פחות מחודשיים נותרו עד לבחירות הכלליות לכנסת, ולא יהיה זמן יותר טוב מזה להתוודות: למרות שאני מאמין בכנות שבחירת מועמד לכנסת היא אחת הבחירות המשמעותיות ביותר שבנאדם יכול לעשות בנוגע לחייו בעידן המודרני, הרי שעד היום הבחירות שלי היו שטחיות. למעשה, השקעתי יותר בלימוד איכויותיו וחסרונותיו של המיקרוגל שלי, מאשר בהכרת המועמדים שהצבעתי עבורם. יתרה מזו, בשלוש ממערכות הבחירות אפילו התנדבתי, והשקעתי מזמני, מרצי וכישורי למען קידום מועמדים מסוימים (את השמות לא תוציאו ממני אפילו בעינויים, גם לפדיחות יש גבולות ברורים).
אולם, אם הייתם שואלים אותי איזה חוקים אותו מועמד קידם, מאילו הצבעות הוא נעדר, ובאיזה ועדות הוא ישב – הייתי משיב שאין לי מושג, אבל אני סומך עליו בעיניים עצומות.
וזה מה שעשיתי. סמכתי עליהם בעיניים עצומות. מדהים, אם לוקחים בחשבון מה שכולנו יודעים על פוליטיקאים, ועל המרחק שנוטה להיווצר בין הבטחות למעשים. למעלה מ-20 שנה אני פוקד את הקלפי, וגם רואה עצמי מודע ומעורב. ועדיין, בכל פעם שצצות בחירות, אני הולך שבי אחרי הצהרה נבובה של זה, או שפמו המתריס של ההוא (אופס, נפלט לי). לעיתים עלוב מכך – אני מאמץ המלצה של איזה חבר "מבין".
1848, צרפת. זכות הבחירה ניתנת לכל הגברים ללא הבדלי מעמד, הכנסה, דת, או אפילו התחייבות לבדוק מה עשה המועמד שלהם בקדנציה שחלפה
תמוה, לא? הרי יש לי, כמו לכל ישראלי, דעה מוצקה ומגובשת לגבי כל נושא שעל סדר היום. גם אם תעירו אותי באמצע הלילה, עם האנגאובר של מסיבת רווקים, ותציבו אותי על בימת הכנסת, אוכל לנסח נאום משכנע על סוגיית ההתנחלויות, גיוס בחורי ישיבה, מעמד האישה, הפרדת דת ומדינה והגנת זכויות הפרט. כל אחד מהנושאים האלה חשוב בעיניי מאוד, וקשור ישירות לתפיסת עולמי והגדרת החברה בה אני רוצה לחיות. אבל כשאני ניגש לבחור, אני מסתפק בהצהרת כוונות כללית, שלעיתים היא כמעט זהה בין כל המתמודדים.
זה מוזר מבחינה נוספת: בכל תחום אחר בחיי הייתי אומר שאני… ובכן, לא קפדן, אבל מקפיד. בעיקר כשמדובר באנשים איתם אני עובד. התחקיר המינימאלי שאני עורך לקראת קבלת עובד כולל חפירה בגוגל וטלפון אחד לפחות למעביד קודם. אני זוכר שלא קיבלתי פעם מרואיין לעבודה משום שהתרשמתי שיש לו אוצר מילים דל. טוב, אבל הוא אמור היה להיות אחד מהצוות שלי, שזה עניין רציני מאוד. בבחירות לכנסת, לעומת זאת, מדובר בסך הכול באנשים שיקבעו מה ילמדו ילדיי, האם תהיה לי דירה, איזה חלק מהמשכורת יישאר לי ביד, האם יעופו עלי טילים, האם אוכל לנשום את האוויר ולשתות את המים ועוד כאלה נושאים חסרי כל חשיבות. אז אני בוחר אותם, פחות או יותר, על עיוור.
יש כלים שיעזרו לך לעקוב אחרי המועמדים שלך
אבל אוקיי, לא הגעתי לכאן רק כדי להצליף לעצמי על הגב כמו איזה שיעי. האמת היא שארגנתי מבעוד מועד הפי אנד לרשימה הזו, ותסלחו לי על הטון המואר משהו שעשוי להשתרבב להמשך דברי. מסתבר שהבחירות המתרגשות עלינו לכנסת ה- 19 הולכות להיות המושכלות והמעמיקות שידענו. במהלך השנים האחרונות למד הציבור הישראלי שמותר לו לדרוש, והוא גם יקבל, מידע אמיתי ועדכני מכל נבחר ציבור או נושא משרה. החיים בעולם הדיגיטאלי אפשרו תרבות חדשה שהולכת ומשתרשת, של קשר בלתי אמצעי בין מה שקראו פעם "האזרח הקטן" או "קהל היעד" או "הצרכן", לבין מי שנחשב פעם לשליט הכול יכול. אולי מוגזם לקבוע שהיוצרות התהפכו, אבל אפשר כבר להיזכר כי הרעיון הבסיסי העומד מאחורי משרה של נבחר ציבור, הוא מציאת בן אדם מוכשר ונאמן, שיקבל משכורת, טלפון ומשרד, כדי לעשות את מה שאנחנו דורשים ממנו.
מובן שלאף אחד אין את הזמן והאנרגיה לעקוב מידי יום אחר ביצועי השליח שלו. בכל זאת, יש לנו חיים משל עצמנו לנהל. אבל היום עומדים לרשותנו כלים מתקדמים ביותר, שבנו ממש לכבודנו (ולכבודה של החיה הנכחדת ההיא שנקראת "הדמוקרטיה הישראלית") כמה עמותות על מפלגתיות, המסכמות בשבילנו בפשטות את מה שעשו הנבחרים מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, לפני 4 שנים. שימו לב – לא מה הם אמרו, אלא מה הם עשו. איך הצביעו, כמה נכחו, מה הציעו, איך פעלו. עובדות, לא פרשנויות.
תזכורת: הבחורצ'יק הזה עובד שלכם, ובשבילכם
יש לך מועמד שמעניין אותך? הנה כל מה שרצית לדעת עליו ולא יצא לך לשאול. שאלת את עצמך מה זה בעצם התקציב הזה שבגללו בכלל הוקדמו הבחירות? הנה לך כל התשובות. זוכרת שיצאת לכיכר בקיץ שעבר, ופתאום כולם נורא התעניינו בך? קבלי את מה שהם עשו עם זה. רוצה לדעת בדיוק מה קרה השבוע בדיונים בכנסת? קח, יש כאן הכל.
בימים האחרונים הושקה גם אפליקציית מובייל, אותה ניתן למצוא באפסטורס של אייפון ואנדרואיד או בקישורים הבאים אייפון ואנדרואיד. אפליקצייה זו מנגישה את המידע באופן מיטבי, והופכת אותו זמין גם כשאתם לא נמצאים ליד מחשב. כך תוכלו לאמת נתונים שקראתם הרגע בעיתון, שמעתם ברדיו, או השמעתם בוויכוח הפוליטי העכשווי.
כשהילדים שלך ישאלו אותך איך זה קרה
חצי שעה של פשפוש קצר באתרים האלה (יודעים מה? שעה. זה עדיין הרבה פחות ממה שרובנו משקיעים ביום בשיטוט משועמם בפייסבוק), ופתאום יש לי מושג על מה אני מדבר. יש לי יכולת אמיתית לצ'פר את מי שבאמת עשה את מה שלחתי אותו לעשות, ו"להעניש", בעצם בלי מירכאות – אשכרה להעניש את מי שחיפף, או גרוע מכך, מכר את הקול שלי תמורת כיבוד.
אבל עם כל הכבוד לרגשות נאצלים כגון חיבה ונקמה, התוצאה החשובה באמת של כל הצעד המבורך הזה בהתפתחות האנושית, היא הסיכוי החדש, אפילו אם הוא חלקי, שבכנסת הבאה ישבו באמת אנשים שמתכוונים לקדם את מה שחשוב לנו. יכול להיות שהם לא תמיד יצליחו. בכל זאת, מדובר במציאות הישראלית. אבל, איך לומר זאת בזהירות, יש לפחות סיבה מוצקה להאמין שהם ינסו.
אז לאותם קוראים שנוהגים לדלג מהפסקה הראשונה ישר לסוף, הרי לכם סיכום בשורה אחת: לפני שאתה ניגש לקלפי, סור נא לרגע לכאן, ותן הצצה בביצועיו של המועמד שלך. כדי שכשהילדים שלך ישאלו אותך איך קרה שהקונילמל הזה הגיע לבית הנבחרים, לפחות תהיה לך תשובה מנומקת. מצד שני, אתה יכול שוב לבחור לפי המבט החודר בפוסטר, או הסלוגן המלוטש על הפלריג, ולקוות לטוב. אחרי הכל, זה מה שעשינו עד היום, ויצא לנו לא רע. מה, לא?
__________
עמית גל הוא פעיל בסדנא לידע ציבורי
__________
באותו נושא
__________