אביב חמים של מאי, העונה היחידה בה באמת נעים לישון באוהל ברוב חלקי הארץ. כבר יש קצת קוצים אבל הרוב עוד ירוק, והמציאות מעניקה לנו שלל חגים, אירועים ופסטיבלים לצאת אליהם, להיות בטבע, בלי טכנולוגיה, בתוך קהילה שבחרה לעשות אותם דברים: לנגן, לשיר, ליצור, ללכת לסדנאות והופעות, ובעיקר, לפגוש המון אנשים, חלקם חדשים וחלקם מן העבר, כאלה שהזנחנו מעט כי היינו עסוקים בעבודה ובתחזוק המעגלים הקרובים.
מאז ומעולם פסטיבלים נועדו לאפשר לאנשים לשבור את השגרה, לחגוג את הקסם והמסתורין של החיים, ובעיקר הזדמנות טובה לשחרר לחצים, אני שמחה לדווח שגם עם תינוק בן תשעה חודשים זכיתי לחוות את קשת הרגשות המתוארים…
קבעתי עם חברה לפסטיבל יערות מנשה שהתקיים בתחילת החודש. שתי נשים, שני ילדים, רכב אחד ושני אוהלים. אפילו לא טרחנו לחפש גרופונים, 140 ₪ לעשרות הופעות זה לא כסף. שלושה ימים לפני הפסטיבל הודיעה לי החברה שנכנסה לה עבודה דחופה והיא הבטיחה להצטרף בשבת. עמדתי בפני השאלה, האם אני יכולה לנסוע לבד לפסטיבל עם גור בן 8 וחצי חודשים. אמנם אני שועלת פסטיבלים ותיקה, אך לא הייתי בשנים האחרונות והשועלון עוד לא ישן באוהל. הידיעה שיש לי תינוק נינוח וסקרן, כמו גם שני טרמפיסטים צעירים וחביבים הטו את הכף. החלטתי לזרום.
הנסיעה עברה חלק, שיחות טובות ומוסיקה נעימה, זמן איכות רגוע של שעה וחצי, פקק על דרך האפר וחניה מאורגנת. הבנים נעלמו מיד להופעה אליה מיהרו ואני והשועל מוצאים את עצמנו בחום הקופח של הצהריים, עם לא מעט תיקים, כאשר לפנינו המשימה למצוא מקום להקים בו אוהל. למזלי, האימהות לימדה אותי לבקש עזרה, ובעזרת כמה חיוכים מאת השועלון הצלחתי במהירות וביעילות לסנג'ר שתי בחורות צעירות לסחוב איתי את התיקים, ואחרי עוד כמה דקות מצאתי את הפינה שלי.
חיפשתי צל ומוסיקה. לא דמיינתי לעצמי ששני אוהלים ממני, כפי שיתברר תוך חצי שעה, גרה ידידה מהאוניברסיטה, גם היא באוהל לבד עם ילדה. היה מפגש משמח וממלא השראה. השועל שכב לו בנחת על מחצלת והתבונן בסקרנות בעוברים ושבים, ואילו אני הקמתי אוהל בחינניות. ושוב תודה לחוגי סיור שהביאוני עד הלום. נערת טבע וקמפינג מסוקסת שכמוני.
רגע אחרי הקמת האוהל - אפשר להתחיל להנות מהפסטיבל
קצת אחר כך כבר בילינו בריקודים מול הופעות אחה"צ, ואחר כך זחלנו על מחצלת סיני וטרפנו צ'ילי קון קרנה. כן, השועל גרגרן וחובב בשר. אווירת איטיות ורוגע שררה מסביב והחיים היו שוב פשוטים, לא מעט בזכות העובדה שהיער יצר חור ברשת, ולרוב הניידים לא היתה שם קליטה. בהמשך פגשתי איש מעמותה שמנקה את ישראל מבדלים של סיגריות (בעיני, הכי קארמה-יוגה שאפשר), את חגית משיח טבע, ממנה קניתי חיתולים אקולוגיים מסיבי במבוק וגביע למחזור (עוד על כך, בפוסט טואלטיקה הבא), ועוד שפע של אנשים מעניינים.
המאפרה הגדולה ביותר בעולם
אמנם פספסתי את תחילת ההופעה של אסף אבידן כי השועל התעקש לישון, אבל בהמשך הוא התעורר ונהנינו מאוד. למחרת עשיתי סדנת תנועה ומילה, שחקנו קצת בחול, עשינו בועות סבון וישבנו במעגלי נגינה של ג'אם. שועלי זכה להיות הנושא של שיר ספוקן-וורד לפני הגיעו לגיל תשעה חודשים. חשבתי לעצמי, כמה נעים לי, כמה מעשיר, ואיזה יופי של מצבור חוויות אני מאפשרת לדור הבא שלי לחוות (לפחות בתת מודע).
אז לאלה מכם שמחפשים דרך זולה ומהנה להתנתק לכמה ימים מפרעות ומהומות החיים, אני ממליצה על יציאה לחיק הטבע עם אוהל, ואם כבר מקימים אוהל, אז כדאי שתהיה גם מוזיקה טובה. החודשים הקרובים משובצים בפסטיבלים ואירועים – שבועות בפתח, פסטיבל בנטף, פסטיבל רוק ישראלי, ועוד מלא הופעות שמתחילות לשבץ את היומן שלי למאי-יוני. לחלק מהם לא אצליח להגיע, בכל זאת, אני אמא, עובדת וצריכה לכתוב דוקטורט. וגם בעיר הגדולה קורים המון דברים נעימים וכיפיים, אבל סביר להניח שתפגשו אותי מתישהו, באוהל שתקימו. אינשאללה.
_____________