"אני מתגורר בדירת סטודיו של 40 מטר מרובע. אני ישן במיטה הנשלפת מתוך הקיר. יש לי שש חולצות. יש לי עשר קערות שטוחות בהן אני משתמש להגשת סלטים ומנות עיקריות. כאשר אנשים מגיעים לארוחת ערב, אני שולף את השולחן המתקפל שלי. אין לי אפילו סי.די. אחד, או די.וי.די, ואני מחזיק רק כעשרה אחוזים מהספרים שהיו לי. עשיתי דרך ארוכה מהחיים שהיו לי בשנות התשעים המאוחרות, כאשר, מוצף בכסף ממכירת הסטארט אפ האינטרנטי שלי, היה לי בית עצום עמוס בחפצים – מוצרי אלקטרוניקה, מכוניות, וגאדג'טים אחרים."
במילים אלה נפתח מאמרו של גראהם היל, יזם אינטרנטי בעל קבלות, שפורסם לפני שבועיים בניו יורק טיימס תחת הכותרת "לחיות עם פחות, הרבה פחות". לאורך החצי הראשון של המאמר מתאר גראהם היל את חייו לאחר מכירת חברת הסטארט אפ הראשונה שלו, ובולמוס הרכישות אליו הוא נקלע, רק עם טוויסט קטן בעלילה:
"עבדתי קשה עבור החברה שקנתה אותנו, ולא היה לי זמן להשלים את ריהוט הבית החדש שקניתי בסיאטל (שהשתרע על פני שלוש קומות ו- 340 מ"ר), אז שכרתי בחור בשם סוואן, שסיפר לי כי הוא היה העוזר האישי של קורטני לאב, על מנת שיהיה הקניין האישי שלי. הוא היה הולך לחנויות רהיטים, אלקטרוניקה ומוצרים אחרים לבית, מצלם תמונות פולארויד של דברים שהוא חשב שאני ארצה, ואני הייתי עובר עליהן ובאופן כזה עורך את הקניות שלי בצורה וירטואלית."
לינק למאמר המלא נמצא בתחתית הרשימה
כמו רבים וטובים לפניו, גם גראהם היל הבין מהר מאוד שכל הצעצועים החדשים, לא רק שלא משמחים אותו, אלא גם גורמים לו לדאגות מיותרות:
"החיים שלי היו מסובכים באופן מיותר. היה דשא שצריך לכסח, מרזבים שיש לנקות, רצפות שיש לשאוב, שותפים שיש לנהל (היה נראה לי מטורף לגור בבית כל כך גדול לבד), מכונית שיש לבטח, לתדלק ולתקן. כאילו שכל זה לא מספיק הייתי צריך גם לדאוג למצוא תעסוקה לסוואן. קניין פרטי משלי? מה הפכתי להיות? הבית והחפצים הפכו להיות המעסיקים החדשים שלי בעבודה שמעולם לא רציתי."
בסך הכל מדובר בבחור טוב, שמעדיף לגור עם שותפים למרות שהוא בהחלט יכול להרשות לעצמו כלכלית את הבית הגדול לעצמו, וגם כאשר עבר ללופט גדול בניו יורק הוא בחר לגור עם שותפים, אלא שאז הוא גילה שהוא עובד בלנהל שני בתים שונים, בנוסף לעבודתו היומית. למזלו, בערך באותה תקופה הוא התאהב נואשות בבחורה יפיפיה מאנדורה, ומאחר והויזה שלה פגה, הוא נסע בעקבותיה לספרד, ואז הם המשיכו לנדוד יחדיו ברחבי העולם. כל שלקחו עימם היה מעט בגדים, ציוד הכרחי, ושני מחשבים ניידים. גראהם, יזם בנשמתו, המשיך לעבוד כל אותה עת באמצעות תרמיל גב סולארי שטען את סוללת המחשב שלו, וכך, בעודו נודד מספרד לבנקוק, מבנקוק לארגנטינה, ומארגנטינה לטורנטו, הוא הספיק להקים מספר יוזמות אינטרנטיות ברוכות, בינהן האתר המוכר treehugger.com אותו הוא מכר בהמשך לדיסקברי.
בסופו של דבר גראהם ואולגה נפרדו, אולם חייו לא חזרו להיות כשהיו. לאחר ששב לניו יורק הוא נפרד מהלופט העצום שלו לטובת דירת סטודיו קטנה של 40 מ"ר. באמצעות האתר הוא פנה לעשרות אדריכלים על מנת לקבל הצעות לעיצוב החכם ביותר לדירה הקטנה, ואת התוצאה המופלאה אתם יכולים לראות בוידאו הבא. גראהם עצמו מודה שהעלויות של תיכנון דירה כמו שלו הן לא קטנות, אולם החיסכון הכלכלי שכרוך המעבר לחלל קטן יותר בהחלט מאזן את ההשקעה הראשונית. מומלץ להשקיע עשרים דקות בתצוגת התכלית שבוידאו הראשון
ולאלה מכם שממהרים, הנה הגרסה הקצרה יותר
http://www.youtube.com/watch?v=PD-Kwn6y6G4
"אני עדיין יזם סדרתי", כותב גראהם בסוף המאמר, "וההרפתקה הנוכחית שלי היא עיצוב מחושב של חללים קטנים שייתמכו בחיינו, ולא ההפך. כמו דירת הסטודיו שבה אני חי, הדירות שאני מעצב מכילות פחות דברים, מה שמאפשר לבעליהן לחיות בקלות רבה יותר במסגרת האמצעים שלהם ולצמצם את טביעת הרגל האקולוגית. בדירה שלי יכולים לישון 4 אנשים בנוחות, ואני מארח לעיתים קרובות עד 12 אנשים לארוחות. החלל בו אני גר בנוי היטב, תואם את האפשרויות הכלכליות של אנשים רבים, ופונקציונלי כחלל בעל גודל כפול. כיזם שעומד אחורי האתר "מחבקי עצים", אני ישן יותר טוב בלילה בידיעה שאני לא משתמש ביותר משאבים מכפי שאני באמת צריך. יש לי פחות, אבל אני נהנה הרבה יותר."
אין דבר שאנחנו יותר אוהבים מאנשים שחיים כפי שהם מטיפים לאחרים.
____________
למאמר המלא באתר הניו יורק טיימס
____________
לפוסטים הקודמים בטור 50* מטר מרובע של אהבה
____________
50* – הטור מציג דירות של עד חמישים מטר מרובע. יש לכם אחת כזאת שעוצבה באופן ייחודי ופונקציונלי במיוחד? כתבו לנו ונשמח להציג אותה
credit for opening picture: Lloyd Alter
____________