הסינים אומרים שמי שמרגיש ומפנים את עונות השמיים יודע איך לחיות. אז נכון, הם גם קשרו לנשים את הרגליים ויצאו להלחם עם קונג פו נגד רובים. אבל בכל זאת, אם לצטט באופן חופשי מ"הקנון הפנימי של הקיסר הצהוב", אז באביב מומלץ לקום מוקדם, לצאת לטיול בחוץ, להרפות את הגוף וללכת עם שיער פזור. בעונה זו יש נכונות לגדילה, תמיכה ופרגון, לעומת הזנחה, ניצול והלקאה. זו הדרך להזין את החיים בעונת הקיץ. ייתכן וזה נשמע הגיוני, אבל זה גם מעט רחוק ובאוויר. עדיף לדבר על מה שאנחנו חווים ורואים בעיניים.
החורף השנה היה די ברור, אין תלונות, אפילו שלא ירד גשם בפורים ועשה למלכות אסתר לבכות. ומה עם הקיץ ההוא? זוכרים, איך אפשר לשכוח, חם ולח, עם דיבוב לצרפתית. אבל אביב, מה זה בכלל? אולי סתם שם שהדביקו לזמן של חילופי משמרות, נראה שאין לו באמת טמפרטורה ומדד רטיבות משל עצמו. קרוע בין חום לקור, שמים בהירים למעוננים. אה, וכן, "אביב הגיע פסח בא", אבל היום כבר יש חמץ בכל פינה, ורק משוגעים יורדים לסיני.
אז האביב הוא עונת מעבר, וכאן טמונה הגאונות שלו. כי שם בדיוק חבוי התזמון לממש את הפוטנציאל שהצטבר בחורף. קצת כמו הקשר בין ירך לברך (לא, לא רק המצלול). כמו החורף, הירך ארוכה כבדה ויציבה, ולעומתה האביב קצר כמו הברך, ועדיין, הברך היא מלאכת מחשבת של מנגנון המאפשר תנועה, מפרק אשר בלעדיו הירך החזקה לא היתה יכולה להגשים את הפוטנציאל הטמון בה, ולמנף את הגוף קדימה. הברך מאפשרת מימוש. וכך גם האביב.
אז שוב, איך בכל זאת יודעים שאביב? פשוט תסתכלו מסביב. הכל פורח. אפילו בתל אביב – העצים בשדרות, הגדרות החיות, הפרחים באדניות של השכנים, החברים שאלרגיים לאבקנים… ומה עוד? מזג האוויר משתנה משמעותית במהלך היום, בבוקר הוא מזמין אותנו לצאת מהבית עם חולצה קצרה, ופתאום עומדים בצל, או דקה אחרי השקיעה, ואיזה כפור יא-אלוהים-אולי-תשאיל-לי-איזה-סווטשרט-שיחזור-אליך-בחורף-הבא.
גם חתולות מייללות כן ולא באותה נהמה, והמבטים ברחוב יותר פתוחים וסקרנים. אפילו אתם אולי יותר חסרי מנוחה, השינה פחות שקטה אבל עמוסה חלומות, מוצאים את עצמכם מדברים בלי סימני פיסוק ונגמרת הנשימה, כותבים טקסטים הזויים אסוציאטיביים בתקווה שמי שיקרא אותם יזדהה.
רעידת אדמה, הכל מתערער, גם מצב הרוח עולה יורד.
ואולי אפילו יש באסה. דיכאון.
דיכאון? באביב? כן, ישנן תיאוריות שהדבר קשור להשפעת החשיפה לשמש על הפרשת הורמונים או פשוט העובדה שהאביב מאלץ אותנו להתעורר מהקיפאון החורפי, ומזמין אותנו לצאת החוצה מהמערה ולעשות אתחול מחדש לחיים, לכל שינוי יש כמובן מחיר, משהו שעליו אנחנו מוותרים: נוחות, שגרה, הרגלים ישנים.
אם זה מרגיש מוכר אז זה מספיק, ועכשיו יש במי לתלות את זה, באביב, אז קחו את עצמכם בקלות. ואם אתם לא מזדהים אולי לפחות תגלו אמפטיה לאותם חברים, שדווקא כשסופסוף השמש זורחת הם מסתובבים עם פרצוף תחת.
בפילוסופיה הסינית עונת האביב מאופיינת באנרגטיקה של העץ, לא עץ בוגר שעומד יציב ביער, אלא אותו זרע צעיר באדמה המרגיש את הימים מתארכים ומתחממים, מתעורר ספוח נוזלים ומתחיל לפלס ולבקע דרך למעלה, יוצא להיאבק על המקום שלו בעולם תוך שהוא מצמיח שורשים יציבים. בטבע זה קורה באביב, וזה מה שהוא קורא לנו לעשות. מוציא אותנו החוצה מהבית והשגרה להתחיל חיים חדשים ומעודכנים.
אולי שמתם לך שסביבכם, אנשים שוב מחפשים דירה, עוזבים את העבודה, מפרקים קשרים, באים עם רעיונות עסקיים חדשים, עושים רמונט לבית, מכניסים פעילויות ותחביבים לתוך החיים ובאופן כללי יותר ערניים ומחדשים. מה שמשותף לכל הפעילויות האביביות הם התנועה והחיכוך.
"האביב" של בוטיצ'לי - שנת 1478 - העיקר להיות בתנועה
ואם אנחנו מסרבים לקחת חלק בריקוד ההתחדשות, ומדליקים מזגן רק כדי שנוכל לזחול בחזרה מתחת לפוך, אנחנו בעצם רבים עם המציאות. מה זה רבים, הולכים מכות. ואז מופיע הכאב – בצורה מנטלית הוא יכול לבוא לידי ביטוי כתחושה של תקיעות, או דיכאון, וברמה הפיזית, לצוואר תפוס, מתח בכתפיים, כאבי ראש וברכיים, צפצופים באוזניים,התעוררויות בלילה, סיוטים, ואפילו עצירות. או שלשול (מה שאתם מעדיפים).
מה הפתרון? גם לגוף וגם לנפש, באביב זה פשוט מאוד – לעשות.
פשוט לקום ולעשות, לא משנה מה, מה שצריך ודחיתם או מה שבא לכם. לפתוח ארון ולהוציא הכל החוצה, עכשיו כבר אין ברירה אלא לסדר, וכשתגמרו תראו שתרגישו יותר טוב, ואז לצאת החוצה ולהירשם ליוגה, מודרני, חיטוב או מה-שזה-לא-יהיה, סתם לעלות על האופניים ולרכב לשקיעה עד חוף גבעת העלייה (למי שעוד לא גילה שיש שביל אופניים חברותי מאוד עד לבת ים), להרים את העט, הגיטרה, הטלפון, המעדר, התרבד ולהביא אותם במגע עם משהו. משם הכל ירוץ.
העיקר לעשות.
ההגיון שמאחורי הפעולה כבר יבוא מעצמו, והחשק לעוד גם, ואולי זה גם יחסוך לכם איזה התפרצות על הבוס או פרידה מאהבה אמיתית. ומי שכבר זז, ולא יודע על מה אני מקשקש כאן, סביר להניח שהספיק לשכוח שרק לפני שבוע הרגיש שהכל תקוע. כי כשאתה רץ, הכל נשאר מאחור.
ותזכרו, עוד מעט הולך להיות חם, ולח. שלא כמו האביב, הכניסה לקיץ תהיה החלקה הדרגתית לערפול חושים. לא יהיו אנרגיות להתחיל דברים חדשים, למי יהיה כוח לנסוע לכבשן הדרום תל אביבי לראות דירות או לחפש מטבח חדש, שלא לדבר על לעלות על האופניים. כל המדחיקים לא יצאו מהפוך במזגן, והשאר יטוסו לברלין או ילעסו קרח.
עכשיו זה הזמן, הטבע משפיע עלינו גם אם הגבלנו אותו באספלט, מיגרנו אותו עם תאורה והפכנו אותו למקום אקזוטי ולא יומיומי שיוצאים אליו מצוידים היטב. נצלו את העובדה שאנחנו עדיין תחת השפעה אנרגטית של הטבע. הירח והשמש הם העיניים האמיתיות של האח הגדול המושך בחוטים, ומי שנבון ומנוסה מזהה את התנועות המחזוריות של השמיים ורוכב על גלי השפל והגאות העונתיים למקום שמח ומסופק יותר.
APRIL is the cruellest month, breeding
Lilacs out of the dead land, mixing
Memory and desire, stirring
Dull roots with spring rain.
— T.S. Eliot, The Wasteland
____________
לכרטיס העסק של עומר באתר סלואו
____________
ענת
בדיוק כך. התחדשות אביבית לכולם.
ענת