קצת יותר מחודש עבר מאז כתבתי על ביקורי בגן קריית ספר, שהוקם לאחר מאבק ממושך של תושבי השכונה, והיום הוזמנתי להשתתף במפגש של וועד פעילי גינת דוריאנוב בפלורנטין, שניצבים כעת בפני מאבק דומה משלהם. מי שמכיר את שכונת פלורנטין יודע שכבר יותר מעשרים שנה מדובר בהבטחה הלא ממומשת הבאה של העיר הגדולה – שכונה שעברה מהפך מאזור המאוכלס בתעשייה זעירה למתחם המושך אליו עוד ועוד צעירים ובעלי משפחות, אך עדיין סובל מהזנחה מתמשכת מצד העירייה. אחת הבעיות הבולטות של השכונה היא המחסור בריאות ירוקות, ונכון לרגעים אלה, הגינה הציבורית היחידה של פלורנטין עומדת בפני סכנת הכחדה.
גינת דוריאנוב, הממוקמת בגבולה המערבי של השכונה, מתפרסת על פני כשישה דונמים, וכוללת מתחם כושר, מגרש כדורסל, שדרת ספסלים, מדשאה גדולה וגינה קהילתית אותה מטפחים תושבי השכונה כבר למעלה מעשור, אשר ידועה גם כגינה הקהילתית הראשונה של תל אביב. על השטח עצמו מצלים עשרות עצים עתיקים, ובנוסף, במתחם הגינה מצוי בניין גדול בן שלוש קומות, אשר מהווה כיום את אחת מנקודת המחלוקת המרכזיות בין פעילי השכונה ואנשי התכנון בעירייה.
במהלך שנות השישים פעל בבניין בית הספר היסודי "דוריאנוב" אשר שימש את ילדי שכונת פלורנטין, אולם עקב הזנחת התשתיות והמבנים, והקרבה הגדולה לאולמות המלאכה והייצור של מרכז וולובלסקי, המגורים בשכונה הפכו לקשים ביותר וכל מי שיכל מיהר לעזוב אותה, מה שהוביל לסגירתו של בית הספר במחצית השניה של שנות השבעים. כעשור אחר כך פנו אמנים רבים לעירייה בבקשה לעזרה במציאת סטודיו ראוי ליצירה, וכך קרה שהבניין הפך לבית סדנאות לאמנים, ושימש ככזה במשך כמעט שלושה עשורים.
עם השינוי במרקם השכונה, וחזרתן של המשפחות, החלה להישמע ביקורת כלפי העובדה שהבניין משרת אמנים שכלל אינם מתגוררים באזור, וועד תושבי השכונה פנה לעירייה בבקשה להסב את הבניין חזרה לשימושו המקורי – בית ספר לתושבי השכונה. סדנאות האמנים אכן הועברו לבניין חלופי ברחוב קלישר, אולם רק לאחר הפינוי התברר כי הבניין הישן בגינת דוריאנוב אינו עומד בסטנדרטים התכנוניים, וכי יש להרוס אותו מן היסוד. במקומו, הציגה העירייה בפני תושבי השכונה תיכנון חדש למתחם כולו.
כפי שניתן להיווכח מן התוכנית, מהמדשאה הגדולה לא נותר זכר, ואף הגינה הקהילתית מסיימת את הקדנציה שלה במתחם. במקומן יקבלו תושבי השכונה מבנה ענק המתפרס על פני יותר ממחצית השטח, מגרש כדורסל גדול, ופינה מוצלת אחת. העיגולים הירוקים אגב מסמנים עצים ש"יועתקו" ממקומם, או במילים אחרות, ייעקרו, וסביר להניח שלא ייקלטו בהצלחה בשום מקום אחר, ומדובר בעצים עתיקים המלווים את השכונה מיום היווסדה.
הסיטואציה כולה לא היתה מזכירה התנהלות חלמאית כלל וכלל אלמלא מעברו השני של הכביש היה מונח בשלווה מגרש חניה בשטח של חמישה וחצי דונמים, הנמצא בבעלות העירייה, ואינו מספק שום פתרון לבעיית חנייה מאחר וכזו אינה קיימת באזור. במילים אחרות, העירייה מעדיפה להרוס שטח ציבורי ירוק, להרוס מבנה קיים שניתן להשמיש לפעילויות רבות ומגוונות, ולהותיר על כנו מגרש חנייה שמשרת בעיקר תושבי חוץ ללא תו חניה, ורק בחלק זעום משעות היום.
חשוב להדגיש על מה המאבק עליו יוצאים כעת תושבי השכונה – הגינה הקהילתית אינה מהווה רק מקום מפגש למספר מצומצם של משוגעים לדבר המגדלים בה, בימים אלה, שעועית, עגבניות, חצילים, פלפל, קנה סוכר, תרד ותבלינים למיניהם – זוהי נקודת מפגש מרכזית לקהילה ההולכת ומתהווה בשכונה, ורשימה חלקית של האירועים הנערכים בה כוללת: חוגי גינון לילדי השכונה, הופעות, ימי עיון, פיקניקים וסדנאות שונות.
על תפקידה של רחבת הדשא הגדולה, המאכלסת אף היא אירועים רבים, אין צורך להרחיב. לכל שכונה זכות לפינה ירוקה בה ילדים יכולים להשתולל ולרוץ ללא דאגה.
המאבק אליו יוצאים כיום פעילי שכונת פלורנטין ייתכן ונראה במבט ראשון כמאבק נישתי, אשר אינו נוגע לאלה מאיתנו החיים בשכונות אחרות, ובוודאי שלא בערים אחרות, אולם טעות הדבר. יחדיו עם הצפיפות הגוברת בערים הגדולות, ויחדיו עם הדרישות השונות שלעיתים נראות כסותרות, מוטל על כולנו להיאבק בקוצר הראייה של הרשויות המתכננות, ולשמר ככל הניתן את הריאות הירוקות המועטות, על אחת כמה וכמה כאשר כל בר דעת יכול לראות שאופציות טובות וראויות יותר הינן בגדר עובדה נתונה.
תהיה זו טעות להרוס את בית סדנאות האמנים הישן, אשר יכול לעבור הסבה לשימושים רבים, ולכפות על המתחם כולו שיפוץ של כשלוש שנים, כאשר ניתן במקום זאת לבנות על מגרש החניה הנטוש. תהיה זאת טעות לגזול מתושבי שכונת פלורנטין את הגינה הראויה היחידה שיש בתחומה, כאשר ניתן במקום זאת להשמיש פיסת אספלט המצויה במרחק של כמה עשרות מטרים מהגינה. למאבק הזה, מן הראוי שתושבי פלורנטין לא ייצעדו לבדם.
פעילי השכונה עומדים לקיים פגישות שבועיות בגינה בכל יום רביעי בשעה 21:00, ובנוסף פעילויות המאבק השונות יתפרסו בעמוד הפייסבוק של הגינה הקהילתית בפלורנטין, ואתם יותר ממוזמנים להצטרף ולעקוב.
__________
בעקבות פרסום הפוסט אודות קריית ספר פנה אלי עילם טייכר, והפנה אותי לעבודה שכתב בנושא במסגרת לימודיו בטכניון. העבודה מומלצת לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של החברה האזרחית ושל אדמות הטמפלרים בתל אביב, ובין השאר היא כוללת בסיומה את "המתכון להצלחה במאבק תכנוני", אותו ניסחו חברי וועד שכונת קריית ספר, ואני מביא אותו כעת בקצרה לטובת כל מהפכה שכונתית עתידית.
1. ניהול המאבק באמצעים מוחשיים בשטח המריבה. הצלחתו של המאבק על גן קריית ספר התרחשה לא מעט בזכות קומץ פעילים אשר יזם פעולות מוחשיות בשטח המריבה, ולא הסתפק בדיון תיאורטי בכלי התקשורת. כך למשל ניתן למנות את שוקי הקח תן שנערכו מידי יום שישי, את הארוחות הקהילתיות של ימי שלישי, מייצגים אמנותיים, ובוודאי שאת הניסיון להקים גינה קהילתית ללא אישור ואת פרוייקט הנטיעות שבוצע במקום. פעילויות שכאלה מבטיחות שהדיון האלטרנטיבי שמספקים הפעילים לשיח התכנוני הקיים, לא יוותר רק בקרב המעגל המצומצם של הפעילים החברתיים, אלא יגיע גם לחלקים "הלא מגוייסים" בקרב תושבי השכונה והעיר.
2. מבנה אירגוני לא פורמאלי עם גרעין פעילים קטן. ארגון כזה מאפשר לכל אחד מחברי הוועד לפתח את זהותו האישית ומאפשר לאנשים בעלי דעות מנוגדות להתאחד סביב המטרה הפרטנית של המאבק. כל פעיל יכול לבחור באופן עצמאי באילו דרכים לפעול כדי לקדם את המטרה המשותפת והמוסכמת על כלל הארגון, והמבנה הלא פורמאלי והברור הופך ליתרון שכן הוא אינו מגביל יכולת זאת ואף מעודד יוזמות מגוונות.הבחירה להתבסס על גרעין פעילים קבוע וקטן משמרת את תחושת הייחוד בקרב מקימי הוועד, מה שמדרבן אותם עוד יותר לפעולה.
3. שיתוף פעולה עם ארגונים קטנים אחרים ואנשים פרטיים בעמדות מפתח. יכולת ההצלחה של ארגון קטן להשיג את מטרתו גדלה כאשר הארגון משתף פעולה עם קבוצות אחרות בעלות אידיאולוגיה דומה. כך למשל וועד קריית ספר שיתף פעולה עם החברה להגנת הטבע, עמותת אדם טבע ודין וארגון שתי"ל. בנוסף, חלק מהפעילים בוועד היו גם ממקימיה של מפלגת "עיר לכולנו" וכך יכלו לרתום את אנשיה למאבק במישור הפוליטי, למרות שלוועד עצמו לא היו שם שאיפות פוליטיות.
4. נקיטת יוזמה. חייבים לנקוט יוזמה תכנונית ולא רק להתנגד לזאת המוצעת על ידי העירייה. כך למשל הציע וועד השכונה מספר אופציות תיכנוניות אלטרנטיביות למתחם קריית ספר, וחלק לא מבוטל מהן אכן בא לידי ביטוי בתכנונו הסופי של הגן.
5. תושבים מבוססים. הרווחה כלכלית, האינדיבידואליזם המודרני, צריכת התקשורת, חופש המידע והזמן הפנוי הם המאפשרים לציבור לעסוק בנושאים שאינם "הישרדותיים". נצלו את הפנאי, את הקשרים עם האליטות ועם הידוענים בכל דרך שיכולה לקדם את המאבק שלכם.
6. שימור. חפשו מה מיוחד בשטח עליו אתם נלחמים: מבנים ייחודיים, עצים עתיקים, מרקם עירוני לשימור וכך הלאה. הפיכתו של בניין מפ"י בגן קריית ספר למבנה לשימור, למשל, הורידה את הכדאיות של הפרוייקט כולו מבחינת היזמים.
7. עיתוי. השינוי במפה הפוליטית בתל אביב בשנת 2008 ללא ספק תרם למאבק. הפיכתה של "עיר לכולנו" למפלגה הגדולה בעיר, וסגנית ראש העיר החדשה מטעם מרצ שהיתה תומכת נלהבת במאבק סייעו רבות בהצלחת המאבק. גם פרוייקט השוק הסיטונאי שמשך תשומת לב רבה מן הממסד אפשר את התגמשותו בנושא גן קריית ספר.
__________