"עזריאלי מתקשה לאכלס את הקניון בשרונה". הכותרת, שהתפרסמה אתמול (21.02) במגזין ממון, לא באמת הפתיעה את מי שעוקב אחר התפתחות מתחמי המסחר באזור. קניון עזריאלי, מתחם שרונה וקניון האופנה TLV הם שלושה מתחמי קניות המצויים במרחק הליכה קצרה מהקניון החדש ומתחרים על אותו קהל יעד בדיוק. עם זאת, הקרבה למתחמי קניות נוספים אינה הבעיה המרכזית המקשה על האכלוס. רחוב אלנבי לא מפריע למסחר ברחוב קינג ג'ורג' הסמוך אליו, ורחוב בן יהודה לא מאיים על המסחר ברחוב דיזינגוף המקביל. הסיבה לשגשוג הרחובות המסחריים נעוצה בגיוון שהם מציעים. מנגד, שלושת הקניונים שהוזכרו (בקרוב ארבעה) מציעים תמהיל דומה, שלא לומר זהה של רשתות. הקניבליזציה שמערערת את המודל הכלכלי של הקניונים לא נעוצה בקרבה שלהם אחד לשני, אלא בשעמום שהם יוצרים. גם הצרכן הקונסרבטיבי ביותר מתייאש בסופו של דבר מלראות שוב ושוב את אותם סניפים ואותם מותגים.
קניון שרונה החדש, במידה ויתעקש לפעול על פי המודל הקבוע שיצרה קבוצת עזריאלי, דן את מבקריו לשיממון מוחלט. אך, מאחר ושטחו של המתחם המסחרי זניח ביחס לשטח המשרדים שכבר הושכר (כך לפי הידיעה), נוצרה הזדמנות לאימוץ של מודל חדש, שיהיה מבוסס על שני קניונים אחרים שפועלים בתל אביב: דיזינגוף סנטר וקניון תל אביב (התחנה המרכזית החדשה). הראשון, לא מעט הודות לריבוי הבעלים, הצליח לייצר תמהיל מגוון של רשתות ועסקים קטנים. כך יכולות חנויות קעקועים, בולים, פוסטרים דיסקים ועוד, לשגשג לצד סניפי דגל של קסטרו ורשתות אחרות. השני, קניון תל אביב, שמותו החמיא לנעוריו, השכיל להציל עצמו חלקית על ידי השכרת חללים ליוצרים, להקות מחול ותיאטרון, ספריית יידיש, גלריות לאמנות ועוד. היה וקניון שרונה החדש יאמץ שילוב של מסחר המבוסס על עסקים קטנים וייחודיים, עם מתחמי תרבות ואמנות, הוא יבטיח מרכז שוקק חיים.
במקום סניף של רשת פוקס – סטודיו ללימוד תפירה. במקום חנות של צומת ספרים – ספרייה וסדנאות כתיבה. במקום מקדונלדס' – מטבח פופ-אפ מאובזר שיאפשר לשפים צעירים להקים מסעדות לתקופה של כמה חודשים, ובין לבין להעביר קורסים וסדנאות בישול. במקום ארומה – בית קלייה וחנות לממכר קפה. במקום שופרסל – שוק איכרים. במקום סופרפארם – בית מרקחת. במקום זכיין של מותג נעליים – סנדלר. במקום סניפים עצומים – חנויות קטנות שישמשו אמנים, בעלי מלאכה ומעצבים. במקום ניצול אופטימלי – השארת שטחים פתוחים לרווחת המבקרים, שיוכלו לשמש לטובת אירועים חברתיים ותרבותיים. אם הקניון יציע חוויה ועניין, הוא לא יצטרך לפתות פנימה תנועה אקראית באמצעות חניה חינם.
אמת, דמי השכירות שתוכלו לגבות לא יעמדו בסטנדרט אליו אתם רגילים, אך מנגד תזכו למרכז מסחרי פעיל וזרימה יציבה של מבקרים. אם להסתמך על הקשיים בהם נתקלת השכנה גינדי (מפעילת קניון TLV) נראה שעדיף מעט על פני לא כלום.
אביך הקים את הקניון הראשון בישראל. שלושה עשורים אחר כך, יש לך אפשרות להקים את הקניון הראשון בקבוצת עזריאלי שיהיה גם מעניין.
אהרן דוד ג.
נפלא! מי יתן וייהפכו הקניונים ממרכזי טמטום וניוון לב הבריות, למרכזי פעלתנות קהילתיים חיים. ובא לציון פועל. והאמת? זה יכול להיות להם אפילו כלכלי. כי אנשים קצו במקדש השממה הזה, ומעדיפים להשתעמם בעצמם. וככה דוקא יבואו הרבה אנשים.
אהרן דוד ג.
אחד שיודע
Tlv שייך לגינדי ולא למליסרון.
אחד שיודע
מערכת סלואו
כמובן, טעות סופר, תודה על התיקון
מערכת סלואו
דוגז
נהנה לקרוא כתמיד. רעיון יפה מאוד, לשמחתי כוחות השוק ייחיבו אותם (בשלב כלשהו) לקיים את הנבואה הזו.
דוגז
אלון
לצערי אני לא רואה נבואה זו מתגשמת. כפי שציינת, אחת הסיבות להצלחה ולגיוון של דיזנגוף סנטר היא ריבוי הבעלים, וזה מסביר למה קניונים נראים כפי שהם נראים, ורחובות נראים אחרת:
עיקרון מרכזי בכלכלה קפיטליסטית הוא עקרון התחרות. כשיש ריבוי בעלים, מתקיימת תחרות אמיתית, שכן הבעלים מתחרים על הלקוחות. במצב כזה, ניתן לדוגמה להקים שני בתי קפה מתחרים אחד מול השני. המצב הזה יכול להתקיים ברחוב, שבאופן טבעי הוא מרובה בעלים, או במצב הייחודי שנוצר בסנטר שהביא לריבוי בעלים.
עם זאת, בקניונים, בהם יש קבוצת בעלים אחת ואחידה, לא תמצא עסקים שעלולים לסכן קיומם של עסקים אחרים. האינטרס העליון של בעל הקניון הוא לשמר את השכירות, ולכן הוא יפעל ליצור סביבה הומוגנית ובטוחה עבור העסקים. בנוסף, מאחר והקניון כולו מתוכנן ומנוהל בצורה מרכזית, לא תראה פריחה אורגנית של עסקים קטנים אלא תמהיל חנויות מלאכותי ומחושב. בסופו של דבר זה מוביל למצב שיש חנויות שאתה פשוט לא תראה לעולם בקניון, אלא אם זה דיזנגוף סנטר. אתה לא תמצא לעולם מסעדה מדהימה בתוך קניון כי מסעדה טובה צריכה סביבה תחרותית שתאתגר אותה להגיע לרמה גבוהה. מאותה סיבה, אתה תמצא מסעדות מעולות ברחובות תל אביב.
אי התחרות והתכנון המרכזי מביאים למצב בו תמהיל העסקים הוא הומוגני ומשעמם כפי שאתה מתאר. לכן, אני תמיד אעדיף רחובות מסחריים, בהם יש מגוון בעלים שונים, יש מקום לכל סוגי העסקים, התפתחות העסקים היא אורגנית וטבעית, קשורה בקשר הדוק לצרכי השוק; כלומר הולכי הרגל ותושבי האזור.
בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה שרחוב הוא צורת מסחר שמבחינה כלכלית מיטיבה עם הלקוחות, שכן הוא מתפתח בצורה אורגנית בהתאם לצרכיהם, מאפשר תחרות אמיתית שבתורה מורידה את רמת המחירים ומגדילה את האיכות והמגוון. דיזנגוף סנטר הוא סוג של אוסף רחובות במובן הזה.
כל עוד הקניון החדש של עזריאלי מנוהל בצורה מרכזית ויש לו קבוצת בעלים אחת, הוא לעולם לא יוכל להגיע לאן שאתה מכוון, וגם אם עזיראלי יפתחו בו חנות תפירה, זה יתבצע בצורה מלאכותית ולא כפי שאתה מדמיין. לכל היותר הייתי מקווה שהקניון יעבור תהליך דומה לתהליך שארנה הרצליה עובר, שם מנסים לחבר את הקניון לאיזור בו הוא נמצא, ובנוסף מנסים להציע תמהיל עסקים שאיננו מסחר בלבד.
אלון
עמית נויפלד
מסכים עם כל מה שכתבת. רק שתי הערות. ראשונה, גם לסנטר, למרות ריבוי הבעלים יש הנהלה מרכזית. היא פשוט צריכה להתמודד עם עסקים קטנים שמתקיימים בחנויות פרטיות. שנייה, התחרות היא כרגע בין קניונים, שמנוהלים על ידי חברות שמבינות שהקונספט הנוכחי לא ישרוד לאורך הזמן. הקהל מצביע ברגליים, הקניות עוברות לרשת (גם על זה יש לי הרבה מה לומר) ואנחנו לא רחוקים מסיטואציה של קניונים מתים שנפוצה מאוד בארצות הברית. במצב כזה, המתחמים הסגורים האלה ייאלצו להמציא את עצמם מחדש. זאת לא תהיה התפתחות אורגנית וטבעית כמו של רחוב מסחרי, אבל לפעמים גם אילוצים יכולים ליצור מציאות ראויה מספיק.
עמית נויפלד
D! פה ועכשיו
אני מקווה שהנבואה שלך לא תתגשם.
שום מקום שמעודד אנשים לבלות את הזמן שלהם סגורים ונעולים מאור השמש (או חשכת הליל, או גשמי הברכה) למשך כמה שיותר זמן אינו ראוי להתקיים. ואעשה פה טובה למקומות העבודה הגדולים ואחריג אותם אף על פי שלתפיסתי הם אינם ראויים גם הם
D! פה ועכשיו
ביולוג ירושלמי
כנראה הפוסט הראשון שלך שאני לא מסכים איתו ואף מתנגד לרעיון מלכתחילה.
מתישהוא כשהמין האנושי ייקבל טיפת שכל, רגעים ספורים לפני שייכחד, אני מקווה שהקניונים יינמקו, יתכווצו, ייעלמו וייתפוגגו.
מגלומניה של בטון, פלדה וזכוכית. אבן שואבת לכל מה שמכוער בעיני המתבונן, עדרי להחריד, הזוי למראה, נוצץ בסינטטיות שלו, מתפקע במחלת ה"אני".
סורגי הזהב ובתי הסוהר של האדם המודרני ומחשבתו.
הקניונים הם אם כל חטאת הקפיטליזם הסהרורי, הכובש והדורס. מבשרי הצרכניזם ההמוני, הבלתי מוסרי, האינדיבידואלי לעצמו שחושב אך ורק על עצמו.
הצליח להם. הצליח להם מאוד אפילו. להם ולכל הרשתות העדריות.
אבל לא לעולם חוסן.
כל רחוב מגוון בעיר נורמלית, אפילו המכוער והלא נעים ביותר (נניח לווינסקי בדרום ת"א), מעניין יותר מכל קניון, הגיוני יותר מכל קניון, אנושי יותר מכל קניון.
כל קניון, כמעטו ללא יוצא מן הכלל, הוא מקדש לקונסרבטיזם הצרכני עליו כתבת בעבר, ואני מקווה בכל מאודי שדנה עזריאלאיכס ושלל דומיה לא יקראו את העצה שלך ויירקבו להם על מדפי ההיסטוריה.
לקניונים אין תוחלת אם למין האנושי ישנה.
ביולוג ירושלמי
עמית נויפלד
היי D! וביולוג – אני מקווה שברור לשניכם שאין בינינו באמת ויכוח. הייתי מעדיף עולם ללא קניונים בכלל, אבל כל עוד הם קיימים, אני אשמח לראות אותם הופכים לדבר שהכי קרוב לרחוב שאפשר ומאכלסים עסקים מגוונים ולא את אותם רשתות שוב ושוב. זה קרה כאמור באופן ספונטני בתחנה המרכזית החדשה. כל פעם שאני מסתובב שם אני מתפלא מהשפע, הרבגוניות והייחודיות של המתחם שצמח על חורבות חזון הקניון. זה יכול לקרות בעוד מקומות.
עמית נויפלד
נטע פ
מסכימה עם כל מילה גם בצפון, אולי למעט הקריון הקניונים משעממים ובחלק מהזמן גם ריקים
נטע פ
רינגו
מסכים עם כל מילה! כתבתי כאן בעבר שאני מאמין שהקניות ברשת בהכרח ידחפו את הקניונים להשתנות, והנה הדבר קורה לנגד עינינו.
ולשונאי הקניונים: נכון, הרחוב הוא עדיף. אבל בישראל הלוהטת, הצפויה אגב להפוך לבלתי נסבלת עקב ההתחממות הגלובאלית, לא צפוי להיות תחליף למתחמים ממוזגים. אני אוהב את רחוב לוינסקי, ולא אתקרב לשם בחיים בצהרי אוגוסט. אגב, אותו דבר נכון גם לאיזורים בהם החורף הוא קצת יותר אמיתי: אף אחד לא יסתובב ברחוב ביום ינואר טיפוסי במישיגן.
ולכן, יש לשאוף ולברך על הפיכתם של קניונים ל"רחוביים" יותר.
אגב בדיזנגוף סנטר חלק גדול מהעניין הוא תכנונו המוזר עם הספירלות האלכסיונית, שמחייבות קיום חנויות קטנות, ועל כן מחייבות את הבעלים להכניסן למקום. אני מניח שבעבר הבעלים קיללו לא מעט את העיצוב הזה שמנע מהם מקסום השכירות על ידי הוספת רשתות משעממות… היום הם בוודאי מברכים על חוכמתו של המתכנן. מה שמראה שהטפשות של אתמול היא הגאונות של מחר, לפעמים.
רינגו
שירה
אחד הדברים המשעממים, המעיקים ושהכי גרמו לי לכאבי רגליים זה קניונים. חוץ משירותים או סופר אם נתקעת באיזה מקום ליד בלי אוכל ולא בא לך לשלם על אוכל זבל מהרשתות בקניון (לי קרה-הפארק ליד קניון 7 הכוכבים או שאתה מחכה לאטובוס בלב המפרץ), אין מה לעשות שם. גם הסרטים שמציגים שם בדכ זה הגרועים שמיועדים לבני נוער או למשפחות.
שירה
ארני
אני באמת די מחבב את קניון דיזנגוף סנטר. אפילו שפעם גרמתי לסגירתו הכפויה:
http://shigadelic.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_23.html
אני אוהב את זה שיש שם חממה על הגג. שיש חנות פיות, מקום שאפשר לרקוד ברריקדאנס בין שני חלקי הקניון. וגם שיש בית קולנוע לב, ומלא בני נוער תל-אביבים שמוצאים שם סוג של בית.
בקניונים יש גם דברים שלא מוצאים במקומות אחרים – למשל דו-קיום. בקניון באור עקיבא שיוצא לי להגיע אליו לאחרונה יש אותה כמות של מוכרים ערבים ויהודים וגם אותה כמות של צרכנים. לא תראה את זה לא בקינג ג'ורג' ולא באלנבי. אולי בשוק הפשפשים…
אחד הסרטים שאהבתי של הבמאי קווין סמית' נקרא "עכברי הקניון" מתארת את תרבות הקניון, של נוער אבוד שמחפש קהילה, עניין, וחיבור ובהעדר אלטרנטיבה טובה יותר מוצא אותה בקניון:
https://www.youtube.com/watch?v=eOd5zJLsZEc
לדעתי יום יבוא והקניונים יהפכו למרכזים קהילתיים, כשבחנויות יתגוררו אנשים, ועל הגג יגודל מזון, אך עד אז, טוב ליצור מגוון ועניין ולהראות שיש תרבות אחרת.
תודה על הפוסט
ארני
איש אופטימלי
עמית שלום.
הקטע ששבר אותי היה הקריאה למנוע ״ניצול אופטימלי״…
וזו בדיוק נקודת השבר בין ההגיון לאי-הגיון. ניצול אופטימלי זה דבר נהדר. אני מניח שאתה מתכוון לשינוי הערכים שמייצרים אופטימום חברתי. למשל, להוסיף שטחים ריקים, כי זה (לדעתך) אופטימלי לאנשים ורווחתם ואיכות החוויה שלהם.
בגדול – אני אישית נמנע מקניונים כמו מאש. אבל אין לי בעיה מיוחדת עם עצם קיומם. מי שרוצה אוויר דחוס, אור מלאכותי, המון אדם ומיליון דלתות כניסה בלי דלת יציאה אחת – שיילך לקניון.
אם יש ביקוש, שיהיה היצע.
וגם אם המצב הפוך וההיצע הוא שמטמטם את המון האדם שטוף המוח ויוצר ביקוש מלאכותי – גם זה בסדר. לכל אדם יש מוח ולב וחוש אסתטי, ואם בוחר שלא להשתמש בהם, זה עיניינו הפרטי.
ומי אני שאשפוט בכלל. הרי למי שרוצה לקנות והרבה – קניון זה פתרון נהדר. מי שפוחד משמש או גשם – קניון זה בדיוק בשבילו. מי שאוהב חיידקים צואתיים, ימצא המון מהם ובכל מקום בקניון.
קניונים ייעלמו רק כשאנשים יפסיקו לפקוד את שעריהם. ומוטב כך.
מוטב שאנשים ישנו את ערכי האופטימום שלהם ולא שחלילה נתחיל להיות לא הגיוניים ונדבר על ניצול לא אופטימלי. לא הכל רקוב במדעי החברה או בחשיבה מדעית מודרנית. אופטימום או מיקסום (מלשון מקסימום) זו שאיפה נעלה. את מה ממקסמים, זו כבר שאלה אחרת.
עבורי זה שמש, אוויר צח, חי, צומח, פשטות ואהבה. עבור מישהו אחר זה עשוי להיות חגיגת קניות של קרם ונעליים ושווארמה באותו תא שטח של מטר רבוע דחוס.
אז כשיהיו יותר אנשים עם העדפות דומות לשלי יהיו גם פחות קניונים.
ועד אז – יחי האופטימום. ויחי השוק החופשי.
איש אופטימלי
אריאל קרס
לא רק שאני מסכים עם כל מילה, אלא תורם גם את הגרוש שלי – כאן בפריפריה, מקימים משום מה עוד ועוד קניונים איומים ומשעממים, והם ריקים רוב הזמן. אני מתחיל לחשוב על קנוניות קונספירציה כי ממש לא ברור לי מי יאכלס את המבנים העצומים והמכוערים בראש פינה, בצומת גומא, בריית שמונה ובעיקר בגליליון, בו עומדים להקים שוק אוכל נוסח הזוועות התל אביביות. מי צריך את זה?
אריאל קרס