על הקשר שבין יום כדור הארץ וליגליזציה של סמים קשים

הערב, ובאיחור אופנתי של כחודש משאר הגויים, יצוין ברחבי המדינה "יום כדור הארץ", במהלכו נקרא אנו, האזרחים, לכבות את האורות ואת מכשירי החשמל בבתינו לשעה אחת בשעות הערב (מחווה אשר זכתה לשם המפתיע "שעת כדור הארץ"). הגם שאני בעד כל יוזמה אשר מקדמת בצורה זו או אחרת הפחתה בצריכת החשמל, הרי שאני חש מעט לא בנוח לאור הקרנבל השנתי, ובהחלט מוצא עצמי מזדהה עם הביקורת המוטחת בו שנה אחר שנה, אשר גורסת כי "יום כדור הארץ" ממסגר את הדאגה שלנו לעולם לעשרים וארבע שעות, ו"שעת כדור הארץ" אף מקטינה לעשות ומצמצמת את האקטיביזם לפאסיביות של 60 דקות. השלב הבא והמתבקש, יאמרו המסתייגים, הוא ככל הנראה "צפירת כדור הארץ" שתימשך שלוש דקות ובמהלכה נתבקש לעמוד בחושך בפינה.

מאחר ומאז ומעולם התנגדתי לאנשים המתנגדים ליוזמות אלה ואחרות ולא מציבים מנגד הצעות יעילות, הרי שאני ממהר לשטוח את תוכניתי, ארוכת הטווח, אשר תוביל להפחתה משמעותית ועקבית בצריכת החשמל, אשר כרוחה בצעד פעוט מבחינה חקיקתית, אשר יוביל מצדו ללגליזציה של הסמים הקשים.

איך בעצם, תשאלו ובצדק, ליגליזציה של סמים קשים תעזור להפחתת השימוש בחשמל וכיצד זה יקרה בפועל? ובכן, נתחיל מהסוף.

הרעיון של ליגליזציה של סמים קשים עולה שוב ושוב ברחבי העולם, וממניעים שונים, החל במניעת מחלות כגון איידס וצהבת המועברות בין המשתמשים וכלה במניעה של פשע המיוחס לצריכת סמים. נכון להיום הערכות המשטרה גורסות כי כשני שלישים מעבירות הרכוש המדווחות מיוחסות לצריכת סמים, מה שאומר שמאחורי שניים מתוך שלושה מקרים של פריצה לדירה, לרכב, לגניבת האופניים, עומד נרקומן שרק רוצה לממן את המנה הבאה שתשקיט את הקריז.

כל זה טוב ויפה, אבל מכאן ועד לגליזציה של הרואין הדרך ארוכה. אנחנו הרי לא רוצים שכל אדם מהרחוב שרק ירצה להתנסות בחוויה יוכל להשיג את הסם ללא כל דאגה משפטית שתרחף מעל לראשו, ולפיכך יש צורך בתוכנית מוסדרת – רשת ארצית של מרפאות מאובטחות אליהן יוכלו הנרקומנים המוכרים לרשויות להגיע, ושם תוזרק להם מנת הסם ישירות לווריד. אין טייק אווי ואין דוגי בג’ס. בנוסף, כל מרפאה תכלול חדרי מגורים ומקלחות לטובת שימוש הנרקומנים שיבקשו להישאר בתחומה ולעבור סדנאות גמילה אותן תציע המדינה על חשבונה.

הסמים עצמם יגיעו מפשיטות ותפיסות של המשטרה. נכון להיום נתפסות בכל חודש כמויות עצומות של סמים קשים אשר מועברים להשמדה במתקן מיוחד בדרום (האגדות מספרות על שיירות של מכורים העושות את דרכם למתחם המדובר רק על מנת ליהנות מהארומה שבאוויר), ואין כמעט שוטר במחוז מרכז שלא יכול להצביע בכל רגע נתון על שלושה כספומטים פעילים בלוד. הסמים המוחרמים הם בדיוק הנשק שאנחנו צריכים נגד ברוני הסמים המקומיים – הם מוכרים מנה במאה? המדינה תעשה רמי לוי ותמכור בשקל – בתוך שלושה חודשים אנחנו שוברים את השוק. אין יותר ייבוא מקביל של סמים. סמים קשים אפשר למצוא רק במרפאות של המדינה, ואתם יודעים מה, הסטוק שהכנו מראש למבצע הולך ונגמר. בקרוב המכורים יצטרכו להתחיל ולהיגמל, פשוט כי אין ברירה.

אז נכון, התוכנית עדיין בחיתוליה והיא לא לגמרי  bulletproof אבל כדי להבין למה מן הראוי להמשיך ולפתח אותה עד לדרגת שלמות צריך לקחת בחשבון את התוצאות:
סמים קשים על חשבון המדינה יביאו להפחתה דרמטית בפשיעה. צניחה של עשרות אחוזים תתרחש כמעט באופן מיידי – נרקומנים שיוכלו לקבל את המנה הבאה בשנקל לא יצטרכו עוד להשתחל בין סורגים, לפצח מנעולים ולטפס על מרזבים – ואז, הו אז, אנחנו נוכל לכבות את "האור של הגנבים".

כן, אותה מנורה אחת שאנחנו משאירים דולקת תמיד שאנחנו יוצאים מהבית כדי ש"הם" יחשבו שיש מישהו בפנים. תכפילו את זה במאות אלפי בתי אב ברחבי המדינה (אם סופרים רק את אלה שעדיין יש בהם מה לגנוב), והרי לכם תוכנית קוהרנטית וברורה להפחתה אמיתית של צריכת החשמל.

לגליזציה של סמים קשים – כל יום הוא יום כדור הארץ

Nicholas Roerich, Kiss the Earth, 1912