בטלה, הוראות הפעלה

לפני כשבועיים נאלצתי לעבור ניתוח קטן, שלאחריו, ולטובת החלמה מלאה, נקבעה לי מנוחה מוחלטת בבית למשך שבוע אחד. מאחר וההתאוששות לא היתה אמורה להיות כרוכה בכאבים מיוחדים, מצאתי את הוראות הרופא החד משמעיות (לא לעבוד, לא לנהוג, לא לסחוב משאות כבדים, לא לצאת להליכות ארוכות ולמעשה לא לעשות דבר שמצריך יותר מאמץ מאשר סתם לנשום) כמעט בגדר הגשמה של חלום, והזדמנות יוצאת דופן להתנסות ברביצה חסרת מעש ובבטלה גמורה למרחקים ארוכים.

ההתאוששות אכן היתה קלה כמובטח (לא מעט הודות למנה נדיבה של מורפיום שקיבלתי ביום הראשון), ועשרים וארבע שעות אחרי הניתוח כבר הייתי חזרה בביתי, מצפה לבלות את שארית השבוע בקריאה, צפייה בסרטים, כתיבה, השלמה של חומר לימוד בגרמנית, וכמובן בחברתה של נועה, שנכנסה באופן טבעי לתפקידה כפלורנס נייטיגייל פרטית, ודאגה לכל צרכיי, עובדה שניסיתי לא לנצל יותר מידי.

על הנייר הכול היה טוב ויפה, אבל להפתעתי כבר ביום השני להתאוששות התחלתי לחוש חסר נחת, שביום השלישי הפך לעצבנות קלה, וביום הרביעי לייאוש קיומי של ממש. לא הצלחתי ליהנות משום דבר שעשיתי. הייתי טרוד וחסר סבלנות, ואפילו השינה, מהתחביבים האהובים עלי כמעט בכל מצב, התגלתה כבעייתית ומוגבלת מעט בשל הצורך לגונן על האזור המנותח. ביום החמישי כבר הייתי פקעת עצבים ועתידי בתנועת ההאטה היה תלוי על בלימה, מרחק של התקפת זעם אחת מסגירת האתר והצטרפות לרשת מקדונלד'ס כזכיין.

למרבה המזל ביום השישי כבר הרגשתי טוב מספיק על מנת להצטרף לנועה לקניות בשוק, לשתיה של בירה ולארוחת צהריים בחוץ, וכשחזרתי הביתה החלטתי על דעת עצמי שההחלמה הסתיימה רשמית, וחזרתי להיות רגוע ונינוח כתמיד.

רק כעבור כמה ימים הבנתי, בעזרתו האדיבה של ג'רום קיי ג'רום, מה היה מקור חוסר הנחת שחשתי, והיכן היתה נעוצה הבעיה שמנעה ממני ליהנות כראוי מאותו שבוע של בטלה. בספרו "מחשבות סרק של הולך בטל" מתאר ג'רום סיטואציה דומה:

"לפני שנים רבות, כאשר הייתי בחור צעיר, נפלתי למשכב בשל מחלה קשה. איני יכול לומר מה בדיוק היה לא בסדר איתי, מלבד שסבלתי מהתקררות פראית. אבל אני מניח שהיה זה משהו רציני, כיוון שהרופא אמר שהיה עלי לגשת אליו חודש מוקדם יותר, ושאם זה (מה שזה לא יהיה) היה נמשך שבוע נוסף הוא לא היה נושא בתוצאות […] אז, כפי שאמרתי, חליתי מאוד ונשלחתי לחודש ימים בבקסטון, עם הנחיות חד משמעיות לא לעשות דבר וחצי דבר כל עוד אני שם. "מנוחה היא מה שאתה צריך", אמר הרופא, "מנוחה מלאה".
בזמנו נדמה הדבר כסיכוי להזדמנות מענגת. "הנה אדם המבין את מכאוביי", אמרתי לעצמי, ודמיינתי תקופה מפוארת – ארבעה שבועות של בטלה עם קמצוץ של חולי. לא יותר מדי חולי, אבל מספיק בדיוק, כמות משביעת רצון של חולי שתעניק לתקופה גוון של סבל ותהפוך אותה לפואטית."

ג'רום ממשיך ומתאר באריכות כיצד אותה תקופה מפוארת שורטטה בדמיונו: קימה מאוחרת, לגימת שוקו, שכיבה בערסל, קריאת נובלות מלנכוליות, בהייה חולמנית והאזנה לשירת הציפורים. אולם, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. לאחר שלושה שבועות איימה דעתו לקרוס תחתיו מרוב שעמום ("ולא מדובר בדעת חזקה במיוחד"), ועל מנת שלא להעמיד אותה במבחן הוא נמלט אל העיר הקרובה.

המסקנה של ג'רום מן ההתנסות היתה חדה וברורה:

"אינך יכול ליהנות כהלכה מהבטלה אלא אם כן יש לך הרבה עבודה. אין שום כיף בלא לעשות שום דבר אם אין לך מה לעשות. במקרים כאלה בזבוז הזמן הוא עיסוק, ועוד אחד מעייף במיוחד. כדי שהבטלה תהיה מתוקה, כמו נשיקות, עליה להיות גנובה." (תרגום מאנגלית של כל הציטוטים שהובאו מהספר: יואב שי)

Red_River_summer_view_1822

Summer View in the environs of the Company Fort Douglas on the Red River 1822 Peter Rindisbacher

לאחר שקראתי את הפרק הראשון יכולתי לנשום לרווחה. הבעיה לא היתה נעוצה בי אחרי הכול, היא נבעה רק מאופייה הכפוי של הבטלה שנגזרה עלי. הודות להתנסותו הדומה של ג'רום יכולתי להפנים את האמת שהיתה צריכה להיות ברורה כשמש טורדנית המנסה לחדור מבעד לתריס סגור ביום שבת בשעה 12:00 בצהריים כשאני מנסה בכל כוחי להמשיך לישון:

על מנת שנוכל להתבטל באמת ובהצלחה, אנחנו צריכים להיות עמוסים במטלות, משימות ועבודה מרובה.

***

"לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם.
אשר אין לה קצין שוטר ומושל.
תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה.
עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך.
מעט שנות מעט תנומות מעט חיבוק ידיים לשכב.
ובא כמהלך ראשך ומחסורך כאיש מגן." (משלי, פרק ו')

לאחר שהפנמנו את חוק הבטלה הראשון נותר לנו עוד להתמודד עם יחסי הציבור הגרועים להם היא זכתה כמעט מראשית הזמנים. דומה כי כוחות עצומים, תיאולוגיים וכלכליים, חברו על מנת לשמור אותנו פעילים ונמרצים במרבית שעות היממה.

למרבה המזל, איים של התנגדות תמיד השתמרו בחברה האנושית, ולא מעט הוגי דעות התייצבו לאורך הדורות כנגד אותה פעלתנות תמידית: ניטשה, ראסל, ולפארג הם רק חלק מהשמות המוכרים שטענו בשבחה של הבטלה ועודדו את יישומה.

פילוסופיה של בטלה אכן מעניקה חיזוק לחובבי עשיית הלא כלום, אולם את הדחיפה החזקה ביותר זכינו לקבל לאחרונה דווקא מן המדע: מחקר חדש מטיל ספק במיתוס העמלני של הנמלים, ומוצא כי מרביתן מעדיפות לרבוץ בעצלות מאשר להעמיס סחורות עצומות בגודלן בדרך לעוד סרטון יוטיוב מעורר השתאות.

הנמלה, אותה אחת המוטחת בפנינו מזה אלפי שנים, מתגלית כעת כבטלנית לא קטנה בעצמה. לא נותר לי אלא להחמיא לחוקרים האמיצים על נכונותם לחתור בכל עת אל עבר האמת, שאף היא, יש להודות, הזדקרה בפנינו מאז ומתמיד – כמעט כל בעלי החיים בעולם מעבירים את מרבית זמנם במנוחה ובטלה, ולמרות זאת אנחנו מתעקשים להיות עסוקים ופעילים ברוב שעות העירות שלנו, תוך שאנו מערים לגופנו כמויות של קפאין על מנת להבטיח שנוכל להיאבק היטב בטבענו האמיתי.

עלינו לסלק מקרבנו כל נקיפת מצפון המתלווה לרביצה בחוסר מעש בצהריי היום, החזרה האמיתית לטבע היא הבטלה עצמה.

***

שבוע לאחר החופשה הכפויה נסעתי שמח וטוב לב לעבודה, רק על מנת להיקלע לסופה הגדולה ולגלות שכל קווי החשמל באזור המשרד קרסו לתוך עצמם. ככל שנקפו השעות הבנו שהמצב לא יחזור לקדמותו במהרה, וכך יצא שאני נסעתי חזרה לביתי ונכנסתי חזרה למיטה.

היו לא מעט דברים שיכולתי לעשות במקום. למעשה, ולאחר שבוע שלם בו היה אסור לי לעשות דבר, היו המון דברים שהייתי צריך לעשות. זאת כבר היתה סיבה ראויה לפרץ אנרגטי של בטלה איכותית. גם למחרת, ולאחר שקיבלתי דיווח מהשטח כי המצב לא השתנה נשארתי במיטה, והעליתי בשעות הצהריים לינק לפוסט שכתבתי בצירוף הסטאטוס הבא:

"מצד אחד זה די מדהים שעברו יותר מ-24 שעות מאז שנותקנו מהחשמל ואף אחד לא יודע להגיד מתי יחברו אותנו בחזרה, ומצד שני אני לא עובד כבר יומיים ומקליד עכשיו מהמיטה, עובדה שמקשה עלי לנקוט עמדה ברורה ביחס לתפקודה של חברת החשמל. אה, ויש פוסט חדש שלא קשור לעניין בשום צורה #‏ברכה_בבטלה‬"

אני לא חסיד גדול של תיעוד והנצחת פעילויות סתמיות ברשת (למשל ארוחות), אבל במקרה של הבטלה אני מרשה לעצמי לחרוג מהשגרה. מדובר במלחמה תודעתית בה כל האמצעים כשרים, ובעולם בו מרבית האנשים מתאמצים להיראות עסוקים בכל עת, קיים צורך מובהק בהחצנה גאה ויומיומית של בטלה.

בהקדמה לספרו "אלוף בטלות" כתב טום הודג'קינסון: "הולכת ומתרקמת פה מהפכה, והדבר הנפלא ביותר הוא שכדי להצטרף אליה צריך פשוט לא לעשות שום דבר." אם גם אנחנו רוצים לקחת חלק במהפכה השמחה הזאת, עלינו להפיץ את הבטלה כמיטב יכולתנו: לשאלה "מה עשיתם בסופ"ש?" לענות באופן עקבי "כלום", לבקשות מיותרות מצידו של קולגה לעבודה או בוס, להשיב (כבארטלבי בזמנו) "הייתי מעדיף שלא", ולפיד עמוס פעילויות ברשת החברתית להעלות סטאטוסים המדווחים על בטלה גמורה, רצוי בתוספת האשטאג #ברכה_בבטלה ועם תיוג של עמוד סלואו.

במילים אחרות, ובפאראפרזה על הציטוט המפורסם של לֶסינג:

הבה נתבטל בכול, מלבד באהבה ובשתייה, מלבד בבטלה עצמה.

***

באותו נושא: 101 דרכים להאט את החיים – פרק 31 – משתעממים

תגובות19

  • להגיב נובמבר 3, 2015

    ליאת

    מאמר מקסים ומפוקח. כאחת שעברה מביצוע מקביל של 10 משימות לדקה, למורה ליוגה שמלמדת לנשום נשימה עמוקה אחת במשך 10 דקות, אני יכולה להעיד שייסורי מצפון משגעים אותי. שמחתי לקרוא שאני לא לבד. יש בתוכי אדם (אולי ההוא, מספר מישלי?) שסופר לי את המשימות שאני מבצעת בשעה, ומוציא נון-סטופ דוחו"ת על חנייה לא חוקית. אתה מכיר אולי תרפיסט/ רופא נפש מומחה/קוסם שיודע לזכות אנשים תמימים שנמנעים מעמלנות-יתר?

      

  • להגיב נובמבר 3, 2015

    גיאקסי

    אני לא מסכים. אין חוקים ואין צריך באהבה ובבטלה. גם לא הייתי מתייחס ברצינות יתר למחקרים המדעיים
    שגילו שהנמלים בעצם עצלות. הרי ברור שיש פה אינטרס פירסומי של החוקרים וסיבה להמשיך לעבוד מצידם ולחקור את העניין. אני גם בטוח שתצמא מחקרים של חוקרים שיוכיחו שציפורים בעצם שונאות לעוף
    ועפות רק משום שמישהו הרעיל אותן תיאולוגית.

    נוסף איני מסכים ש
    "עלינו לסלק מקרבנו כל נקיפת מצפון המתלווה לרביצה בחוסר מעש בצהריי היום, החזרה האמיתית לטבע היא הבטלה עצמה."
    לסלק נשמע לי כמו עבודה ויסוריי מצפון הם חלק מהטבע. מומלץ כשהם מופיעים לומר …."מממ … מעניין" לנוח ולחכות שהם יעברו מעצמם.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב נובמבר 4, 2015

      עמית נויפלד

      זה בסדר לא להסכים, אבל לפקפק במניעי החוקרים המוכשרים שעבדו יומם ולייל על מנת להגיע לפריצת הדרך המדעית הזאת… זה כבר פחות. וגם, אני לא בטוח שאפשר לטעון שנקיפות מצפון הן חלק מהטבע, אולי מהטבע האנושי, שמקורו בהבניות מוסריות כאלה ואחרות, אבל בוודאי שלא מהטבע החייתי, לפחות לא למיטב ידיעתנו.

        

      • להגיב נובמבר 4, 2015

        גיאקסי

        אכן , ייסרת את מצפוני שפיקפקתי במניעי החוקרים אבל נחתי לרגע וזה עבר.
        חוצמזה ,בוודאי שאפשר לטעון כי הרי טענתי.
        מ.ש.ל.
        בתרבות המערבית התגבשו רעיונות "מובנים" (כאן אני משתמש במונח המערבי כאילו מובנה אינו טבעי) שבני אדם נפרדים מהטבע . יש תרבויות שלא ממש רואות את ההפרדה. יש לך גם דש משפינוזה. 🙂
        נוסף , בלי קשר ,
        https://en.wikipedia.org/wiki/Bonobo
        Primatologist Frans de Waal states bonobos are capable of altruism, compassion, empathy, kindness, patience, and sensitivity,[3] and described "bonobo society"
        אז בטוח שיש שם גם מצפון שאפשר לייסרו.

          

      • להגיב נובמבר 5, 2015

        גיאקסי

        דבר נוסף שאני חושש אף להעלות על דל שפתיי – ייתכן שלא רק שאיני מסכים אלא שאני אף מוחה(פרוטסט) נגד הנחות מוצא תיאולוגיות סמויות בבסיס פוסט זה.ייתכן אף שאולי חס וחלילה
        אני מציע רפורמציה שעוללה לפלג את תנועת האטה. אנני אומר או רומז חס ושלום שהממסד הסתאב
        והודעות שלי שממתינות לאישור הן מטאפורות לשטרות אינדולגנציה. מה שאני אומר זה שלא ייתכן שהבטלנים או הבטלנות יהיו בנויות על אוטוריטות חיצוניות או רחמנא ליצלן על "בטלה-הוראות-הפעלה" כשם הפוסט אלא שראוי שהגישה לבטלנות תהיה אישית ובלתי אמצעית. נוסף על כך איני יכול להסכין
        לציטוטים כאילו –>"אינך יכול ליהנות כהלכה מהבטלה אלא אם כן יש לך הרבה עבודה" אמרה שמייצרת סולם מעמדי בקרב הבטלנים ומכניסה בהפוך על הפוך את ערכי העבודה הפרוטסטנטים
        חזרה למשוואה ובעצם אומר שבטלן שאין לו הרבה עבודה פחות ראוי מבטלן שהיה חלש אופי והתחייב
        להרבה עבודה.

        מקווה שגילוי הדעת שלי
        לא יהיה פתיח לקרע בתנועת האטה וישנה את מהלך ההיסטוריה אך
        פה אני עומד ואיני יכול אחרת.

          

        • עמית נויפלד
          להגיב נובמבר 5, 2015

          עמית נויפלד

          אני מתנצל על האיטיות של אישור התגובה הקודמת, הלכתי לישון מוקדם והתעוררתי מאוחר.
          לגבי התגובה האחרונה, אני אותיר אותה ללא מענה שכן אני מוצא אותה מבריקה, הגם שאני כמובן לא מסכים איתה.

          ניטשה כתב כי הסריס אינו באמת מתגבר על יצרו, ובאותה מידה אני מבקש לטעון כי הבטלן שזמנו בידו אכן מצוי בהיררכיה נמוכה יותר של בטלה מאשר הבטלן העסוק, שזוהי העמדה הנשגבת ביותר של הבטלה לטעמי, טעם שלא חייבים להסכים עמו כמובן. בנוסף, קופי האדם הם באמת דוגמא לא מייצגת. אנא הצג בפני הוכחות לקיומן של נקיפות המצפון בקרב ציפורים, אריות, דבורים וכו' על מנת שנוכל להמשיך.

            

          • להגיב נובמבר 5, 2015

            גיאקסי

            http://www.naturalnews.com/034715_animal_consciousness_rats_empathy.html#
            בבקשה , בכתבה אף מצוטטת סטונדטית עם שם שנשמע מקומי.

              

            • עמית נויפלד
              להגיב נובמבר 5, 2015

              עמית נויפלד

              אני לא בטוח שאפשר להסיק מצפון או נקיפות מצפון מגילויים של אמפתיה לבני מינך, דוקינס היה טוען שזה בהחלט אינסטינקט של הגן האנוכי.

                

              • להגיב נובמבר 5, 2015

                גיאקסי

                אם כך גם אי אפשר להסיק גם מצפון אנושי( אינסטינקט) ואפשר לעשות רדוקציה מדעית ולומר שההתנהגות היא רק אלגוריתמים ביולוגים או שיש איזה "ניצוץ אלוהי" מיוחד רק בטבע האנושי. בכל מקרה אילו הם סיפורי מיתיים (לעיתים לא בדוקים ומודעים) אקסיומטים בבסיס השקפות ותרבויות אנושיות. לאימוץ של סיפור מיתי כזה או אחר יש השפעות פסיכולוגיות חוזרות על המחשבה ו"תפיסת" העולם.
                כמו שאמרת – לא חייבים להסכים אבל בהחלט אפשר לטעון (שנקיפות מצפון הן חלק מהטבע) ויש תרבויות שאכן טוענות.

                  

          • להגיב נובמבר 5, 2015

            גיאקסי

            אהה , ותודה רבה כמובן על המחמאה.
            חנופה כמובן לא תשנה את דעתי , אבל תמשיך 🙂

              

  • להגיב נובמבר 3, 2015

    דוד

    תודה
    אכן מתוקה שנת העובד
    דוקא אחר העמל מתוקה הבטלה
    דוד

      

  • משה
    להגיב נובמבר 3, 2015

    משה

    אהבתי
    אז מה השורה התחתונה? איך להתבטל כשהבטלה כפויה ולא גנובה?

      

  • להגיב נובמבר 3, 2015

    ג׳ודאס מקב

    מעולה

      

  • להגיב נובמבר 4, 2015

    Amir Borenstein

    הייה לך חשמל בסופה?
    אנחנו ישבנו, אכלנו, התקלחנו, שיחקנו, בנינו פנסים, הלכנו לישון וקמנו לאור נרות…היה נפלא.
    עמיר

      

  • להגיב נובמבר 4, 2015

    ספי

    בטלה זה הדבר החשוב בחיים. כל דבר שאני עושה לוקח את הבטלה בחשבון.
    בחיים לא חשתי ייסורי מצפון בגלל בטלה, בשביל זה אנחנו כאן.
    כדי לעשות או לא לעשות מה שבא לנו.

      

  • להגיב נובמבר 7, 2015

    חושב בקול

    איני מסכים עם המסקנה הראשונה.
    ניתן בהחלט להינות מהבטלה גם אם אין מטלות תלויות ועומדות.
    יש בכך אפילו סוג של שלמות, קתרזיס או נירוואנה.

      

  • להגיב נובמבר 9, 2015

    ע.פ.ו.

    סוף סוף מלים כדורבנות (דימוי לא מוצלח במיוחד, ובכ״ז הן ממלאות אותי עזוז וחיים).
    אבל אני ממש לא מסכימה שבטלה גנובה זה כיף: מנסיוני המר, רגשות האשם מרעילים אותה, ואני פעם אפילו שברתי רגל רק כדי לא לבטל נסיעת עבודה לא רצויה (כך הבנתי בדיעבד). ואם יצא לי אי-פעם להתחלות, תוך חצי יום חטפתי את הוירוס שדיווחתי עליו. אין טוב מבטלה אחרי ריצוי המולך (או סיום עבודה מספקת, גם זה קורה, אם כי לא רלוונטי לכאן כרגע).
    ד. ה. לורנס כתב שאסור לאנשים לעבוד יותר מארבע שעות ביום, ועכשו גם מסתבר שהעולם לא צריך מאיתנו יותר מזה! אבל מוסר העמלנות ושומריו, עבדיו הנצלנים של ממון הגדול, מקפידים להשתיק את הסוד הגואל הזה, וחבל.

      

  • אריאל קרס
    להגיב נובמבר 20, 2015

    אריאל קרס

    אני מצליח ליהנות בבטלה בכל מצב, אבל בהחלט מסכים שהיא מתוקה יותר כאשר היא גנובה, כמו דברים רבים אחרים בחיים

      

השאירו תגובה