על ישובים אקולוגיים והרס סביבתי, או, כאן (לא) יוקם ישוב חדש

פעם, להיות אחד שאכפת לו מהסביבה גרר תגובות גנאי כמו "מחבק עצים", ולא מעט חוסר סבלנות מהשכנים אל מול הניסיונות להקים ערימת זבל מוזרה שתהפוך את שאריות המזון שלהם לדשן איכותי. כיום, לעומת זאת, כמעט כל גן ילדים רוצה להתהדר בארגז קומפוסט (אחד לפחות, ורצוי מעוטר בקישוטים של חיות בר), מערכת שתאגור מי גשמים להשקיית הדשא, וכמובן גינת ירקות אורגנית שתהווה עוד צעד בדרך הנכספת אל תעודת "מוסד ירוק" – תו הכשרות האקולוגי מטעם המשרד להגנת הסביבה.

בניגוד לאופנות אחרות, באופנה האקולוגית שהולכת ומשתלטת על כל פינה יש הרבה מן התועלת, וזו באה לידי ביטוי בתכנון לטווח ארוך וצמצום הנזקים שאנו גורמים לסביבה, אבל כמו כל אופנה, יש בה גם צד שלילי, שבא לדוגמא לידי ביטוי ברעיון העומד מאחורי צמד המילים "ישוב אקולוגי".

יש להודות כי לגור בישוב רגיל, מוקף בעוד מאות או אלפי אנשים, נתפס אצל רובנו כ"לא אקולוגי" – משמע, אם הבית לא מוקף ביער טבעי או נוף מדברי עוצר נשימה, אין לנו את "החיבור הרומנטי לטבע". בנקודה הזאת נמצא הפתרון, בואו נקים ישוב אקולוגי! ישוב חדש, נקי מכל הזוהמה של הישובים הקיימים, בלב שטח פתוח ופסטורלי עם אמצעים מגוונים למחזר לעצמו את הפסולת ובכך "נשמור עלינו ועל הטבע". אולם, אדם אשר יבחן את הדברים לעומקם, יבין ללא צל של ספק את הפרדוקס, שלא לומר הצביעות, שמאחורי הניסיון להקים ישוב שכזה.

מרביתנו כבר למדנו לדבר על משאבים מוגבלים ועל צריכה מופרזת – אנחנו יודעים שמים נשאבים, מזדהמים, או שמאגרים מתייבשים. אנחנו יודעים שעצים נכרתים ללא הכרה, ושהאוויר הופך קשה יותר ויותר לנשימה, אבל ישנו משאב אחד שטרם הפנמנו את האפשרות שינוצל עד תום – קרקעות.

קרקע יכולה להיגמר בכל מיני צורות – אפשר להטמין בה חומרים מסוכנים ולזהם אותה, אפשר לחצוב בה עד שתישאר כפצע דומם ומכוער, ואפשר פשוט להמשיך ולבנות בכל פינה, ואז, לעמוד ולצפות כיצד עתודות הקרקע – משאב מוגבל במיוחד בארצנו הקטנה – הולכים וכלים מן העולם. קרקע אינה דבר שאפשר למחזר או להתפיל, ומאחר והתוכניות ליישוב עולמות רחוקים נמצאות עדיין בחיתוליהן, מן הראוי לשקול היטב את תכנוני הבנייה העתידיים.

מעבר להשלכות הסביבתיות הברורות לעין של בניית בתים פרטים (ניצול לא נכון של שטח, הגברת השימוש בכלי רכב פרטיים ועוד), יש לקחת בחשבון גם כיצד השפעתה של הפעילות אנושית לאורך היממה משבשת ללא היכר את חיי חיות הבר – מערכת התאורה ההיקפית הופכת לילות חשוכים למוארים, והתחבורה היוצאת ונכנסת מהיישוב (רכבים פרטיים, משאיות חלוקה ועוד) יוצרת רעש מאסיבי אשר לעיתים מונע כליל את פעילותן של חיות הבר ברוב שעות היום והלילה –  כלומר, השפעתו של הישוב לא נגמרת בתחומי הגדר, כפי שהיינו רוצים אולי לחשוב, במקום זאת היא חורגת עמוק אל הסביבה בה הוא הוקם – חוקרים מעריכים אף רדיוס של ארבעים קילומטרים – דהיינו, כדי שדורבן (או כל חיית בר אחרת) יוכל לגדל בשקט את הגורים שלו ולהביא להם מזון, עליו לפתוח מפה ולחפש נקודה המרוחקת לפחות 40 ק"מ מכל יישוב מאוכלס. נסו זאת בבית, מדובר בניווט לא קל.

ח'ירבת נר שבגלבוע - ישוב שנחרב ללא תשתיות של מים וחשמל הוא הישוב הכי אקולוגי שיש

בנוסף, כל ישוב צריך כביש גישה, ולפיכך עלינו להכניס למשוואה גם עשרות קילומטרים של כבישים שמחברים ישובים נידחים ("אקולוגים") בלב שטחים פתוחים. מעבר לדריסות האינסופיות, בע"ח ממעטים להתקרב לכביש וככה אנחנו יוצרים רשת של דרכים שכולאת אותם ומקשה עליהם להתרבות ולהתפתח בצורה נורמאלית.

ועוד לא התחלנו לדבר במונחים של כסף – כדי שיהיה פרי, צריך (בהרבה מן המקרים) שיבואו חרקים ויבצעו האבקה בין הפרחים. כך למשל, לתפוזים יש תקופה של כמה שבועות בשנה שהם מוציאים פרחים כדי שחרקים יאביקו אותם. אותם חרקים צרכים מזון גם בשאר השנה, אולם, ככל שהשטח הפתוח הולך ומצטמק, יש לנו פחות פריחת בר לארוך השנה ומכאן, פחות חרקים יכולים לעבור את השנה עם המזון שאוזל. לצורך הערכה, בשנת 2000 העריכו את עלות התוצר החקלאי שהדבורים תרמו לכלכלה האמריקאית בקרוב ל- 15 מיליארד דולר! (וזה לא כולל את שאר החרקים)

ונסיים באווירת צדק חברתי – עלות הקמתו של ישוב חדש (רק תשתיות – מים, חשמל, ביוב, כבישי גישה וכו') גבוהה פי שלושמעלות הקמתה של שכונה חדשה בעיר או ביישוב קיים, ועלות הקמתה של יחידת דיור בבנייה רוויה הנה כמעט שליש מעלות הקמתה של יחידת דיור בישוב כפרי – על אלה יש עוד להוסיף עליות תחזוקה שוטפת שאף הן גבוהות מהממוצע. בסכומי העתק בהם מדובר ניתן לחזק ולהרחיב לא מעט ישובים קיימים, או אף טוב מכך, להשקיע אותו בתוכניות שיהפכו את הערים הגדולות לידידותיות ככל האפשר לסביבה – כאלה יש לנו די והותר בישראל, ואת הרוח האקולוגית מן הראוי להשקיע בהם.

כאן (לא) יוקם ישוב אקולוגי חדש

___________

פוסט זה נכתב במסגרת מאבק המתנהל נגד הקמתו של ישוב אקולוגי נוסף בשם "שיבולת" על רכס תורען (ליד צומת גולני). מי שמעוניין להצטרף למאבק, או לקבל פרטים נוספים, מוזמן ליצור עימי קשר במייל  [email protected]  

___________

באותו נושא

סיפור הפרברים

סיפור הפרברים – 2 – הפרכות לנימוקים בעד בתים פרטיים

___________

היה ראשון להגיב