טום "הבטלן" הודג'קינסון, מדובריה הבולטים של תנועת ההאטה בימינו, הקדיש את פרק 12 בספרו "אין מחיר לחופש" על מנת לשכנע את קוראיו לחדול מהצבעה בבחירות הכלליות, ולמעשה להתנתק ככול האפשר מן הפוליטיקה ומוסדות המדינה. "עזבו ת'ממשלה" היא כותרת הפרק, והגם שאינני מסכים כלל וכלל עם הקריאה עצמה (ראו עמדתי בנושא בפוסט "בחירות 2013") אני מבקש לצטט משפט קצר מתוכו:
"יש משהו רקוב בליבן של ממשלות – והוא העובדה הפשוטה שאפשר לעשות קריירה משררה."
בעשרים השנים האחרונות, דומה בעיני כי הולכים ומתמעטים הפוליטיקאים האוחזים בשלוש התכונות אותן קבע מקס ובר כמהותיות ונחוצות לעיסוק בפוליטיקה כמקצוע: התלהבות כנה, רגש אחריות וטביעת עין. לא מעט פוליטיקאים בימינו, כך ניתן להתרשם, עסוקים יותר בקידום עצמי, במנעמי השלטון ובמאבקי הכוח הפנימיים הנדרשים על מנת לשמר אותם, מאשר בעיסוק היומיומי בשיפור חייהם של האזרחים.
החיכוך המתמיד בצמרת העסקית של המדינה מביא אותם לשאוף לרמת חיים דומה, ההישענות על כספם של בעלי ההון במהלך המרוץ לתפקיד, או קבוצות הכוח בתוך המפלגה עצמה, כובלת ומשעבדת את האינטרסים הבסיסיים שלהם, והרצון לדבוק בכיסא מביא אותם, במקרה הטוב, להתנער מטעויותיהם ולהתפאר בהישגיהם של אחרים, ובמקרה הרע לכדי שיתוק מוחלט.
לא משנה מהן הציפיות שיש לכם מתוצאות הבחירות מחר, אני יכול להבטיח לכם שהן לא יתממשו אם נניח לאנשים שאינם מונעים מהסיבות הנכונות, או לכאלה שהניחו לכוח ולשררה להסיח את דעתם ולהסית את דרכם, לנהל את ענייני המדינה כאילו לא היו הם אלא עוד קריירה אחת מן המניין.
מאבקי אגו, שרידות פוליטית, שחיתות, כניעה לבעלי הון, התרפסות בפני מוקדי כוח פנימיים וחיצוניים – את כל אלה אנחנו יכולים לבטל באחת ובאמצעות כלי דמוקרטי פשוט – התפקדות – אם כל אזרח במדינה היה מתפקד לאחת המפלגות המאפשרות זאת, היינו יכולים ליצור מציאות בה האנשים הטובים ביותר, ולא דווקא המקושרים ביותר, זוכים להיבחר.
התפקדות אין משמעה בהכרח התחייבות להצביע למפלגה – התפקדתי למפלגת העבודה בשנת 2010 (בעיקר משום שמאסתי באהוד ברק שפיתח גינונים של אוליגרך), אולם דבר אינו מונע ממני מלהצביע לכל מפלגה אחרת מחר. המשוואה היא פשוטה – בבחירות הכלליות מצביעים מיליוני אזרחים, אולם בפריימריס מצביעים כמה עשרות אלפי אנשים (במקרה הטוב) כלומר, השפעתה של ההצבעה גדולה פי מאה לפחות.
אני מאמין, או לפחות רוצה להאמין, שמרבית האנשים הנכנסים לפוליטיקה עושים זאת מהסיבות הנכונות, אולם השיטה הנוכחית בנויה באופן משחית. העובדה שמנהיגי המפלגות הגדולות נבחרים על ידי קומץ זעום (באופן יחסי למספר האזרחים), פותחת את הדלת לצרות צרורות. על מנת למנוע זאת, אנחנו צריכים פשוט להחזיר את הכוח לידיים שלנו, ולא להניח לו להיוותר בידיהם של קבוצות לחץ מאורגנות.
הבחירות של מחר חשובות, אבל לא חשובות כמו הבחירה שתעשו מחרתיים – להניח לשיטה להמשיך ולהתנהל בשלה, או להתפקד למפלגה שהולמת בצורה הטובה ביותר את עמדתכם, ולסייע בקידומם של פוליטיקאים שמוכיחים שנה אחרי שנה שהם נכנסו לפוליטיקה מתוך תחושה אמיתית של שליחות. אתם מן הסתם יודעים כבר לזהות אותם בעצמכם.
"נציגים רעים נבחרים על ידי אזרחים טובים שאינם מצביעים בבחירות" (ג'ורג' ג'ין נתן)
דרורה
התמימות שלנו כל-כך נהדרת 🙂
גם אני התפקדתי למפלגת העבודה כדי להמעיט את חבורת אוכלי החינם ולהגדיל את חבורת המחוייבים.
נכון להיום נמצא למעלה הרצוג, שבחיים לא הצבעתי בשבילו בפריימריס ( כמו שלא הצבעתי פואד ועוד כלומניקים) יחד עם לבני שלא עמדה להצבעה בפריימריס. ומרב מיכאלי חברה לדני עטר בפריימריס וגם עכשיו הם נשלחים לכינוסים יחדיו.
המחוייבים הרציניים היחידים לאורך שנים שאני זוכרת, ואני מבוגרת ממך בשני עשורים, אלה תמר גוז'ינסקי ודב חנין. בכל זאת, אצביע "אמת" בבחירות הקרובות, כמו שהצד השני ימשיך להצביע "מחל". אלא אם אחליט לוותר סוף סוף על האשלייה שמשהו טוב יכול לקרות מהתשוקה לשלוט…ואשאר לבהות בציפורים שבחצר.
דרורה
עמית נויפלד
שמח לחלוק איתך את התמימות 🙂
ואל תוותרי, פה ושם יש אנשים טובים, וככל שרבים מאיתנו יתפקדו הם יצופו למעלה ואולי יביאו איתם משהו חדש ישן לפוליטיקה המקומית.
עמית נויפלד
ארני
http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2015/03/blog-post_18.html?m=1
ארני
עמית נויפלד
אני מכיר היטב את הטענה, ומבלי להפחית ממנה אני עדיין סבור שיש משמעות לאנשים הנבחרים בתוך הרשימות. חלק מהם לא מחוברים בעטינים לבנקים ואותם צריך לקדם. אני די משוכנע למשל ששלי יחימוביץ' לא היתה נכנעת לבעלי ההון כל כך מהר, וגם כחלון, שלא הצבעתי לו, מניף את נס הדגל למאבק במונופול הבנקאי. נחיה ונראה מה הוא באמת יעשה בנידון.
בשום מקרה אני לא רואה איך הלינק הזה מתקף חוסר הצבעה בכלל, והתפקדות בפרט.
עמית נויפלד