לפני יומיים התפרסם בעיתונות הכלכלית כי בנק הפועלים ובנק לאומי החלו בתהליך קיצוץ במהלכו יפוטרו כאלף ושש מאות עובדים בסך הכול. למראה הכותרת נתקפתי אשמה שכן רק לאחרונה סירבתי בנימוס להנפקת כרטיס אשראי שלישי שהוצע לי וכמו כן דחיתי את המלצותיהן של מיטב פקידות הסניף שלי להעביר את כל הוני עלי אדמות, הנמדד כיום בכ-70 אלף ₪, מחשבון העובר ושב שלי לאחד ממסלולי החיסכון המומלצים, כאלה שיאפשרו לבנק לגלגל אותו הלאה בצורת הלוואות נושאות ריבית. למרבה המזל, ורגעים ספורים לפני שהתיישבתי לנסח מכתב התנצלות אישי למשפחות המפוטרים, המשכתי לקרוא בכתבה. מסתבר כי בנק הפועלים דווקא דיווח על עליה של כשלושים ושניים אחוזים ברווח הנקי שלו, העומד נכון לרגע זה על סך של אחד נקודה תשע מיליארד שקלים.
אם כך, הסתבר לי, תהליך הקיצוץ הרחב אינו תוצאה בלעדית של התנהגותי חסרת האחריות הצרכנית, והמשך קריאה בכתבה חשף את מה שכבר היה ברור מאליו – הסיבה האמיתית לקיצוץ היא זו המוכרת לנו בשמה: התייעלות.
2
סלח לי אבי כי חטאתי.
חשבתי כי "התייעלות" פירושה שיפור השירות ללקוח, כלומר, לי, ובכך חטאתי בחטא הגאווה.
חשבתי כי "התייעלות" פירושה צמצום בירוקרטיות סבוכות ויקרות, כאלה המאלצות אותי להוציא סכומי כסף גבוהים בעבור מסמך פשוט כערבות בנקאית, כסף, יש לציין, שחסכתי בעבודה קשה, ובכך חטאתי שוב, הפעם בחטא העצלות.
חשבתי גם כי "התייעלות" פירושה צמצום עמלות והגדלת ריביות הזכות על יתרה בחשבון, אחרי הכול, אלה הכספים שלנו שמאפשרים לבנקים למנף, לממן ולהלוות, ובכך חטאתי שוב, הפעם בחטא החמדנות.
סלח לי אבי כי חטאתי. לא הבנתי שהתייעלות, משמעה היחידי הוא, "קיצוץ".
3
בנק הפועלים ובנק לאומי לא מייצרים כלום. אלף ושש מאות העובדים שעומדים להיות מפוטרים נועדו לעשות דבר אחד בלבד, לתת שירות, והפיטורים שלהם הם בסך הכול שקלול של עוד כמה דקות שאנו נעמוד בתור בסניפים או נמתין על קו הטלפון בהאזנה אין סופית להנחיות המענה הקולי. זה לא שיש לנו באמת מה לעשות, לאן נלך, למזרחי טפחות?
וייתכן בהחלט, כפי שכותב גיא רולניק, כי המגזר הבנקאי אכן סובל משכבת שומן מיותרת בדמות עובדים ותיקים המקבלים שכר גבוה פי כמה מזה הנהוג במגזרים עסקיים אחרים, אולם, היו בטוחים כי מסת הפיטורים הגדולה תבוא מקרב העובדים הצעירים, הזוטרים, אלה שאינם מוגנים בהסכמים קיבוציים ונסמכים על גבם הרחב של הוועדים, וגם אם היינו מניחים באופטימיות שהקיצוץ אכן יבוא מהשכבות השמנות, הרי שאיש לא מבטיח לנו שאנו, האזרחים הפשוטים, נהנה בצורה זו, אחרת, או בכלל, מצמצום העלויות.
אחרי הכול, תמיד יש עוד יאכטה יותר יעילה לקנות.
4
שרי אריסון כמובן לא לבד (אולי למעט הקטע של התקשור) כל בעלי השליטה בכל החברות הגדולות במשק כבר למדו היטב את התנהגות הציבור – הם יודעים שאנחנו נקרא על המהלך בעיתון, שנתעצבן, שנעלה סטטוס זועם ואז נלך לנמנם. בערב נקום ונצא לשתות משהו, נדבר על זה עוד קצת ויום למחרת כבר נכעס על משהו אחר, על מישהו אחר. לעזאזל, בטח יש להם איזה סבב פנימי כזה, לטייקונים, תור מי הפעם לקומם.
יהיה ברור לכל כי לא קבוצה זו או זו, מפלגה זו או זו יסדו את בנק הפועלים, אלא הסתדרות הפועלים הכללית(...) אין מטרת הבנק לעזור בגמילות חסד לפועל היחיד, אין מטרתו לעזור לפרט שיוכל בתורת פרט לעלות ולעבור על חבריו ו"להשתחרר" ממעמדו. בנק הפועלים הוא המוסד הכספי של מעמד הפועלים, ורצונו לשרת, את מעמד הפועלים כולו. מטרתו לעזור לכלל ציבור הפועלים המאורגן להקים את הקואופרטיבים שלו, רצונו לעזור לרכוש עמדות משקיות חדשות ולגלות וליצור אפשרויות עבודה חדשות. – ברל כצנלסון, ממקימי בנק הפועלים, ינואר 1922
5
"שנאת עשירים", כך יתייג יחצ"ן שחלה בפוליו בילדותו ומעולם לא טופל, את דברי האחרונים. לאחר מכן ימהר לשטוח את תרומתה האדירה לחברה, ואם זה לא יעבוד, יאיים כי בכל רגע נתון יכולה שרי אריסון לקום ולהעביר את עסקיה למקומות בהם יודעים להעריך עשירים ולהתייחס אליהם בהתאם. למהפכה הצרפתית למשל, וכדומה. אבל רגע לפני שאנחנו מתכופפים במחילה לפני האדונית המתחילה לארוז את בתיה השונים, אנחנו יכולים לעצור רגע ולתהות, לאן בדיוק תעביר אריסון את ביצת הזהב המכונה בנק הפועלים, לפינת רחוב בוול סטריט? לאן תעביר את תעשיות מלח ישראל, לאגם לוך נס? ואת שיכון ובינוי, אולי לבירת תנופת הנדל"ן הנוכחית – סין?
6
אבל רגע, גם אנחנו לא יוצאים מהסיפור לגמרי נקיים. כשאריסון וחבריה מפטרים אלף ושש מאות עובדים בשם "ההתייעלות" יש גם לנו יד בדבר. ההתייעלות נועדה לשפר את ביצועיה הכספיים של החברה, ושיפור הביצועים נועד לעלות את ערכה של המניה. מאחר וגם אנחנו בעלי מניות הרי שיש לנו חלק בקריאה לקיצוץ. אולי לא באופן ישיר, אחרי הכול, מרביתנו מנהלים את כספינו באמצעות בתי השקעות, או באמצעות ה"מוסדיים" המנהלים את קופות הגמל וקרנות הפנסיה של מרבית האזרחים, אבל אנחנו אלא שנותנים להם מנדט ללחוץ. מנדט בצורה פשוטה של הפקדת החסכונות.
בשנה שבה שרי אריסון פיטרה תשע מאות עובדים אני החזקתי מניות של בנק הפועלים בשווי של עשרת אלפים ₪. תשע מאות אנשים הלכו הביתה, ואני הרווחתי דיווידנד של שלושים וארבעה שקלים.
7
אז מה אנחנו כן יכולים לעשות?
בתור התחלה לשאוף לתחרות אמיתית בשוק הבנקאות הישראלי, שסובל יותר מכל מגזר אחר ממחלת הריכוזיות. נכון להיום ניתן לומר בוודאות שהבנקים הגדולים מתחרים אחד עם השני רק למראית עין, מעל שלטי החוצות. את הוצאות הפרסום אנחנו משלמים בדם יזע ועמלות, ובחדרים האחוריים ידיים נלחצות, הסכמים שבעל פה נחתמים בקריצות ומצנחי זהב מקופלים בזהירות ונארזים בתרמילי עור תנין, בעודו בחיים.
לאחר שהשוק ייפתח לתחרות, תהיה זו האחריות שלנו להשקיע את הכסף בשחקנים שאינם שולחים זרועות כתמנון, שמשלמים משכורות נאותות, שמספקים שירות ראוי, שדואגים לסביבה ולקהילה ולא רק למטרות החזרי מס, והכי חשוב – באלה שאינם מבקשים להיות יותר מידי גדולים. כשכולם יהיו קטנים, אף אחד לא יוכל לדרוך על אחרים.
_________
הטור מבוסס על פוסט קודם שלי "על אנשים וטייקונים"
_________
באותו נושא – מסירוב להלוואה ועד לשוד לא מזויין – 10 דרכים להיאבק בבנקים
_________
Fish Air
Great article! Pleasure to read as always.
With a small smirk I like to add that these banks do manufacture something, they manufacture all the money in our economy. Common mistake is to think that the government or central bank create our money but it is the private banks that create it. Each loan we take or credit we use is actually a new deposit / new money created by the bank on the fly out of thin air. When we return the loan the money simply get erased, besides the interest that the bank get to keep and was never created.
Therefore the banks create all the money in our money supply and lend it to us. As long as each Shekel exists we pay a rent fee on it that is the interest. When it is returned to the bank, it gets destroyed and new money is created by making new loans.
Fish Air
עמית נויפלד
תודה!
מקבל את הטיעון שלך, למרות שתמיד אפשר להמשיך להתווכח – הכסף שהבנק מייצר הוא וירטואלי בעיקר, לא כסף אמיתי או זהב שמחליפים ידים, כך שלמעשה, ובמובן הבסיסי של השימוש במילה ייצור, הוא עדיין נמצא בשלב התיאורטי
עמית נויפלד