Good, Clean & fair – צעדים ראשונים בסלואו פוד – 10 – מבשלים

עד גיל 29 לא ידעתי איך מכינים אורז. הסיבה לכך לא טמונה כמובן במורכבות התהליך עצמו, אלא בעובדה שעד גיל 29, למעט אירועים יוצאי דופן, לא הכנתי לעצמי מזון משום סוג שהוא. לתיאור מצמרר זה ניתן אמנם להוסיף נסיבות מקלות: עד גיל 24 חייתי בבית ההורים, מתקן נוח למדי שלצד קירבה הולמת לאוניברסיטה, הציע גם שירותי כביסה, החלפת מצעים וכמובן תפריט אוכל, בסיסי אמנם, אך עקבי. את השנים הבאות העברתי בדירה שכורה ובעבודה כמלצר ומנהל משמרת ב"מיטבר", מסעדת בשר מוכרת בעיר תל אביב, ומאחר ועבדתי שישה ימים בשבוע צרכתי את הארוחה המרכזית שלי, כמעט בכל יום, במסעדה, עובדה שבפני עצמה הבטיחה כי מזוני יורכב בעיקר מבשר אדום בשלל צורות, ובהנחה ולא מחשיבים בצל מטוגן, מינימום ירקות.

כשלא עבדתי אכלתי בעיקר בבית, אולם אין בכך בכדי לעורר חשד שבאמת החזקתי מזון בביתי. במקרר האמקור הישן שמרתי כארבעים תפריטי משלוחים, וכאשר הייתי מארח חבר או חברה הייתי פותח את דלתו ושואל אותם בקול פתייני מה ירצו לאכול, "יש הכול", הייתי מבטיח בלי לשקר, "סיני, איטלקי, תאילנדי, צרפתי", זה היה מצחיק אותי, אני מודה. הארוחות שנאכלו מחוץ למסעדה, אם כך, הגיעו אלי בדרך כלל בכלי פלסטיק או קרטון ובאמצעות שליחים. העדפתי מזון שמצריך כמה שפחות התעסקות, ופיצה בשעות הקטנות של הלילה היתה עניין של הרגל.

בשלב מסוים, וכתוצאה מרצף איום של משלוחים לא אכילים, החלטתי לעשות מהפך בחיי ולהתחיל לצרוך מזון אמיתי, או לפחות כזה שבזמנו ייחסתי לו את התואר המחייב. בהתאמה, ומרגע שהוצאתי את תפריטי המשלוחים מהמקרר, דאגתי למלאו בכל טוב – דגני בוקר, גבינות רכות, נקניקים פרוסים, סלטים מקוררים, חסות שטופות וארוזות בשקית – או במילים אחרות, מזון שעיקר ההתעסקות עימו דרשה יכולות בסיסיות של מריחה, הנחה או במקרה הקיצוני ערבוב.

השינוי המהותי יותר הגיע רק לאחר שעזבתי את עולם המסעדנות, לקראת גיל שלושים כאמור. מאחר והנגישות למזון מוכן וחם נמנעה ממני, נאלצתי להתעמת לראשונה עם הכיריים החשמליות שבביתי. סיר האורז הראשון זכור לי עד היום כהרפתקה לכל דבר ועניין (התקשרתי לחבר בשלן על מנת להתייעץ ולקבל הכוונות בטרם נגשתי למלאכה עצמה), ועצם העובדה שהתוצר היה אכיל מילאה אותו בגאווה ששכחה רק כעבור מספר ימים. בערך באותה תקופה התרחשו עוד מספר אירועים מכוננים: לראשונה קראתי על תנועת ההאטה העולמית (עד אז חשבתי שאני לבד בעולם), הצטרפתי לתא מקומי של תנועת מזון איטי, ובמקביל התחלתי לקרוא ספרים ולצפות בסרטים שעסקו בתעשיית המזון. כתוצאה ישירה מכל אלה הפסקתי כמעט לחלוטין לצרוך מזון מעובד, והתחלתי לבשל את מרבית הארוחות שלי במו ידי. בהתחלה מנות פשוטות שהכילו מרכיבים ספורים, ובהמשך מתכונים מורכבים יותר ותבשילי קדירה סמיכים. תוך כדי התהליך המתואר התוודעתי לעוד ועוד יתרונות של הבישול, שעודדו אותי להמשיך ולהתמיד במלאכת הכנת המזון.

בקרוב אצלכם (Ribot Theodule The Cook And The Cat)

ראשית, החיסכון הכספי היה כמעט בלתי נתפס. רכישה של מזון מוכן ומעובד, ועל אחת כמה וכמה במזנון או במסעדה, עולה בדרך כלל עשרות מונים יותר מאשר הכנה עצמית של אותה מנה. אני כותב "בדרך כלל" רק מפני שאלה מאיתנו שמתעקשים להכין מתכון בדיוק לפי רשימת המרכיבים המלאה עלולים לגלות שהם נאלצים לרכוש חומרי גלם יקרים יחסית רק על מנת להוציא תחת ידם מנה אחת, והמסקנה שעלולה לנבוע מכך היא שזול יותר לצרוך את המזון במסעדה.  זוהי כמובן טעות, ולאחר זמן מה כל בשלן מתחיל לומד כיצד ניתן להתגמש עם המתכון על מנת להוציא תחת ידיו מנה טעימה שאינה דורשת רכישה של תבלינים ייחודיים או פרודוקטים יקרים אחרים. מעבר לכך, בישול מאפשר לנו להכין כמות גדולה שתספיק לכמה ימים. אתמול למשל הכנתי תבשיל/מרק עדשים – מטגנים בצל במעט שמן, מוסיפים פלפל חריף ושום קצוצים, קוביות גזר ותפוח אדמה (מאדים במשך כמה דקות), שתי כוסות עדשים כתומים ומים, מתבלים במלח, מעט כמון ורוזמרין, וכעבור חצי שעה על האש יש לכם סיר גדוש בכל טוב, שיכול להספיק ליומיים או שלושה לפחות (אני מעדיף שלא להחזיק מזון במקרר ליותר משלושה ימים, ומשתדל לבקר בשוק כל יומיים ולבשל מזון טרי ככול היותר). העלות של כל הטוב הזה, אגב, עומדת על בערך 20 ש"ח. מומלץ להגיש עם אורז חם.

שנית, האוכל שאנו מכינים לעצמנו הוא בהכרח יותר בריא מזה שאנו רוכשים מוכן. מזונות מעובדים מכילים חומרים שלא היינו רוצים להכניס לגופינו, בטח לא בכמויות המצויות במרבית המוצרים המתועשים. רק לפני יומיים העלינו בעמוד של סלואו בפייסבוק סטטוס קצר שעסק בנושא – מזונות מעובדים, גם אלה שכביכול זוכים לאישורים של מומחים בתחום, כוללים כמעט תמיד תכולה גבוהה של נתרן, סוכרים, חומרי טעם וריח, חומרים משמרים, ושומנים רוויים. כשאנחנו מכינים את האוכל בבית יש לנו שליטה מלאה על החומרים שאנחנו מכניסים לגופינו, במיוחד כאשר אנחנו מתעקשים לעבוד עם חומרים בסיסיים – בעבר למשל הייתי מכין צ'ילי צמחוני עם שעועית משומרת, והיום אני דואג לרכוש שעועית יבשה ולהשרות אותה יום שלם בטרם אני מתחיל לבשל. זה זול יותר, זה בריא יותר, וההתעסקות הנוספת, שעלולה להישמע מעייפת וטרחנית, לוקחת כמה רגעים לכול היותר.

וככה נראה אוכל אמיתי

שלישית, הבישול מחזיר לנו שליטה על חיינו מעבר למובן הבריאותי של מה אנו מכניסים לגופנו – זוהי אולי הטכניקה הבסיסית ביותר לביטול התלות בגורמים חיצוניים על מנת לכלכל את חיינו, ובמקרה זה, על מנת ליהנות ממזון טעים, טרי, זול ובריא. במקביל לתחושת השליטה והעצמאות נוצרים גם חיבורים חדשים – הבישול מאפשר לנו להתוודע לעולם שלם שהזנחנו מאחור אם התרגלנו לצרוך אותו מוכן בשקית מהמקפיא – לעונות השנה, למקומיות, לזנים שונים, לייחס לבעלי חיים, לתהליכים טבעיים ועוד – ברגע שאנחנו מבקשים לברר מהיכן מגיע המזון שלו, ועומדים על האמת, אין לנו כמעט אפשרות אחרת פרט לשנות את תזונתנו לכזו שתהיה טובה יותר, נקייה יותר והוגנת יותר.

לכל האמור אפשר להוסיף את העובדה כי יכולות בישול בסיסיות הן דרך טובה לשבות את ליבם של בני זוג פוטנציאלים. בדייט השני שלי עם נועה, אשתי, הגענו אלי הביתה בשעה מאוחרת, ומאחר והיא היתה רעבה שלפתי בזריזות ברוקולי וקישואים מהמקרר. בעודם עוברים אידוי קל, זרקתי לווק בצל, שום ופלפל חריף (החברים מתבשיל העדשים שתמיד כדאי להחזיק בבית) ובמקביל הכנתי אטריות אורז בסיר. כאשר הכול היה מוכן לא נותר אלא להקפיץ בווק, וקערה גדולה של נודלס ירקות היתה מוכנה בתוך כעשרים דקות. בדיעבד, לארוחה הזו, ולעובדה שהנחתי לה לאכול את כל הקערה העצומה כמעט לבדה, היתה תרומה לא קטנה לכך שהיא התאהבה בי לחלוטין בתוך 72 שעות.

לכל הסיבות התועלתניות שנסקרו עד כה ניתן להוסיף את העובדה הפשוטה שהבישול הוא תהליך מהנה לכשעצמו, גם כאשר אתם עומדים לבד במטבח, ובמיוחד כאשר עושים זאת בחברת ידידים – חלק מהערבים המוצלחים בחיי היו בביתו של אסף, חבר טוב ובשלן מתקדם, אצלו היינו מתכנסים לארוחות ערב שנמשכו שעות ארוכות וכללו מנות רבות שכולן הוכנו מאפס ובמקום, ולא מעט יין יש להודות.

בסופו של דבר, המזון שאנחנו אוכלים הוא לטעמי יותר מאשר "דלק". הוא חלק מהטבע, מהמסורת ומהתרבות שאנו לוקחים בה חלק. עם זאת, גם אלה מאיתנו המבקשים לראות בו רק כורח המציאות, עדיין יעדיפו להכניס לגופם מזון שלא יפגע, אם לא בטבע ובסביבה, אז לכל הפחות בבריאותם. ההסתמכות של קרייריסטים נמרצים והורים עסוקים על מזונות קנויים ומוכנים מובילה לכך שאנו מוגדרים על ידי מומחים בתחום כדור הראשון בו הילדים צפויים לחיות פחות שנים מהוריהם. כדי לבטל את רוע הגזירה, כדי לעמוד בקריטריון הבסיסי של אוכל ראוי, כל שאנחנו צריכים לעשות זה לחזור לבשל, ורצוי ממרכיבים בסיסיים ככל היותר.

_______

רוצים לבשל אבל לא יודעים מאיפה להתחיל, הנה רשימה קצרה של בלוגים שאני מכיר ומחבב.

הגרגרנית  בשלנית וחברת סלואו פוד, כותבת על אוכל מהארץ ומהעולם, ומקנחת במתכונים.

תשוקה בתבנית אפייה  שי שבח, אופה ופעילה מרכזית של ארגון צעירי סלואו פוד, כותבת בעיקר על אפייה, אבל לא רק, הנה למשל השקשוקה הטובה בעולם.

בישול בזול  מומלץ לקרוא בהתחלה את סדרת הפוסטים "מבוא לבישול בזול".

טבעוניות נהנות יותר  הבלוג של אורי שביט מספק מתכונים טבעוניים לשלל מאכלים.
________

לכל הפרקים בטור "צעדים ראשונים בסלואו פוד".
________