חיי אייפון

במהלך היום התפרסמה באתר "כלכליסט" כתבה קצרה תחת הכותרת "כמה שעות יצטרך לעבוד ישראלי בשביל לרכוש אייפון?". על פי סקר שכר ומחירים שמבוצע אחת לשלוש שנים על ידי UBS, העובד הישראלי יצטרך להקריב 75 שעות עבודה (ובמונחים מקומיים, כשבוע וחצי במשרד), בעוד שבניו יורק ידרשו רק 24 שעות (יומיים בלבד אם אתה יאפי שעובד בוולסטריט). רק על מנת שלא נחוש מקופחים, הנה הרשימה המלאה (והכותרת שהתלוותה לה באתר) שמוכיחה שמצבנו בסך הכול טוב.

"להלן מספר שעות העבודה שייקח לרכוש את האייפון החדש בערי העולם:

אתונה – 98.2
בנגקוק – 149.6
בייג'ינג – 217.8
שיקגו – 28.4
ז'נבה – 21.6
הונג קונג – 51.9
ג'קרטה – 468
קייב – 627.2
לונדון – 41.2
לוס אנג'לס – 27.2
מקסיקו סיטי – 217.6
מיאמי – 27 שעות
מוסקבה – 158.3
ניירובי – 468
ניו דלהי – 360.3
ניו יורק סיטי – 24
פריז – 42.2
ריו – 139.9
רומא – 53.7
שנגחאי – 163.8
סידני – 34
תל אביב – 75.3
טוקיו – 40.5
טורונטו – 37.2
ציריך – 20.6"

 

היופי בכתבה בכלל וברשימה הזאת בפרט, נובע מהעובדה שמבלי משים, היא כמעט מצליחה לתמצת את אחד הרעיונות החשובים ביותר שמופיעים בספר "החיים או הכסף". הדבר היחיד שחסר על מנת שאחשוד כי מדובר במלאכת ידו של כותב לשעבר באתר סלואו, הוא החלפה פשוטה של המילה "עבודה" במילה "חיים".

***

לטובת אלה מכם שטרם התוודעו לספרם של ג'ו דומינגז וויקי רובין, שמאז שיצא לאור בשנת 1992 הפך פחות או יותר לתנ"ך של כל השואפים לחירות כלכלית, מינימליזם וחיים של פשטות מרצון, אתמצת כעת לכמה פסקאות את המהלך בו הם מבקשים לרדת לפשר משמעותו האמיתית של המושג "כסף".

בדרך כלל, טוענים המחברים, כשאנחנו מדברים על כסף, אנחנו מדברים על “מה לעשות” עם הכסף. איך להשיג אותו, איך לבזבז אותו, איך להשקיע אותו וכדומה. לעיתים רחוקות, אם בכלל, אנחנו נעצרים על מנת לחשוב מה זה בעצם כסף. כאשר אנחנו כבר כן חושבים על כסף במונחים של משמעות עמוקה יותר, אנו נוטים לייחס לו את אחת מהתפיסות המקובלות שהשתרשו בשיח החברתי כלכלי, למשל, "כסף שווה בטחון", "כסף שווה כוח", "כסף שווה אמצעי חליפין" ועוד.

דומינגז ורובין מספקים הסברים מנומקים לקביעתם שמדובר בתפיסות שגויות ומטעות, ואלה מכם שאוחזים באחת או יותר מהתפיסות הרשומות מעלה יכולים לקרוא את נימוקיהם בתמצית בפוסט הזה, או כמובן לרכוש את הספר ולהתרשם מיד ראשונה בעצמכם.

שוד1

איור: תום כהן

לענייננו, לכל התפיסות השגויות אשר מנסות להסביר מהו הכסף, יש מכנה משותף אחד. הן חיצוניות לנו. הכסף הוא תמיד משהו שאין לנו ממנו די, שאנחנו מתאמצים להשיג, ושבו אנחנו תולים את מירב תקוותנו, ביטחוננו, כוחנו, אושרנו והערכתנו העצמית. מהי אם כן הדרך הנכונה החוצה מהמבוך הכלכלי שבו הלכנו לאיבוד? מהי ההצהרה האמיתית היחידה שנוכל לומר בנוגע לכסף שתהיה תקפה תמיד? ובכן, לטענת המחברים, עמה קשה שלא להסכים, כסף הוא דבר מה שאנחנו בוחרים להמיר את אנרגיית חיינו בעבורו.

אנרגיית החיים שלנו היא סך כל הזמן שאנחנו נמצאים בעולם, השעות היקרות מפז שזמינות לנו בגלגול החיים הזה. כאשר אנחנו הולכים לעבודה, אנחנו ממירים את אנרגיית החיים שלנו בעבור כסף. כאשר אנחנו הולכים ללשכת האבטלה, אנחנו ממירים אנרגיית חיים תמורת כסף. אפילו כשאנחנו הולכים לקזינו, אנחנו ממירים אנרגיית חיים בעבור כסף.

ההגדרה של הכסף כשווה ערך לאנרגיית חיים מעניקה לנו מידע חשוב, אנרגיית החיים שלנו היא משהו הרבה יותר מציאותי ומוחשי בעבורנו מאשר כל תפיסה אחרת של כסף בה אנחנו יכולים לאחוז . אנרגיית החיים שלנו היא משהו מוגדר, וחשוב יותר, סופי ומוגבל. היא כל מה שיש לנו בעולם הזה ובייחוד בשל כך היא יקרה לנו יותר מכול. האופן שבו אנחנו בוחרים לבזבז אותה מקרין על המשמעות שאנחנו מעניקים לחיינו עלי אדמות.

אם אתם בני ארבעים, כמוני, אתם יכול לצפות בממוצע לעוד 349,763 שעות של אנרגיית חיים (39.9 שנים). בהנחה שקרוב למחציתן מוקדשות לפעולות שימור כגון: שינה, אכילה, עשיית צרכים, רחצה, ופעילות גופנית, הרי שנותרו לנו עוד 174,882 שעות של אנרגיית חיים, בהן אנחנו יכולים לעשות שימוש לטובת אחד או יותר מהתחומים הבאים:

1. מערכת היחסים שלנו עם עצמנו
2. מערכת היחסים שלנו עם אחרים (חברים, בני זוג, משפחה)
3. הבאת היצירתיות שלנו לידי ביטוי (באמצעות תחביבים למשל)
4. התרומה שלנו לקהילה בה אנחנו חיים
5. התרומה שלנו לעולם בו אנחנו חיים
6. מציאת השלווה הפנימית שלנו
7. הגשמת הדבר שאנחנו תופסים כייעודנו בחיים
8. זמן איכות לבהייה חסרת תכלית או….

9. העבודה שלנו.

עכשיו, כשאנחנו יודעים זאת, בואו ננסה לקרוא שוב את הכותרת של הידיעה מ"כלכליסט": "כמה שעות יצטרך לחיות ישראלי כדי לרכוש אייפון?", וגם את תת הכותרת: "להלן מספר שעות החיים שידרשו על מנת לרכוש את האייפון החדש ברחבי העולם", ונשאל את עצמנו, עד כמה אנחנו באמת רוצים אייפון חדש.

***

האייפון הוא כמובן רק דוגמא אחת, אם כי מובהקת, לאופן שבו אנו נוטים להקל ראש באנרגיית החיים שלנו. ספק אם יש עוד מוצרים רבים בעולם שקנו להם עדה כה גדולה של מעריצים, שיהיו מוכנים לשדרג את מכשירם הישן בכל עת בה החברה תחליט להוציא דגם חדש לעולם, יהיו יתרונותיו אשר יהיו (ברוב המקרים עוד כמה מיליוני פיקסלים למצלמה, עניין שאין להפחית מחשיבותו, במיוחד אם אתה נץ).

בתים גדולים יותר, מכוניות חדשות כל שלוש שנים, שעונים יקרים – אם נלמד לתמחר כל רכישה שאנו עושים לא בשקלים חדשים, או בשעות עבודה, כי אם בשעות של חיים שנותרו לנו לחיות, אני מאמין שיותר ויותר מאיתנו יבחרו בלב חפץ בחיים של מינימליזם ופשטות מרצון, ויקבלו את ההחלטה להקדיש את זמנם עלי אדמות לשמונת הסעיפים הראשונים שהוזכרו ברשימה לעיל, ולאו דווקא לאחרון.

תגובות11

  • הגב ספטמבר 19, 2015

    מאיר

    עושה רושם שאיכות החיים של מי שמחשב ככה ומתחשבן כל העת עם קיצו לאחור, לא משהו בכלל. כל מילקי במכולת מקרב אותך למוות כמו ערפד שלא לדבר על נעל חדשה או ילד. הסולידית לדוגמא נשמעת מותשת כבר מרוב אנרגיית חיים שהשחיתה על מציאת קומבינות ליצור חומרי ניקיון ביתיים מיסוד האתר בתוספת גרגירי פשתן מהאדנית, ואין לקישקושים האלה סוף. בסך הכל אני ושכמותי נהנים בעבודה, היא מספקת מסגרת תוכן עניין סטטוס שייכות וקשרים.. וכיף שיש הכנסה סבירה ושוטפת ולא צריך לעשות לוליינות לפני שמזמינים קפה כמו המינימליסטים שיש להם המון זמן אבל כזה שמתמלא בעיקר בשיעמום ריק ומרירות של מובטלים.

      

    • עמית נויפלד
      הגב ספטמבר 19, 2015

      עמית נויפלד

      אני אניח שאתה חדש באתר אם אתה מזכיר אותי ואת הסולידית בנשימה אחת. אני חלילה לא מציע לשקול כל מילקי במונחים של שעות חיים (אם כי ספציפית לגבי מילקי לא הייתי ממליץ לאיש לרכוש מוצר עתיר סוכר וחסר כל ערכים תזונתיים), ושים לב שמלכתחילה אני מכוון לרף העליון של הצרכים, סמארטפונים חדשים, מכוניות חדשות, דירות גדולות ושעונים יקרים… מדובר בעיקר במשחק מחשבתי שנועד לסייע להבין מה הדברים שבאמת חשובים בחיים.

      באופן אישי יש לי עבודה שאני שמח בה (אם כי אני עובד כנראה פחות שעות מהממוצע) ואני מרגיש שגם כמינימליסט אני תורם לא מעט לכלכלה ובטח לא עושה סאלטות לפני שאני מזמין קפה, בעיקר כי אני לא שותה קפה (מוזמן לקרוא עוד בנושא פה http://bit.ly/1wuSmhw – כיצד מינימליזם תורם לכלכה)

      צריך לזכור שתנועת ההאטה הנה תולדה של חבורה גרגרנית של שפים איטלקים, שבסך הכל רצו לאכול מזון יותר טעים, ובהתאמה, אני תופס מעצמי נהנתן לא קטן שלרגע לא מחשב את קיצו לאחור.

      לגבי הסולידית אותה הזכרת, מוזמן לקרוא את עמדתי לגביה פה (http://bit.ly/1eaviyg)

        

  • הגב ספטמבר 19, 2015

    יעל

    אפשר גם להנות מעבודה וגם לשמור על אורך חיים מאוזן. אפשר לעבוד בעבודה מכניסה ולבחור לחיות אורך חיים של פשטות מרצון ולשמור על איכות חיים (גם אם חשבון הבנק מאפשר 100 זוגות נעליים ואייפון 6++). אני ממש לא מבינה איך מכשיר חדשני משפר את איכות החיים ולא מדובר פה על חיי סולידית אלא על בחירה במה שחשוב (החיים עצמם ולא עוד מכשיר אלקטרוני).

      

  • הגב ספטמבר 19, 2015

    מאיר

    עמית – תודה על התגובה.

    יעל- המכשור בוודאי לא משפר אבל הנאה מאופנה כן ,ואייפון הוא פריט אופנתי כמו שעון. אם אייפון 8 לצורך העניין מעניק לי ביטחון עצמי שמתורגם לתחושה נעימה בכל פעם שהוא נשלף מהכיס, או לחילופין שעון נוצץ גורם לי להרגיש יוקרתי ובזכות זה אני מצליח לשדרג למשרה טובה יותר, או רכב חדש יותר עוזר לי למצוא בת זוג טובה (שבעתיד תתמוך בי וילדינו יסעדו אותנו בזקנה), אז ההשקעה בדיעבד היתה כדאית ומונפה כראוי. לפעמים מותרות הן הרבה יותר ממותרות למרות שקשה לראות את הקשר העקיף בין רכישת השעון, האוטו, הבושם, המותג וכו לבין שיפור עתידי במובנים כלכליים וחברתיים. אישית אין לי אייפון ואני לא חסיד נלהב אבל הציבור לא מטומטם. אנשים מבינים שזה עושה להם טוב וטוב שכך. קנו עוד.

      

  • אריאל קרס
    הגב ספטמבר 20, 2015

    אריאל קרס

    למה בכלל לקנות את המכשיר המשעמם? אין בו כל צורך…

      

  • הגב ספטמבר 20, 2015

    גיאקסי

    היי ,
    לגבי הצורך כן או לא של אנשים באייפון , כמו לגבי הצורך שלהם בעבודה.
    מומלץ לומר להם שיש בדברים הללו צורך אם הם חושבים שיש בהם צורך.

    רוח ההמצלה תהיה זהה לההמצלה לאדם שרוצה ללכת לפסיכיאטר – ראוי שתיבדוק את עצמך.

    בברכה.

      

  • הגב ספטמבר 20, 2015

    נדב ברמן ש.

    תודה רבה עמית. בואו נעביר לאריך פרום את זכות התגובה על אלילות האייפון:
    "מושג הניכור שרשיו נעוצים בשלב קדום עוד יותר של המסורת המערבית, במחשבתם של נביאי התנ"ך, וספציפית יותר – במושג עבודת האלילים שלהם. אם פסלו נביאי המונותאיזם את דתותיהם של עובדי כוכבים כעבודת אלילים לא היה זה […] מפני שעבדו לכמה וכמה אלים ולא לאל אחד. ההבדל המהותי בין המונותאיזם לפוליתאיזם […] נעוץ בעובדת הניכור. האדם משקיע את מרצו, את כשרונותיו האמנותיים, בבניית אליל, ואחר כך הוא סוגד לאליל הזה, שאינו אלא פרי המאמץ האנושי שלו עצמו. כוחות-החיים שלו זרמו לתוך "דבר", והדבר הזה, כיון שנעשה אליל אינו נחווה כתוצאה ממאמץ-היצירה שלו עצמו אלא כדבר נבדל ממנו עצמו, מעל ולעצמו וכנגדו, אשר לו הוא סוגד ולו הוא נכנע. […] האדם עובד האלילים משתחווה למעשה ידיו-הוא. האליל מסמל את כוחות החיים שלו עצמו בצורה מנוכרת.
    כנגד זה, עקרון המונותאיזם הוא שהאדם אינסופי, שאין בו סגולה חלקית שאפשר לרוממה לדרגת השלם. האלוהים, בתפיסה המונותאיסטית, אין להכירו ואין להגדירו; האלוהים אינו "דבר". האדם הנוצר בצלם-אלוהים נברא כנושאן של סגולות אינסופיות. בעבודת-האלילים הוא כורע ומשתחווה להאצלה של סגולה אחת חלקית שבו. אין הוא מתנסה בעצמו בחינת המרכז שממנו קורנים מעשים חיים של אהבה ותבונה. הוא הופך להיות דבר, רעהו הופך להיות דבר, ממש כמו שאלוהיו הם דברים." (אריך פרום, מעבר לאזיקי האשליה, תרגם אהרן אמיר, ירושלים 1975, עמ' 61—62)

      

  • הגב ספטמבר 20, 2015

    גיאקסי

    שלום נדב.
    אם ככה , יותר להוד קטנותי לחלוק פעם נוספת בבלוג זה על אריך פרום אז אומר כך את אשר על ליבי :
    נראה לי ככה ,אפעס , שאריך פרום עצמו לא בדיוק השתחרר משלב קדום עוד יותר של המסורת המערבית
    והוא להפוך הכל לשחור לבן , אמת / אשליה , חופשי/מאוזק- סוגד- נכנע , במרכז\מנוכר ואצטרה.

    וכמו שאמרו שלושת אבותינו באחת סירה.
    "ירצו יאכלו לא ירצו לא יאכלו."

    בברכה.

      

  • הגב ספטמבר 20, 2015

    גיאקסי

    אגב , אם מישהו חשב שאני מדבר מפוזיציה – אז אין ולא היה לי אף פעם אייפון.
    האמת , אפילו טלפון סלולארי לא היה לי בכלל עד גיל 33. אם מישהו חשב פעם נוספת
    שאני מדבר אולי מתוך פוזיציה ולא היו אז בכלל טלפונים אז רק אציין שאני לא הרבה יותר זקן מעמית 🙂

      

  • הגב ספטמבר 20, 2015

    שירה

    אני מבינה למה אנשים רוצים מכשירים משוכללים/מותגים. בנוסף, רוב האנשים שיש לכם יכולת ריאלית של רכישת המכשיר (דרך חוזה עם החברה הסלולרית או חלוקת תשלומים בכרטיס אשראי) הם גם כאלו שלא רואים עולם ללא עבודה. הם מאמינים שבכל מקרה הם יאלצו לעבוד ושעות העבודה לא תלויות בהם, אז למה לא לרכוש משהו שמשמח אותם? אנשים שמחים מכל מיני גדג'טים, אפשרויות תקשורת שונות ומגוונות ובכלל התעסקות טכנולוגית היא כמו 'משחק'. האייפונים גם מעבירים זמן, כשאנשים אל יודעים מה לעשות עם הזמן או שהם עייפים מדי כדי לעשות משהו שדורש יותר מללחוץ על מקשים.
    עם זאת, בשבילי, כל קניה היא בהחלט המרה של שעות חיים בחומר. אני רוב הזמן בבית, לא עובדת ועסוקה בעיקר בתחביבים ולימודים. אני חיה במדינה חדשה והפעילות החברתית שלי פה כמעט לא קיימת. יכולים לעבור ימים שלמים והפלאפון שלי בכלל לא יצלצל. טוב לי מאוד ככה. אני זקוקה לשקט ואייפון לא מספק לי כרגע שום צורך. אני אפילו תופסת את זה כמטרד, וכנ"ל גם את הטלפון עצמו כי עצם קיומו גורם לי בכל זאת להיות ערה לשיחות שבאות ממנו או לקרינה שיוצאת ממנו (אם אני ישנה לידו) או לבטריה שחסרה לו וכו.

      

  • הגב ספטמבר 24, 2015

    אחד

    לא ברור לי מה הכיף באייפון חדש עם תוכנת האייטיונס האיומה שבלעדיה לא ניתן לחבר אותו למחשב. מעבר לכך, היום נמכרים ניידים מצוינים ישירות מסין בסביבות ה-100 דולר והם לא נופלים באיכותם ובביצועיהם מהאייפון החדיש ביותר, סמסונגים ועוד. במלים פשוטות, לא רק שמלכתחילה זה סמל סטטוס מפוקפק (סטטוס למה? להדגמת היכולת לבזבז אלפי שקלים על מוצרים עם שיפורים טכנולוגיים מינוריים לעומת הדור הקודם שלהם? להחלטות צרכניות לא נבונות? לשופוני?), אלא זה גם מוצר שאם בכלל הוא נחוץ ניתן להשיג את יכולותיו דרך מוצר תחליפי מצוין בפחות מעשירית המחיר.

      

השאירו תגובה