מחשבות על קיימות תל אביבית – 4 – הגיינה למתחילים

כפי שכולנו יודעים, יש תחומים שבהם קל להיות איטי ולכבד את הקיימות, ועדיין לא לפגוע באיכות החיים ובסטנדרטים הרצויים. לדוגמא, מוצרי הניקיון של אקו-אוור וחבריהם למדף, אשר במקרים רבים גם נמכרים בהנחות משמעותיות, עושים יופי של עבודה וללא ספק פחות רעילים לנו ולסביבה. אך, בכל הקשור להיגיינה ותכשיריה, אין ספק שהניסיון לפעול ברוח הקיימות ולהמשיך להפיץ ניחוחות מקובלים חברתית, מהווה אתגר.

מזה כמה שנים אני מנסה לעשות בחירות טובות יותר בכל מה שנוגע למוצרי היגיינה (או בעברית
צחה – גהות). בחירות טובות יותר זה אומר: בלי פארבנים, בלי SLSים, נטייה לטבעי והלא משומר, אם אפשר תוצרת הארץ, וכמובן, הגישה שהוכחה להיות המוצלחת ביותר – פשוט להשתמש בפחות (בניגוד למה שהספרית שלי טוענת, לא ניתן להתמכר פיזית למרכך שיער). ובסך הכל זה עובד לי לא רע, במרבית תחומי ההיגיינה והטואלטיקה צמצמתי את טביעת השפתון האקולוגי שלי למינימום האפשרי אבל נותרו כמה תחומים בעייתיים, ובעיקר: שמפו, משחת שיניים ודאורדורנט.

כד מים מהסופר פארם - היגיינה בסוף המאה השבע עשרה

גיסתי דואגת שיביאו לה משחת שיניים אורגנית מארה"ב, "הדוד תום", או משהו כזה (למקרה שאתם בעניין). ישנן גם כמה אפשרויות יקרות נוספות שאינן מתאימות לכיס האיטי שלי. עד לאחרונה עשיתי שימוש בקולגייט או מותג דומה, כי לא הרגשתי נוח לסנג'ר מישהו. אבל בהצצה מקרית בבית המרקחת של קופת החולים שלי גיליתי משחת שיניים בריאה באמת (כלומר נטולת כל מיני רעלי איומים שיש ברגילות. ואני אומרת את זה אחרי שיחות עם כימאית), וגם שמפו אורגני ולא רעיל. שניהם במחירים סבירים.

בביקור האחרון שלי באירופה גיליתי כמובן שפע רב של מוצרים כאלה: בריאים, ירוקים וזולים. שיחה עם פרופסור לכלכלה שמלמד על קיימות העלתה כי אמנם פעם מוצרים אלה היו יקרים יותר ממקבליהם בשוק, אבל הסיבה לכך הייתה האופן שבו החברות גלגלו את העלויות הגבוהות של המוצרים האלה על הציבור, הודות למיעוט התחרות וקיומו של קהל אליטיסטי שהיה מוכן לשלם, וכי היום בשל תחרות והתרחבות השוק המחירים התאזנו לעומת אלה של מוצרים רגילים.

עד היום הדאודורנט היה נקודה כאובה, וכל ניסיון להפסיק את השימוש בו באופן חד צדדי הסתיים בתבוסה. מצד אחד, האלומיניום שהדאודורנט מכיל פשוט נוראי לגוף, ומצד שני, ההורים הפסיקו להזמין אותי לארוחות שישי. גם ניסיונות להוביל את השיחה לתפיסות שונות של הזעה בתרבות המערבית נקלעו במקרה הטוב למבוכה. לאור האמור אני שמחה לבשר כי העברתי עכשיו כמה ימים נמרצים למדי בשמש עם הרכש האירופאי החדש שלי, ואפילו בעלי, שיכול לרחרח מטהר אוויר נטול ריח ממרחק של חמש תחנות דלק, לא התלונן.

זה אולי המקום לציין כי באחד מהטורים הקודמים שכתבתי, העורך הוסיף הערה נבזית לגבי תינוקות וריבוי הטואלטיקה שהם צורכים (שלא להזכיר את הטור הזה בו הציעה המערכת "לשתף" ילדים על מנת לחסוך במגבונים לחים). באותה רגע החלטתי להתעלם מהערתו בנון שלנט ולהשאירה על כנה, אבל כנראה שזה המשיך לבעור בי ועכשיו אני חייבת למחות: כן, חיתולים ומגבונים זה באסה בריאותית ואקולוגית, אבל בהחלט ניתן לצמצם. הן לטובת הבריאות של התינוק המתוק שלי והן לטובת הניסיון להשאיר לו ולדור שלו קצת כדור ארץ לחיות בו.

___________

לפרק 3 – מחמישים סמ"ק ועד לקאר פול

__________