רבים חושבים שלגור בישוב כפרי קטן זה יותר "אקולוגי" ו"חברתי" מאשר לגור בעיר סואנת ומזוהמת. אך האם אכן אלה הם פני הדברים?
האמריקאים מגלים את אמריקה
ארה"ב, שבה מתגוררים רק 5% מאוכלוסיית העולם, אחראית לייצור כרבע מפליטות גזי החממה. המגזין "טיים" הקדיש גיליון מיוחד לרשימה של 51 דברים, שניתן לעשות כדי להאט את ההתחממות הגלובלית. חלק ניכר מהרשימה מוקדש לבעיות, שיצר "החלום האמריקאי", שמקדש את המגורים בפרברים: מרחקי נסיעה גדולים, שנעשים כמעט תמיד ברכב פרטי, ולרוב ב"נסיעה יחידנית" (אדם אחד ברכב); גינות ובתים ענקיים וזוללי אנרגיה. אחת העצות אומרת בפשטות: עבור לגור בעיר.
חוכמת הבייגלה
ההכרה בכך שריבוי הבתים צמודי הקרקע הוא צרה צרורה היא לא דבר חדש. מומחי התחבורה והתכנון בכל העולם מדברים על זה כבר 30 שנה. כדאי מאוד לגגל suburbanization (פרבור) כדי לעמוד על היקף התופעה ונזקיה. הבעייה העיקרית היא "אפקט הבייגלה", שממנו סובלות רוב הערים בארה"ב: כל האוכלוסיה החזקה עברה לגור בפרברים, במרכז העיר נותר "חור", והוא הפך לקן של עוני ופשע. בעיר יש שכונות יותר טובות ופחות טובות – וטוב שכך – אבל אנשים נפגשים ברחוב, במכולת, בתחנת האוטובוס. בפרברים כל זה לא קיים, והם מנציחים ומעצימים קיטוב חברתי.
ועוד לא התחלנו לדבר על השיעמום…
"גבעת אלונים" (לשעבר)
הסרט המעולה "סוף עידן הפרברים" מזכיר את האירוניה העצובה בכך שהישובים צמודי הקרקע נקראים תמיד על שם הנוף שהם מחריבים: "גבעת אלונים", למשל, יהיה שמו של מקום שפעם היו בו אלונים, והיום יש שם רק בטון ואספלט. מה שנכון בארה"ב, נכון שבעתיים בישראל, שהיא מדינה קטנה וצפופה. אם נמשיך לבנות כל-כך הרבה בתים חד-קומתיים, לילדינו פשוט לא יישארו שטחים פתוחים כלל. מאידך, רוב הציבור לא מעוניין לגור ברבי קומות, ובנוסף קיימת מטרה לאומית של פיזור אוכלוסיה. מה עושים?
"עיר" זה לא רק רבי קומות
פרופ' רחל אלתרמן, ממתכננות הערים הבכירות בארץ, מסבירה, שכדאי לנו ללמוד מהולנד. צפיפות האוכלוסייה בהולנד דומה לזו שבישראל. ההולנדים השכילו להבין, שבניית בניינים בגובה בינוני (עד 8 קומות) עם גינות משותפות ופארקים עירוניים מאפשרת גם ליהנות מאיכות חיים גבוהה, גם להותיר די מקום לצאצאינו לעוד כמה דורות קדימה, וגם לשמור על הסביבה.
"עיר" זה לא רק תל-אביב
בניגוד לדעה המקובלת, הפרבור לא מועיל לפריפריה. להיפך. ע"פ מחקר שנערך עבור משרד השיכון, הרוב המוחלט של המהגרים אל הישובים הכפריים המבוססים בדרום (מיתר, להבים ועומר) לא הגיעו אליהם ממרכז הארץ, אלא בסך הכל עברו דירה מהערים הסמוכות – מה שהחליש מאוד את ערד ואת באר-שבע. גם ראשי הערים כרמיאל, נצרת עלית ומעלות מתריעים, שהיישובים הקהילתיים והכפריים סביבן גוזלים מהן את כל האוכלוסיה החזקה. הפרבור מחליש מאוד דווקא את ערי הפריפריה, ופוגע ביכולתן למשוך אוכלוסיה איכותית ממרכז הארץ
הצד הכלכלי
נחמיה שטרסלר, לא בדיוק "סביבתן", מתנגד לתכנית להקים ישובים חדשים בחבל לכיש משיקולים כלכליים בעיקר: העלות פר תושב של תשתיות חשמל, כבישים, מים וביוב בישובים קטנים ומרוחקים היא אדירה, וגבוהה פי כמה מבניית הרחבה לישוב קיים.
מגדלי עבדאללה (אחרית דבר אופטימית)
מה שלא עשו הבולדוזרים של ההוצאה לפועל, עשה הכורח הכלכלי: בשנים האחרונות בונים יותר ויותר בניינים של כמה קומות גם במגזר הערבי. זו מגמה מבורכת מאין כמוה, וכדאי מאוד שהממשלה תעודד אותה. הגיע הזמן שגם יהודים וגם ערבים יבנו יותר לגובה, ופחות לרוחב. זה יחסוך הרבה מאוד צרות לכולנו.
__________