לקח לי שלושים ושבע שנות חיים ועוד שלוש שנות פייסבוק כדי להיגמל מאחד הסמים הקשים ביותר הידועים לאדם, אשר מביא בין השאר לפגיעה מיידית בכישוריים המוטוריים הבסיסיים, וידוע בכינויו – וויכוחים פוליטיים. שתי סיבות הביאו אותי לקבל את ההחלטה – הראשונה, היא ההכרה בעובדה כי וויכוחים פוליטיים הם למעשה וויכוחים מוסריים, אולם, בעוד שבעולם העתיק האמינו כי ניתן באמצעות השכל להבין את טבעו של היקום, וממנו לגזור את מהותו של האדם ואת חוקי המוסר (שיהיו קבועים ותקפים בכל עולם אפשרי), הרי שהמודרנה וויתרה על היומרה הזו לטובת פלורליזם ורלטיביזם מוסרי. מאחר ואין לנו בסיס יציב לשפה אתית משותפת, הרי שדינם של הוויכוחים להיוותר בלתי פתורים.
הסיבה השניה, היא שבימינו, "הוויכוח" כבר אינו ניסיון כנה לשכנע זה את זה בטיעונים שכלתניים. במקום זאת, הפך הוויכוח לדו קרב אלים של צדקנות חירשת, עד שלעיתים דומה כי כל צד מעדיף למות מאשר להשתכנע מטיעוני היריב. גם בכך אנו יכולים להאשים את תקופתנו אשר העלתה את האינדיבידואליזם על נס, הפכה אותנו ליצורים המתחרים זה בזה ללא לאות, ודאגה לייסד את "מועדוני הוויכוחים" בתיכונים – הם הם הגרסא המודרנית לסופיסטים היוונים – המנצח הוא לא בהכרח האוחז באמת, כי אם זה אשר אוחז בכישורים הרטוריים הטובים יותר, או במילים אחרות, הדמגוג המוצלח מבין שתי הקבוצות.
רק בוויכוח פוליטי אחד אני עדיין משתדל להשמיע את קולי – ההשתתפות בבחירות. מפתיע אותי לגלות כמה אנשים אינטליגנטים יש בחוץ שבאמת חושבים כי "אי הצבעה" היא מחאה לגיטימית ועמוקה כנגד השיטה, בעוד שבפועל מדובר בהחלטה שטחית וילדותית שרק מחזקת את זו האחרונה.
Photograph by Observe the Banana, CC BY-NC 2.0 License
אנרכיסטים כאלה ואחרים אוהבים לצטט את האמרה המפורסמת של אמה גולדמן, "אם בחירות היו משנות משהו, כבר היו מוציאים אותן מחוץ לחוק", ולמרות שהמשפט הזה מעלה בכל פעם מחדש חיוך על פני, אני מכיר במציאות בה אני חי – הבחירות הן לא מחוץ לחוק, ומי שלא מצביע לעמדה הקרובה אליו ביותר, בהכרח מחזק את העמדה הרחוקה ממנו ביותר. רק כדי להבהיר, זה לא עוד טיעון רציונאלי, זה טיעון מתמטי.
ועדיין, הבחירות לכנסת התשע עשרה הן לא הבחירות הכי חשובות שנעשה בשנת 2013. הבה נבחן חלק מנושאי הליבה שעומדים כעת לדיון בנוגע לעתידה של המדינה:
המצב המדיני – לא משנה אם אתם מרכז מתון שרק רוצה להוליד ילד שלא יצטרך להתגייס לצבא, או שמאלנים קיצוניים מבטן ומלידה, כאלה שהמילה השלישית שלהם אחרי אמא ואבא היתה כיבוש, וחד"ש נחשבת מבחינתכם למפלגה ימנית עם מצע פאשיסטי – הגיע הזמן שנפנים שהדרך לשלום אמיתי עוד ארוכה, ולצד חזרה להידברות מצד המנהיגים, מן הראוי שתהיה הידברות דומה גם מצד האוכלוסייה האזרחית, אחרי הכול, הפוליטיקאים במקרה הטוב חותמים על ההסכמים, אלה האזרחים שמאשרים אותם דה פקטו. החדשות הטובות הן שברשימה הזאת אתם יכולים למצוא עשרות יוזמות אזרחיות, אשר ישמחו אם תצטרפו אליהן במסע הארוך.
הריכוזיות במשק – כן, היתה ועדה שקבעה כי יש ריכוזיות, ויש טייקונים שעושים פן וגוונים, אבל הם עושים זאת רק כי אנחנו מרשים להם. אנחנו לא צריכים לחכות שהממונה על ההגבלים יעצור את נוחי, תשובה ושאר החברים – אנחנו יכולים לעצור אותם כבר היום באמצעות הכסף שלנו. לחזור לקנות מהקטנים, להצביע בשקלים החדשים, להעניש את כל מי שמנסה לקפוץ מעל הפופיק ולנחות על ראשם של אחרים. יותר מידי זמן עסקנו בחישובים קטנוניים ולא נכונים, הלכנו שבי אחרי מבצעים שהרסו את הקהילות שלנו וחזרו לנגוס אותנו בישבנים, אבל לא עוד. כשכולם יחזרו להיות קטנים אף אחד לא יוכל לדרוך על אחרים.
עוני, פערים חברתיים – יותר מאלף מומחים ומנכ"לים קבעו השבוע פה אחד כי הסכנה החמורה ביותר לכלכלה היא הפערים בשכר. אם אתם במקרה משתייכים למעמד הנ"ל, הבנת הבעיה היא צעד ראשון בדרך לפיתרון, עכשיו הגיע הזמן לעשות את השני: העלו את משכורות המינימום של העובדים שלכם גם ללא החלטה ממשלתית, ועל אפם וחמתם של בעלי המניות. קצצו בחצי את הבונוסים המופרכים שלכם. הקפיאו את הרכישה הבאה של רכב היוקרה/היאכטה/מטוס המנהלים או השעון השוויצרי משובץ היהלומים בעבודת יד, והפנו חלק ניכר מההון שלכם חזרה לקהילה, ולא למטרות מס.
אם אתם לא משתייכים למעמד הנ"ל, כמוני, אתם כבר בני מזל, אבל זה לא פוטר אותנו מלקיחת אחריות על הזולת – עשרה חברים שמתאחדים יחדיו יכולים לשנות מקצה לקצה את חייה של משפחה הנאבקת על מחייתה. העזרה לא חייבת להיות בכסף, היא יכולה להיות במוצרי מזון, בריהוט, בעזרה לילדים בלימודים, ובעיקר, פשוט בלהראות שאכפת. בשביל זה אנחנו לא צריכים להיות עשירים. אפילו לא אמידים, אנחנו רק צריכים לפנות לרשות העירונית הקרובה ולהצהיר על רצוננו במתן עזרה.
וזה רק על קצה המזלג. לכל אחת ואחת מהבעיות שאנו ניצבים בפניהן כיום יש שני אופני התייחסות, ברבורים ומעשים. אז בעוד שהבחירות לכנסת התשע עשרה שייערכו בעוד שבוע וקצת הן חשובות, הן לא חשובות כמו הבחירות שנעשה לכל אורך שנת 2013 ביום יום, לכתוב סטטוס בפייסבוק זה קל, כנ"ל לגבי פוסט בבלוג. עכשיו, ויותר מתמיד, צריך לעשות.
___________
אסף צ'רטקוף
נראה לי שעשית קצת בלאגן.
1) הבעיה ה"מתמטית" היא כזאת רק אם אתה מניח שיש ציר אחד אינסופי, וכל אדם יכול למצוא את עצמו על הציר גם אם זה ממש רחוק מכל שאר החברה. אבל זאת שטות. מבחינתי כל המפלגות רחוקות באותה מידה (ממש כמו נקודה באופק).
בכל הסקרים האינטרנטיים אני לא יכול לענות אפילו על שאלה אחת, כי הן תמיד מניחות את אותה תפיסת מציאות פוליטית (שמאל-ימין ואני איפה שהוא באמצע).
אם אצטרך להרכיב מפלגה שתעמוד מאחורי הסעיפים הבודדים במצעים השונים שאני כן מתחבר אליהם (וזה ממש מעט) הם יהיו מורכבים בעיקר מחתיכות מצע של חד"ש ושל הרשימה הליבראלית בערך במידה שווה, שזה פרדוקסלי בעולם הפוליטי שלנו, בדיוק בגלל התפיסה הפוליטית הדלה וחסרת המעוף. אז איך אני אפילו יכול (טכנית) להצביע למפלגה הקרובה ביותר?
2. אני חושב שבלבלת בין אי הצבעה מטעמי פעצלנות, שזה צד אחד, לבין אי הצבעה מאי מוכנות לתת יד למערכת הפוליטית בכללותה (יענו אנרכיזם). האמירה של גולדמן בידי הפעלצנים מוצאת מהקשרה. היא צד אחד בלבד של המטבע, ואמה בוודאי ידעה זאת.
אני לא מצביע כי אין שום הבדל. המערכת עצמה מושתתת על צמיחה בלתי פוסקת, על מושגים אחרים לגמרי למה זה "טוב",.. כי מערכת העבודה הפלנטרית תמשיך להגן על קיומה וכך יצרה את הדמוקרטיה הפרלמנטרית כדי לתחזק את אשליית הבחירה שלנו.
3. בגלל הבלבול עם אי הצבעה מטעמי פעלצנות נשמע כאילו הסקת שמי שלא מצביע בבחירות לכנסת יושב כל היום ולא עושה כלום למען אף אחד אחר חוץ מעצמו. וזה ממש מוזר. כי אין קשר בין הדברים, ובדרך כלל אפילו קשר הפוך (להוציע את הפעלצנים). אנרכיה היא לא כאוס. כשאין כוח מלמעלה שמזיז את הפיונים, הפיונים יזוזו בעצמם, יתארגנו, יעשו, ויצרו טוב "למטה ולצדדים" במקום "מלמעלה למטה" (שזה ממש לא עובד, כמו שאנחנו רואים).
4. ואם הגענו עד כאן – כן חשבתי בבחירות הללו להצביע לפיראטים הירוקים ולו כדי לראות מישהו בכנסת שצריך להתייעץ עם בוחריו על הצבעותיו, מה שעשוי היה לזרוע זרעים של פרספקטיבה שונה על איך האדם הפשוט תופס את הכוח שלו כאזרח. וזה התפרק, ונמרח והתלכלך, ועכשיו במקום פיראט קיבלתי את ציפי לבני. המע"פ הראתה לי מה זה.
ועכשיו אני מתלבט אם לשים ז' בקלפי, ולא בגלל שאני חושב שאלדד יניב הוא משהו אחר, אלא בגלל שאם מבינים את מה שהוא עושה, הוא לא מוציא את הלכלוך רק על מי שיושב על הכיסא היום, אלא על כל מי שיושב על הכיסא (כולל על עצמו, כשיקבל אחד). וזה, מבחינה מעשית בלבד, כן מתקדם מילימטר אחד לכיווני, לא על ציר השמאל-ימין אלא החוצה ממנו.
אסף צ'רטקוף
עמית נויפלד
אסף ידידי, תודה על התגובה המפורטת, אבל אני ממש לא חושב שעשיתי בלאגן.
גם לא התבלבלתי בכלל בין עצלנות לאנרכזים, להפך, התייחסתי ספציפית לאנרכיסטים שבדרך כלל הם אנשים מאוד פעילים במסגרות חברתיות כאלה ואחרות, ולפיכך עוד יותר מפתיעה אותי סרבנות ההצבעה שלהם. המחשבה שאי לקיחת חלק במערכת הפוליטית הממסדית כמוה כהתנגדות אקטיבית למערכת היא רומנטית, נאיבית ובעיקר בזבזנית. גם בתוך המערכת הפרלמנטרית יש אנשים יותר טובים ופחות טובים, אנשים יותר חשוכים ופחות חשוכים. ברגע שאתה מוותר על הקול שלך אתה מחזק את הצד שהכי רחוק ממך. הטיעון המתמטי כאן מושתת על מספרים גרידא, לא על השקפות עולם.
אז לא התבלבלתי ולא הסקתי את המסקנות שגזרת לגבי העצלנות שאני מניח כלפי הלא מצביעים (אני גם בטח לא טוען בפוסט שהבחירות לכנסת הן הבחירות הכי חשובות שאנחנו יכולים לעשות, הרי כל הטקסט יוצא נגד ההנחה הזאת)
וסעיף ארבע שלך רק מאשר את מה שאני טוען – אם אתה באמת לוקח את הזמן כדי לבחון את המתמודדים אתה יכול למצוא מפלגה או מועמד שייצגו אותך, לכל הפחות, בדרך הכי פחות רעה. זה לא אומר שאתה צריך להפסיק לעשות את כל שאר הדברים שאתה עושה בעולם.
להתראות בקרוב
עמית נויפלד
אסף צ'רטקוף
לפחות מהטקסט ההפרדה בין עצלניזם ולאנרכיזם נראית רופפת.
מה שיותר חשוב הוא להבין שעבור האנרכיסט הצבעה היא בסך הכל כלי – היא לא זכות מוסרית, זכות אזרחית, או כל זכות אחרת – היא כלי ותו לא. כלי כדי לפרק את המסגרת הזאת, אם כבר פותחים את כל הקלפים.
וככזה, אם הכלי לא עובד (והוא לא) אז לא משתמשים בו.
אסף צ'רטקוף
עמית נויפלד
אסף, ההפרדה בטקסט בין עצלניזם לאנרכיזם היא לא רופפת, היא פשוט לא קיימת, אני בכלל לא מזכיר עצלנזים, זאת מילה שאתה הכנסת לדיון. אני מתייחס מלכתחילה רק לאנשים שלא מצביעים מתוך אידיאולוגיה, וכאקט של מחאה נגד השיטה. אנשים שלא מצביעים מתוך עצלות לא ראויים מבחינתי לאזכור.
שנית, אני מבטיח לך שאני יודע כל שצריך לדעת על אנרכיזם, אני רק טוען שהניסיון לראות באי הצבעה כלי אפקטיבי נגד המערכת הוא נאיבי – כשאתה בוחר לא להשתמש בכלי הזה (שוב, מילים כמו "זכות מוסרית" או כל זכות אחרת הן מילים שאתה הכנסת, ולא תמצא אותן בטקסט שלי), אתה רק מגביר את חוסר האפקטיביות של המערכת כולה ומניח לה להתדרדר לידיהם של קיצונים שבוודאי לא מייצגים אותך.
בסופו של דבר, אנחנו יכולים כמובן להסכים שלא להסכים.
עמית נויפלד
shushabell
2 שאלות בתגובה: 1. מה לגבי הצבעה בבחירות אבל למפלגות שידוע שככל הנראה לא יחצו את אחוז החסימה? זה חסר טעם באותה מידה? אמתכם סבורה בעניין זה שאם אנשים היו בבת אחת מפסיקים להיות חכמי-על שיודעים את תוצאות הבחירות ופשוט מצביעים למי שהם רוצים שייבחר – התמונה היתה יוצאת הרבה יותר בהירה ומובהקת (והירוקים היו נכנסים פעם אחת לפרלמנט פה).2. מה זה (לעזאזל) פעלצנות – םעצלנות לעתים – שהחבר מלמעלה (אסף?) מדבר עליו כל כך הרבה כאילו אני אמורה לדעת מה זה – לא יכול להיות שטייפו חוזרת על עצמה כל כך בעקביות – בטוח פספסתי משהו ואודה על כל עצה (וגרגר תבונה)!
shushabell
עמית נויפלד
אני לא מתיימר לדעת את תוצאות הבחירות, שכל אחד יצביע לפי צו מצפונו. אני כן חושב שמפלגות שרצות וברור להן בימים שלפני הבחירות שהן לא יעברו את אחוז ההצבעה (לפי סקרים פנימיים שכל מפלגה עושה) מן הראוי שיפרשו מהמרוץ על מנת לא להביא לאובדן הקולות – כאן לא מדובר על חכמי על, אלא רק על סטטיסטיקה עם סטית תקן קטנה.
בנוגע לפעלצנים/פעלצנות – אני מניח, מהיכרותי הקצרה יחסית עם כתיבתו של אסף באתר "בידיים", שהוא מתכוון בהומור לפעילים בתחום העצלנות, ומכאן, פעלצנים, פעלצנות, וכו'. אם אני טועה, אולי נזכה ממנו לתיקון
עמית נויפלד
D! בארץ הקודש
קודם כל, למיטב הבנתי אין הבדל בישראל בין הצבעה בפתק לבן לאי הצבעה – ומכאן שאפשר פשוט להישאר בבית
דבר שני – אני לא מצביע כי אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין רעם לבין הבית היהודי. לצערי נחשפתי מקרוב להתנהלות הפוליטית ואף על פי שאני מוצא את הפוליטיקה מאד מעניינת (ואף טורח על תואר בנושא) אין לי שום כוונה לקחת חלק פעיל בפארסה הזו.
לסיום, אחרי לחץ מתון עד מעצבן החלטתי לשנות גישה והתקזזתי. זה מקובל?
D! בארץ הקודש
עמית נויפלד
היי D!
תמיד טוב לראות אותך פה
קצת קשה לי עם הרעיון שאין הבדל מהותי בין רעם או הבית היהודי, אבל אני מכבד את דעתך, אני שוב חושב וגורס שגם אם דומה שכל המפלגות פועלות בסופו של דבר באותה צורה הרי שהן מורכבות מאינדיבידואלים שאת פעולותיהם האישיות כבר קל יותר לשפוט באמצעות מגוון כלים שקיימים היום, "המשמר החברתי", "כנסת פתוחה" וכו'. חבר כנסת שפועל במרץ לחוקק חוקים חברתיים וסביבתיים ראוי בעיני לקול שלי גם אם המפלגה שלו שוחה בביצה הפוליטית כמו כל השאר.
לגבי הסיפא, אני אשמח לדעת מה זה אומר התקזזתי…
עמית נויפלד
D! בארץ הקודש
אודה ולא אבוש שיש אולי שניים שלושה חברי כנסת שאני יכול להאמין שאינם "מלוכלכים" – לא בגלל האנשים עצמם אלא בגלל השיטה וכאמור לצערי נחשפתי אליה מקרוב.
לסיפא – אם הייתי מצביע אז זה כנראה היה שמאלה סגרתי עם חבר שבד"כ מצביע ימינה ששנינו לא נצביע 🙂
ולגבי הפתיחה – אני תמיד פה ונהנה – לא תמיד יש לי מה להגיד. זאת אומרת תמיד יש לי מה להגיד לא תמיד זה לעניין או יוסיף משהו.
D! בארץ הקודש
עמית נויפלד
כן, השיטה אכן משחיתה, נראה לי שהרבה אנשים טובים מסתנוורים מהכוח, הקשרים וההזדמנויות שנלוות לכל משרה פוליטית שהיא. וסבבה, אני זורם עם הקיזוז שלך, בעיקר בגלל שזה דורש אמון בבני אדם אחרים 😉
עמית נויפלד
D! בארץ הקודש
השיטה משחיתה כי כדי להגיע למעלה אתה נאלץ להיות חייב להמון אנשים בדרך.
לפוליטקאים מותר להתקזז אז גם לי. האמון שלי בבני אדם בכללי הוא לא משהו בכלל. במקרה זה חבר (ובכל מקרה רק תירוץ בשבילי) 😉
D! בארץ הקודש
הקורא הביקורתי
הי עמית
אני מתחיל לעיין בעוד חלקים מהבלוג שלך לא נתקעתי רק בסולידת 🙂
אני מתוודה, היתה תקופה שהפסקתי להצביע, עקב היותי בעל רקע מדעי הבנתי מספיק מדגם של 1000 בעלי זכות בחירה (נו טוב 10000 ליתר בטחון)
בכדי לחזות בדיוק של פחות מאחוז את תוצאות הבחירות, so why bother ?
לא עדיף יום חופש וזהו ?
ואז חבר לעבודה (דווקא לא מהצד שלי) שיכנע אותי להצביע, הסברתי לו שאם אני מצביע אז זה לא לטובתו אבל הוא, ישיר שכמותו, אמר שחשוב שאנשים יהיו מעורבים גם אם הוא לא מסכים עם דעתם, מה שנקרא חבר טוב, בחור אינטליגנט אבל
לא חכם 🙂
הבלוגיקה שלו היתה פשוטה, אי הצבעה היא הצבעה לממוצע וזה אומר, שהאי ההצבעה שלך שקולה ל התבעה לפי ההתפלגות שיצאה, ואז נשאלת השאלה
האם בדיעבד היית מוכן ש 10% מהקול שלך ילך ל מפלגה X ? אני הזדעזתי מהמחשבה, סיננתי ישר את כל המפלגות שלא הייתי מוכן להצביע עבורם אפילו לא באחוז, ופתאום היה לי למי להצביע.
במקרה של התלבטות בין מספר אפשרויות אפשר פשוט להגריל 🙂
אז אני ואשתי שתחיה קמנו מוקדם התייצבנו ראשונים בקלפי, הצבענו, ויצאנו מיד אח,כ עם הילדים בלי לחץ לטיול כיף ע"ח הציבור (וגם חשבוני) בארץ.
בקיצור, אני מאז מצביע ולו רק בכדי שלא אחזק את אלה שבשום פנים איני רותה שיתחזקו
וגם לא מוותר על היום כיף 🙂
בקיצור WINWIN
חג בחירות שמח
הקורא הביקורתי