בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מצטרפים לחלום על יצירת עולם חדש. עולם בו אחד המשאבים היקרים שיש לנו, הזמן, חוזר לרשותנו ומצוי בשפע ומושגים כמו חופש כלכלי, צמצום ימי העבודה, עולם ללא עבודה, ותנועת ההאטה הולכים ומקבלים מקום של כבוד בשיח.
התוצאה המתוקה של הפחתת הזמן על הכביש ובמקום העבודה היא נרחבת לאין שיעור. זמן רב יותר לעצמנו, למשפחה ולחברים. שפע זמן ליהנות מתחביבים חדשים, או ישנים ואהובים שהוזנחו. פחות מתח, פחות מוות מוקדם (כפי שכבר הוכח היטב במחקרים) והרבה יותר בריאות ושלווה. יש מי שירצו להפחית בימי העבודה כדי לפתח עסק עצמאי ויש מי שירצו לרדת לארבעה ימי עבודה בשבוע, ולעסוק בפעילות חברתית שתכניס יותר משמעות לחייהם.
לסיכום, פחות עבודה ויותר מנוחה, כיף, לימוד ומשמעות, מאפשרים איכות חיים טובה יותר. בהרבה. אבל כבר ידעתם את זה, נכון? 🙂
מאמינים שזה אפשרי וסקרנים לשמוע איך? מעולה. אמונה זהו צעד ראשון ומשמעותי.
ורגע לפני המיקוד בעצמנו, נאחל – שכמו שעברנו כחברה שלמה ב1988, משישה ימי עבודה לחמישה, כך נמשיך ונעבור לארבעה ימים, ואז שלושה, ואז – כבר לאופן אחר לגמרי
של כלכלה (עתיד אפשרי עליו כבר נכתב רבות). עד שזה יקרה ברמה הארצית, בואו נכיר כמה הצעות יצירתיות. נלמד איך להגיע להסכמה עם מקום העבודה למעבר לשבוע עבודה בן ארבעה ימים, או פחות.
אז איך עושים את זה בפועל? הרי במקום העבודה לא ישמחו לשמוע על זה, נכון?
הנה כמה טיפים במרוכז שנצברו בדרך ואשר חלקם מבוססים על עקרונות מדרך התקשורת המקרבת. דרך שמאפשרת לבטא את עצמינו בכנות, תוך הקשבה לצרכים של הצד השני וחיפוש משותף של דרך אמצע שמתאימה לשני הצדדים.
קודם כדאי לענות בכנות לשאלה – למה אני רוצה לעבוד פחות?
חשוב לקחת את הזמן להתחבר קודם לעצמנו ולצרכים שיש לנו מאחורי הבקשה למעסיק. להבין למה חשוב לנו אישית לעבוד פחות (וכדאי להיות כמה שיותר ספציפיים). האם זה כדי לבלות עם המשפחה יום נוסף? להגשים חלום אישי? ללמוד? לישון יותר שעות?
אם הצורך שלנו יהיה ברור לנו עצמנו, יגדל הסיכוי שגם המסר יעבור הלאה באופן ברור יותר.
לדוגמה, במקרה שלי, אני זקוק ליותר חופש ופנאי לתחביבים, כמו לימוד נגינה, ולעיסוק בנושאים שמוסיפים משמעות לחיים שלי, כמו התנדבות בעמותה וכתיבה ברשת 🙂 .
אחרי שהבנו "למה", חשוב לקחת את הזמן וללטש את המסר, לדייק מה אנחנו רוצים לומר. מילים הן מפתחות.
לשתף בכנות את המעסיק.
בשלב הבא, יש למצוא דרך לשתף עם המעסיק בכנות את הסיבות שנבחר לספר עליהן,
בכדי שגם הם יוכלו להתחבר לחשיבות שלהן עבורנו.
לדוגמה: "הבנתי, אחרי שנים בשוק העבודה, שחשוב לי מאוד שיישאר לי לפחות יום אחד פנוי גם ללמוד ולהתנדב במהלך השבוע. זאת מבלי לפגוע בזמן החופשי המועט שיש לי."
או: "יש כל כך הרבה דברים שחשוב לי לעשות כדי להרגיש שאני עושה גם משהו משמעותי בחיים ולא רק עובד תמורת כסף, לכן אני רוצה להוריד יום עבודה אחד, כדי למלא אותו בתוכן אחר".
להקשיב למעסיק. להבין את הצרכים שלו ולבטא באמפתיה את ההבנה שלנו.
יש להתייחס בבקשה שלנו לחששות ולדאגות שלו/ה, ולהזכיר אותן בבירור, למשל: אם המעסיקה מעלה חשש לירידה באיכות והספק העבודה, נוכל לומר – "את אולי חוששת שהעבודה לא תעשה באופן שבו היא נעשית היום, ושלא תסתיים בזמן?" ולהקשיב לתגובה.
בהמשך, נוכל לבטא איך אנחנו מתייחסים לחששות המעסיק ולומר, למשל, (ורק אם זה נכון, כמובן) שאנחנו רוצים לתמוך במקום העבודה כך שימלא את היעדים שלו, כפי שנעשה עד היום, ושחשוב לנו למצוא דרך שתעבוד היטב לשני הצדדים. זהו שלב מפתח, המאפשר לאדם שמולנו להבין שאנו רואים אותו ואת הצרכים שלו, ומעוניינים למצוא פתרון שיתאים לכולם.
שלב הבקשה. להציע גמישות בימים.
למשל, אפשר להתחייב שאנו לוקחים אחריות על כך שהעבודה תבוצע בצורה טובה באופן שמתקיים היום. נציע שבמקרה של פרויקט דחוף שצץ, נגלה גמישות ונעבוד יום נוסף באותו השבוע.
"בגלל שאני מבין את הצורך בחשיבות סיום מוצלח של פרויקטים, אני מציע שבכל פעם שיש פרויקט גדול ודחוף, אז באותו שבוע אחזור לעבוד שבוע מלא, כדי שהפרויקט יסתיים בהצלחה. מה דעתך על ההצעה שלי?"
להציע מעבר הדרגתי לתקופת ניסיון.
למשל, לעבוד שבוע עבודה בן 4 ימים ולאחריו שבוע של חמישה ימים לסירוגין. בהמשך, ובזמן שנקבע מראש, למשל, אחרי חודשיים, כאשר רואים שהעבודה זורמת באופן תקין, נעבור לשבוע עבודה קצר, באופן קבוע. מרגע שהניסיון הוכח כמוצלח, החשש של המעסיק מופחת ונעלם. ועכשיו הוא יכול לסמוך על כך שהעבודה לא תפגע.
להציע גמישות בשעות.
נוכל גם להציע למעסיק שתהיה נכונות מצידנו לעבוד שעות נוספות במידת הצורך. מניסיון, במרבית העבודות, עצם המעבר לשבוע מופחת ימים מאפשר לתכנן את זמן העבודה באופן יעיל יותר, כך שהצורך בשעות נוספות יפחת.
מה עומד מאחורי רשימה זו?
קודם כל עומדת האפשרות לראות את עצמנו ומה שחשוב לנו ובו זמנית לראות גם את המעסיק ומה שחשוב לו. וזה כבר חידוש. למצוא איך שני הצדדים מקבלים מענה.
כל סעיף ברשימה קצרה זו עונה על צורך אמיתי שיש למעסיק ושחשוב להתייחס אליו. מענה לצורך הוא מענה לחשש שמאחריו, ומענה טוב מוביל לאמון מצד המעסיק. ואז מתגלה נכונות רבה יותר לומר כן בלב שלם. מניסיון, במקרים רבים אין צורך תכוף במימוש אותן הצעות לגמישות, אלא לעיתים רחוקות. בשל כך, נשמר מצב יציב של שבוע עבודה מופחת ימים, והגשמת החלום ליותר פנאי.
איך מתמודדים עם הירידה האפשרית בשכר?
כאן יש נקודה מעניינת. מתברר שההפסד הכלכלי במקרים רבים לא יהיה משמעותי משתי סיבות:
ראשונה היא שבהעלאת השכר הבאה, ישנה סבירות גבוהה שהמעסיק יחזיר אותנו לשכר קרוב, או זהה למה שממילא הרווחנו כבר בטרם השינוי במשרה, אפילו שזו העלאת שכר של – שימו לב – 20 אחוז בעצם. למה? מפני שבמרבית המקרים, ומניסיון של חברות רבות בעולם, התפוקה בפועל נותרת זהה ולעיתים אף משתפרת. ואם אנחנו יעילים באותה המידה, למה שלא נקבל לפחות את אותו השכר? המעסיק, שכבר שילם לנו שכר דומה לא מזמן, ורואה שהתפוקה שלנו בעצם זהה, בסבירות גבוה יתמוך בהעלאה לשכר הקודם.
שנייה היא שאם נבחר בכך, בחלק מהזמן שמתפנה נוכל גם לפתח מקור הכנסה חדש בתחום שמעניין אותנו ושיש לנו בו מה לתרום. עבור מי שחלק זה רלוונטי עבורם, הזמן הפנוי עשוי להיות רווחי יותר משכר יום עבודה רגיל.
אז איך לעבוד ארבעה ימים בשבוע, או פחות?
אתם מוזמנים לקחת מהרעיונות רק מה שמתאים לכם, לבחור איך נכון לכם לבקש את השינוי וכשאתם מרגישים מוכנים, עשו את הבחירה וקבעו שיחה עם המעסיק.
זכרו שפחות ימי עבודה שלכם מאפשרים גם יתרון גדול עבור המעסיק. ואם יש צורך, הזכירו זאת. מפני שברוב המקרים, עובדים מיומנים יספיקו בארבעה ימי עבודה את מה שהם הספיקו בחמישה ימי עבודה קודם לכן. אם כן, בטווח המידי, ולתקופה מסוימת, המעסיק יודע שהוא משלם פחות, על התחייבות שלכם לספק את אותה העבודה, ולכן מרוויח לא מעט. בהעלאת השכר הבאה, או זו שאחריה, סביר שהשכר שלכם יעלה לרמה דומה לשכר הקודם, ואולי מעבר לכך, מפני שהקשר המדומיין בין שעות עבודה להספק ולאיכות העבודה, כבר נותק בפועל.
מה לעשות אם יש התנגדות מצד המעסיק?
אם עולה בכם חשש לקבל תשובה שלילית, כדאי לזכור שגם לקבלת תשובה שלילית יש ערך, שכן בפעם הבאה שתעלו את הנושא ואת החשיבות שלו עבורכם בשיחה עם המעסיק, הסיכוי שהדלת הזו תפתח, כבר גבוה יותר. בהרבה. וגם זה, מניסיון.
ואם פגשתם סירוב עקבי מצד מקום העבודה, ואתם מבינים שגמישות לא תתאפשר שם בקרוב, או בכלל, זה הזמן לבחון עם עצמכם, באיזו מידה הפחתת ימי העבודה חשובה לכם. מה חשיבות שיפור איכות החיים, הבריאות, החופש והזמן הפנוי עבורכם? ואם ערכם גדול מספיק, כדאי לחפש במקביל מקום עבודה חדש, בו הגמישות אפשרית יותר.
בחלק ממקומות העבודה, שלב ראשון יהיה עבודה מלאה, או חלקית מהבית (מה שכבר מרמז על גמישות מקום העבודה), ובחלק מהם, כבר מההתחלה אפשר לבקש לעבוד ארבעה ימים, או פחות. לרוב, קל יותר למעסיק להיענות לבקשה כזו כאשר היא מלווה בהבנה שיום אחד מקדיש העובד ללימודים.
וגם קריאת מאמרים ברשת היא לימוד, לא? 🙂
בהצלחה!
***
אלעד הוא פעיל חברתי בנושא שוויון מגדרי, מנחה סדנאות לתקשורת מקרבת ובעל הבלוג מגדר I מיניות I חברה
***
למקרה שפספסתם – מהדורה חדשה ומעודכנת של המדריך המלא להאטה זמינה עכשיו באתר הקיבוץ המאוחד ובכל חנויות הספרים.
טל
כתיבה יפה! אהבתי.
מעביר לבוסית שלי (-:
טל
אמיר
כתבה חשובה, אהבתי.
תודה!
אמיר
נטע
בעיתונות המקומית ככה חיים ברוב העיתונים ואולי גם המגזינים. עובדים 4 ימים בשבוע, אני אתן דוגמא ממקומונים שעבדתי ועובדת בהם בצפון ובחיפה. אז ראשון שני עובדים באמת יחסית קשה מהבוקר עד הערב לילה עם הפסקות. שלישי גם עד אחה"צ ורביעי מעט יותר. ברביעי בצהריים מתחילה תחושת האושר העילאי. חמישי לא עובדים לרוב. זה פרייסלס. אבל מה שכן השכר לרוב לא גבוה אם כי זה עניין של חוזים אישיים. בכל מקרה המאמר שלך מעולה וככה צריך לחיות
נטע
אילנה
הלוואי וזה היה כל כך פשוט… לצערי אני לא רואה את זה קורה.
אולי יאפשרו לי לרדת ל80 אחוז משרה וגם ישלמו לי 80 מהשכר, שזה באמת לא המטרה… כי הרי בסוף גם ב80 אחוז משרה בסוף עובדים ממש קשה וכנראה יותר קשה ויעיל… ככה שמפסידים את ההפסקות, והסמול טוק, בשביל להרוויח פחות.
זה עצוב אבל זה המצב..
אילנה
לי
באופן ביזארי כשאישרו לי אחרי לידה 80 אחוז משרה ומעולם לא ניסו להחזיר ל100%, זה בא עם הפתעה נעימה של הפסקה בדרישה לשעות נוספות. נוצרה לי תחושה שמי שעובד 100% משרה (בשכר גלובלי) – זמנו הפקר, כי ידרשו ממנו אוטומטית שעות נוספות כמו מכל העובדים מהמניין.
לי
חניק
מאמר מושקע. תודה רבה!
חניק
קולקטקו - כמה עולה
מידע חשוב מאוד! תודה (:
קולקטקו – כמה עולה
שיסטייל
עם כל עולם ה-AI והאוטומציות בימינו נראה שבקרוב כבר לא ישארו שכירים..
שיסטייל
נ
כשישראל עברה לחמישה ימי עבודה, זה לא הפחית את מספר שעות העבודה, פשוט הוסיפו לכל יום עוד שעה (במקום השעות שעבדו בשישי), וכך הפכנו לאחת המדינות היחידות שבהן שבוע עבודה הוא 45 שעות למרבה הצער
נ
רינת
אני כבר חודשיים במתכונת של 4 ימי עבודה. דרש אומץ לבוא ולבקש אבל הגשמתי חלום 🙂
רינת