לכל אחד מאיתנו קורה שהוא מרגיש מעט תקוע בחיים. זה יכול להיות קשור לעבודה, להרגלים שמתעקשים להיאחז בנו גם כשאנו יודעים שהם לא מועילים, לדפוסי אישיות היוצרים מחסומים חברתיים או רגשיים, או למקום (מקום במובן של סביבה, כן? לא פנג שואי סטייל "רע לי כי אני ליד הכורסא ולא ליד הארון"). ברוב המקרים אני ממליצה לאנשים סביבי (ולעצמי) ללכת לטיפול, כדי להבין מה תקוע בחייהם וכדי שיהיה להם מרחב ועזרה בלשנות זאת. לפעמים אנחנו מבינים שהתקיעות שלנו קשורה לאנשים שאיתם אנו חיים. זה יכול להיות הורה, שותף או בן זוג (או אפילו ילד שכבר היה צריך לעזוב את הקן). אם אין אפשרות לשנות משמעותית בתוך הקשר הקיים, צריך הרבה פעמים להיפרד.
פרידה. תהליך מורכב שכרוך לא אחת בויתור על פנטזיה, והליכה בשביל חדש לכיוון לא ידוע. מפחיד. אבל גם נהדר, משחרר ומאפשר. האדם המודרני מגבש את הזהות שלו לא רק בתקופת גיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת הכוללת קריירה ומשפחה, אלא לאורך כל חייו. הדבר בא לידי ביטוי בתכיפות הבחירה בקריירה שנייה או פרק ב' משפחתי. אדם מנהל לאורך חייו דיאלוג עם זהותו ומתמודד עם ריבוי האפשרויות העומד מולו.
אני טוענת כי הדרישה העכשווית מהפרט היא לפתח מודעות עצמית, להגיע להבנה מהי האמת הסובייקטיבית שלו ולפעול על פיה. אגבה את עצמי על ידי אילנות פסיכולוגיים גבוהים: "החיים כניסוי עצמי" הפכו לטענת שטרנגר (2005) לחלק מרכזי מהתרבות המערבית, זכות שבעבר היתה שמורה לבודדים ושוליים. שטרנגר ורוטנברג (2008) מתייחסים למשבר אמצע החיים, וקוראים לבחירה אותנטית : "זהו שלב שבו אנו יכולים לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים באמת". וקסלר (2007) טוען כי "למידה לאורך כל החיים" היא סימן מוקדם להחלפת התפיסה המסורתית של תהליך החיברות הסוציולוגית בשיטות חברתיות חדשות של הגדרה עצמית.
מה שמעניין אותי כרגע זה האופן בו תהליך המודעות הזו יכול להשתלב עם להיות יותר סלואו. שינוי כזה מאפשר בין השאר לקבל החלטות חדשות, לשנות את הבית, להיפרד מחפצים ודברים מיותרים נוספים. לעצב את החיים יותר בקצב שלי, יותר לאור תפיסת הקיימות, למשל, אם אתה הפכת לאורך השנים להיות יותר אקולוגי ויותר איטי מבן הזוג או השותף.
למשל, מה שמצדיק את כל הפוסט הזה, היא ההזדמנות להיפרד מהטלוויזיה. הבית יכול לנשום לרווחה ובמקומה לתלות כמה תמונות נוף מטיולים. אני אישית גם ויתרתי על הספה ובמקומה הופיע פוף נוח של מילגה ושתי כריות ספות שמצאתי ברחוב. עכשיו הסלון גמיש יותר, פשוט יותר לי ולילדון. נפרדתי מהמיטה, היות ויותר נוח לי לישון על מזרון קרוב לאדמה (רצפה במקרה שלי). בסיס המיטה עבר לגג וכולי תקווה שהגפן תחליט להשתרג עליו.
סלון בעיצוב זולה, להשיג ברחוב הקרוב
הבנתי שהקומקום החשמלי מיותר לי, מעכשיו מרתיחים מים בקומקום אלומיניום על הגז. זה לוקח יותר זמן ופחות אנרגיה. בתור אדם ששוטף כלים בזמן שהמים לקפה רותחים, הרווחתי דקות של שטיפת כלים והכיור פנוי יותר. גם יש פחות סכו"ם וכלי מטבח שממש אפשר בלעדיהם. פחות לשטוף, יותר מקום.
קומקום נחושת בתצוגת תכלית של הרתחת מים מסורתית
הקומפוסט השתדרג. כבר לא רק בחצר אלא בקופסת עץ על הגג, והגיעו תולעים אדומות במתנה. הציפורים שמבקרות התחילו לקבל לחם יבש, ועורבני אימץ את הבית, הילדון שלי מסתכל עליהן מרותק. בקרוב יגיעו שני גורי חתולים, כי צריך להציל, זה טוב ובריא לילד ואני אוהבת. מלבד הקומפוסט התחלתי לצבור יותר קופסאות פלסטיק ממוחזרות, כל מיני כאלה שהסופרים נותנים יותר מדי בנדיבות. זאת לא אגרנות, אלא משהו שיש לו אפשרות לשימוש מחדש, זה בא והולך.
הבישול הפך ליותר איטי. לא רק שאני יכולה להסתדר עם הרבה פחות בשר, אלא הרבה יותר עדשים ונבטים מונבטים. בערבים, היות ואין טלוויזיה, אני מכינה מחמצת ללחם של למחרת, כובשת לימונים וזיתים ומכינה ליקרים. בזכות הילדון נכנס לחיי השקדימון. ממרח שקדים טחונים שאפשר לעשות איתו מתוקים ואפילו תחליף חלב (עדיין לא הצלחתי לעבור). קיבלתי במתנה אבקת מורינגה מיובשת, איזה סופר פוד פלאי ובריא שאפשר לפזר בסלטים. חמוד.
אם כבר לכבוש, אז זיתים
התקבלו כמה החלטות צרכניות עקרוניות: כל חומרי הניקוי הם עכשיו אקולוגיים, שווה לי להשקיע בביצי חופש, יותר מוצרים אורגניים. התקציב ממש לא עלה- הויתור על בשר וטלוויזיה משחררים משאבים. זה מרגיש כל כך נכון לעשות שימוש בכסף שלך כדי לעודד דברים שאתה מאמין בהם והם טובים עבורך. תוצרת מקומית (פחות שינוע, יותר כלכלת קהילה), אקולוגי, מוסרי.
על הגג נתלה עוד ערסל, נוסף שטיח שמצאתי ברחוב. כל מיני דברים שהיו במחסן נמצאים עכשיו בחוץ. לא איכפת לי שתנאי מזג האוויר ישמידו אותם תוך שנה-שנתיים, עדיף להשתמש גם אם נוצר בלאי. אלבומי תמונות וספרים שאוכסנו עכשיו נגישים. אני אוהבת לראות ולהראות אלבומים מפעם. טוב לי שהספרים שלי קרובים אלי, ולא- זה לא כל כך עמוס.
הבית יותר מתאים לי עכשיו. אני בוחרת בעצמי אילו תמונות לתלות, אילו פיצ'פקס יעטרו אותו. יש שיעדיפו סדר, אני זקוקה לזמינות. למשל, יוצא לי לצייר הרבה יותר כשהבלוק וקופסת הצבעים זמינים לי בעין. הגג הפך מחדש לזולה, יותר אורחים קופצים לביקור, השועל זוחל ומטפס בחופשיות. טוב לי, איטי לי. לפעמים ממש נכון להיפרד ולעשות שינוי.
_____________