים. האנשים האלה שהורידו הילוך ועדיין משייטים בנינוחות לא מאומצת של חמישי. שלא מתרפסים לפני מותגים, לא עונדים שעונים יקרים, לא משדרגים כל שני וחמישי, מעדיפים חושה בסיני על מלון חמישה כוכבים. האנשים האלה שמצאו זמן להירתם למאבק חברתי, לקרוא ספרים בשדרה, לקחת קורס בישול, לגדל בעצמם את הילדים, לרכב על האופניים, לטייל ברחוב שלובי ידיים, לפתח תחביב, להיות ממוקדים, פעילים, יעילים.
האנשים האלה שלא חיכו להחלטת ממשלה כדי לרדת לארבעה ימי עבודה, שעזבו קריירה מבטיחה כדי למלא הבטחה שפעם נתנו לעצמם, שויתרו על אופציות לטובת הגשמה, שחיים את מה שהם אוהבים ולא נותנים לזה לעלות להם לראש, שמאמינים במילה ייעוד ועדיין לא לוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות. האנשים האלה ש… טוב, אתם כבר מבינים.
ואין לנו יותר תירוצים. האנשים האלה לא באמת מיוחדים, הם לא הגיעו מקריפטונייט ואין להם כוחות על אנושיים. הם גם לא לובשים שרוואלים ויושבים כל היום בחוף שכולי רגליים ומדטים, הם מסתובבים בינינו בג'ינסים וחליפות, מרימים עסקים ומושכים משכורות, אז מה כן יש באנשים המעצבנים האלה שמרשים לעצמם להסתובב ככה בעולם, נו, מאושרים?
ואולי בסופו של דבר מדובר רק בהחלטה רציונלית פשוטה. אנשים שיום אחד נושמים עמוק ומסתכלים רגע סביבם. עמוק בפנים גם אנחנו יודעים מה הם רואים, עולם שמאיץ את עצמו לדעת עד כדי ירידה מהפסים. רוב הזמן אנחנו מתעלמים, נסחפים הלאה עם הזרם, זה קל, כי ככה כולם עושים. אבל לפעמים אנשים מקבלים החלטה, ולנוכח הנסיבות יש רק מסקנה אחת ראויה.
זה קצת כמו לנהוג בכביש מהיר ולראות איך שני רכבים כמעט מתנגשים. באופן אינסטינקטיבי, אנחנו מאיטים.
___________