קוקה קולה, אסף גרניט ועובדי קבלן, שלוש הערות בענייני תודעה

אתמול בלילה קראתי את טורו האחרון של גיא רולניק, שעסק בקמפיין החדש של משרד הבריאות,  התוקף את יצרניות ורשתות המזון המהיר. במאמרו (המגן על צעדי משרד הבריאות) בחר רולניק לשים את הדגש על רעיונות ה"בחירה" והשוק החופשי, ועל האופן בו הצטמצמו שני אלה הלכה למעשה במהלך העשורים האחרונים. נקודות אלה, טובות וחשובות ככל שיהיו, מזניחות את העיסוק בעלויות הכלכליות הנובעות מנזקי המזון המדובר, ומשום כך גם מאפשרות לחסידי השוק החופשי למהר ולהתקיף את הקמפיין כולו, ואת הרגולציה האפשרית, בטענות של הגבלת חופש הפרט ו"רודנות מחשבתית".

ג'ון סטיוארט מיל, הפילוסוף המזוהה ביותר עם רעיון חופש הפרט, קבע בספרו "על החירות" את "עיקרון ההיזק", אשר גורס כי הרשות להתערב בענייניו של הפרט ניתנת רק כאשר אלה עלולים לגרום לנזק לאחרים. לכאורה, צריכה של ליטר וחצי קולה ליום על ידי אלמוני אינה משפיעה כלל על חייו של פלוני, אולם בפועל המצב מעט יותר מורכב.

1,000,000,000 ₪ בשנה, זה הסכום בו נקב מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופסור שלמה מור יוסף, כאשר נשאל על העלות של מחלת הסוכרת למדינה, ועוד הוסיף והבהיר כי מדובר רק בתשלום אובדן ימי עבודה, וכי הסכום אינו כולל את ההוצאות האדירות של מערכת הבריאות עצמה (בשנת 2001 12.4% מתקציב קופות החולים הופנה לטיפול בחולי סכרת).

במילים אחרות, המדינה מפסידה עשרות מיליארדי שקלים בשנה כתוצאה מנזקים שנגרמים (בין השאר) על ידי הרגלי תזונה קלוקלים וצריכה של מזון מעובד ומהיר. סכומים אלה יוצאים בסופו של דבר מכיסם של כלל האזרחים, גם אלה המקפידים לאכול מזון ביתי ובריא, ונמנעים כליל ממשקאות תוססים וממותקים. עיקרון ההיזק, לפיכך, חל גם על חירותו של הפרט להמשיך ולצרוך מזון כרצונו.

למעשה, אם המדינה היתה תאגיד המתנהל לפי כללי השוק חופשי, היינו מצפים שהיא תעשה כל שביכולתה על מנת למזער את ההוצאות ולהגדיל את ההכנסות, ובכלל זה שימוש ברגולציה דרקונית. "קוקה קולה" אולי שולטת ב-60% משוק המשקאות, אולם המדינה שולטת ב-100% משוק קביעת החוקים והתקנות.

"יש פה קרב על התודעה" מצוטט משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות בכתבה, ואין קביעה נכונה יותר בהקשר זה. לפני כשבועיים יצא לי לצפות בסרטון מטעם חברת קוקה קולה שביקש ללמד את הצרכנים ממה עשוי המשקה, הנה חלק מהמלל, לא נגעתי: "מעל ל-85% מים באיכות גבוהה העוברים טיפול מיוחד המשביח אותם […] פחמן דו חמצני, הלא הוא הגז המצוי באוויר אותו אנחנו נושפים…".

תמצית הקולה והסוכר מוזכרים בקצרה בתחילת הסרטון, ובשאר הזמן מנסה החברה לטעת בצופה את התחושה כי המוצר ראוי כמעט להימכר בחנות הטבע הקרובה. לאור תקציבי העתק אותן מפנות ענקיות המזון המהיר לפרסום (המכוון בדרך כלל לקהל צעיר), כמעט מתבקש שהמדינה, הנפגעת העיקרית ממוצריהן, תפשיל את שרווליה ותתחיל בקטטה.

 

***

סרטון חדש של פרטנר, בכיכובו של אסף גרניט, מנסה למכור לנו חבילה ללא הגבלה לחו"ל, ועל הדרך מציג בצורה מבריקה כל מה שרע באופן בו התרגלנו לצרוך את החופש והפנאי.

"בורח לברצלונה, חייב קצת חופש, יאללה, שיקנאו קצת", מקריין גרניט את הפתיחה בעודו מעלה עדכון לרשת החברתית. "בורח" כי החיים רודפים אחריו, "חייב" כי התרגל לעבוד מבוקר ועד ליל ואם לא ייקח חופשה קצרה עלול להתרסק, ו"שיקנאו" כי אנחנו לא נוסעים אף פעם רק בשביל ההנאה עצמה שנחווה בנסיעה, אלא גם, ולפעמים בעיקר, בשביל להוציא לאחרים את העיניים. בלי הקנאה זה פשוט לא יהיה אותו דבר.

"איך אנחנו מדברים כבר שעה?" שואלת דמות וירטואלית בצד השני של הנייד, בעת שגרניט נוהג את רכבו ברחובות העיר, התשובה היא כמובן "חבילה ללא הגבלה" – כזאת שתאפשר לכם להמשיך לעבוד ולהתעלם כליל מהנוף העירוני והזר שנשקף אליכם מבעד לחלונות.

"אז מה אוכלים פה?" שואל גרניט תוך הקלדה למכשיר הטלפון, בעודו מבקש ככל הנראה להסתמך על חוכמת ההמונים שהולכת וכובשת את עולם ההחלטות, וזאת בעודו חובש משקפי שמש כהים ונועץ את מבטו במכשיר הטלפון. ברצלונה היא רק תפאורה חסרת משמעות, הוא בטח היה שם כבר בעבר וראה כל מה שצריך לראות. לקבל המלצה ממישהו מקומי כנראה לא עלה בדעתו.

קצת פורנו מזון, שניים שלושה סלפים ונסיעה אחת עם WAZE אחר כך, מגיע גרניט למסעדה אסיאתית כלשהי. לשנייה נראה כי הוא ממש מתעניין במה שמוקפץ על המחבת, אבל זהו רגע מטעה שבמהרה חולף – "אתה יודע שיש לי מסעדה בלונדון" – הוא ספק שואל ספק מתרברב, שכן ידוע שאנחנו אף פעם לא מתעניינים באמת בשום דבר שהוא לא אנחנו, והחיים כולם הם רק הזדמנות לדבר על עצמנו.

עוד כמה צילומי מנות, "אני אוכל ושכולם יאכלו את הלב" (ראו מעלה: קנאה והנאה בחופשה), צעידה ברחובות עם מבט נעוץ במכשיר הטלפון ואפשר לסכם – בפסח הזה החופש להיות מחובר זמין גם לכם.

זאת פרסומת לחברת סלולר, אני יודע, אבל בדיוק כמו קוקה קולה ומשרד הבריאות, גם כאן מתחולל קרב על התודעה – איך נכון לבלות חופשה – בחיבור ללא הגבלה, תיעוד אינסופי והזדקקות תמידית לתגובות של קנאה וחיזוקים אחרים, או בהתנתקות, חוויה בלתי אמצעית של רגעים, ופרצים של שמחה ואושר ספונטניים הנובעים מבפנים.

לתנועת ההאטה אין את התקציבים של פרטנר, או את היכולת הרגולטורית של הממשלה, אבל יש לה מאות אתרים ובלוגים ברחבי העולם, ולא ירחק היום שחברות הסלולר ישווקו חבילות התנתקות לנוסעים לחו"ל, אתם עוד תראו.

 

***

קמפיין ההדסטראט של "הקואליציה הארצית להעסקה ישירה" עומד להסתיים בעוד חמישה ימים. כשאנחנו חושבים על עובדי קבלן אנחנו בדרך כלל רואים לנגד רוחנו מאבטחים, מנקים ועובדים זרים, אולם בפועל, העסקה קבלנית פושה כיום גם בתחומים כגון: הוראה, תכנות, רפואה, הנדסה, עבודה סוציאלית, הי-טק, פסיכולוגיה ועוד.

גם כאן, מדובר קודם כל וראשית לכל בקרב על התודעה. קצת פחות מ 7,500 ש"ח חסרים לקואליציה (נכון לרגע זה) על מנת שתוכל לצאת למלחמה. תמיכה בקמפיין כמוה כתמיכה בעתיד התעסוקתי של כולם. אני כבר הצטרפתי, ובלינק הזה תמצאו את ההזדמנות שלכם.

***

תמונה ראשית בפוסט:

  Victor Brauner:  Consciousness Of Shock 1951