האטה בימי הפיכה

לפני חודשיים נועה ואני ארזנו שני תרמילים ויצאנו, באיחור של יותר משני עשורים, לטיול הגדול של אחרי הצבא. ארבע שבועות לפני הטיסה פרצה המחאה. בחודש הראשון שלה עוד הספקנו להתייצב להפגנות, שהלכו וצברו מומנטום וקהל. אלמלא עזבנו כבר את העבודות, מצאנו שוכר לדירה ודאגנו להכין נפשית את החתולים, יכול מאוד להיות שהיינו דוחים את הנסיעה, אבל זה לא היה המצב. המראנו בסוף ינואר ומאז אנחנו מלווים את המאבק מהמזרח הרחוק (תאילנד, ובקרוב ויאטנם).

אלה ימים לא פשוטים עבור כולם, וגם אנחנו, ממרחק רב, מושפעים באופן יומיומי, לטוב ולרע, מהאירועים המתרחשים במדינה. לרע, מאחר וכמו כולם אנחנו מוטרדים וחרדים לעתיד המדינה, ובימים מסוימים אף מצאנו עצמנו מרותקים במשך שעות לשידורים החיים באתר N12 – לאחריהם היינו הולכים לישון מותשים פיזית ונפשית. לטוב, מאחר וכמו רבים אחרים אני מוצא את עצמי מפעם לפעם נסחף על גלי אופטימיות זהירה, שנובעת מהעוצמות החברתיות שמתגלות לאורך המחאה. אזרחים מכל הגילאים יוצאים לרחובות ונאבקים עבור ערכים בהם הם מאמינים. זה לא משהו שקורה לעיתים קרובות, ולו בשל כך, אלה ימים נהדרים.

עם זאת, מרגשים ומרוממים ככל שיהיו לפרקים, לחודשים האחרונים יש גם השפעה שלילית מצטברת, שבאה לידי ביטוי בתסמינים שונים של לחץ, חרדה, ייאוש ותשישות (מומחי בריאות הנפש כבר העניקו לכך את השם ״דיכאון פוליטי״). אלה תופעות טבעיות הנובעות ממחאה ארוכת טווח (לנוכח איום מתמשך), וכמו במצבים רבים אחרים, גם כאן יכולים לסייע אלמנטים שונים של האטה. לפני שאני פורט את השורה האחרונה לעצות מעשיות (ומזמין אתכם לשני אירועים שיהלמו אותם), כמה מילים כלליות על ענייני השעה בהיבט של ההאטה.

***

במהלך החודשיים האחרונים, ובסערת הרגשות שאפיינה אותם, שאלתי את עצמי לא אחת האם אלה בכלל ימים בהם אפשר לדבר על ״האטה״. לנוכח הנסיבות, ובעיקר לאור האצת העניינים מצד מקדמי ההפיכה, נראה היה כי נדרש מאיתנו להסיר כל סממן של איטיות, לשעוט אל הרחובות והכיכרות, ולאמץ את אותו טמפו ״מהיר״ של יוזמי החקיקה. אודה ולא אבוש, לקח לי זמן מה להבין שהמחאה שמתגבשת לנגד עיני היא למעשה התגלמותה הטובה ביותר של ההאטה. ואני אסביר.

האטה היא דרך חיים שמאפשרת לנו להבדיל בין עיקר לטפל. בין הדברים שבאמת מהותיים לאושרנו וחיינו, ובין הדברים שאינם אלא תולדה של תרבות מהירה וקונבנציות חברתיות שהיא מטמיעה. בין הראשונים ניתן למנות, למשל, מערכות יחסים (חברים, משפחה, קהילה), ובין האחרונים ניתן למנות, למשל, העלאה על נס של רעיון הקריירה או מנגנוני הצריכה (כשני אמצעים שאמורים להקנות לנו משמעות ואושר בר קיימא בחיים).

׳ערכים׳ משתייכים בבירור לקבוצה הראשונה. סט יציב של אמות מידה, המבוסס על השקפת עולם ברורה בנוגע לשאלות מהותיות של צדק, מוסר, אמת (ועוד), הוא כנראה העוגן הטוב ביותר שאדם יכול להטיל למימי החיים כדי להאט את קצבם. והנה, הסיטואציה הפוליטית שנוצרה היוותה בחודשים האחרונים זרז לציבור רחב לנער את האבק מעל סט הערכים בו הוא אחז כל חייו, עד שאלה כמעט הפכו למובן מאליו (ולכן, במובן מסוים, לא היה להם באמת ערך בחייו). המחאה, לפיכך, היא מופת של ההאטה שכן באחת היא הצליחה לעורר ולהעניק עוגן יציב, ודאי ומהותי של ערכים, שלאורם ברור מה חשוב, ומה פחות חשוב, בחיים. ניתן להיווכח בכך בלהט שמפגינים המוחים עצמם, במעטפת ההיקפית שתומכת במחאה, ובכלל זה חברות עסקיות המדרבנות, או לכל הפחות מאפשרות, לעובדיהן לצאת ולקחת חלק בהפגנות גם על חשבון זמן העבודה. שורת הרווח התחתונה מפנה את מקומה לטובת המחאה (אם כי, למען ההגינות, יש לציין שלאור הנבואות הכלכליות הקשות ייתכן וזה אינטרס עסקי עליון של חברות לשלוח את עובדיהן לרחובות). כך או אחרת, בחודשים האחרונים מאות אלפי אזרחים ״האטו״ את קצב חייהם הרגילים, והמירו אותו במאבק שמקנה משמעות ומהות עמוקה לחיים.

האטה היא דרך חיים השמה דגש על ראייה הוליסטית של החיים והבנה של המורכבות והתלות שבין האדם, לזולת ולעולם. מסיבה זו ממש אני מוצא את תפיסת האינדיבידואליזם הקיצוני, שפשתה בעולם המערבי בעשורים האחרונים, ככזו המעקרת מראש את היכולת שלנו לפעול בהתאם לטבענו האמיתי. במשך מאות אלפי שנים חיו בני אדם בחברות קטנות ושיתופיות, בהן היה ברור שכל פרט בחבורה או בשבט תלוי בפרטים אחרים החיים לצידו. איש לא יכול היה לשרוד לבדו. ההצלחה המסחררת של דגם ההומו-סאפיינס, והמעבר לחיים בחברות גדולות כרסם אט-אט ביכולת שלנו לפעול כקהילות למען מטרות משותפות, עד שלבסוף הוביל להתכחשות מלאה להוויתו של האדם כיצור חברתי (ובכך עודדנו את התפתחותו של ׳משבר האדם׳)

המחאה, שמובילה לאינסוף חיבורים בין אנשים מרקעים שונים, מוכיחה לנו יותר מכל שכאינדיבידואלים כוחנו תמיד מוגבל. שלמרות מה שאנחנו רוצים לחשוב, אנחנו בעצם כן תלויים באחרים, אלפים רבים של אחרים, רובם זרים מוחלטים. ההתאגדות הספונטנית שהדליקה ההפיכה המשטרית היא הזדמנות פז להתמסר מחדש לתחושת ה׳ביחד׳, ולעשות בה שימוש לטובת מאבקים נוספים וחשובים לא פחות שעוד צפויים לנו בעתיד. ואם יורשה לי לרגע להגזים, ׳אישיות תלותית׳ מוכרת כיום כהפרעה נפשית, אני מציע לראות בה פיצ׳ר של קיומנו כבני אדם, מנגנון אבולוציוני שהוטמע בנו כדי לסייע לנו לשרוד בעולם.

האטה היא דרך חיים המבקשת להיות ״נוכחת״ בעולם ולקחת חלק במהלכיו. האדם, מרגע שהצליח לסגל האטה בחייו, מבקש כעת להפנות את אנרגיית החיים שהתפנתה לטובת מעשה תיקון העולם. מאחר ואני במזרח הרחוק אעשה שימוש ברפרנס מקומי – הבודהיזם (שהשפיע רבות על כותבים בתחום ההאטה ובכללם אני). הבודהה הוא ״זה שהתעורר״ – חווה הארה והגיע לנירוונה (שלווה) – אבל ״זה שהתעורר״ לא מסתפק בשלווה האישית שהוא חווה. הוא מבין שהוא כיחיד לא יכול להיות מאושר בעולם מלא בכאב. לכן ההארה היא רק צעד ראשון. כעת הוא מבקש לסייע לאחרים, להיאבק בסבל באשר הוא בקרב כל הברואים. 

במידה רבה, הציבור במדינת ישראל חווה כעת ׳הארה׳ והוא מבקש ׳לקחת חלק׳ בעולם. ממש במקרה, זה גם מסתדר עם צורכי המאבק. המילה פוליטיקה נגזרת מהמילה היוונית Politikos שמשמעה ״של האזרח״ (כלומר, אין תחום בחיינו שאינו פוליטי) והדמוקרטיה, כשיטה, דורשת מעורבות מתמדת של העם. במילים אחרות, איזה מזל שקרה מה שקרה – אנחנו חיים עכשיו בסרט נהדר – שובו של הזואון פוליטיקון.

לאור האמור עד כה, לא נותר לי אלא להציע את הרעיון שהחודשים האחרונים הם למעשה תרגול אינטואיטבי ופעיל של האטה. 

***

ועדיין, לא ניתן להקל ראש ההשלכות הפיזיות והנפשיות המתלוות לתקופה. כדי להתמודד איתן אני יכול להציע מספר צעדים בסיסיים:

להיות פעילים. אולי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם ייאוש היא לקחת חלק פעיל במאבק. בין אם ביציאה פיזית לרחובות, השתתפות בהפגנות ומחאות, ובין אם באמצעות כתיבה, הפצת מידע והפרכת שקרים – כל עשייה היא לטובה במימד הנפשי, כל עוד היא נעשית במידה ותוך שימת לב לאנרגיה שהיא גוזלת או מעניקה בתמורה.

לשלוט במידע. הן בתוכן והן בתדירות. אני מודה שלא הכרתי לעומק את המתח הקיים סביב בית המשפט העליון, אז בימים אלה אני קורא את הספר ״מלחמות הבג״ץ: ההפיכה החוקתית והפיכת הנגד״ מאת פרופסור עמיחי כהן (שראה אור בשנת 2020). אני מוצא כי הבנה של מכלול האירועים והכוחות הפועלים סביב נושא מסוים מסייעת לנו להגיב בצורה נכונה לכל סיטואציה הנוגעת לו, ובכך מסייעת לשמור על שלוות הנפש לאורך זמן. באותה מידה, אני גם מבין שחשיפה ארוכה מדי לערוצי החדשות ולרשתות החברתיות יכולה להתיש אותי פיזית ונפשית, ולאחר שנכוויתי פעם אחת אני דואג למנן אותה במשורה.

לדעת מתי לקחת הפוגה. יותר מדי פעילות, במיוחד כשהיא אמוציונלית, יכולה להתיש כל אדם. אם אנחנו מרגישים עומס רגשי ונפשי רצוי לקחת צעד אחורה, גם אם זה אומר לוותר מידי פעם על השתתפות פעילה בהפגנה. המאבק יימשך עוד זמן רב וילבש עוד פנים רבות. היתרון הגדול שיש לנו כאשר אנחנו נאבקים כקבוצה, הוא שמידי פעם אנחנו יכולים לרדת לנוח על הספסל. נצלו זאת ושמרו על עצמכם. יצטרכו אותנו חזקים בהמשך.

לדעת איזו הפוגה מתאימה לנו. אנחנו זקוקים עכשיו, יותר מתמיד, לאיים של שקט ושלווה. כל אחד מאיתנו יכול למצוא אותם במקומות אחרים, אבל אני בכל זאת אמליץ על כמה שידועים ביכולתם לשחרר במוחנו כמויות נדיבות של דופמין (וסליחה מראש, אבל צפייה בטלוויזיה היא לא אחת מהן):
פעילות גופנית, מדיטציה, שינה טובה, חשיפה לשמש, שהות בטבע (אם אפשר יחפים לטובת התקרקעות), מגע אנושי (תתחבקו!), אינטראקציות חברתיות חיוביות (למשל, ארוחת ערב עם חברים, משחקי קלפים), פעילות יצירתית ועוד…

כמובן, אם אתם מרגישים שכל אלה הם בגדר מעט מידי ומאוחר מידי, אל תהססו לפנות ולבקש עזרה מקצועית – אלה ימים שאנחנו זקוקים בהם לכל תמיכה שניתן לקבל.

***

כמובטח, אני מקנח את הפוסט בהזמנה לשני אירועים המתכתבים עם הנאמר בו.

אימון צ׳י קונג בזום
ביום שישי הקרוב 07.04 בשעה 09:00 – האימון ללא עלות ומועבר על ידי יואב אילן. התרגילים בשיעור מיועדים לשחרר מתח ולהכניס שקט ואיזון לגוף ולנפש. אין צורך בניסיון קודם ומשך התרגול 30 דקות.

להצטרפות, היכנסו בשישי בבוקר לקישור הזה – מוזמנים לשתף אותו ולהזמין בני משפחה, קרובים וחברים שאתם חושבים שהתרגול יכול להביא להם ריפוי ולחזק אותם. (בכל שאלה בנוגע להזמנה זאת ניתן לפנות ישירות ליואב בטלפון 052-3718-300)

בלי לחץ – מדיטציית המונים בכיכר הבימה
ביום רביעי ה-19.04 תוכלו ליהנות מסשן של מיינדפולנס ואופטימיות רדיקלית, באירוע חדש מבית היוצר של ׳רדיקל – הוצאה לאור ובית לרעיונות׳. כל הפרטים ממש פה בלינק.

***

למקרה שפספסתם – מהדורה חדשה ומעודכנת של המדריך המלא להאטה זמינה עכשיו באתר הקיבוץ המאוחד ובכל חנויות הספרים.

חג חירות שמח לכולם.