לאחרונה קיבלתי מייל מחבר אשר ביקש לשתף עימי את ייסורי המצפון שהוא חווה לאחר רכישה של שעון יקר. למרות שהוא יזם מצליח שיכול להרשות לעצמו לזרוק 10,000 דולר על צמיד מעוטר ליד, הוא הביע כאב הנובע מעצב פוסט רכישה, צער ואף חרטה.
יחד עם זאת, הוא לא היה לגמרי בטוח מדוע הוא חש כך, אז הוא שלח לי אימייל בבקשה לעצה. זאת היתה התגובה שלי אליו…
אני יודע מהיכן אתה מגיע. כמי שבעבר היו בבעלותו מספר שעונים יקרים (בשנות העשרים שלי בהן הרווחתי משכורות גבוהות ואכלתי במסעדות יקרות היו לי כמה שעונים מופרכים, אולם כיום איני מחזיק בבעלותי אפילו אחד מהם), אני יכול להבין את הפיתוי. אני יכול גם לצטט עכשיו אמירות שטחיות – שעון יקר לא יכול לקנות לך יותר זמן, בובה הנהנית מהחוטים הכובלים אותה עדיין אינה חופשייה, אתה יותר מסך כל רכושך, הדברים שאנחנו רוכשים בסופו של דבר לוקחים בעלות עלינו, וכדומה. – אולם בסופו של דבר הדיון מסתכם בשני דברים: ערך ואיכות של חיים.
במונחים של ערך, האם השעון באמת הוסיף ערך כלשהו לחייך? או שמא הוא רוקן מהם ערך? אני לא מדבר על ערך כספי כמובן, אלא על ערך אמיתי, מהותי. האם השעון הזה שווה 10,000 דולר מהחופש שלך? האם הוא שווה את המתח הנפשי המתלווה למחשבה עליו?
אני יודע שהשאלות האלה נשמעות רטוריות, אבל הן לא. נכון לרגע זה אני לובש ג'ינס שעלה לי 100 דולר, וכן, הוא היה שווה בעבורי 100 דולר מהחופש שלי. הג'ינס הזה הוא גם הזוג היחידי שיש לי, ולפיכך אני מקבל ממנו ערך רב שכן אני לובש אותו כמעט כל יום. האם השעון מספק אותו ערך בעבורך? אם כן, ענוד אותו בגאווה. אם לא, ייתכן ותרצה לשאול את עצמך שוב מדוע הוא עדיין בבעלותך – לא מדוע קנית אותו, אלא מדוע אתה שומר אותו. האם זהו סמל סטאטוס? האם הוא חלק מהאישיות שלך? האם הוא רק לוגו אישי ויקר?
בנקודה זו, הרכישה כבר בוצעה, אתה לא צריך לייסר את עצמך בגללה מאחר ואתה לא יכול לשנות את העובדה שהיא נעשתה. אבל אתה כן יכול לשנות את הפעולות העתידיות שלך באם אתה לא מקבל ערך אמיתי מהרכישה. שוב, אם אתה חש שלשעון יש ערך אמיתי בעבורך, אם הוא באמת שיפר את חייך, מדוע לא לשמור אותו?
וכאשר מגיעים לדבר על איכות החיים, אתה צריך לבחון האם השעון אכן תרם לאיכות החיים שלך. אני הייתי רגיל להרוויח כ- 200,000 דולר לשנה בשיא הקריירה התאגידית שלי, אבל הייתי אומלל, ובהתאמה, איכות החיים שלי היתה נמוכה.
בשנה שעברה, בכל אופן, בגיל 31, הרווחתי 27,000 דולר, סכום קטן יותר מזה שהרווחתי בגיל 18 למעשה. אבל למרות זאת הצלחתי לחסוך מתוך הסכום הזה יותר מכפי שחסכתי אי פעם בחיי, הצלחתי לשלם את החובות שלי, לטייל יותר מכפי שאי פעם טיילתי, ולחוות את החיים – החיים האמיתיים – יותר מאי פעם בעבר.
למרות שאני לא מרוויח את המיליונים של ראשי התאגידים, שבעבר שאפתי להיות כמותם, ולמרות שאני מביא הביתה בסוף החודש כשמינית מהמשכורת שהרווחתי בעבר, יש לי איכות חיים גבוהה יותר משל רוב המנכ"לים הבכירים, ובוודאי מזו שהיתה לי בעבר. ישנם מעט מאוד חפצים חומריים שיכולים לשפר את איכות החיים שלנו. למעשה, מרבית החפצים החומריים יכולים רק לפגוע באיכות החיים שלנו.
אני כמובן לא יכול/רוצה לומר לך מה לעשות עם השעון הנוצץ שלך. אני כן יכול לומר לך שאני הרבה יותר מאושר ללא השעונים היקרים שלי, ובכלל, מי צריך לדעת את הזמן כל הזמן?
_________
לפוסט הראשון בטור המינימליסטים
_________