101 דרכים להאט את החיים – פרק 28 – על העישון

צירוף נסיבות היסטוריות, כלכליות, סוציולוגיות ובוהמייניות, הוביל לכך שכמה מאבותיה הרוחניים של תנועת ההאטה העלו על נס את מנהג העישון, יהיה זה סיגר, סיגריה או מקטרת, כפעולה מבורכת של בטלה, במהלכה מחצין המעשן את היותו אדון לזמנו.

הנה למשל מה שכותב טום הודג'קינסון, מנציגה הבולטים של התנועה כיום, אודות העישון:

"הקשר בין אידיאלים נשגבים לעישון זהה לקשר בין אידיאלים נשגבים וישיבה בחיבוק ידיים. העישון פירושו התבטלות, וקשה להיות נשגב כשאתה עמל ועסוק. בדומה לדיג, העישון הופך את האדם הפשוט למשהו הרואי יותר, שלם יותר. הוא הופך את הצמית לאדון."

ג'רום ק. ג'רום, נציג בולט נוסף של התנועה ולוביסט חרוץ של בטלה, הגדיל לעשות וכתב את השורות הבאות בפתיחת ספרו "מחשבות סרק של הולך בטל":

"לחברתי היקרה והאהובה במיוחד
מימי המרושעים והמוצלחים

לחברתי
אשר, אף כי לרגעים בתחילת היכרותנו
לעתים קרובות לא הסכימה עמי, הפכה מאז
לעמיתתי החמה ביותר

לחברתי
אשר, אף כי לעתים קרובות אני מצנן אותה, אף פעם )בימינו(,
אינה גורמת לי עצבות לאות נקמה

לחברתי
אשר, אף כי זוכה ליחס קר מצדן של חברות משק ביתי בנות המין הנשי,
ולחשד מתמיד מצד כלבי, אף על פי כן נראה כי מיום ליום נמשכת אלי יותר,
ובתמורה מספיגה בי יותר ויותר את ניחוח ידידותה

לחברתי
אשר אף פעם לא מעלה בפני את מגרעותיי, אף פעם לא רוצה ללוות כסף,
ואף פעם לא מדברת על עצמה

לבת הלוויה
בשעות הבטלה שלי, מרגיעת דאגותיי,
נוסכת הביטחון של הנאותיי ותקוותיי

לחזקה ולוותיקה
שבמקטרותיי,
בהכרת תודה ובחיבה
כרך צנוע זה
מוקדש
לך"

(תירגם מאנגלית: יואב שי)

שיר ההלל למקטרת (לא פחות), לה בחר להקדיש את הספר, מתכתב כמובן עם שלל הגזמות פרועות אחרות המאפיינות את כתיבתו הסאטירית, ועם זאת קשה שלא להתרשם שמדובר בחובב עישון אמיתי.

אני מביא את שני הטקסטים הקצרים הללו מאחר וברצוני לסתור אותם לחלוטין. כמי שעישן לסירוגין לאורך כל שנות העשרים ומרבית שנות השלושים שלו, אני יכול לטעון בלב שלם כי אין לעישון ולו דבר עם הרעיונות היפים של בטלה, רגיעה ושלווה.

למעשנים שביניכם, אל דאגה, אין לי שום כוונה להטריד בתיאורים מזוויעים של השפעות העישון, או אפילו למנות את הכספים שבזבזתי לאורך כמעט שני עשורים של צריכת ניקוטין, אלא רק להבהיר מדוע לעולם לא תוכלו להיות בטלנים אמיתיים, או אפילו סתם אנשים נינוחים ורגועים, כל עוד אתם מכורים, וזאת מסיבה פשוטה – מדובר בסם המהיר ביותר בעולם. הניקוטין נספג בדם ועושה את דרכו אל המוח בתוך פחות משבע שניות, והשפעתו נמשכת, במקרה הטוב, לאורך חמש דקות, מותירה אחריה רק את הכמיהה לסיגריה נוספת, מה שמוביל לתופעה הרווחת של עישון בשרשרת.

ריצ'רד קליין, מחבר הספר "סיגריות הן דבר נפלא" (1993) טוען כי העישון צבר פופולאריות רבה במאה השבע עשרה, שכן התערערות המבנים החברתיים והתמוטטותן של הדתות הגדולות הובילו לעידן חדש של חרדה, והטבק נדרש להרגעתם של בני התקופה. אינני מכיר את טיבו של אותו טבק שהביא עימו סר וולטר ראלי מיבשת אמריקה לאנגליה במאה השש עשרה, אולם אני יודע בוודאות כי הטבק שאנו מעשנים היום אינו מזכיר אותו במאום, וזאת לאור שורה ארוכה של מניפולציות כימיות המבוצעות בו על ידי תאגידי הענק, במטרה לגרום לניקוטין להיספג כמה שיותר מהר, וכמה שיותר חזק. תשכחו ממרגוע לחרדות – נכון להיום כל סיגריה מכילה כ- 57 תרכובות כימיות שונות (ורעילות) שכל מטרתן לסייע בהשגת מטרה זו. אם טרם ראיתם את הסרט "המקור", המבוסס על סיפורו האמיתי של מדען בשירות תאגידי העישון, מומלץ מאוד לעשות זאת עוד היום.

ערנות, האצת קצב פעימות הלב ועלייה בלחץ הדם הן  התופעות הפיזיות המיידיות שמתלוות לעישון, וככאלה הן נוגדות לחלוטין את הרעיונות היפים שהוזכרו מעלה, ולמעשה מעודדות חוסר רגיעה ואי נחת תמידי. בנוסף, יכולתו המופלאה של הניקוטין להוביל להתמכרות, יחדיו עם העובדה שהתמכרות זו יוצרת סבילות אצל המעשן, מובילה בדרך כלל להגברת קצב העישון ולעלייה במספר הסיגריות אותן צורך המעשן לאורך החיים – עובדה שבפני עצמה יוצרת אינספור מצבים היסטריים, משעשעים או מביכים בחייו של כל מעשן שמגלה כי נגמרו לו הסיגריות, השעה ארבע לפנות בוקר, ואין לו מהיכן להשיג נוספות. באופן אישי אני יכול להעיד על נסיעות ליליות בחיפוש אחר פיצוציה פתוחה, עישון בדלים שמצאתי באדניות של מרפסת ביתי, ואין ספור התרפסויות בפני זרים מוחלטים.

למעשה, הדבר היחיד שזכור לי בבירור מכל שנות העישון הארוכות שלי הוא חוסר השקט התמידי, במיוחד בזמנים בהם הייתי אמור להיות רגוע ונינוח מתמיד – יציאה לקולנוע, לארוחה במסעדה, למועדון או סתם למפגש חברים. הצורך הבלתי פוסק בניקוטין היה מוביל לכך שעיקר זמני ומרצי הופנה למחשבה אודות הסיגריה הבאה, ולתכנון הזמנים המדויק שיאפשר לי לעשן אותן במרווחים סביר, ואני אפילו לא הייתי מעשן כבד! למעשה, בתקופות ארוכות של קריירת העישון שלי לא הייתי מעשן יותר מחמש סיגריות ביום, דבר שכמובן הקשה עוד יותר על תכנון האופן והשעות בהן אזכה ואפנק את עצמי במנת העשן היומית.

הכמיהה לניקוטין הורסת כל חלקה טובה של תקשורת, הנאה, שלווה ורגיעה, ומובילה לאחת משתי אפשרויות – או שתעשנו כל הזמן, או שתחשבו על לעשן כל הזמן. היכולות שלכם ליהנות מהכאן ועכשיו בכל סיטואציה כמעט נפגמת על ידי נוכחותה של ההתמכרות, והדבר המגוחך ביותר הוא שהתמכרות זו אינה מספקת כל הנאה, מלבד ההנאה הנגרמת מההפוגה הרגעית בצורך התמידי לסיגריה הבאה – ההתמכרות לניקוטין היא התגלמותו הטובה ביותר של הרעיון הפילוסופי אודות "המעגל הזדוני".

כאשר אני שותה אלכוהול אני יודע לזהות את השפעותיו, הן הרעות והן הטובות, במדויק. הוא מוביל לשיפור במצב הרוח, לשמחה, לרוגע ולעיתים אף לאופוריה, ומסיבה זו ממש צריכתו נחשבת, עוד מהעת העתיקה, כדרך מקובלת לחגוג (ויין ישמח לבב אנוש). לסיגריות מנגד אין ולו השפעה חיובית או משמחת אחת – כל מעשן זוכר את הסיגריות הראשונות שלו, את טעמן הדוחה ואת השיעול שנבע מגוף המנסה להילחם במתקפה הרעילה. הן לא נסכו בנו ביטחון מיוחד, או נטעו בנו שלווה סטואית או רוגע נונשלנטי ונעים – הן היו דוחות ורצינו למות.

הסיגריות הראשונות שלי היו כאלה בדיוק, למעשה, ניהלתי מלחמה עם עצמי על מנת שאוכל להצליח לעשן "כמו כולם", עד שלבסוף הצלחתי להכניע את ריאותיי ולשאוף אל קירבן את העשן. זה לא גרם לי שום הנאה כמובן. לאחר זמן קצר כבר הייתי מכור לניקוטין, וכעת כבר האמנתי שלסיגריות אכן יש השפעות מרגיעות עלי, ולא הבחנתי שכל מה שהן מרגיעות זה את הצורך העצום שלי בסם עצמו.

החדשות הטובות הן שבדיוק כפי שההתמכרות לניקוטין היא מהירה, כך גם הגמילה ממנו. לאורך שני העשורים האחרונים הייתי כמעט במחצית מהזמן ב"הפסקות" מהעישון. הארוכה שבהן נמשכה כשנתיים וחצי, אחרות בין חצי שנה לשנה. תמיד הייתי חוזר לעשן בסוף, מאחר ובסתר ליבי עדיין האמנתי שיש משהו טוב ומועיל במנהג, או לכל הפחות "רומנטי" – הישיבה בלילה על המחשב, הקלדת המילים שהופכות למשפטים ואז לסיפור או לשיר, וכל זאת כאשר עשן לבן עולה ומסתלסל מהמאפרה שלידך וננשף מגרונך… במילים אחרות, הייתי אידיוט.

לפני ארבע שנים הענקתי לעצמי מתנת יומולדת והלכתי לסדנא של אלן קאר "להפסיק לעשן בדרך הקלה". כמה מחברי הטובים ביותר הפסיקו לעשן באמצעותה (או באמצעות קריאת הספר), והצליחו להתמיד לאורך שנים, והנחתי שאין לי מה להפסיד – את ההשקעה הכספית בסדנא אחזיר לעצמי תוך שלושה חודשים של הימנעות מעישון, ובמידה ולא אצליח הכסף מובטח לי חזרה.

קשה להסביר מה קורה בסדנא הזאת. שש שעות בלבד, עם הפסקת עישון כל 45 דקות, ולאחריה אתה יוצא "לא מעשן" שמח ומרוצה. למרות העובדה שמרפאות אלן קאר הן רשת בינלאומית לכל דבר ועניין, ולמרות דעותיי המוכרות בנוגע לרשתות, איני יכול אלא להמליץ עליהן בחום, אם כי כל דרך אחרת בה תבחרו להפסיק היא ראויה וטובה לא פחות.

אם תפסיקו לעשן סביר להניח שתפחיתו דרמטית את סיכוייכם לחלות בעתיד ותחסכו כסף רב, אבל חשוב מכך, תוכלו לחזור להיות אנשים שלווים ורגועים, ממש כפי שהייתם לפני שהתחלתם לעשן. אתם לא תפסידו כתוצאה מכך כלום, ואני מבטיח לכם בלב שלם – אין שום דבר טוב בסיגריה שאתם מחזיקים בידיכם.

_______

לכל הפרקים בטור 101 דרכים להאט את החיים

_______