על אנשים ומגדלים

ביום רביעי שעבר עלה באתר "הארץ" טור שכתבתי תחת השם "לעזוב את תל אביב", ובו התייחסתי בין השאר לתופעת מגדלי היוקרה שהחלו לצוץ בעיר בעשור האחרון, ואשר הגיעה לשיאה בהחלטה השגויה להקים את שכונת פארק צמרת בתל אביב. מאחר ובטור דעה קצר לא ניתן להכיל את שלל הסיבות והנימוקים לשנאת המגדלים שפיתחתי בשנים האחרונות, ומאחר באתר מכובד כמו "הארץ" לא ניתן להעלות תמונות רעועות שצילמתי באמצעות ציוד לא מקצועי, החלטתי להרחיב על הנושא בפוסט קצר ונפרד אשר ירכז את מכלול הטיעונים הידועים לאנושות כנגד טיפשות, והריהו לפניכם, כולל האימג'ים שצונזרו.

אז לפני שמתחילים לדון ביעילות האנרגטית של המגדלים, באופן הלוקה שבו הם מתקשרים עם המרקם העירוני, על חוסר התכנון, אי השוויון והעדר הערכים, אולי מן הראוי להעלות כבר בפתיחה את הטענה המרכזית כנגד המגדלים – לא גרים בהם אנשים.

זאת טענה שקל לבדוק בצורה אמפירית, כל מה שעליכם לעשות זה לרכוב על האופניים שלכם מצידה האחד של העיר אל צידה השני בין השעות 20:00 – 22:00 ולהביט במגדלים החשוכים. מאחר ולאחדים מכם עדיין אין אופניים, עשיתי זאת השבוע בשבילכם.

 

שמונה בערב היא שעה מאוד פעילה בחייהן של משפחות צעירות. מכינים אוכל, מקלחים את הילדים, ברקע רואים חדשות. ברוב השכונות הנורמטיביות ידלקו האורות בכל החדרים בשעה זאת, אבל לא במגדל השופטים שממוקם על רחוב אבן גבירול. המגדל, הידוע בכינויו המסחרי G, מתפרש על פני 31 קומות ו- 18,290 מ"ר, שטח שעליו היה ניתן לתכנן ולבנות כ- 183 דירות של 100 מ"ר אשר יותר ממספיקים לזוג צעיר, שני ילדים, כלב וחתולה. אבל לא, במגדל G יש רק 37 דירות, ובשעה 20:00 דולקים האורות רק ב- 2.5 דירות, אחת מהן ככל הנראה של שר הביטחון שלנו שרק לאחרונה התפרסם כי רצה לקנות אי ביוון שישמש כשטח אימונים. הרעיון נשמע מטופש, ולו בשל העובדה שבעלות קטנה בהרבה היה יכול ברק למסור לצבא את דירתו הישנה באקירוב – את רוב התמרונים הצה"ליים היה ניתן לקיים בסלון שלה מבלי לגרום נזק לשני הפסנתרים.

 

 

רוטשילד 1 בתל אביב הוא המגדל היקר ביותר בישראל, לפחות עד שיסיימו לבנות את מגדל "מאייר" בפינת אלנבי. הגם ששלושת הקומות הראשונות מיועדות למשרדים, קשה להסביר את העובדה שבשעה 21:00 בערב ניתן לראות רק דירה מוארת אחת בבניין, אי שם בקומה העליונה, אלא באופן הבא – אף אחד לא גר פיזית במגדל. הרוכשים הם אנשי עסקים, תושבי חוץ, וסלבריטאים אחרים אשר באופן מפתיע, ובכן, כבר גרים במקום אחר.

מקורות יודעי דבר מספרים כי אחד מיבואני הרכב הגדולים בארץ קנה במגדל דירות לשני ילדיו, האחד בן 27 והצעיר יותר בן 23. בכל אחת מהדירות הורכב מטבח יוקרתי בשווי של כ – 700,000 ש"ח. אני אחזור על זה במילים: שבע מאות אלף שקלים חדשים, למטבח, של ילדים בני עשרים שישתמשו בו לכל היותר כדי להניח בו את מגשי הפיצה הריקים, ממש לצד הדבר הזה שפעם היינו מכנים – ערכים.

בסרטון הוידאו המצורף נראה הרצל חבס. בעבר היה לי את העונג להעניק שירות למשפחתו בכל יום שבת כמלצר במסעדת "מיטבר" בשדרות ח"ן. מדובר באיש מקסים ונדיב, אבל בדקה 01:45, כאשר הוא נשאל על ידי האיש המיותר בעולם אם המגדל שלו לא מייצג את הקפיטליזם החזירי, הוא מחייך ועונה: "כן… אבל זה לא בא על חשבון אף אחד". והוא כמובן טועה, אבל נגיע לזה בהמשך. כי לפני זה רק עוד תמונה אחת של היהלום שבכתר – מגדלי  Yoo – אפילו הם עומדים בשעה 21:30 חשוכים כמעט לגמרי – קומות שלמות מיותמות מרוכשיהן.

 

אז על חשבון מי בכל זאת מגיעים מגדלי היוקרה? ובכן, על חשבון הכל.

המגדלים אינם יעילים מבחינת אנרגטית, כלומר, בעוד שבנייה עירונית וצפופה נתפסת כידידותית לסביבה (ביחס לבתים פרטיים) הרי שהמגדלים מצליחים לעקר את היתרון האקולוגי של חיים בעיר. העלות הגבוהה של הבנייה, התחזוקה, הקירור והחימום הופכים את המגדלים לזוללי אנרגיה מפלצתיים.

המגדלים מגיעים על חשבון העיר, שכן, מהי עיר אם לא פסיפס של אנשים, רחובות, עסקים, פארקים וגנים, אשר מתקשרים, נוגעים, משפיעים ויוצרים ביחד את החוויה האורבנית לגווניה. המגדלים, בהיותם מנותקים ומנוכרים אינם מצליחים להשתלב במרקם העירוני. הם לעד יעמדו כיחידות בודדות, נפרדות ולא מזמינות. הדיירים המועטים שלהם מגיעים עם הרכבים לחניון התת קרקעי, עולים במעלית ונכנסים לדירה אשר מספקת את כל צרכיהם. כאשר יש אולם קולנע ביתי לא צריך להתחכך באנשים ברב חן, כאשר יש שולחן סנוקר בחדר האורחים לא צריך להגיע לקפה נוגה, או למועדון הלינקולן, כאשר יש לך חדר כושר בבניין אתה לא צריך לצאת ולרוץ בפארק. אתה מנותק.

מגדלים פוגעים בנו בהיבט החברתי, ואני מרשה לעצמי לצטט ממאמרו של יודן רופא "הרחוב הישראלי עדיין לא מת – אבל האדריכלים עובדים על זה":
"מגדלים הם הביטוי הפיזי לחוסר השיוויון בחברה. ככל שחוסר השיוויון הזה מחריף כן חזק יותר הצורך של אלה שיש להם לבדל את עצמם בבניינים גבוהים, סגורים מפני סביבתם, מוגנים באמצעות חברות אבטחה ומצלמות, המחוברים עם העולם החיצון רק דרך התיווך של מכוניות. מגדלים כמו אלה שנבנים בתל-אביב בלב שכונות מגורים נמוכות יותר מבטאים חוסר שוויון בעוצמה יתרה. האפשרות לבנות בניה גבוהה איננו זכות קניין כמו הבעלות על הקרקע אלא זוהי זכות המוקנית מתוקף תכניות ותקנות. האפשרות לבנות בניה גבוהה בלב אזור מגורים נמוך מבטאת בעצם שלבעלי קרקע מסויימים ניתנים זכויות גבוהות יותר בקרקע מאשר לאלה שסביבם"

ובעיקר, המגדלים מגיעים על חשבוננו. על חשבון חלקות אדמה שהיו יכולות להיות מיועדות לדיור בר השגה, או לשכונות נורטיביות שבהן יכולות משפחות צעירות לחיות ולפתח קהילה אמיתית, מציאותית ומוחשית.

_________

התגובות למאמר באתר "הארץ" היו חיוביות באופן שהפתיע גם אותי, ועם זאת, חלק מהן עסקו בטענה המוכרת הגורסת כי העיר "זקוקה" לעשירים על מנת לממן את השדרות היפות והפארקים הירוקים. אז אני מצטער, אבל דרך החשיבה הזאת מקורה בטעות, וזאת מהסיבה שעליה אני חוזר ואותה אני מדגיש בפוסט הזה – העשירים שקונים דירות במגדלים לא תורמים כלכלית לעיר הזאת, מהסיבה הפשוטה שהם לא גרים בעיר הזאת.  הם לא יושבים בבתי הקפה, לא קונים בחנות הטמבור השכונתית, לא רוכשים מצרכים במכולת, לא רושמים את הילדים שלהם לגן או משלמים אגרה וטרינרית עבור הכלב שלהם. הם. לא. פה. כל משפחה ממוצעת שחיה בפועל בעיר הזאת מכניסה עשרות מונים יותר מאשר הארנונה הגבוהה ביותר שמשלם העשיר ביותר על הדירה הגדולה ביותר במגדל הגבוה ביותר.

מה שאנחנו צריכים באמת זה חוק עזר עירוני שיאסור על בעלי דירות להחזיק נכס שהם לא גרים בו ו/או משכירים אותו לפחות שישה חודשים בשנה. זה או זה, או שבעתיד אנחנו נעלה על המגדלים עם לפידים וגרזנים, ונדאג לחלק מחדש את החללים.

__________

לקריאה נוספת על מגדלים, אורבניות וכל מה שמסביב, מומלץ לבקר בבלוג של יואב לרמן – עוד בלוג תל אביבי

__________