בימים אלה עיריית תל אביב-יפו מפרסמת קול קורא לתושבים המבקשים לקחת חלק בתכנית חדשה "בית.בניין" – פרויקט שמטרתו להרחיב את הקשרים בין שכנים בבניינים משותפים, כדי שיוכלו לפעול ביחד לטובת יצירת סביבת חיים מטיבה ובריאה וקידום אורח חיים מקיים.
כמי שגורס שהאטה אפשרית ורצויה דווקא בעיר גדולה, אני חושב שמדובר ביוזמה נהדרת ובהחלט מעודד את אלה מכם שגרים בתל אביב יפו למהר ולהגיש מועמדות (ניתן עד 30.11 בלבד), אולם מאחר והנושא חשוב יתר על המידה, אני מנצל את ההזדמנות כדי להזכיר שאין צורך להמתין לעירייה. כל אחד ואחת מאיתנו יכולים כבר מחר להתחיל לקחת חלק ביוזמת השיתוף הטובה ביותר בעולם – אפליקציית בניין.
בניין מגורים משותף מצליח לתת מענה לשלושה גורמים מרכזיים שהכשילו בעבר כל מיזם טכנולוגי בתחום: מיקום, מיקום ומיקום. אם אני זקוק לסולם בשכונת התקווה לא עוזר לי זה שיש לפלוני להציע ברמת גן. אם הכנתי יותר מדי קונפי שום, אני לא אשלח צנצנת לחיפה בדואר רשום. אם החתולים שלי זקוקים למישהו שיוכלו להתעלם ממנו בזמן שאני בחופשה… טוב, אתם כבר מבינים את הנקודה. מערכת כלכלית שיתופית טובה תלויה בשני דברים בלבד – רצון טוב וקרבה. את שני אלה (יחדיו עם ערימות של חפצים שעומדים חסרי שימוש) ניתן, בדרך כלל ובנקל, לאתר בכל בניין מגורים משותף.
הנה מספר דרכים בהן תוכלו להפוך את הבניין שלכם למכונת שיתוף משומנת, כבר מחר, ובעזרת לא יותר מקבוצת ווטסאפ, או אפילו עט ונייר:
יצירת ספריית חפצים פרטית. בחלק גדול מהבתים המשותפים ישנו מחסן גדול או מקלט לשימוש הדיירים. במידה ותגיעו לכלל החלטה תוכלו לעשות בהם שימוש כספריית חפצים פרטית של הבניין, שהן תחסוך לכם כסף והן מקום בדירה. אותם חפצים כבדים שממלאים את הארונות שלכם ביומיום יוכלו להסתדר כעת לפי מחלקות על המדפים, ומעקב אחר השאלות יתבצע באמצעות טופס פשוט שימולא על ידי הדיירים השואלים. בכל רגע נתון תדעו היכן נמצא המיקסר שקניתם לפני שלוש שנים והשתמשתם בו פעמיים, אולם לא תאלצו לאכסן אותו במטבח שלכם, מה שיאפשר לכם להתקדם צעד נוסף אל עבר הבית המינימליסטי עליו תמיד חלמתם.
החלפת שירותים/כישורים. למה לעצור בחפצים כשאפשר לחלוק גם כישורים. בבניין בו גדלתי בנאות אפקה היה שכן בעל ידי זהב שביצע עבודות כמעט בכל הדירות ומעולם לא דרש תשלום (מעבר לעלות החומרים). בדירה שלנו הוא התקין ארון אמבטיה שבנה במו ידיו, אצל שכן אחר ביצע תיקוני צנרת וכך הלאה. כל אחד ואחד דאג לגמול לו בצורה זו או אחרת ובמטבע שווה – שיעורי בית פרטיים לילדיו במתמטיקה או אנגלית, תספורות לבני המשפחה או עזרה עם הכנת מצגת גדולה. סך כל הכישורים והקשרים המרוכזים בבניין אחד בן שמונה קומות יכולים להניע מערכת כלכלית שלמה בזעיר אנפין.
קואופרטיב שמרטפים. זוגות עם ילדים צעירים נוטים לצור קשרים כמעט בעל כורחם שכן ילדים נוטים להתחבר במהירות. אם בבניין בו אתם חיים יש עוד שניים שלושה זוגות עם ילדים קטנים, הציעו להם יום בשבוע בו אתם תשמרו לאורך ערב שלם על ילדיהם. גם ככה מחקרים מוכיחים כי הבדלי הרעש שנמדדו בקבוצות של שניים, ארבעה או שישה ילדים לא היו משמעותיים בשום צורה, ובכל אחת מהמדידות הבוחנים התחרשו באותו מידה, כלומר, לחלוטין. העובדה שקואופרטיב השמרטפים ימוקם בבניין חוסכת לכם לא רק כסף רב, אלא גם את הצורך לצאת מהבית ולנסוע להביא את הזאטוט מהקצה השני של העיר שכן הוא החליט ברגע האחרון (כלומר, קצת אחרי חצות) שבעצם לא מתחשק לו לישון היום אצל החבר הכי טוב.
מזון/ארוחות. ארוחות משותפות עליהן אני ממליץ בדרך כלל בחום יכולות להיראות כעניין מתיש ופרוצדורה מעייפת ללא מעט אנשים, אולם מה בנוגע לסתם מזון שהכנתם ולא הצלחתם לסיים? התמזל מזלי ובעשור האחרון יצא שהתגוררתי בשתי דירות שונות עם שכנות שהיו בשלניות מדופלמות. כמעט מידי שישי נועה ואני זוכים בקופסאות של מאכלים טעמים רק בגלל ש"שוב הכנתי יותר מידי ונשאר גם בשבילכם…", מערכת שיתוף פנים בניינית יכולה להוביל לצמצום בזבוז המזון ולחיסכון כלכלי משמעותי.
גינון בשטחים משותפים. התרגלנו שגינת הבניין המשותף נתונה למרותו של גנן שמגיע אחת לחודש (או יותר) כדי לגזום ולסדר, אבל באותה מידה אנחנו יכולים לרתום אותה למהפכת העיר-יער שכה נחוצה, ולשתול ולנטוע בעצמנו גינת מאכל קטנה. הגינון ידוע כפעילות שמסייעת להתרגעות והשגת שלווה בת קיימא, וגם ילדים נוטים ליהנות ממנה ולקחת חלק פעיל במהלכה. גינה קהילתית בשטח המשותף היא פרויקט שגדול על שכן אחד, אבל התגייסות משותפת של הבניין יכולה להבטיח בוסתן מלבלב ורענן.
ספרים, בגדים, הסעות ושאר ירקות. אל תתנו לעצמכם לעצור פה, ככל שתכירו יותר טוב את השכנים תגלו עוד ועוד דברים וטעמים שמשותפים לכם, וייתכן ותוכלו למנף את רעיון השיתוף גם להשאלות של ספרים, סרטים, בגדים, קאר פולינג לעבודה או לבתי הספר של הילדים, אימונים משותפים, רכישות גדולות ומרוכזות או סתם בילויים. כאשר מצמצמים את רעיון השיתוף לבניין אחד, השמיים הם הגבול.
***
למקרה שפספסתם – מהדורה חדשה ומעודכנת של המדריך המלא להאטה זמינה עכשיו באתר הקיבוץ המאוחד ובכל חנויות הספרים.
מיכל
תיארת בצורה נפלאה את חזון הבניין השיתופי, את האפשרת לאורח חיים יותר מקיים וגם לאפשרות של יחסי שכנות ובכלל יחסים אנושיים טובים ומייטיבים בימים של ריחוק, ניתוק ועוינות.
מיכל
עמית
יוזמות דומות כבר קיימות. למשל, יש אתר בשם "אגורה" שאפשר לתרום באמצעותו חפצים ומזמנכם החופשי, וגם להיעזר בו.
השאלה היא ההיענות שלהציבור הרחב.
עמית
עמית נויפלד
אתר אגורה הוא באמת הדבר הכי יציב בתחום, אבל אני עדיין חושב שליזמות פרטיות וסופר מקומיות יש יותר סיכוי להצליח מאשר לאתר שמנסה להתפרס על פני כל הארץ
עמית נויפלד
רינגו
הייתי שמח לראות את המחקרים שטוענים שאין הבדל ברעש בין שני ילדים לשישה. מנסיוני כמות הרעש עולה בריבוע.
לגבי ספריית חפצים אני חושב שזה קצת נאיבי, תניח משהו יקר כמו מיקסר או מקדחה בחדר לא נעול בבניין משותף ויש סיכוי סביר שהחפץ ייעלם.
חוצמזה אני איתך עמית. אנשים מחפשים קשר אנושי בכל מקום חוץ ממתחת לאף שלהם, איפה שהוא הכי זמין ומועיל.
רינגו
עמית נויפלד
היי רינגו, לונג טיים,
לגבי מחקרים, עלית עלי, זה נכתב בהומור ולא מבוסס על תצפיות והאזנות,
חדר משותף יכול להיות נעול אבל אני מסכים איתך שחשש לגורלם של מכשירים יקרים עלול להעיב על הסיפור, לפיכך אני מוכן להסתפק גם ברשימה שתתלה בלובי הבניין ובה כל דירה תציין אילו מוצרים היא תשמח להשאיל לשכנים.
וכן, לגבי הסייפא אנחנו מסכימים בהחלט.
עמית נויפלד
משה וולפסון
עמית ידוע לך האם יש "אפליקציית בניין" כזו? אני מחפש פרוייקטי קוד לעשות כחלק מלימודי התכנות שלי וזה נראה כפרויקט מעניין עם ערך חברתי מוסף 😉
משה וולפסון