בשנים בהן היו בגן, בכל מקרה ואי נעימות שחשו הילדים רגשות האשמה שלי מיד נכנסו לפעולה. מעצם העובדה שהשארתי אותם בידיים זרות למשך היום ראיתי עצמי אחראית לכל דבר, בגן ומחוצה לו, קושרת הכל לכך שאני לא מבלה איתם מספיק, שאת רוב שעות הערות שלהם הם מעבירים בלעדי.
כפיצוי, כל רגע שלא הייתי בעבודה הייתי עם הילדים; לא היה שום מצב שמישהו אחר ממני יוציא אותם מהגן, לא עשיתי שום פעילות בשעות אחר הצהריים שלא כללה את הילדים, לא הרשיתי לעצמי לצאת בערב לפני שהם נרדמו.
אמנם שמעתי הרבה על רגשות אשם שנולדים יחד עם התינוק, חלק בלתי נפרד מהאמהות אבל הקושי הוביל אותי לבדוק את המובן מאליו ולהבין שמה שמשתק אותי זה לא רגשות האשמה, אלא המצע עליו הן מתקיימות – התחושה שהמשפחה שלי לא על המסלול הנכון, שהילדים שלי לא מקבלים את מה שהם צריכים ממני.
כשהתחלנו בחינוך הביתי כל דקה במשך היום הייתי עם הילדים בתחושה, שוב, שאני צריכה לפצות אותם, לגרום להם להבין שהשינוי הוא לטובה. את מה שעשיתי בעבר בשעות אחר הצהריים הארכתי עכשיו לכל שעות היממה רק שפעם זה היה יותר קל כי היה זמן במשך היום בו הייתי עם עצמי ועכשיו, אפילו לא דקה.
על אף רגשות האשמה שחשתי גם אחרי המעבר לחינוך ביתי, ידעתי שזו הדרך הנכונה לי לממש עצמי כאמא ולכן, אלו היו בדיוק הזמן והמקום לעשות מעשה ולנער את הדפוסים הישנים. להכיר בכך שיותר אני לא יוצאת לעבודה כדי להתפתח ולמצוא עניין אישי והילדים לא יוצאים לגן כדי ללמוד מה שהם צריכים לדעת ולפגוש חברים. עכשיו כל החיים שלנו מתנהלים בבית ובחיק המשפחה וזה גם המקום בו אמורים להתמלא הצרכים של כולם יחד ואחד מהשני ולא פחות חשוב, של כל אחד לחוד.
מעל הכל עמד (ועומד) הצורך להשאיר את המשפחה שלי על המסלול הנכון. אמנם עבורי זה אומר להיות עם הילדים ולתת מענה לצרכים שלהם בחינוך ביתי אבל גיליתי שאפשר לעשות את שני הדברים, להיות אמא ואדם פרטי, ועל הדרך ללמוד וללמד שיעור חשוב בשיתוף פעולה והתחשבות.
בהתחלה לא הייתי צריכה הרבה, כמה דקות פה ושם לשבת בשקט, להיות עם עצמי, לעשות סדר בראש ולהמשיך את היום. עכשיו זה כבר קצת יותר, אני רוצה ללמוד ולעבוד, פעילויות שדורשות יותר זמן ואז הילדים מבלים עם מישהו אחר, אבא, סבתא או חברים שמגוונים להם את תשומת הלב מדי פעם. הילדים מאוד מרוצים וכשחושבים על זה, זה לא מפתיע. רגשות האשמה תמיד היו שלי, אני הייתי השופטת והמאשימה והם, כל הזמן, היו ילדים.
__________
לפרק הקודם – מיעוט
__________