חושבים טוב – פרק 69 – יהודית כץ מארחת אותי לשיחה

פעמיים בחיי, ובעקבות משברים אישיים, הייתי בטיפול פסיכולוגי. פגישה אחת בשבוע, למשך מספר חודשים, ואז, אוספים את השברים וממשיכים. בין לבין, מעולם לא עלה בדעתי שהפסיכולוגיה יכולה לסייע לי גם בעתות שלום, כאשר מצד אחד אני לא במשבר עמוק אך מצד שני גם לא מאושר כמו שאני רוצה להיות. רק כאשר התחלתי לעסוק בתכנים הנוגעים להאטה, לפני קצת יותר מעשור, הבנתי כמה כוח יש למנגנונים הפסיכולוגיים הפועלים עלינו ביומיום.

באיחור מסוים הבנתי שאנחנו לא צריכים להמתין שמשהו רע יקרה בחיינו כדי להיעזר בפסיכולוגיה, אנחנו יכולים לעשות בה שימוש יומיומי במטרה לחיות חיים מלאים, מספקים ומאושרים יותר. תחום זה של פסיכולוגיה, שעוסקת בחקר האושר ומעניקה כלים פרקטיים להעצמה שלו, נקרא פסיכולוגיה חיובית, וממש לאחרונה נפגשתי לשיחה עם יהודית כץ, חוקרת ששמה לעצמה מטרה להפיץ את הידע שצברה, ועודנה צוברת, בתחום. היא עושה זאת באמצעות הרצאות, טורים בעיתון הארץ, אתר אינטרנט, קבוצת פייסבוק עם מעל 10,000 חברים (חושבים טוב – שאלות ותשובות על פסיכולוגיה) ופודקאסט פופולרי בו מתארחים חוקרים ואנשי אקדמיה ממגוון רחב של תחומים הנושקים לנושא. מאחר ותנועת ההאטה עוסקת, בשורה התחתונה, באושר שלנו כבני אדם, הוזמנתי להצטרף לרשימה המכובדת שעלתה לאוויר לפני, וכעת עלה לאוויר הפרק בו אנחנו משוחחים על מינימליזם.

גילוי נאות: דעתי על פודקאסטים לא השתנתה. אני עדיין חושב שמדובר ב"הסחת דעת" בהגדרה, ולכן מציע להאזין פחות ולעשות זאת תוך קשב מלא, ולא תוך עשיית משהו אחר (נהיגה, ריצה, בישול, כביסה וכו'). תוכן מעניין שראוי לזמננו, ראוי גם לתשומת ליבנו המלאה, אחרת הוא לא יוכל להותיר בנו חותם. אני לא יודע לומר בעצמי אם הפרק מטה ראוי למתנה היקרה של זמנכם, את זה תשפטו אתם. רק, אם החלטתם להאזין, נסו כאמור לעשות רק את זה.

וגם, שוחחנו יותר משעתיים ולאחר עריכה קפדנית נותרה שעה של שיחה. גם בה עולים לא מעט רעיונות שייתכן ונבלעים אחד בשני, ולפיכך חשוב לי לחדד כמה נקודות מרכזיות:

מינימליזם לא בהכרח מתאים לכולם. מבחינה אקולוגית הוא בהחלט צו השעה, אך מבחינה פסיכולוגית לא מדובר בדת חדשה. אם אתם לא חשים בעומס שמתחיל להפריע לכם בחיים אין שום סיבה שתמהרו לאמץ את סגנון החיים הזה.

מינימליזם אינו עוסק בחפץ ספציפי אלא במגמה של אגרנות כללית, והוא אינו עוסק, לטעמי, בספירה של חפצים, כמו שהוא שואף להגיע למצב שבו כל חפץ שמצוי סביבנו מעניק לנו ערך מקסימלי של הנאה או שימושיות. אם החלטתם לאמץ את סגנון החיים, אל תמהרו להיפטר מחפצים שעלולים לגרום לכם חרטות בהמשך. תתחילו רק במה שברור שאין לכם מושג למה הוא עדיין תופס מקום בזמן ובחלל.

מינימליזם לא עוסק רק בשחרור מחפצים, אלא גם בפיתוח קשרים שיאפשרו לנו להימנע מרכישה של עוד ועוד דברים. התפיסה הרווחת של האדם כ"אי בודד" שזקוק לכל חפץ שעלול לשרת אותו אי שם בעתיד לא נודע, היא בעוכרינו. אם נלמד לשתף פעולה, ולשתף באופן כללי, נגלה שאנחנו מאושרים יותר גם עם פחות דברים.

מינימליזם הוא לא מטרה בפני עצמה. הוא כלי. סגנון חיים שמאפשר לנו להיות באמת חופשיים. רכישה ואגירה של עוד ועוד כלים וחפצים מעניקה לנו, לכאורה, אפשרויות בחירה יותר רחבות, אבל חופש הבחירה הזה מגיע במחיר גבוה מידי לטעמי (לא מסכימים? זה בסדר גמור, ראה סעיף ראשון).

החדשות הטובות – מינימליזם הוא לא משהו שצריך לעמול עליו ולתחזק בכל עת. אם הצלחנו לצבור את הידע שמעניק לנו היכרות עם המנגנונים הפסיכולוגיים, הכלכליים והתרבותיים שפועלים עלינו, אם הצלחנו לפרק אותם לגורמים ראשוניים ולהתמודד עם הדחפים שהם יוצרים, ואם הצלחנו לסנן מחיינו את כל מה שלא מועיל – לעולם לא נצטרך לעשות את זה שוב. חפצים הם לא סם שמצריך מאבק מתמיד בהתמכרות אליו, הם סתם. עוד משהו שהורגלנו לחשוב שאנחנו צריכים כדי להיות מאושרים, וללא סיבה.

האזנה נעימה