נוסד בשנת…

היום בצהריים, בעודי משוטט עם זוגתי ברחובות העיר, משכה את עינינו תמונה של זוג מבוגר שנתלתה מעל חלון ראווה ברחוב קרליבך, ועליה נכתב "נוסד בשנת 1962 ע"י צילה ואריה לרנר ז"ל". במבט ראשון קשה היה להבין מה מספק המוסד העסקי, אולם לאחר התעמקות קצרה בקטלוג המחירים (הממלא כמעט את כל תצוגת החלון שבחזית) התברר כי מדובר בחנות למכשירי כתיבה וציוד משרדי, הפועלת מזה 52 שנים – עובדה מעוררת הערצה לנוכח התחרות הקשה של העשורים האחרונים מצד רשתות כגון "קרביץ" ו-"אופיס דיפו".

כאשר הגעתי הביתה התיישבתי על המחשב ולא הופתעתי לגלות כי ממשיכי דרכם של צילה ואריה דאגו להתעדכן והעלו לאוויר אתר אינטרנט דרכו ניתן לבצע הזמנות. מהשוואה שערכתי מול אתר אופיס דיפו, לא היה קשה להבין מדוע העסק מחזיק מעמד כנגד כל הסיכויים – בחלק גדול מהמוצרים "לרנר" זולה יותר מאשר הרשת הבינלאומית. הנה כמה דוגמאות:

נוזל מחיקה – לרנר 4 ₪ אופיס דיפו 4.9 ₪.

בלוק צהוב – לרנר 4 ₪ אופיס דיפו 44.90 ₪ לחבילה של 10.

נייר צילום A 4 – לרנר מציעים שני מוצרים ישראליים בטווח מחירים של 19-29 ₪, אופיס דיפו מציעים נייר של מותג עצמי במחיר זהה של 19 ₪, ומשם המחירים ממריאים עד 54 ₪ לנייר ממותג היטב.

מעטפות  10X15 – לרנר מציעים 100 מעטפות במחיר 22 ₪ אופיס דיפו מבקשים 7.9 ₪ עבור 25 מעטפות.

חשוב לציין כי אין בהשוואה שערכתי במשך כרבע שעה על מנת לבסס טענה מוחלטת בדבר היותו של סל הקניות ב"לרנר" זול משמעותית ובוודאות מזה של אופיס דיפו (מה גם ש"אופיס דיפו" מחזיקה מחלקת מחשבים שלא קיימת ב"לרנר") אולם בוודאי אפשר להבין, גם מהתבוננות קצרה שכזו, כי הטענה בדבר היותן של הרשתות זולות משמעותית מהחנויות הקטנות אינה יותר מעורבא פרח, מה שמוביל אותנו חזרה אל התמונה שמשכה את תשומת ליבי בתחילה, ובמיוחד אל הכותרת שלה "נוסד בשנת 1962".

בעבר, מרבית בעלי העסקים היו נוהגים לתלות שלטים דומים על דלתות חנויותיהם. אחרי הכול, מה יכול להעיד בצורה טובה יותר על איכותו של העסק, מאשר מבחן העמידות שלו לאורך השנים, התחרות העזה והאופנות המתחלפות. יותר מכך, העובדה שבעל העסק תולה את השלט בפתח חנותו מעידה על היותו גאה במקצועו ובשירות אותו הוא מעניק, יהיה הוא סנדלר, בעל בית קפה או מוכר מכשירי כתיבה. זהו, לטעמי, זכר לתקופה בה מקצוע היה לא רק דרך למציאת פרנסה, כי אם דרך חיים, ובאמצעותו יכול היה האדם להחצין את אופיו, את טובו (או חוסר טובו) ולהביא את מכלול כישוריו החברתיים לכלל ביטוי.

נכון להיום, דומה מרבית האנשים מבקשים להקים עסק על מנת לעשות "מכה", וכל פרחח שפותח קיוסק יוצא לדרך עם תוכנית עסקית להקמת חמישים סניפים בתוך שלוש שנים. הכבוד למקצוע ולצרכנים התחלף באופורטוניזם כלכלי וחלומות על התהדרות בתואר "אנשי עסקים". את דעתי על עולם הרשתות כבר העליתי על הכתב במקומות רבים, ומי שמעוניין לקרוא בהרחבה מדוע קניה ברשתות פוגעת בכלכלה, באיכות, בשירות ובקהילה, מוזמן ללחוץ על אחד מהלינקים שנצבעו בכחול.

החנות הקטנה של "לרנר", שאמנם היתה סגורה בעת שעברנו לידה (שבת), הינה אי של שפיות בעידן כלכלי שמקדש את ההתרחבות, הצמיחה והדורסנות. בניגוד לרשת "אופיס דיפו", שפשטה רגל כבר פעמיים, החליפה טייקונים וידיים, פיטרה ושכרה עובדים בשכר מינימום, ביצעה מחיקות חוב לספקים ומונפה שוב ושוב באמצעות הלוואות, הרי ש"לרנר", ככול הנראה, מעניקה פרנסה הולמת וטובה לפחות למשפחה אחת, שאינה חייבת כלום ודבר, אינה רומסת את ספקיה, ובוודאי מעניקה יחס טוב יותר לעובדיה.

רחוב קרליבך בתל אביב עדיין לא נכבש על ידי רשתות, וכך יוצא שלא רחוק מהחנות נמצאת מסעדת "אולימפוס" היוונית (שבעבר היתה ממוקמת בפלורנטין). על התפריטים שלה מופיע הכיתוב "נוסד בשנת 1932". מאחר וזו המסעדה האהובה על אבי אכלנו שם היום שוב, והאוכל כתמיד היה טעים, טרי וזול. הוסיפו לכך את העובדה שבעל המקום נמצא שם כמעט תמיד על מנת לברך אותנו לשלום ולוודא שהכול לשביעות רצוננו, ותבינו איך מסעדה שורדת בנוף המקומי מעל לשמונים שנה.

עסקים קטנים נוספים ששורדים תקופות ארוכות ניתן למצוא בבלוג המומלץ "המורדים", ואתם כמובן מוזמנים לספר על אחרים שאתם מכירים בתגובות.

________