אי שם בשנת 1988, בעודי בן 13, הגיעה לבית הספר בו למדתי קבוצה קטנה של אנשי שיווק חרוצים ובפיה בשורה חדשה שהבטיחה לכל הורה צאצא משופר ומשודרג,ולהלן, בוגר קורס קריאה מהירה. לנגד עינינו המוקסמות הוקרן על מסך גדול סרטון שהראה קבוצות של נערים ונערות סינים שהפגינו יכולות קריאה שלא היו מביישות גם את הרובוט ג'וני 5 מ"תקלה מופלאה". בסוף ההדגמה אני ועוד כמה עשרות ילדים נרשמנו לקורס, נשבעים בלבנו להדביק את קצבם של בעלי העיניים המלוכסנות ולסיים את הספר "מובי דיק" בפחות משלוש שעות, ממש כפי שהבטיח העלון. השאלה מדוע זקוק ילד בן 13 ליכולות קריאה פנטסטיות, כלל לא עלתה על הפרק.
חודש וחצי אחר כך, ולמרות ערכת הלימוד המקצועית והתיק המהודר בו אופסנה, נותרתי קורא איטי ומהורהר כתמיד, למורת רוחם של הורי שהשקיעו במהלך את מיטב כספם. הסיבה שאני נזכר באותה חוויה היא שגיליתי כי בזמן שהותי בויאטנם, פרצה לתודעה אפליקציית קריאה מהירה חדשה העונה לשם ספריץ (SPRITZ) אשר זכתה לככב כבר בכל כלי תקשורת אפשרי, רוב הזמן תחת כותרות בסגנון: "פיתוח מעורר השראה", "מהפכני", "פתרון פשוט וגאוני" ועוד אי אלו השתפכויות אחרות. גם נטע אלכסנדר, מעיתון הארץ, שביקרה את האפליקציה, בחרה לעשות זאת בשם "ההיגיון הקפיטליסטי והצורך הבלתי פוסק למקסם פרודוקטיביות". הגם שאני חותם על כל מילה בטור, הרי שדומה בעיני שמשקל מועט מידי הוענק לרעיון ההנאה שאמורה להתלוות לקריאת פרוזה טובה, כפעילות פנאי גרידא.
וזה אולי המקום לסייג – במידה ואפליקציה זו היתה משווקת ככלי סיוע לסטודנטים, או בעלי מקצועות הנדרשים לסקור חומר רב בזמן קצר ככל האפשר, ייתכן והייתי יותר סלחן, אולם רק ייתכן – כל סטודנט לתואר ראשון לומד להכיר את עולמה המופלא של ה- Pre-reading (קריאה מקדימה) המאפשרת להתמודד עם טקסטים ארוכים מבלי לקרוא פיזית מילה במילה. במקרה דנן "ספריץ" משווקת ככלי שעתיד לאפשר לנו "להתגבר" על יצירות המופת של הספרות בזמן קצר ככל האפשר, וכאן בדיוק אני מאבד את שלוות נפשי הידועה. קשה לי לדמיין את חיי ללא ההנאה שספגתי במהלכם מקריאת ספרים, והאופן שבו אלה האחרונים השפיעו על עיצוב אופיי ורוחי. הם עשו זאת בעיקר משום שקראתי אותם באיטיות, ספגתי את התיאורים ואת הרעיונות, דמיינתי את הסיטואציות השונות, ועיבדתי אותם לכלל תמונות ופילוסופיות חיים אישיות.
באחד הפרקים הראשונים של הטור "101 דרכים להאט את החיים", שהוקדש לקריאת ספרים, כתב יואב שי:
"…קריאה של ספר היא משהו עמוק יותר ומפרה יותר. הקורא נכנס לאיטו לסיפור ומפעיל את הדמיון שלו כדי להשלים ויזואלית את הכתוב. הוא לומד להכיר את הדמויות, מדמיין את המראה החיצוני שלהן, את שפת הגוף ואת הקול שלהן. הוא יכול לראות בעיני רוחו את הרחובות האפלים של דיקנס ואת הפלך של טולקין. הוא יכול להריח את הפרחים בגבעת ווטרשיפ ובדיוק ברגע שהוא הכי פחות מצפה לו, לשמוע את הדפיקות בדלת של רחוב בייקר 221ב’.
בגלל כל זה, יש משהו מאוד אינטימי בקריאת ספר. הדמויות בספר הן בעצם תוצר של העולם הפנימי שלכם, מפני שאתם המצאתם אותן. זה לא משנה כמה הקדיש הסופר לתיאור שלהן, בסופו של דבר אתם נתתם להן חיים. וכשאתם מדברים עם מישהו ממכריכם על ארתור דנט וג’ורג’ והאריס ועל יוסריאן וניקולאס ניקלבי, אתם בעצם מדברים על אנשים שאתם מכירים יותר טוב מכל אדם אחר, בגלל שמתישהו, תוך כדי הקריאה, הם הפכו לחלק מכם, ולהיפך."
עכשיו, נסו להפיח חיים בדמויות בשעה שאלה טסות לנגד עיניכם במהירות של 1,000 מילים לדקה…
אין זו כמובן הפעם הראשונה בה עידן המהירות מנסה להתנכל לחוויית הקריאה. קרל אונארה, מחבר הספר "בשבח האיטיות", מספר על הכתבה שעוררה בו את ההשראה לפרויקט:
"המילים שמשכו את עיני היו: "סיפורי לילה טוב בני דקה אחת". כדי לעזור להורים להתמודד עם תינוקות גוזלי זמן, דחסו סופרים שונים אגדות ומעשיות קלאסיות לתוך קטעים קצרים של שישים שניות. דמיינו לכם מפגש בין הנס כריסטיאן אנדרסן לבין התקציר הניהולי […] במבט ראשון סיפורי לילה טוב בני דקה נשמעים כמעט טוב מידי. אפשר להספיק שישה או שבעה סיפורים בתוך עשר דקות – מה יכול להיות טוב מזה? ואז, כשאני מתחיל לתהות כמה מהר יוכלו אמזון לשלוח לי את הערכה המלאה, הגאולה מגיעה בצורת שאלת נגד: האם השתגעתי לגמרי?"
וייתכן שאכן השתגענו לגמרי. לטעמי, קריאה של ספר פרוזה באמצעות אפליקציית "ספריץ" דומה לשתיית יין מבציר משובח אחרי שמילאתם את פיכם קרח למשך רבע שעה לפחות – חסרת טעם, במילים אחרות. מסיבה זו ממש חובבי המילה הכתובה, קוראים ככותבים, צריכים להזהיר ולהתריע בריש גלי ובראש חוצות כנגד אותה איוולת טכנולוגית חדשה. לא רק בשם המאבק בעידן הפרודוקטיביות וההתייעלות האין סופית, ואפילו לא בשם העלבון של הרוח האנושית, אלא פשוט בשם הזכות הבסיסית והפשוטה להנאה אמיתית.
__________
באותו נושא
על הפנאי והבטלה – שני אפוריזמים קצרים
_________