הוא קוסם

לפני שנהייתי קוסם, הייתי אלוהים.

הכל התחיל לפני 2500 שנה בערך. אני זוכר שטיילתי בחוץ עם המגדיר צמחים שלי, היה די חם ובדיוק התכוונתי לחזור כאשר נתקלתי בו לראשונה. הוא היה קצת מוזר וישר ידעתי ששום דבר טוב לא ייצא מהמפגש הזה, אבל היה מאוחר מדי בשביל להתחמק. 

"תן לי סימן".

נו טוב, חשבתי לעצמי, לפחות הוא לא רצה שאני אצייר לו כבשה, כמו הילד המעצבן שפגשתי חמש דקות קודם. הוא ראה שאני לא מגיב, אז הוא ביקש שוב "תן לי סימן, כל סימן, רק בשביל שאני אדע שאתה באמת קיים, לא חשוב איזה, שיהיה קטן אפילו, סימנציק, בחייך". כל יום אני פוגש לפחות עשרה כאלה, אבל ישר קלטתי שהוא יהיה בעייתי. "תשמע חמוד", אמרתי לו, "אני לא מחלק ככה סימנים לכל אחד, אחר כך תרוץ תספר לכולם, אתה חושב שאני לא מכיר אתכם". אבל הוא לא ויתר והמשיך להתחנן וליילל ובסוף לא יכולתי יותר, ריחמתי עליו כי הוא גם היה מגמגם, אז נתתי לו סימן קטן אחד, הכי פושט' שאני מכיר, כזה שמלמדים אותך בכיתה א', שרפתי איזה שיח קטן לידו, והוא לא נשרף.

מה אני אגיד לכם הבחור השתגע לגמרי, לא חשבתי שהוא יגיב ככה, כנראה שהוא היה שרוט קצת גם ממקודם. הוא התחיל לרוץ במעגלים מסביבי ולמלמל משפטים לא ברורים, מידי פעם נעצר, השתטח על האדמה ונישק אותה, ככה איזה רבע שעה. בסוף הוא קם, ניגש אלי, אמר לי תודה והתחיל לרוץ שוב, הפעם לכיוון המדבר. אחרי עוד כמה חודשים כבר שכחתי ממנו לגמרי. חשבתי שהוא מת, אבל בעיקר שמחתי שהוא לא סיפר לאף אחד. 

שנה אחר כך אני מטייל במצרים. אישתי בדיוק מצלמת אותי ליד הפירמידות כשהוא מגיח אלי מאחור עם מבט מטורף בעיניים.
"אני צריך עוד עשרה", הוא אמר במהירות.
"מה?", הצלחתי לשמור על איפוק מנומס,
"צריך עוד עשרה", הוא המשיך בשלו, "סימנים, אותות, טריקים, תקרא לזה איך שאתה רוצה, פשוט תביא".

"טריקים…", בלעתי את העלבון בשקט, כאשר אני חוכך בדעתי אם להכות בו בברק, או במטריה שהחזקתי בידי השניה. החלטתי ללכת על הברק, אבל בדיוק אז אשתי כחכחה בגרונה, ונתנה לי את המבט הזה של "אל תעשה לי בושות ליד אנשים זרים", אז נתתי לו עוד עשרה. לא הייתה לי ברירה, היו לנו הזמנות ל"ספינקס" ורק אלוהים יודע כמה שקשה להשיג שם שולחן.

הוא השתמש בהם בשביל לשחרר כמה חברים שלו מהכלא המצרי, ואז הוא הזמין אותי למסיבה מטורפת באמצע המדבר. הייתי שיכור מהתחת, טיפסתי על ההר ונתתי להם בברקים וברעמים ובעוד כל מיני אפקטים למסיבות שאני מכיר. למטה כולם מחאו כפיים וצעקו "הוא קוסם הוא קוסם הוא קוסם…". אחרי כמה שעות כולם התפזרו ולא שמעתי מהם 40 שנה אחר כך.

ירדתי מההר וניגשתי לאשתי, "ראית איזה כבוד עשו לי", שאלתי אותה, אבל היא רק גיחכה, " מה כבוד שמה כבוד, מהחמישים שקל שהוא לקח בכניסה לא ראית אגורה, שוב פעם זיינו אותך. אתה לא חושב שהגיע הזמן שתעשה משהו עם עצמך?".

באותו רגע הבנתי הכול, ראיתי את האור, הייתה לי התגלות.
ידעתי בדיוק מה אני צריך לעשות.

התחלתי בקטן, ימי הולדת ובר מצוות, לאט לאט התפרסמתי ועברתי לחתונות ואירועים של וועדי עובדים, היום, היום אני סוגר קופות בלס ווגאס, אני חי עם דוגמנית בת 20 ונהנה מכל רגע בחיים.

___________

הבהרה:

לסיפור "הוא קוסם" אין שום קשר, ישיר או עקיף, לתנועת ההאטה, והוא מפורסם בבלוג משלוש סיבות:

1. בחגים אנחנו נהיים סנטימנטליים ונוטים לחרוג מהכללים.

2. ליבנו יוצא לאנשים המוזמנים לסדרים אלטרנטיביים וצריכים להביא משהו משלהם להקריא, וזאת בהחלט אופציה ראויה לשנה הבאה.

3. נפוטיזם.

המשך חג שמח ותודה על ההבנה.

__________