הפיד האינסופי הוא לטעמי ההמצאה הדרמטית ביותר של הרשתות החברתיות. יותר מכפתור הלייק, יותר מהעובדה שעם כל רפרוש אנחנו זוכים לקבל פוסט חדש בראש האתר, היכולת שלנו להמשיך ולגלול עוד ועוד היא זאת ששומרת אותנו מקובעים למסך במשך דקות עד שעות ארוכות. אם נחשוב על זה, אין לכך תקדים באתרי תוכן אחרים או רשתות חברתיות שקדמו לפייסבוק – לכל אתר אינטרנט יש סוף, תפריט תחתון, קרדיט למעצבים וסימון של זכויות יוצרים. יותר נכון, לכל אתר תוכן היה סוף. אחרי שראו כי טוב מיהרו רוב האתרים הגדולים לאמץ את קונספט הבור ללא תחתית, וכעת גם ynet ו-וואלה!, למשל, מתהדרים בפיד אינסוף.
ההברקה שעומדת מאחורי הרעיון ככל הנראה נתפסת כמהותית לא רק על ידי. בסרט "הדילמה החברתית" שעלה לאחרונה בנטפליקס מתראיינים שורה של בכירים בתעשייה הטכנולוגית, אחד מהם, Aza Raskin, מתהדר בתואר – Inventor: Infinite Scroll – ממציא פיד האינסוף. חשבו על המילה "ממציא" לרגע. על ממציאים גדולים מן העבר. תומאס אדיסון, האחים רייט, ג'יימס וואט… אני לא טוען שכל המצאה בהיסטוריה האנושית הייתה דרמטית, מישהו המציא גם את האסלה המנגנת בשלב כלשהו ואת פורמט "כוכב נולד". ועדיין, דומה בעיני שמעולם לא הייתה המצאה שדרשה מאמץ כה פעוט (סביר להניח שמדובר בהברקה רגעית במקלחת ובכמה ימי תכנות) ושזכתה להשפיע באופן כה גורף על ההתנהגות של מאות מיליוני אנשים, מסייעת בהפיכה שלהם ליוזרים (משתמשים – מושג שכפי שהסרט מציין יפה, משמש רק שתי תעשיות – רשתות חברתיות וסמים).
פיד האינסוף הוא לא הפיצ'ר המטריד ביותר שהוטמע בחיינו. "הדילמה החברתית" מעלה שאלות כבדות משקל בנוגע להתנהלות הרשתות החברתיות, במיוחד בנוגע לאופן שבו הן יכולות להטות דעת קהל, להשפיע על מערכות פוליטיות, ואפילו להוביל ליישום בפועל של אלימות חברתית כנגד קבוצות מיעוט. אלה לבדם דורשים רגולציה חמורה שתפקח על פעילותן. איסוף המידע שמתנהל ללא הרף אף הוא צריך להטריד, אם כי באופן אישי אני נוטה להקל בו ראש – פרסומות מותאמות אישית אינן משפיעות על מי שהפסיק לקנות שטויות, ואם הרשת יודעת להתאים לי סרטונים בצורה יותר טובה אני מוקיר לה תודה (בבקשה, הסבירו לי בתגובות אם אני טועה לגמרי בגישה). מבחינתי, הזמן, המשאב היקר ביותר בחיינו, אותו אנחנו משחיתים עד אין קץ ברשתות, בדרך כלל ללא תגמול בעל ערך הולם, הוא זה שצריך להטריד אותנו באמת.
זאת הסיבה שאני נטפל כעת לפיד האינסוף. לא רק שהוא מבריק וממכר, אלא שגם, בניגוד לפיצ'רים בעייתים אחרים שהוזכרו, הוא פחות או יותר בשליטתנו (ההסתייגות תוסבר בהמשך). הפיד של הרשת נמתח לאינסוף קצת כמו ש-"בריכות אינסוף" (Infinite Pools) במלונות בוטיק נמתחות לאינסוף. התמונות היפות באתר מתגלות כשכשוכית בגודל 10-15 מטרים, שגם עשרה אנשים שמנסים לשמור על מרחק סביר ביניהם גורמים לה להיראות עמוסה כמו בריכה ציבורית שמארחת קייטנה. הפיד שלנו לא שונה בהרבה – הוא מורכב ממספר מצומצם (יחסית) של אנשים שהאלגוריתם בחר לחשוף בפנינו, ומפוסטים שלהם שמתפרסמים בתנועה בלתי פוסקת של גלגל ענק. האינסוף מעולם לא היה כה חד גוני ומשועמם.
בחודש פברואר השנה יצאתי לניסוי קטן ברשת החברתית. מספר החברים שלי זינק בשנה האחרונה (נכון לרגע זה הוא עומד על 2,387) ובמשך שבועיים רצופים בצעתי סלקציה קפדנית: "חברי פייסבוק" שפרסמו פוסטים שמצאתי לא רלוונטים או לא מעניינים הועלמו בשיטתיות מהפיד (לא הסרתי חברות, רק הסרתי מעקב) כנ"ל לגבי קבוצות שהשתלטו לי על הפיד. אחרי שכמה מאות נשרו האלגוריתם של פייסבוק התבלבל לכמה ימים טובים. כאשר הייתי נכנס לרשת הייתי רואה מספר סטטוסים בודדים, ואחריהם הגלילה נעצרה, ככה זה נראה.
הרשת החברתית אמנם הציגה מספר המלצות לעמודים שאולי יעניינו אותי, אבל בינה לבין עצמה נאלצה להודות שאין לה משהו חדש להראות לי בפיד, והציעה לי בנימוס לצפות בפוסטים שכבר ראיתי או לחילופין, בפוסטים אקראיים מרחבי הרשת. פיד האינסוף התגלה בעירומו – הוא מתבסס על מנגנונים חברתיים ופסיכולוגיים שגורמים לנו לצבור חברים שאיננו מכירים ולעקוב אחרי קבוצות שלא מעניקות לנו ערך אמיתי. ברגע שאנחנו מתחילים לסנן, האינסוף מצטמצם לגודלו הטבעי – בריכה זעירה שבה עשרה אנשים ממתינים בתור לזווית צילום טובה.
אלה היו ימים נפלאים, אני חייב להודות. שקט נפשי ושלווה שנובעת מהידיעה הפשוטה שאין מה לראות ולפיכך גם אין מה להחמיץ. אבל הם לא נמשכו לאורך זמן. הסיבה להסתייגות מעלה ("פחות או יותר") נובעת מכך שהאלגוריתם מסתגל מהר. כעבור מספר ימים הפיד שלי חזר לסורו. הסיבה לכך – גם אחרי סינון של מאות חברים עדיין נותרו לי קרוב לאלפיים אחרים שרק המתינו בתור. הגלגל הענק חזר להסתובב, רק הפעם עם פרצופים חדשים. הדבר המעניין הוא שלפתע צפו עשרות חברים שכלל לא זכרתי, את חלקם אפילו חיבבתי. התהליך חזר על עצמו שוב בשבועיים הבאים. פיד האינסוף נעלם לטובת המלצות היסטוריות של הרשת החברתית, ואז שוב, משלוח של חברים טריים.
נכון לרגע זה, אני מעריך שמתוך 2000+ חברים אני עדיין עוקב אחרי כ-700 – זה מאפשר לפיד שלי להגשים את מהותו הנצחית, אבל אני בהחלט מגיע הרבה יותר מהר לפוסטים שכבר צפיתי בהם. מעבר לזה, תהליך הסינון ממשיך בכל עת. אני מסיר מעקב מעוד ועוד חברים וכן מדייק את העניין שנוצר בפיד שלי, ואני עושה זאת תוך שמירה על מספר כללים:
אישור חברים חדשים. פולני, אין מה לעשות, ולא נעים לי להגיד לא. אלא אם מדובר בספאם ברור. אני נוטה לאשר את כולם ומייד לשלוח להייד. היתרון בכך הוא שבמידת הצורך קל יותר לתקשר – שליחת הודעה לא מגיעה לתיבה עלומה של "אחר" שמתגלה אחרי שנה, ותמיד אפשר לחזור ולעקוב מבלי לשלוח בקשת חברות חדשה.
שמירה על גיוון. הרשת החברתית עלולה להדהד את המסרים שאנחנו רוצים לשמוע, אלה בהם אנחנו מלכתחילה מאמינים, ודווקא מסיבה זאת חשוב לשמור על איזון של הפיד. בין חברי יש מכחישי קורונה וחרדתיים מדופלמים, אנשי ארץ ישראל השלמה וחובבי מדינת כל אזרחיה, אנשי פוסט-קפיטליזם וניאו-ליברטריאנים גאים, אנשי המרד בהכחדה וכאלה שחושבים שהאקלים מעולם לא היה טוב יותר, תודה. זה לא קל, לפעמים מתחשק לחסום לצמיתות, אבל ברוב הזמן הדעה ההפוכה מציבה אתגר מחשבתי ששומר עלי חד.
מינימום קבוצות. מצטער, אבל אין משהו שחונק פיד והורג זמן כמו קבוצה טובה. אני מודה שזאת אחת הסיבות שמעולם לא הקמתי קבוצת פייסבוק לתנועת ההאטה. אפשר להצטרף לקבוצה ולהיכנס אליה אחת לכמה ימים מתוך בחירה, לא חייבים להשתעבד לקצב שלה (הדברים תקפים גם לגבי עמודים).
***
הפחתת מספר החברים וצמצום הפיד הן פעולות שאמורות לשרת מטרה יותר גדולה – הצלת זמן. העובדה שאני כותב בלוג אודות האטה מאלצת אותי, באופן אירוני, להיות ברשת יותר זמן ממה שהייתי בוחר – קריאה, מחקר, השראה, כתיבה. כמו רבים אחרים גם אני מכיר בעובדה שקל מאוד להתמכר. בצד השני של המסך יושבים אנשים סופר אינטליגנטיים עם מטרה אחת ברורה – להשאיר אותנו כמה שיותר זמן באתר. האמצעים להתגוננות, לפיכך, צריכים להיות דרסטיים בהתאמה.
ראשית כל להשתחרר מרוח התקופה שגורסת ש"כמה שיותר יותר טוב" (ולא משנה כמעט באיזה תחום מדובר). אם יש לכם 5,000 חברים בפייסבוק זה רק אומר שיש לכם פחות ופחות סיכויים להיחשף לאלה מתוכם שבאמת מעניינים אתכם או יקרים לליבכם (ממוצע חברי הפייסבוק העולמי עומד על 338). אם אתם חברים בחמש רשתות חברתיות זה לא אומר שאתם יותר מחוברים אלא שאתם הרבה יותר מנותקים מהחיים שרוחשים בזמן שאתם במסכים. אני מחובר רק לפייסבוק (אולי כי אני זקן), וגם בו אני משתדל לצמצם שימוש. אם אני רוצה להתרשם באופן אישי מציוץ בטוויטר או מתמונה באינסטגרם אני אכנס לרשתות האלה דרך גוגל, ובאופן נקודתי. במערכת הבחירות האחרונה, למשל, הבנתי שאתרי החדשות לא עומדים בקצב ההתרחשויות, ומי שרוצה להתרשם בזמן אמת מוזמן להציץ בעמודים של הכתבים הפוליטיים השונים. עכשיו, נסו לגגל "דפנה ליאל טוויטר", או "עמית סגל טוויטר" ותגיעו ישירות לעמודים שלהם. תוכלו לקרוא ציוצים ותגובות, מבלי להשתעבד באופן תמידי לעוד פיד אינסוף.
ראש השנה אמנם מאחורינו, אבל גם יום כיפור הוא זמן מצוין להתחיל "תשליך". בחרו רשת אחת שמעניקה לכם את הערך הגדול ביותר. מחקו אפליקציות מהנייד. בטלו נוטיפקציות והסירו מעקבים מחברים. הזמן הוא המשאב היקר ביותר שלנו. אנחנו צריכים לזכור שיש עולם שלם ומופלא של מציאות שרק מחכה שנצא לקראתה בזרועות פתוחות. והיא מדהימה, באמת. אם נכוון את עצמנו לגילוי, להרפתקה, גם טווח של 1,000 מטרים מסביב לשכונה לא יאכזבו אותנו לעולם. וכן, אני יודע שאתם קוראים את המילים האלה על מסך, ושהגעתם לפוסט בסבירות גבוהה דרך הפייסבוק. זאת בדיוק הדילמה החברתית – איך לנצל את הרשת בצורה טובה, מבלי להשתעבד לה, ומתי לצאת לשוטטות ארוכה.
חתימה טובה.
***
למקרה שפספסתם – מהדורה חדשה ומעודכנת של המדריך המלא להאטה זמינה עכשיו באתר הקיבוץ המאוחד ובכל חנויות הספרים.
Amit
יש עוד כפתור שימושי – השתקת הודעות.
הפעלתי באנדרואיד לפני כשנתיים והחיים נרגעו. מידי כמה שבועות צריך להתנצל שלא ראיתי את ההודעה בווטסאפ אבל זה "המחיר" היחיד שמשלמים על שקט מצפצופים. רווח נאה, מיידי ומומלץ.
Amit
סתם מישהו
ונניח שאתה מצליח לא להשתעבד לרשתות ומאוויח זמן יקר, מה אתה עושה עם הזמן הזה? האם מה שאתה עושה בהכרח עדיף?
סתם מישהו
עמית נויפלד
אני עושה הרבה דברים שעבורי עדיפים ועבור אחרים אולי יהיו בזבוז של זמן. מי שמרגיש שהזמן שהוא מבלה ברשתות אינו מושחת לשווא מוזמן להישאר בהן ככל שירצה. אני אף פעם לא אבוא לאדם מאושר ושמח בחלקו ואנזוף בו שהוא חי בתודעה כוזבת.
עמית נויפלד
דוד שמעון
ניסיונות ההשבחה של הפיד בפייסבוק שלי הצליחו יתר על המידה.
כשהסרתי מעקב מכל האנשים והדפים שפחות מעניינים אותי – הפיד הפך לממוקד, חד ומעניין (כמו למצוא פלייליסט שהכנת לפני כמה שנים – ולומר איך אני אוהב את השירים האלה! איזה גאון העורך/האלגוריתם – ואז להזכר שזה פשוט כולל את השירים שאתה בחרת ואתה אוהב).
הצד השלילי בסיפור הזה – שפיד מתגמל כזה הפך למלכודת זמן חזקה אף יותר.
לכן – הניסוי שאני מתרגל כל חודש אלול, מתוך תקווה שישפיע על כל השנה – הוא הפסקה מוחלטת של שימוש בפייסבוק (ומהשנה גם בשאר הרשתות החברתיות).
זה עלול לגרום לכך שאגיע לפוסטים על תנועת ההאטה באיחור – אבל זה שווה את המחיר.
המטרה בסוף – לחגוג את jomo האושר שבהחמצה.
דוד שמעון
עינאל
תודה רבה, עמית, על טקסט חשוב ומועיל. התכוונתי לבטל את חשבון הפייסבוק שלי, אבל עכשו אעשה כעצתך ובכל זאת אתן לזה עוד קצת זמן.:)
עינאל
mr.globy
אשראי וטוב לי
אין לי פייסבוק
כלומר אין לי את האםליקציה הכי מיותרת בעולם
את הפוסטים של האטה אני מקבל במיל. קורא בזמן שאני חפץ. והכי חשוב אין אני מרגיש מחויב להגיב מידית או להגיב בכלל על כל פוסט.
וזה אומר לא רק על פוסט האטה אלה על עוד נושאים המעניינים אותי.
בזמן שאין אני מבזבזו על שטויות הפייסבוק אני עושה דברים שבהם אין אף אחד נושף בעורפי.
לסיום
אני אוהד את הפוסטים של האטה ואני מדי פעם דן עליהם עם חברי.
גמר חתימה טובה לעמית ובני ביתו
בריאות לכל
mr.globy
נעמה יערי
אני מכורה נקיה לפייסבוק.
טוב אף פעם לא הייתי בהתמכרות קשה, אבל למרות שיש לי מעל 4000 חברים בדרך כלל המספר האדום של פוסטים שלא קראתי הוא על 99 שזה המקסימום.
לא כל יום אני נכנסת לפייסבוק, אך מנסה לראות באופן סלקטיבי את מי שיכול לתרום לחיי.
וכן, לפעמים נסחפת בגלגלת האינסופית ואז בתודעה ערה מפסיקה.
טוויטר זה כבר סיפור אחר. הבנתי שזה יותר מענין וחשוב לי מפייסבוק, כיוון שהאנשים שאני עוקבת אחריהם הם העיתונאים שמביאים לי את המידע שאני מבקשת לצרוך.
ותמיד התראות כבויות.
אני עדין מבזבזת זמן באינטרנט אבל משתדלת שזה יהיה בתודעה ערה כל הזמן.
ואת תנועת ההאטה אני מקבלת במייל. זה הכי חופש.
נעמה יערי
עודד
השיטה שלי פשוטה. לא לגלול בפיד אף פעם. עובר ישר לתצוגת קבוצות ונכנס לאלו שאני מעוניין להתעדכן בהן. לחילופין מחפש אבנטים מעניינים באמצעות מנוע חיפוש האבנטים המצוין. לא עוקב אחרי אנשים אישית, לא מבין את הטעם.
עודד
אורית פרנפס
הי עמית, תודה על פוסט רלוונטי. אחד מה new-year resolution שלי זה להיות משועבדת פחות לפייסבוק. יחד עם זאת, אני לא רואה איך העובדה שמדובר בפיד אינסופי משפיעה כאן. להיפך, אני חושבת שדוקא אם הייתי תופסת את הפיד כ"סופי" הייתי מתאמצת יותר לקרוא את כולו. בעולם שלנו יש כל כך הרבה דברים שהם עבורינו אינסופיים (לדוגמה, כמות הספרים, כמות המידע…) זה עדיין לא גורם לנו להישאב למרוץ. ההישאבות למרוץ היא גם עניין פנימי שלנו אל מול עולם אינסופי. נראה לי שכך זה אמור להיות גם לגבי הפיד של הפייסבוק. אורית
אורית פרנפס
עמית נויפלד
היי אורית, אני לא חושב שאפשר להשוות ספרים או כל תוכן אחר לפיד של רשת חברתית. הקלות הבלתי נסבלת של הגלילה גוררת אותנו להמשיך ולהמשיך. שום דבר שהכרנו קודם לא קרוב לזה (כתבתי אגב על מים מוכר בהקשר הזה כאן, הטיעונים שבפסקה הראשונה של הפוסט תופסים לגמרי גם כאן https://bit.ly/3jeNM42).
בנוסף, אני חושב שרבים כן נקלעו למירוץ אחרי תוכן, כל תוכן, ומכאן הפריחה של הפודקאסט – 77% מהמאזינים מעידים שהם עושים זאת תוך כדי שהם עושים משהו אחר, כביסה, ריצה, בישול וכו' – פעולות שבעבר היו תוקעות אותם עם המחשבות המשעממות של עצמם וכעת הן כר פורה לרכישת מידע מוצלח או מיותר.
מסכים שיש פה גם עניין סובייקטיבי, ונטייה מולדת להתמכרות, אבל הרשתות לומדות איך ל"תגמל" אותנו בצורה יעילה ובמינימום מאמץ מצידנו. פיד סופי כנראה לא היה מצליח להשאיר אותך כך הרבה זמן צמודה למסך, כמו שעיתון לא מצליח להשאיר אותך בוהה בו אחרי שסיימת לקרוא אותו.
עמית נויפלד
עמית
הגלילה האינסופית היא אחת התכונות שאני אוהב לפסול. אני מעדיף את החלוקה לעמודים על פניה, אבל רשת אחת שאני חבר בה ואין בה גלילה אינסופית עומדת להיסגר.
גלילה אינסופית גורמת לצריכה מוגברת של משאבים כמו זיכרון, CPU, ורשת אינטרנט.
זה מאט לי פעילות של רכיבי תוכנה אחרים, ואינני מעוניין לרוץ ולשדרג בגלל זה.
עמית
טל מרקוביץ
אני לא זוכרת כמה חברים יש לי בפייסבוק, כי מאז הצפייה בנטפליקס ב״מסכי עשן״ מחקתי אותו ואת אינסטגרם מהטלפון, אבל כבר שנתיים אולי אני מאשרת חברים ומיד באותה פעולה מורידה עוקב ומסמנת ב״גישה מוגבלת״.
טל מרקוביץ
אחד
אני לא נמצא בפייסבוק ולא גולל פידים – מה אני אראה? את העוגות שמכרות שלי הכינו לשבת? את הבר מצווה לפני הקורונה שמישהו נזכר להעלות כפוסט? עוד פוסטים איך ביבי יחד עם הסינים המציאו את הקורונה? עוד סרטון של חתלתול משחק בכדור? עוד אינסטלטור שמפרסם את עצמו באיחולי שנה טובה? וכו' וכו' וכו'. הפיד הזה הוא שעמום אחד גדול ולא מחדש כמעט כלום.
במקום זה אני מעדיף לקרוא ספרים טובים, להנות מתחביבים ומהמשפחה וגם לקרוא את הטורים שלך באתר פה.
אחד
נעמה
מצא חן בעיניי שיש לפוסט הזה הרבה מאוד תגובות יחסית, כנראה שהנושא אכן קרוב ללב של רובנו.
זה מדהים איך נכנסו הרשתות החברתיות לחיינו, וכמה מזמננו הן צורכות. מדהים כמה שהן מתרבות, ועוד דבר שמדהים אותי הוא איך אנשים מסויימים מצליחים לתחזק את הפרסונה שלהם/של המוצר שלהם בכל כך הרבה פלטפורומות!
אני אישית מכורה "רק" לפייסבוק, ונכנסת מידי פעם לאינסטגרם וזהו. (וברור לי שיש מצב שזה הרבה יותר מאנשים אחרים שקוראים באתר) ובתכל'ס, אני באמת מכורה, והפיד האינסופי לא עוזר בכלל.
עם זאת, יש לפייסבוק כמובן הרבה דברים חיוביים. הרבה מהרהיטים שלי הגיעו משם, אני מוסרת חפצים שאין לי צורך יותר, הרבה חיבורים עם אנשים, טרמפים, עבודות שהגעתי אליהן דרך פייסבוק, וזה גם מקום להבעה עצמית.
עם האינסטגרם שלי- שידעתי שעלול להפוך לעוד פייסבוק, ולא רציתי, נקטתי בגישה שאני ממש מרוצה ממנה- אני לא מאשרת ולא עוקבת אחרי אף חבר. האינסטגרם נועד בשבילי לראות סרטוני השראה בנושאים שמעניינים אותי בלבד. ואני אכן הרבה פחות פעילה בו. נכנסת פעם בכמה זמן, שוטפת את העיניים וזהו. דומה למה שציינת על טוויטר בבחירות.
דרך אגב, לאתר סלואו אני פשוט נכנסת אחת לכמה זמן, הוא נמצא לי בסימניות, וככה שמתחשק לי לראות מה חדש אני פשוט נכנסת.
הפיד האינסופי הוא באמת המצאה די נוראית בסך הכל, וכנ"ל גם ההפעלה האוטומטית של נטפליקס ויו-טיוב (דרך אגב אפשר לבטל את ההפעלה האוטומטית בנטפליקס בהגדרות! מומלץ!)
זה בלי ספק יהיה נחמד מצד החברות האלה והאנשים שעובדים בהם להתחיל לחשוב על האנשים שמאחורי המסך, ולייצר את המוצרים ככה שגם נהנה מהם, אבל גם שלא נתמכר אליהם. לקחת אחריות על המוצרים שלהם. ולא להיות סוחרי סמים…
נעמה
Annie
הראש שלי הסתחרר רק מלקרוא… ואוו….
או שאתה מהיר, או שאני איטית, לא יודעת…
אני, לשעבר מכורת אינטרנט אמיתית, כולל מסנג'ר וצ'ט ואתרי הכרויות ופורומים, נגמלתי לפני… לא זוכרת, די הרבה זמן. אחכ הכרתי את הסמרטי, בניגוד מוחלט לרצוני ובהשפעת קרובי משפחה שרצו להיות בקשר (חונק?), והתחלתי לקרוא את מה שהאלוגריתם הבין שאני אוהבת. בגדול הוא לא היה כזה רחוק, טיים אימפלה, משבר אקלים, תאונות מטוס, בתים קטנים, מיקיילה קול, פסיכדליה, טרנטינו וחואקין פיניקס (ג'וקר. ואוו), אבל לפעמים שלח נושאים אחרים שלא היו כוס הבירה שלי. (הסמות'י היום). חוץ מנושאים טכנולוגים שישר מחקתי בנחירת בוז, הופיעו כתבות מהגארדיאן שמאוד אהבתי. וזהו, התמכרתי. כל בוקר אני בודקת מה הצעירים החביבים והמחוצ'קנים מעמק הסיליקון,חושבים שיעניין אותי. אחלה שירות, אבל זו הפצצת מידע שלא אמור לעניין אף אחד…
פויה להם ופויה לי שאנחנו ככה קשורים אחד לשני…
Annie
אסף
היי עמית!
כתבה ממש מעניינת על נושא שללא ספק בוער בכולנו. הסרט המצוין הינו חובה למי שלא ראה!
ביקשת תגובות על נושא הפרסומות המותאמות אישית ממי שחולק על דעתך, אז החלטתי לכתוב. יצא לי לשמוע הרצאה מרתקת של גיא רולניק על פייסבוק לה הוא קורא "רשת אנטי-חברתית". במהלך ההרצאה הוא מראה כתבה מתוך העמוד העסקי של פייסבוק (שפונה למפרסמים) בנוגע למחקר שפייסבוק ערכה בו היא מוכיחה שיש ביכולתה להשפיע על דעת המשתמשים מבלי שידעו על כך. במבט ראשוני זה אינו מפתיע – אך אם חושבים לעומק מבינים מדוע זה מטריד – פייסבוק בדקה מאות אלפי משתמשים וראתה שהדעה שלהם (בין אם צרכנית ובין אם פוליטית) ניתנת להטייה בלי שבכלל יבחינו במניפולציה שמבצעים עליהם. וכמובן שהם דואגים שכלל המפרסמים ידעו זאת…
מה שאני בא להגיד – גם מי שלא קונה שטויות מושפע מפרסום בפייסבוק. זה הרבה יותר עמוק מהרכישות החומריות שלנו, ומגיע לרבדים של מה נכון בעינינו, מה יפה או מכוער, מה נחשב 'נורמלי', מה השאיפות שלנו. אם מתייחסים לפן הפוליטי אז התהום עמוקה עוד יותר. מי קובע אילו פוסטים ופרסומים תראה ובאיזה סדר? האם זה משקף את המציאות שבחוץ? מספיק לבחון לעומק את מקרה קיימברידג' אנליטיקה בבחירות בארה"ב או במשאל העם בנוגע לברקזיט ולהבין.
הגבול בין פרסומת למכונית חדשה לבין פרסומת למפלגה מסוימת, כאשר הן מטורגטות ליעד ספציפי, הוא גבול דק עד לא קיים. הראשון עלול לעוות לי את המציאות ולהכניס לי רצונות ושאיפות שאינם באמת שלי (גם למינימליסט הקיצוני ביותר) והשני עלול לעוות לי את המציאות לרמה שכבר מסכנת את הדמוקרטיה הליברלית. זה כמו תעתועי ראייה – המודעות לכך שיש מולך תעתוע ראייה לא תמנע מהעיניים והמוח לראות אותו בצורה מוטעית.
אולי שווה גם על זה ליצור טור (;
כל טוב ורק בריאות, אסף
אסף
ברלינית
וואו איזה מוזרים אתם
אין לי פייסבוק ( משתמשת בזה של בעלי , אם צריך)
אין לי אינסטגרם
"אין לי" טויטר
ונשבעת לכם מסתדרת מעולה
החיים יפים …
ברלינית
מיכל
הפיתרון הכי טוב שמצאתי לפיד האינסופי הוא הגבלת זמן השימוש היומי בפייסבוק באמצעות אפליקציה ייעודית בנייד. אחרי זמן מוגדר (אצלי זה חצי שעה) פייסבוק נחסם עד למחרת. הופך את השהייה בפייסבוק להרבה יותר מודעת וממוקדת, ואם נסחפים לתוך הפיד האינסופי – יש גבול שעוצר וסוגר אחרי שתם הזמן המותר. מומלץ בחום.
מיכל
Maya Rovina Weisman
.No Hebrew keyboard but I've agreed with everything you say
Maya Rovina Weisman
ביולוג ירושלמי
נטול כל רשת אנטי-חברתית. החיים מחוץ לרשתות הם לא יפים יותר, הם פשוט חיים… מה שהם מחוץ למסך, למקלדת, לאינטרנט.
כולנו מכירים אותם – אוכל, שתייה, קקי, פיפי, שינה, מקומות ואנשים אחרים.
הקונספט של "הזמן הוא יקר ואני מוכרח לעשות איתו דברים חשובים" הוא גם קונספט מומצא. לא נולדתי איתו, ואני לא מרגיש אותו זורם בעורקיי.
השנים עוברות, הזמן עובר. זה מה שזה… זה לא שונה מבחינתי בהרבה מ"האוכל יקר ואני מוכרח לטעום איתו דברים מאוד חשובים".
אוכל הוא דלק. זמן הוא דלק. אני מתבגר. אני פה (עדיין). עשיתי מה שעשיתי כשעשיתי אותו. לא עשיתי את מה שלא עשיתי כשלא עשיתי אותו.
אני לא מרגיש שהזמן הוא כל כך "יקר" וזה לא משנה שאי אפשר להחזיר אותו לאחור.
הרבה מאוד דברים אחרים לא ניתן להחזיר לאחור ואנחנו לא מסתכלים עליהם בחרטה אינסופית ובהרגשת FOMO מעוררת בחילת מערכות נטולת כל הגיון מעשי.
מזדקנים. זו דרך הטבע. תתמודדו עם זה.
היה לי FB למשך כשנתים לערך, לפני כמעט עשור… תחושת הגועל שגברה בי לאחר כשנה וחצי של הימצאות, ומה שהרשת האנטי-חברתית הזו עוללה לחיי הרגש והשכל העדינים שלי – חדשות אינסופיות מכל מיני "חברים", כשאני מנסה ככל כוחי להימנע מחדשות, אינסוף וויכוחים על גבי וויכוחים והחלפת דעות לא יעילה ולא מפרה כשכל אחד שוטח את הצד שלו וממשיך לתגובה הבאה.
הדבר היחיד שהיה שם מעניין הם פוסטים של מכון דווידסון ומדעת, וגם ה- MEME המצחיקים עד משעשעים.
חירבון אחד גדול.
חי את חיי בשיגעון המציאותי שבו אני חי וגם ככה, היכן שאני קורא ונמצא, זה מספיק לי (עשרות בלוגים).
אי אפשר לקרוא הכל. להתעניין בהכל. זו מלחמה אבודה ועד כמה שבני אדם אחרים הם מעניינים ומקור בלתי נדלה למידע, ישנם בני אדם אחרים מהם שהם מקור בלתי נדלה למידע לא חשוב, הם לא מעניינים והם במצטבר מקור בלתי נדלה לחירבון אחד גדול שגוזל זמן לא יקר מכמות החשק והרצון שיש לי לקרוא ולהתעניין בנעשה סביבי (בהנחה שהוא "מעניין").
צריך לחשוב על הסבלנות לקריאה, רכישת מידע והתעניינות כסלסילה עם 100% אנרגיה/קשב/סבלנות.
לאן אתם מפנים את האנרגיה/קשב/סבלנות הזו?
לאיפה? למי? איך? היכן אני נכנס למינוס ביתרת העו"ש?
בכל מקרה, התגובות פה מעולות. אנשים רהוטים. מודעים. מעניינים.
חתיכת קהל קוראים (ומגיבים) נפלא מצאת לעצמך 🙂
והכי אהבתי, הוא דווקא המשפט שלך באחת התגובות:
""אני אף פעם לא אבוא לאדם מאושר ושמח בחלקו ואנזוף בו שהוא חי בתודעה כוזבת".
תודה על פוסט נהדר.
ביולוג ירושלמי