מבוא לכלכלה אנושית – 2 – נתיב הכסף

לפני מספר ימים הודיע יושב ראש מפלגת 'יש עתיד' על הרכש הראשון והנוצץ של מפלגתו המתהווה, יעקב פרי, והרשת מיהרה להגיב. חודשים ספורים בלבד לאחר שיאיר לפיד הכריז על סיסמת הבחירות שלו מעל דפי עיתון 'ידיעות', השאלה "איפה הכסף?" חזרה לנגוס בישבנו. עשרות תמונות עלו עד מהרה לפייסבוק, בכולן נראים יאיר לפיד ויעקב פרי עומדים זה לצד זה במסיבת העיתונאים, יחדיו עם טקסט קצר בוריאציות שונות אשר ניתן לסכם את כולן במילים הפשוטות "הנה הכסף". ואכן, יעקב פרי, שעמד בעשרים השנים האחרונות בראש שניים מהגופים החזקים במשק, סלקום ומזרחי טפחות, ומשך משכורות עתק של שבע ספרות, נתפש, ולא בלי  צדק, כסמן מובהק של תרבות האליטות הכלכליות.

לפיד עצמו, שחי ופועל ברשת מיהר להתגונן ולהגן על הצעצוע החדש שלו וטען כי "יש פה תרבות של שנאת מצליחנים", תוך שהוא מתעלם מהאהבה הציבורית המורעפת עליו מאז הכריז על התמודדותו, והוסיף כי הוא אינו מעוניין לחיות במדינה "שבה פוסלים אנשים שיש להם עבר מפואר כראש שב"כ וכאיש כלכלי". רק שבמקרה הזה הביקורת, הארסית בחלקה, שמופנית כלפי המהלך היא יותר ממוצדקת. כאשר יאיר לפיד הגה את סיסמת הבחירות שלו "איפה הכסף?" הוא האמין שהוא לוחץ על הנקודות הכואבות ביותר של מעמד הביניים – קצבאות החרדים ותקציבי העתק שמופנים לשטחים הכבושים – אבל תשובה מקיפה ואמיתית לשאלה "איפה הכסף?" לא יכולה להתעלם מהעובדה שהמשק הישראלי נשלט על ידי מספר קבוצות כוח אשר מהוות צוואר בקבוק המנתב את כלל כספי הציבור למספר מצומצם של נהנים.

המושג "מכפיל מקומי שלוש" (Local Multiplier 3)  יכול לעזור ולשפוך אור על הטענה האחרונה. ה – LM3 הוא כלי המאפשר לגופים ממשלתיים וציבוריים, ארגונים חברתיים ועסקים למדוד מה ההשפעה שלהם על הכלכלה המקומית ולמצוא דרכים לשפר אותה, וזאת על ידי מעקב פשוט אחר שלושת המחזורים הראשונים של הוצאת הכסף שהוזרם לקהילה. ניקח לדוגמא 100 ש"ח שמוזרמים לכלכלה דרך השכר החודשי – במידה ונוציא את אותם 100 ש"ח ברכישה של מוצרי מזון ברשתות הגדולות, הרי שמאה אחוזים מהסכום זלגו החוצה מהמחזור המקומי, אולם אם נוציא את אותם 100 ש"ח ברכישת מוצרי מזון במכולת השכונתית, במעדנייה, אצל יצרן הפסטה הביתי או אצל השכנה בבניין ממול שאופה לחמים נדירים, הרי שהשארנו את הכסף בידיים פרטיות וחיזקנו את הקהילה שלנו כלכלית. אותה שכנה תוציא את הכסף שהיא מרוויחה אצל הספר השכונתי, או בבית הקפה המשפחתי, וכך מתחזקת הקהילה גם במחזור ההוצאות השני, וכך הלאה.

"אבל גם הסניף השכונתי של שופרסל מספק עבודה לחברים בקהילה", ייתכן ותאמרו, ובכך תיישרו קו עם רמי לוי שהתקיף לאחרונה את שלי יחימוביץ בטענה כי הוא מייצר 4,000 מקומות עבודה לאזרחי ישראל, אולם זכרו כי מרבית העובדים ברשתות (למעט מנהלי סניפים וכמובן בעלי השליטה) משתכרים שכר מינימום או מעט מעל לשכר המינימום, אשר במרבית המקרים מוזן ישירות חזרה למערכת המשומנת של הרשתות, וכמעט תמיד אינו מאפשר להם להתפרנס בכבוד.

אז לא, רמי לוי ונוחי דנקנר לא "מייצרים" מקומות עבודה. מה שמייצר מקומות עבודה זה כוח הקנייה של הצרכנים (כדאי לצפות ב"נאום אי השוויון" המצורף). למעשה, רמי לוי ונוחי דנקנר גוזלים מקומות עבודה ופרנסה מכובדת מאזרחי ישראל, ועל כך יכולים להעיד יותר מכל עשרות בעלי המכולות שנאלצו לסגור את דלתותיהם לאחר החדירה האגרסיבית של רשת AM:PM לשוק. אבל אם מחר כל סניפי AM:PM או שופרסל יסגרו, האם זה אומר שאנשים לא יזדקקו למרכול בשכונה שלהם? יזדקקו גם יזדקקו. רק שבמקום רשת ארצית שתורמת לעושרה של קבוצה מצומצמת של בעלי שליטה, יכולים לקום עשרות סופרים משפחתיים, שיספקו תעסוקה והכנסה יפה ומספקת לבעליהם.

 

אז לשאלה "איפה הכסף?" יש תשובה פשוטה – הוא אצלנו בארנק, ועלינו מוטלת האחריות להוציא אותו בחוכמה ולחזק באמצעותו את האזור והקהילה בה אנחנו חיים, ולא את מוקדי הכוח העיסקיים המנוהלים על ידי יעקב פרי וחבר מרעיו השבעים. אם נתחיל "להטות" את הכסף לכיוון הנכון אנחנו נרגיש צמיחה כלכלית אמיתית, לא כזו שמופיעה על גרפים בעיתונות הכלכלית אלא כזו שמורגשת היטב בכיסים. במקום לקנות כורסא באיקאה שיש לעוד 10,000 אנשים נלך לרפדית שפתחה סטודיו בשכונה ונחדש את הכורסא הישנה. במקום לקנות את ההפוך שלנו באחד מסניפי הרשתות הגדולות אנחנו נקנה אותו בבית הקפה השכונתי. במקום לרכוש סבון נוזלי מתאגיד שעושה ניסויים בבעלי חיים אנחנו נלמד לייצר אותו בעצמנו באמצעים פשוטים, וכך הלאה. יש אינספור אופציות להתקיימותו של חוק שימור הכסף בכלכלה המקומית, אנחנו רק צריכים לעשות את הבחירות הנכונות.

 

נ.ב.

טענה שחוזרת ועולה בצורות אלה ואחרות גורסת כי עדיף שיהיו לנו פוליטיקאים עשירים שכבר עשו את כספם בשוק האזרחי ולא יחפשו בכנסת את הקומבינה שתסדר להם את העובר ושב, אבל מי ששואף לכוח ועוצמה תמיד ירצה עוד, ומי שהתמכר לכסף הגדול לעולם לא יסתפק במה שיש בחשבונו. אחרי הכל, אתם לא רואים את הטייקונים הגדולים פורשים לפנסייה מוקדמת באחד האיים המלדיביים. לא, הכוח ממכר כמו כל סם אחר. מה שאנחנו רוצים בכנסת זה אידיאליסטים. אנשים שלא העבירו את העשורים האחרונים של חייהם בדריכה ורמיסה של אזרחי ישראל, אלה בשירות אמיתי וכנה של טובת הכלל והאזרחים.

__________

לפוסט מבוא לכלכלה אנושית – 1 – רק לא רשת

לקבוצת "הטיה" בפייסבוק

לקבוצת "יוצאים מהסופר" בפייסבוק

_________