ספרים מומלצים – רשימה שניה

קצת יותר משנה חלפה מאז פרסמתי את רשימת הספרים המומלצים הראשונה, שכללה עשרה ספרים בלבד. מדובר בזמן סביר לכל הדעות, שהיה אמור לאפשר גם לקוראים איטיים במיוחד לצלוח את החומר כולו, ולפיכך אני מניח שהסיבה היחידה שלא קיבלתי דוחות קריאה מסודרים, נובעת מן העובדה שלא ביקשתי אותם.

הרשימה השניה נצמדת לכללים שהצבתי לזו הראשונה, עשרה ספרים (על מנת להימנע מדילמת השפע), זמינים בדפוס או במהדורות דיגיטליות (על מנת להימנע מתירוצים), ובשפה העברית (מה שמגדיל את סיכוייה של ההמלצה לקרום עור וגידים, לפחות אצלי).

בניגוד לאופייה המובהק של הרשימה הראשונה, שניים או שלושה מהספרים עליהם אני ממליץ מטה אינם קשורים באופן ישיר לתנועת ההאטה, אולם מאחר והיתה להם השפעה משמעותית על עיצוב תפיסת העולם שלי, אני מרשה לעצמי להגדיר אותם כ"מומלצי האטה". בנוסף, וכפי שתשימו לב מיד, את מרבית הספרים הייתם מוצאים בחנויות תחת הקטגוריה "פילוסופיה", ועם זאת אני מבטיח שכולם קריאים, קולחים, ואינם דורשים ידע מוקדם.

מתחילים:

על קוצר החיים ו- על החיים המאושרים

מרביתנו מתהלכים על פני האדמה בתחושה שהחיים קצרים מידי, אולם עבור סנקה, פילוסוף רומאי בן המאה הראשונה לספירה, הבעיה אינה נעוצה באורכם של החיים, כי אם באופן בו אנו בוחרים לנצלם. הנה ציטוט אחד מיני רבים:

"החיים האלה שלכם, חיי הרקולס, גם אם ניתן היה שיאריכו אותם אלף שנים ויותר, ממילא יצטמקו עד מאוד: אין מחזור חיים שלא ייאכלו המידות הרעות בכל פה […] אכן, מרוצת חייכם מטבעה היא נחפזת, ואולם יש בידי התבונה להאריכה. ובכל זאת, בהכרח תחמוק מידיכם במהירות, שהרי אתם אינכם תופסים או עוצרים או גורמים לעיכובו של מה שהוא מהיר מכול, אלא מניחים לו שיחלוף, כאילו היה דבר בלתי נחוץ שניתן לכם להשיבו בכל עת".

אחרי שנשתכנע כי החיים ארוכים דיים לא יוותר לנו אלא ללמוד כיצד לחתור לאושר אמיתי ומתמשך, ולא תתפלאו לשמוע כי באמתחתו של סנקה צרור עצות מוצלחות גם עבור עניין פעוט זה, אותן ניתן למצוא בספרו השני, "על החיים המאושרים" (הכולל גם את החיבורים "על הפנאי" ו-"על שלוות הנפש").

 

הזכות לעצלות

פול פראג, אקטיביסט שמאלני וחתנו של קרל מרקס, בחיבור הקורא תיגר על שיעבוד הפועלים ועל אתוס העבודה, ומציג את הבטלה כדרך החיים הטבעית לאדם. ברקע החיבור נמצאים התנאים הלא אנושיים ששררו במפעלים במאה ה-19, בהם הועסקו גברים, נשים וילדים, ביום עבודה סטנדרטי שנמשך 14 שעות ביממה. למרות הזמן שחלף, והחקיקה המתקדמת בתחום העבודה, הטקסט נשאר רלוונטי, במיוחד באופן בו הוא מבקר את ניצול העובדים, את ייצור היתר ואת טכניקות הפרסום היוצרות צרכים מלאכותיים. (את ביקורתו על "העיצוב לשבר" שהיה נפוץ כבר בזמנו ניתן לקרוא בפוסט הזה)

 

בשבח הבטלה

ממש באותו נושא, חיבורו הקלאסי של ברטראנד ראסל, שקרא לקיצור יום העבודה לארבע שעות בלבד ולחלוקה הוגנת יותר של הפנאי, תוך הסתמכות על נימוקים משכנעים למדי לטובת המהלך. לנוחיותכם, ממש לאחרונה פרסמנו באתר תרגום של המאמר, והוא זמין לקריאה כאן.

 

 

ליקוי מאורות התבונה

בעבר הלא רחוק האמינו בני האדם כי העולם מתנהל על פי חוקיות נצחית, רציונאלית ואוניברסאלית, וכי האדם, באמצעות תבונתו, יכול לפענח אותה ולגזור ממנה ערכים ותכליות, אשר בתורם יצביעו על דרך החיים הראויה לו ולחברה כולה. במאות השנים האחרונות, התחלפה תפיסה זה ברעיון התבונה סובייקטיבית, אשר כופרת בקיומה של "אמת" מוחלטת שכזו, ובכל הנגזר ממנה. כך למשל, בעוד שהתבונה האובייקטיבית תטען כי  קיימים ערכים מוחלטים של אמת ושקר, טוב ורע, צדק ועוול וכו', הרי שהתבונה הסובייקטיבית תכפור בעצם היתכנות קיומם.

ספרו המרתק של הורקהיימר סוקר את התהליך ההיסטורי, במהלכו רודדה התבונה האנושית, והחיפוש עתיק הימים אחר האמת האובייקטיבית הוחלף בהתאמה של אמצעים למטרות, שלעולם אינן חיצוניות לאדם עצמו.

השלכותיו של תהליך זה מורגשות היטב גם כיום, בעת שהאנושות כולה עסוקה במרדף בלתי פוסק אחר עובדות, וזונחת כמעט לחלוטין את הדיון בערכים שאינם "מדידים", או ניתנים למחקר אמפירי כזה או אחר, מה שמוביל אותנו לספר הבא ברשימה…

 

מעבר למידה הטובה

אם קורה שאתם נסחפים מפעם לפעם לויכוח אינסופי ואמוציונאלי אודות נושא המצוי ברומו של עולם (פוליטי, חברתי או אחר), תוך שאתם מעלים את מיטב הנימוקים שדעתכם יכולה לספק, ועדיין נתקלים שוב ושוב בחומה בצורה של התנגדות מן הצד השני (אליה מתלווים כמובן טיעונים משוללי כל היגיון מבחינתכם), הספר הזה יכול לחסוך לכם לא מעט זמן ועצבים.

אחרי הכול, אם אין תבונה אובייקטיבית המצויה בבסיסו של העולם, אם אין אמת אחת שאין בלתה, ואם לא ניתן לגזור ערכים אוניברסליים ונצחיים של טוב ורע או צדק ועוול, שיהיו תקפים בכל עולם אפשרי, כיצד נוכל לצפות להכרעה בוויכוחים אתיים או מוסריים (ומעטים הם הויכוחים המעניינים שאינם כאלה).

ספרו של מקינטייר הוא מסע מרתק לאורך היסטוריה של המוסר, החל בימי יוון העתיקה ועד העת החדשה, שמעבר להצגת הנושא גם מנסה להעמיד פתרון לבעיית השיח המוסרי החלול, שמאפיין את העת המודרנית בכללותה.

 

מנוס מחופש
ספרו של אריך פרום, שכבר הפך לקלאסיקה מודרנית, מעניק סקירה מרתקת של שני הכוחות שעלו במאה ה-16 ועיצבו את החיים בעולם המערבי: הרפורמציה הפרוטסטנטית והכלכלה הקפיטליסטית. כוחות עצומים אלה הצליחו מצד אחד לשחרר את האדם ולהעניק לו חירויות חדשות כמותן מעולם לא הכיר, ומצד שני הציבו אותו בודד, עירום, מנותק מקשריו הקהילתיים הקודמים, ובתחרות אינסופית להגשמה עצמית שהובילה לחרדה קיומית.

גישתו המרעננת של פרום מתבטאת בכך שהוא מצליח לשמור על איזון ולהציג את התמונה במלואה מבלי לבחור צד. הקפיטליזם אינו רק טוב ואינו רק רע, וכנ"ל לגבי הדת. חציו השני של הספר מוקדש למנגנוני המנוס שפתחנו במטרה לחמוק מעולה של החירות החדשה, וגם בפתרון אותו מציע פרום עצמו על מנת להתמודד עימה.

 

דוקטרינת ההלם

והנה מישהי שדווקא כן בוחרת צד, ובצורה שאינה מותירה מקום ולו לספק קל. נעמי קליין, שספרה "No Logo" הופיע ברשימה הראשונה, מספקת הצצה למנגנונים האפלים והדורסניים ביותר של הכלכלה הקפיטליסטית. אסונות אקולוגיים, הפיכות פוליטיות וסכסוכים צבאיים, כל אלה, אם להסתמך על הספר (שכאמור כתוב באופן חד צדדי שכמעט גובל בגסות), מנוהלים מאחורי הקלעים באמצעות היד הנעלמה של הקפיטליזם העולמי.

קריאה מומלצת לטובת ויכוחים עתידיים (ועקרים) עם הליברטריאן השכונתי.

 

הפילוסופיים הארציים

מספרי העיון הטובים ביותר שיצא לי לקרוא. רוברט היילברונר יצא למשימה כמעט מופרכת – לכתוב את תולדות התפתחותה של המחשבה הכלכלית – וכפי שהוא עצמו כותב במבוא, הפרופסור שהנחה אותו בלימודיו המתקדמים הזדעזע כל כולו מעצם הרעיון. למזלנו, היילברונר נהנה משילוב של ביטחון ובורות, וכך יצא שאנו קיבלנו את אחד הטקסטים הקולחים, הבהירים והמרתקים ביותר שנכתבו אי פעם אודות הפילוסופיה של הכלכלה.

אדם סמית, מלתוס, קרל מרקס, תורסטיין ובלן, מיינרד קייס ואחרים – חייהם של הוגי הכלכלה הגדולים נפרשים בספר, כתובים ביד אומן, ומעניקים הצצה מלומדת ומחכימה גם לרעיונותיהם המורכבים ביותר.

בעבר, ובברכתה של הוצאת "שלם" שפרסמה את הספר, התחלתי לסכם את עיקרי הפרקים, אולם לאחר שלושה פוסטים בלבד משכתי את ידי מהמשימה. הרגשתי שאני הורס ספר נהדר, ואתם מוזמנים לטעום ממנו כאן.

 

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם

אחרי כל הפילוסופיה הזו, מגיע לנו לקנח במשהו קל ומהנה. דייוויד פוסטר וואלס, סופר ועיתונאי אמריקאי, נשלח על ידי מגזין כלשהו לבלות שבוע על ספינת תענוגות. מאחר וטרם נתקלתי בספר ראוי אודות תיירות איטית, לא נותר לי אלא להמליץ על ההפך הגמור – חוויותיו של וואלס מהשבוע שבילה על 'ספינת אהבה' מהוות דוגמא מייצגת לכל מה שרע בתיירות בת זמננו, והאופן בו הוא מתאר אותן יעלה חיוך על פניכם ויבטיח שלעולם לא תקלעו לסיטואציה דומה.

 

***

לרשימת הספרים המומלצים הראשונה