"הנה, לדוגמה, סיפורם היוצא דופן של בני משפחת פוּגֶר, הבנקאים הגרמנים הגדולים מן המאה השש־עשר. בשיאם היו לפוּגֶרים מכרות זהב וכסף, זיכיונות סחר, ואפילו זכות לטבוע מטבעות כסף משלהם; האשראי שלהם היה גבוה הרבה יותר מעושרם של המלכים והקיסרים שאת מלחמותיהם (ואת הוצאות חצרותיהם) הם מימנו. אך כשאנטון פוגר הסב מת סירב הבכור שבאחייניו הנס יעקב, להשתלט על אימפריית הבנקאות, בטענה כי הוא טרוד ראשו ורובו בעסקי העיר ובענייניו הפרטיים; אחיו של הנס יעקב, גיאורג, אמר כי הוא מעדיף לחיות בשלווה; וגם האחיין השלישי, כריסטופר, היה חסר עניין כמוהם. מסתבר כי איש מיורשיה הפוטנציאליים של ממלכת העושר לא סבר כי היא שווה את כל הטרחה."
את פרק המבוא של ספרו, "הפילוסופים הארציים", סיים רוברט היילברונר בשאלה הפשוטה – כיצד זה עברו להן ששת אלפים שנה של היסטוריה מתועדת מבלי שהופיע בהן אף לא פילוסוף ארצי (כלכלן) בולט אחד – התשובה לשאלה זו, כך אנו מגלים בפרק השני, מורכבת מאוסף של אמיתות, חלקן משעשעות ומפליאות, וחלקן קורא תגר על תפיסת האדם ויחסו אל הכסף, אשר אנו, בני המאה העשרים ואחת, הורגלנו לקבלה כמובן מאליו. אולם, אם לסכם את כולן למשפט אחד, הרי שהתשובה מפתיעה אף יותר – עד המאה השמונה עשרה לא צמחו כלכלנים גדולים, מהסיבה הפשוטה שעד המאה השמונה עשרה לא התקיימה "מערכת השוק" כפי שאנו מכירים אותה כיום: מנגנון שנועד לכלכל ולקיים חברה שלמה (ללא תלות במסורת או בכוחו של השלטון), ואשר מבוסס על רווח אישי – או במילה אחת: קפיטליזם.
על סיבה אחת לאי התקיימותה של "מערכת השוק", ניתן ללמוד מסיפורם של בני משפחת פוגר: רעיון הרווח טרם היה קיים – כיום, כאשר גם ילדים בני יומם נשלחים לקייטנה פיננסית על מנת ללמוד כיצד לשחק בבורסה, הדבר נשמע כמעט בלתי נתפס, ואף על פי כך, עלינו לקבלו כעובדה.
פורטרט של יעקב פוגר - ויתר על אימפריה כלכלית כדי לעסוק בענייניו
"הרווח הוא ענייו מודרני יחסית", כותב היילברונר, "מלמדים אותנו להאמין כי האדם הוא יצור רכושני מטבעו, וכי אם יניחו לו לנפשו ינהג ככל איש עסקים המכבד את עצמו. מניע הרווח, כך שבים ומספרים לנו, הוא עתיק יומין כמו האדם עצמו. אולם אין זה כך. מניע הרווח, כפי שאנו מכירים אותו, נולד רק עם "האדם המודרני", ואפילו היום, הרעיון "רווח לשם רווח", זר לחלק גדול מאוכלוסיית העולם…"
למעשה, לא רק שרעיון הרווח טרם "תפס" בקרב הציבור הרחב, הרי שהוא אף נתפס, בעידודה הנמרץ של הכנסייה הקתולית, כרעיון מגונה, שלא לומר פרי מוחו של השטן. הקפיטליסטים הראשונים שהופיעו על במת ההיסטוריה לא היו מעמודי התווך של החברה, אלא בדרך כלל המנודים והמוקצים. אפילו רעיון ה"התפרנסות" טרם בא לעולם – העבודה לא היתה אמצעי להשגת תכלית אחרת, דהיינו, כסף והדברים שכסף קונה. העבודה היתה התכלית עצמה והיא נתפסה כחלק ממסורת ואורח חיים טבעי. בחברה שכזאת, לאפל לא היה סיכוי.
__________
אבל לא רק העדרו של "מוטיב הרווח" עמד בדרכה של המהפכה הכלכלית. זו האחרונה בוששה לבוא גם מסיבות טכניות גרידא. הנה, כך מתאר היילברונר את שגרת יומו של סוחר גרמני במאה השש עשרה:
"אנדריאס ריף, סוחר מזוקן ועטוי פרווה, עושה את דרכו חזרה לביתו שבבאדן, הוא כותב מכתב לאשתו ומספר לה שביקר בשלושים שווקים, וכי הוא סובל משפשפת מהאוכף, אך יותר מזה מציקים לו מטרדי התקופה; בנוּדו בדרכים עוצרים אותו אחת לחמישה־עשר קילומטרים לערך כדי לגבות ממנו מכס; בין באזל לקלן הוא שילם 31 אגרות.
וזה לא הכל. לכל מקום יישוב שהוא מבקר בו יש מטבע משלו, כללים ותקנות משלו, חוק וסדר משלו, באזור באדן לבדה קיימות 112 מידות אורך שונות, 92 מידות שטח שונות, 65 מידות נפח שונות לסחורות יבשות, 163 מידות שונות לדגנים ו־ 123 לנוזלים, 63 מידות מיוחדות למשקאות חריפים, ו־ 80 מידות משקל שונות."
כאשר קראתי לראשונה את הפסקאות העוסקות בתיאור חיי המסחר בעבר, על הקשיים הנובעים מהעדר יכולות חישוב בסיסיות, ריבוי מטבעות, מידות משקל וכדומה, לא יכולתי שלא להיזכר בסצנה מסרטו של מייקל מור "קפיטליזם סיפור אהבה", בו מנסים כמה מומחים להסביר לבמאי את ההיגיון שמאחורי המושג "נגזרים" – כולם ללא יוצא מהכלל, אנשי בורסה ותיקים ומתמטיקאים שתרמו את מוחם לוול סטריט, מתחילים לגמגם בעודם מנסים להסביר את המוצר הבלתי אפשרי שיצרו במו ידיהם, ושהוביל את העולם למשבר. לצערי, לא הצלחתי לאתר ביוטיוב את הסצינה הספציפית מהסרט, אבל הנה הטריילר שיעשה לאלה מכם שטרם ראו חשק
דומה כי בין חוסר האונים של הסוחר במאה השש עשרה, לחוסר האונים של האדם הממוצע בחברה המערבית בת ימינו, יש הרבה מאוד מן המשותף, ואם הכלכלה היתה אי פעם פשוטה ומובנת, הרי שהיה זה רק לפרק זמן קצר, נאיבי במובן החיובי של המילה, ומאושר. ייתכן שלא תהיה זאת הגזמה לטעון כי מותר לנו, ואולי אף מוטל עלינו, לשאוף ולשוב אליו.
__________
בהמשך הפרק מנתח היילברונר את הסיבות שהביאו בסופו של דבר להופעתה של "מערכת השוק", ביניהן: הופעת מדינות הלאום באירופה, הופעתה של הדת הפרוטסטנטית אשר האיצה גישה חדשה כלפי עושר ועבודה, התפתחויות בעולם המדע, וכמובן, הופעתו הראשונה של ההון וכוח העבודה הזול, אולם, למרות נדיבות לבם של אנשי הוצאת שלם אשר איפשרו לי לצטט בהרחבה מהספר, אני חש שמן הראוי להשאיר לפחות חלק מהקריאה לדל"ת אמותכם.
מעניינת יותר מבחינתי היא התוצאה – המהפכה הכלכלית שינתה את סדרי העולם, לא עוד תלויה הישרדות המין האנושי במסורות, או בכוח ידו של השלטון. כעת הסדר מושג באמצעות מערכת של אינדיוודואלים אשר תרים איש איש אחר עושרו ומקסום רווחיו – חשבו על כך! מדובר במערכת אבסורדית כמעט, הרי כיצד ייתכן שמיליוני בני אדם יכולים לחיות בשלום זה לצד זה בעוד כל אחד מהם עסוק בהתעשרות? שאלה זאת העסיקה רבות את ההוגים של ראשית המאה השמונה עשרה. בעיה אחת, לדוגמא, שנידונה בהרחבה, היתה: כיצד להבטיח שהעניים ישארו עניים? (שאחרת, מי יבצע את העבודות הבזויות בחברה).
"כדי להסב לחברה זו אושר… חובה היא שהרוב הגדול יהיה בור ואף עני", כתב ברנרד מנדוויל, הפרשן החברתי השנון והזדוני ביותר של ראשית המאה השמונה־עשרה, והכותבים המרקנטיליסטים נשאו את מבטם אל כוח העבודה החקלאי והתעשייתי הזול של אנגליה, והנהנו בחומרה בהסכמה."
כיצד אם כן מצליחה מערכת השוק, המורכבת מאינספור פרטים אגואיסטים, לשמור על יציבות לאורך מאות שנים? על כך בפרק הבא "עולמו המופלא של אדם סמית"
__________
לפרק ג – עולמו המופלא של אדם סמית
לפרק א – מבוא
__________