לפני מספר חודשים פרשתי מתנובה לאחר 27 שנות עבודה. חנויות קטנות – מכולות – שבהן יש חנווני (שם לעיסוק שכבר אף אחד לא יודע מה הוא אומר) היו האהבה הגדולה שלי בעבודתי כמנהלת מכירות והפצה בתשלובת החלב. תמיד הייתי מוכנה לצאת לסיור של יום ארוך, לעבור מחנות לחנות מבלי להתעייף ולפגוש פעם אחר פעם את הלקוחות שלי. הכניסה לחנות, גם אם הכרתי אותה היטב, הייתה חוויה בכל פעם מחדש. הקשר האישי, השיחה הפתוחה, הישירה (ולעיתים מחוספסת מאד), השפה המיוחדת, החיבוק החם והקפה השחור המאוד מתוק היו פסגת היום שלי בכל סיור. כמובן שלא יצאתי מהחנות מבלי למכור עוד משהו קטן ושמעתי תוך כדי יציאה מהחנות את המשפט "זה רק בשבילך אני מוסיף להזמנה".
בכל פעם שהייתי בשטח הייתי נזכרת בחיים מהמכולת שברחוב כצנלסון בגבעתיים, שהיה שואל אותי מבלי להזכיר את שמי אף פעם "מה את רוצה ילדה"? ואני רציתי כל פעם אותו הדבר: חצי לחם שחור (לא פרוס), 200 גרם גבינת קרש (גבינה לבנה של פעם) ושני לבן. חיים היה מושיט את היד מעבר לדלפק ולוקח ממני שתי לירות ונותן גם עודף.
בחנות הירקות, ממש בכניסה לבית באותו הרחוב, מכרו רק את ירקות העונה ואם היה פרי או ירק שלא בעונה ידעו להגיד שניזהר כי זה מ"קירור" והם לא אחראים.
כשעברנו לגור בחיפה היה לאדון פוריס, מהמכולת שמעבר לכביש, מבט מאד מאיים והוא תמיד היה מזרז אותי כי "יש עוד קליינטים". אבל, הוא גם היה מביט מעבר לדלפק ומוודא שעברתי את הכביש בשלום.
עם זיכרונות הילדות האלה ועם החוויות שלי בעבודה בחרתי לערוך קניות רק בסביבה הקרובה שלי בעמק חפר בחנויות ובמשקים החקלאיים. את הירקות לקנות בשדה של אלעד, ביצי חופש בלול שכן, לחם וחלות בכפר הרואה, חסה אצל אודי ומוצרי יסוד במינימרקט הקרוב למושב. ביום ששי בצהרים המינימרקט צפוף, הקופות עמוסות, אין איפה לעמוד עם העגלה והמוזיקה של שנות הששים מתנגנת בקולי קולות ברקע. יואל דואג שכל אחד יקבל את מה שמבקש ורומן שולח אותי למחסן לקחת תוצרת "יותר טובה" מהארגזים. הכול ממש כמו פעם ואני נהנית מכל רגע.
ה"סיבוב" הזה של יום ששי הפך לשם דבר אצלנו בבית והנכדים מצטרפים מידי פעם להנאה המיוחדת הזאת.
לא צריך מחאה חברתית כדי להפוך את הזיכרונות לדרך חיים, לחזור למכולת לא רק לקניות אלא גם בחשיבה היומיומית שלנו, שתהיה שפויה, פשוטה ואמיתית.
רק מהחנויות האלה יש לי זיכרונות מצחיקים, מלמדים, משמחים ומרגשים. זיכרונות שאני יכולה רק לקוות שתמיד יהיה להם מקום בשכונות השונות של כל עיר, מושב או קיבוץ.
מתגעגעת אליכם ומחזקת את ידיכם.
אירית
______________
להצטרפות למאבק בעלי המכולות בפייסבוק – לחץ כאן
עוד על "המכולת השכונתית" באתר נוסטלגיה אונליין
______________