את כרטיס האשראי הראשון שלי, "ישראכרט צעיר", הוצאתי בסביבות גיל חמש עשרה. שבועיים אחר כך נכנסתי למינוס הראשון בחיי, קצת יותר מחמש מאות ₪ בחובה. זה היה כל כך קל שקשה להאשים אותי, כל מה שעשיתי היה להסתובב בחנויות, לבחור דיסקים, ספרים ובגדים, ואז לגהץ את כרטיס הפלא ולשרבט חתימה. כשאני חושב על זה עכשיו, אפילו לא היתה לי עוד חתימה בזמנו, בכל פעם הייתי מקשקש משהו אחר על הקבלה. זאת היתה מבחינתי ההמצאה הגדולה מכולן, אני חושב שהייתי מאושר לפחות כמו הפרצופים שהוטבעו על כרטיס האשראי.
רק הבחור הראשון מימין הספיק לראות את החיוב החודשי
בסופו של דבר היה לי מזל. אבא שלי מצא את כל הסיפור משעשע למדי, ודאג לכסות את החוב שלי לבנק, אבל אל תטעו, הכרטיס הפונקציונאלי והנוח שאנו נושאים עמנו לכל מקום, הוא בסופו של דבר סוכן קטנטן וחכם של שיטה כלכלית שכל רצונה מסתכם בעידוד הצריכה וביצירת חוב. כרטיס האשראי שלנו הוא בעצם "מלווה בריבית", והוא כמעט תמיד יהיה מוכן לתת לנו קצת יותר ממה שאנחנו באמת יכולים להחזיר.
כוחו הגדול ביותר של כרטיס האשראי טמון ככל הנראה באופן שבו הוא מערפל כל תחושה של הוצאה. שום דבר אינו מחליף ידיים, לא מוצר כנגד מוצר ולא כסף כנגד מוצר. דבר לא "זולג" לנו מבין הידיים, מתמעט, או הולך ונעלם. אנחנו לא באמת מוציאים שוב דבר. נכון, הוצאנו את הכרטיס מהארנק, אבל היי, אחרי שניה קיבלנו אותו חזרה, ואתם יודעים מה? לי הוא נראה ממש אותו דבר. דבר לא נגרע.
מובן שאת ההוצאה האמיתית אנחנו רואים רק בסוף החודש (או באמצע, אם אנחנו מקפידים לנהל מעקב) אבל גם אז, זה תמיד מאוחר מידי, תמיד בדיעבד – "איך הצלחתי להוציא 3,000 ₪ לפני ה- 14 לחודש ריבונו של עולם?? אה… אה נכון… כן… גם שם היינו… זה באמת מה שעלה לנו ה…" וכך הלאה.
__________
נניח שההוצאות החודשיות שלכם בכרטיס אשראי עומדות על ממוצע של 6,000 ₪. עכשיו, נניח שנתחיל את החודש עם 6,000 ₪ במזומן בכיס, ונשלם רק באמצעותו על כל קנייה… האם באמת נגיע לסוף החודש בכיסים ריקים, או שהאפקט הפיזי של התמעטות הכסף יעצור את חגיגת הביזבוז? סביר להניח שיישאר לנו עודף בכיס, אבל אתם יודעים מה, זה הדבר האחרון שהשיטה רוצה שננסה לגלות – במקום זה היא מפציצה אותנו בעוד ועוד כרטיסי אשראי שהם גם כרטיסי מועדון/הנחה בכל קנייה/מתנה שווה שאתם פשוט לא יכולים להגיד לה לא – הכול כדי שנמשיך לגהץ, לבזבז, להיכנס לחובות. אחרי הכול הבנק מרוויח עליכם הכי הרבה כשאתם בחוב – כל מי שהיה פעם במינוס מכיר את השורה החדשה שמופיעה לו בכל סוף חודש בחשבון, הריבית השלילית, "הקנס" על משיכת היתר… מעניין שעל פלוס בחשבון אנחנו לא מקבלים את אותה ריבית גבוהה. החוב שלנו, כך מסתבר, פשוט שווה הרבה יותר.
ההמצאה הכי גדולה בתחום כרטיסי האשראי היא כמובן "התשלומים". נכון, 6,500 ₪ זה לא מעט למחשב נייד, אבל זה יוצא הרבה הרבה פחות ב 24 תשלומים. כמה פחות? עזבו, כל כך פחות שזה כאילו אתם מרוויחים. רק שאתם לא.
_________
עד המאה ה-16 הלוואה בריבית (נשיכת נשך) לא עמדה כלל על הפרק בעבור כל אדם שדאג לגאולת נפשו בעולם הבא, היא נחשבה לחטא ונאסרה באיסור חמור, וזאת בהסתמך על דבריו של ישו עצמו שאמר "הלוו מבלי לצפות לגמול" (הבשורה על פי לוקס, פרק ו' פסוק 35). ההיגיון שעמד מאחורי האיסור הוא כי הלוואה בדרך כלל ניתנת בעת מצוקה, וכל רווח שנגזר ממנה מקורו בסבלו של הזולת. בנוסף, הלוואה בריבית גם נחשבה לדרך עצלה במיוחד להרוויח כסף, שכן היא לא כרוכה בייצור של דבר, ולא צריך להיות בראד פיט כדי לדעת שעצלות היא אחת משבעת החטאים הראשיים.
בימינו, הלוואות כבר לא ניתנות רק בעת מצוקה, אנחנו לווים כל הזמן ובשביל כל דבר. מדירה חדשה ועד חופשה ארוכה, גם אם אין לנו כסף אין לנו בעיה, אחרי הכול, יש לנו אשראי. אשראי שיוצר חוב. חוב שיוצר שיעבוד אינסופי לבנק, לעבודה, ולהמשך המעגל האינסופי של צריכה.
אז בפעם הבאה שאתם קוראים על האקר שפרסם 14,000 מספרים של כרטיסי אשראי, תזכרו שהוא ילד לעומת הבנקאים. הם מפיצים לכל הרוחות מאות מיליוני מספרים, ואנחנו משתמשים בהם כדי לשדוד את עצמנו, את הכסף שלנו ואת הזמן שלנו.
יאללה, הלכתי לראות אם אני ברשימה ההיא.
_________