טכנולוגיה והשאיפה לחירות

לא ניתן ליישב לאורך זמן את הסתירה שבין טכנולוגיה לחירות, משום שטכנולוגיה היא כוח חברתי חזק לאין ערוך, ונוגסת בהתמדה בחירות על ידי דרישות חוזרות ונשנות לפשרות מצידה. תארו לעצמכם שני שכנים, בעלי שטחי אדמה זהים בגודלם, שאחד מהם חזק יותר מהשני. השכן החזק דורש לעצמו חלק מאדמתו של החלש, אולם האחרון מסרב. השכן החזק אומר, "טוב, בוא נתפשר. תן לי מחצית ממה שביקשתי". מחוסר ברירה, מסכים השכן החלש לפשרה. כעבור זמן, השכן החזק דורש חלק נוסף מאדמתו, והם שוב מגיעים לפשרה, וכן הלאה. לאחר שאילץ את השכן החלש להתפשר שוב ושוב, מצליח בסופו של דבר השכן החזק להשתלט על כל אדמת שכנו. אותו הדבר נכון גם לגבי העימות בין טכנולוגיה לחירות.

הרשו לי להסביר מדוע טכנולוגיה היא כוח חברתי חזק יותר מהשאיפה לחירות: התקדמות טכנולוגית שנדמה תחילה כי אינה מאיימת על החירות מתבררת בהמשך כאיום חמור ביותר. תחבורה ממונעת למשל. בעבר, אדם היה יכול ללכת לאן שרצה, בקצב שלו, ללא צורך לציית לחוקי תנועה ומבלי להיות תלוי במערכות תמיכה טכנולוגיות. כאשר החל השימוש בכלי רכב ממונעים, נדמה היה כי הם מגדילים את חירותו של האדם. הם לא פגעו בחירותו של הולך הרגל, איש לא אולץ להיות בעל מכונית אם לא רצה בכך, ומי שכן החליט לקנות מכונית היה יכול לנוע הרבה יותר מהר מהולך הרגל. אולם עד מהרה, השימוש בתחבורה ממונעת גרם לשינוי פני החברה באופן שפגע קשות בחופש התנועה של האדם. כאשר מספר המכוניות גדל, התעורר צורך לפקח על התנועה. בזמן נהיגה במכונית, במיוחד באזורים צפופי אוכלוסין, לא ניתן לנסוע ממש איפה שרוצים או בקצב שרוצים; התנועה מבוקרת בכפוף לעומסי תנועה ומגוון חוקי תעבורה. נהגים גם מחויבים לעמוד בשורה של דרישות: רישיון, טסט, חידוש רשיונות, ביטוח, תחזוקה לצרכי בטיחות ותשלומים חודשיים על קניית רכב. יתר על כן, כיום כבר אין ברירה אלא להשתמש בתחבורה ממונעת. מאז שהחל השימוש בתחבורה ממונעת השתנה מבנה הערים שלנו כך שמרבית האנשים אינם גרים עוד במרחק הליכה ממקום עבודתם ומאזורי קניות ובילוי, ולכן הם מוכרחים להשתמש במכונית לצרכי תחבורה. מי שמוותר על מכונית ונוסע בתחבורה ציבורית, נאלץ להסתפק בשליטה מועטה אף יותר בתנועתו מאשר במכונית פרטית. אפילו חופש התנועה של הולכי רגל מוגבל מאוד כיום. בתוך העיר, נדרש הולך הרגל להמתין ברמזורים שנועדו בעיקר לשרת את תנועת המכוניות. מחוץ לעיר, תנועת כלי רכב הופכת את ההליכה לאורך כבישים מהירים למסוכנת ולא נעימה. (שימו לב לטענה החשובה שהמחשנו באמצעות דוגמת התחבורה הממונעת: כאשר פריט טכנולוגי חדש נכנס לשימוש, כל אדם יכול לבחור האם להשתמש בו או לא, אולם הברירה לא תישאר בהכרח בהמשך. במקרים רבים, טכנולוגיה חדשה משנה את פני החברה באופן שבסופו של דבר מאלץ אנשים להשתמש בה).

החופש להיות תקוע באיזה פקק שתרצה

התקדמות טכנולוגית ככלל הולכת ומצמצמת את החירות שלנו, אולם כל פיתוח טכני חדש לכשעצמו נראה רצוי. חשמל, צנרת, תקשורת מהירה למרחקים… איך אפשר להתנגד לכל אחד מהדברים הללו, או לכל אחד מאין-ספור פיתוחים טכנולוגים אחרים שהפכו את החברה המודרנית למה שהיא? כך למשל, בעת שהטלפון נכנס לשימוש, כל ניסיון להתנגד לכך היה בלתי סביר מכיוון שהטלפון טמן בחובו יתרונות רבים ואף לא חסרון אחד. אולם ההתפתחויות הטכנולוגיות הללו כמכלול יצרו עולם שבו גורלו של אדם מהשורה אינו נמצא עוד בידיו, או בידי שכניו וחבריו, אלא בידיהם של פוליטיקאים, מנהלי תאגידים, וטכנאים וביורוקרטים אלמוניים שאין לו כמעט כל יכולת להשפיע על החלטותיהם. תהליך זה צפוי להימשך גם בעתיד. הנדסה גנטית למשל. אנשים מעטים יתנגדו להכנסתן לשימוש של שיטות גנטיות שישימו קץ למחלות תורשתיות. הן הרי לא מזיקות, ויכולות למנוע סבל רב. אולם כמכלול, מספר רב של השבחות גנטיות יהפוך את האדם למוצר מהונדס במקום תוצאה של יד הגורל (או של אלוהים, או מה שזה לא יהיה, בהתאם להשקפה הדתית).

סיבה נוספת לכך שטכנולוגיה מהווה כוח חברתי כה חזק היא, שבהקשר של חברה נתונה, התקדמות טכנולוגית היא תמיד חד סטרית; לעולם לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור. מרגע שחידוש טכנולוגי כלשהו נכנס לשימוש, אנשים בדרך כלל מפתחים תלות בו, כך שלעולם לא יוכלו להסתדר בלעדיו, אלא אם כן יוחלף על ידי טכנולוגיה מתקדמת אף יותר. לא רק אנשים מפתחים תלות בטכנולוגיות חדשות, אף יותר מכך, המערכת הטכנולוגית כולה מפתחת תלות בהן. (תארו לעצמכם מה היה קורה כיום למערכת לו, למשל, לא היו לפתע מחשבים). לכן המערכת יכולה לנוע רק בכיוון אחד; כיוון של יותר ויותר טכנולוגיה. הטכנולוגיה מאלצת את החירות לסגת שוב ושוב, אך הטכנולוגיה לעולם לא נסוגה – אלא אם כן מפילים את המערכת הטכנולוגית כולה.

אפוקליפסה – הדרך היחידה להחזיר את הגלגל לאחור

טכנולוגיה מתקדמת במהירות רבה ומאיימת על החירות בתחומים רבים ושונים בעת ובעונה אחת (צפיפות, חוקים ותקנות, תלות מוגברת של פרטים בארגונים גדולים, תעמולה ושיטות פסיכולוגיות אחרות, הנדסה גנטית, חדירה לפרטיות באמצעות מכשירי מעקב ומחשבים, וכו'). על מנת להדוף כל אחד מהאיומים הללו על החירות נדרש מאבק חברתי ממוקד וממושך. אלה המבקשים להגן על חירותם ניצבים חסרי אונים מול מספר עצום של התקפות טכנולוגיות חדשות ותכופות, ולכן בסופו של דבר אינם מסוגלים עוד להמשיך להתנגד. כל ניסיון להיאבק בנפרד נגד איומים טכנולוגים שונים נידון לכשלון. הסיכוי היחיד להצליח טמון במאבק נגד המערכת הטכנולוגית כולה; אולם זו כבר מהפכה ולא רפורמה.

טכנאים (במובן הרחב של המילה המתייחס לכל אלו שמבצעים משימות שדורשות מומחיות שנרכשה בהכשרה מקצועית) נוטים להיות שקועים בעבודתם עד כדי כך שכאשר מתעוררת סתירה בין עבודתם הטכנית לבין החירות, הם כמעט תמיד מעדיפים את עבודתם הטכנית. כאשר מדובר במדענים זה מובן מאליו, אולם הדבר נכון גם במקצועות אחרים: אנשי חינוך, גופי סיוע וארגונים לשמירה על הסביבה אינם מהססים להשתמש בתעמולה או בשיטות פסיכולוגיות אחרות כדי להשיג את מטרותיהם הנאצלות. תאגידים וגופים ממשלתיים אינם מהססים, כאשר הדבר משרת את מטרותיהם, לאסוף מידע על אנשים תוך התעלמות מזכותם לפרטיות. רשויות אכיפת החוק לא פעם מתעלמות מזכויות חוקיות של חשודים, ולעיתים קרובות גם מזכויות של חפים מפשע, ומשתמשות בכל האמצעים החוקיים (ולפעמים הלא חוקיים) כדי לצמצם זכויות אלו או לשלול אותן כליל. מרבית אנשי החינוך, הממשל ורשויות החוק אמנם תומכים בזכות לחירות, פרטיות וזכויות אחרות הקבועות בחוק, אולם כאשר הם מגיעים למצב שבו יש סתירה בין הזכויות הללו למחויבות המקצועית שלהם לעבודתם, הם בדרך כלל נותנים משקל רב יותר לאחרונה.

גלוי וידוע שאנשים ששואפים לתגמול עבור עבודתם מבצעים אותה טוב יותר ומתמידים בה יותר מאשר אנשים שמנסים לחמוק מעונש או מתוצאה שלילית אחרת בגין אי ביצוע העבודה. המניע העיקרי לעבודתם של מדענים וטכנאים אחרים הוא התגמולים שהם מקבלים על עבודתם. אולם האנשים שנאבקים להדוף את מתקפות הטכנולוגיה על החירות מנסים למנוע תוצאה שלילית, ועל כן רק מעטים מהם מצליחים להתמיד במשימה מדכדכת זו ולבצע אותה היטב. אפילו אם תומכי הרפורמה יזקפו לזכותם נצחון שנראה כי הצליח לבלום את המשך שחיקת החירות על ידי הטכנולוגיה, מרביתם יפרשו עד מהרה מהמאבק ויפנו לעיסוקים מהנים יותר. אך המדענים ימשיכו לעמול במעבדות שלהם, וככל שהטכנולוגיה תתפתח היא תמצא דרכים חדשות, למרות המגבלות שהושטו עליה, להרחיב את שליטתה בחייהם של אנשים ולהגדיל את תלותם במערכת.

אין אף סדר חברתי, בין אם חוק, מוסד, מסורת או קוד אתי, שיכול להגן מפני הטכנולוגיה לאורך זמן. למדנו מההיסטוריה כי כל סדר חברתי הוא בר-חלוף; כל סדר חברתי משתנה או מתפורר בסופו של דבר. אולם התקדמות הטכנולוגיה היא בלתי הפיכה במסגרת תרבות נתונה. נניח למשל שהיה ניתן ליצור סדר חברתי אשר ימנע את היישום של הנדסה גנטית בבני אדם, או את יישומה באופן שעלול לפגוע בחירותם ובכבודם. במקרה כזה, הטכנולוגיה פשוט תמתין. במוקדם או במאוחר הסדר החברתי יתמוטט. סביר יותר שבמוקדם, לאור הקצב המהיר של השינויים בחברה שלנו. בבוא העת תתחיל ההנדסה הגנטית לנגוס בחירות, והתפתחותה על חשבון החירות תהיה בלתי הפיכה (אלא אם כן התרבות הטכנולוגית עצמה תתמוטט). כל אשליה שעוד נותרה לגבי יכולתו של סדר חברתי ליצור בלמים קבועים נגד התקדמות הטכנולוגיה, מתפוגגת לנוכח המתרחש בתחום החקיקה הסביבתית. עד לפני מספר שנים נדמה היה כי נוצרה מערכת בלמים חוקית אשר תצליח למנוע לפחות חלק מהנזקים הקשים ביותר בסביבה. די היה בשינוי כיוון הרוח הפוליטית, ובלמים אלו החלו להתפורר.

חייך, אכלנו אותה

בשל כל הסיבות שהוצגו לעיל, טכנולוגיה היא כוח חברתי חזק יותר מאשר השאיפה לחירות. אלא שקביעה זו דורשת הסתייגות חשובה. נראה כי במהלך העשורים הקרובים צפויה המערכת התעשייתית-טכנולוגית להיות נתונה ללחצים כבדים בשל בעיות כלכליות ואקלימיות, ובמיוחד בשל בעיות התנהגות אנושית (ניכור, מרדנות, עוינות ומגוון בעיות חברתיות ופסיכולוגיות). אנו מקווים שהלחצים הללו יגרמו להתמוטטות המערכת, או לפחות יחלישו אותה במידה כזו שתאפשר למהפכה נגדה להצליח, ואז – באותו ברגע – השאיפה לחירות אכן תהיה חזקה יותר מהטכנולוגיה.

מוקדם יותר השתמשנו בדימוי של שכן חלש שנותר חסר כל לאחר ששכנו החזק נטל ממנו את כל אדמתו על ידי כך שכפה עליו סדרה של פשרות. אבל נניח כעת שהשכן החזק נפל למשכב, ואין בכוחו עוד להגן על עצמו. השכן החלש יכול לאלץ את החזק להשיב לו את אדמתו, או לחילופין הוא יכול להרוג אותו. אם הוא יאפשר לשכן החזק להמשיך לחיות ורק יאלץ אותו להשיב לו את אדמתו, אז הוא שוטה, מכיוון שברגע שהשכן החזק יחלים ממחלתו הוא שוב ייקח לעצמו את כל האדמה. הברירה ההגיונית היחידה של האיש החלש היא לנצל את ההזדמנות, ולהרוג את שכנו החזק. באותו אופן, עלינו לנצל את חולשתה של המערכת התעשייתית, ולהרוס אותה. אם נסכים לפשרה עם המערכת ונאפשר לה להתאושש מחולשתה הזמנית, היא בסופו של דבר תשלול מאיתנו את כל חירותנו.

____________

הטקסט הינו תרגום של הפרק "טכנולוגיה היא כוח חברתי חזק יותר מהשאיפה לחירות" מאת טד קצ'ינסקי

____________

לאתר הכל שקרים

____________