לחנך את אמא – 17 – מיעוט

"מה תעשי אם הילד שלך יגיד שהוא רוצה ללכת לבית ספר?”
אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את השאלה הזאת… התשובה שלי היא תמיד אותה תשובה: מה את תעשי אם הבן שלך יגיד שהוא רוצה להיות בחינוך ביתי?
את השקל שלי אני מוכנה לשלם לכל מי שיחסוך ממני את המשפט שלעיתים עוקב:
"כן אבל זה לא אותו דבר. כי לבית ספר כולם הולכים וחינוך ביתי זו לא הדרך המקובלת, את כופה על הילד שלך להיות שונה".

נכון, משפחות הבוחרות בחינוך ביתי הן (בינתיים) מיעוט. אבל מה שהיא אומרת לי בעצם הוא, שאני צריכה לקבל החלטות לגבי חינוך הילדים על פי הרוב.

ההנחות המתלוות למושג חינוך ביתי גורמות לאנשים להאמין שברגע שאני שם הם כבר יודעים עלי הכל, כאילו הצוהר הזה אל דרך החיים שלי מאפשר להם לראות תמונה שלמה. אמנם קל יותר לחשוב על המיעוט כעל קבוצה הומוגנית, אך כמו רוב האנשים, גם כאן קיימת שונות גדולה. בפועל המכנה המשותף היחיד בין כל משפחות החינוך הביתי במעגל החברתי שלנו הוא, שהילדים לא הולכים לגן או לבית הספר. התוכן שכל משפחה יוצקת למושג חינוך ביתי הוא אחר, הילדים לומדים בדרכים שונות זה מזה, הגישה החינוכית של ההורים היא שלהם. הרבה אנשים לא יודעים את זה כי הם פשוט לא מכירים את הנושא או משפחות שבחרו בדרך הזאת ולכן עולות לא פעם שאלות, עליהן אני עונה בשמחה, ודיונים מעניינים מתפתחים סביב נושא גידול הילדים. אבל, פה ושם, יש גם מי שמרשה לעצמו לבחון, להעיר ולעיתים אף לשפוט אותי כאמא.

בעבר, הידיעה שעוד רבים אחרים שולחים את ילדיהם לגן, כמוני, העניקה לי את ההרגשה שאני צודקת. שאבתי הרבה בטחון מכך שנהגתי על פי הרוב ולכן אני מבינה מה עומד מאחורי תחושת הזכות של אנשים מסויימים להניח ולתייג.

אבל הבטחון הזה, התלוי כל כך במשהו חיצוני, התגלה עבורי כעדין ושביר; בחירה אחת שאינה לפי הרוב השאירה אותי חסרת בטחון ומבולבלת ולכן, בתחילת הדרך השאלות וההנחות שהופנו כלפי תפסו אותי במקום מצטדק ולפעמים מתגונן. ניסיתי לענות אפילו על שאלות כמו "איך הוא ילמד חשבון דיפרנציאלי?” כשהילד רק בן 3 וחצי, לספק הסברים, לבנות אידיאולוגיה חינוכית מסודרת. עם הזמן והניסיון למדתי מהי הפרשנות שלי לחינוך ביתי וככל שהבטחון שלי בדרך עלה, כך ירדה מידת הקשב שאני מפנה להערות ולחקירות והיום אני מניחה לאנשים להניח למרות שלאף אחד אין את הזכות: הבחירה שלי בחינוך הביתי נבעה ממניעים אישיים מאוד ולא נעשתה כנגד, אני משלמת מיסים, לא חיה על חשבון אף אחד ואפילו הכסף לחינוך ילדי לא מגיע מקופת המדינה. אז היום אני יודעת, שכאדם הבטוח בדרכו מתוקף אמונה פנימית, אני יכולה לעמוד איתנה מול כל אחד, אבל ממש לא מרגישה צורך לעשות את זה.

_________

לפרק הקודם – איך מסתדרים בלי… משכורת.
_________