ההגדרה האמיתית למילה "קַרְיֶרִיסְט", או, למה בטלנים הם מיסודם אנשים יותר טובים

במוסף כלכליסט של סוף השבוע האחרון התפרסמה כתבה מצוינת תחת הכותרת "מלכודת העבודה המיותרת". לאורך כשלושת אלפים וחמש מאות מילים מציגה הכותבת את היחס המורכב שלנו לעבודה ותוצריה, ומנסה לענות בעזרתם של טובי המומחים על השאלה הפשוטה – למה אנחנו עדיין עובדים כל כך קשה.

באופן מעט מפתיע, נעדרה מהכתבה מילת מפתח אחת שיכולה לשפוך אור נוסף על התשובה – קַרְיֶרָה. מי שיפתח כמוני מילון לועזי עברי בערך קַרְיֶרָה יקבל את ההגדרה הבאה: 1) דרך חיים של אדם. 2) דרכו של אדם לקראת כבוד, הישגים, רווחים והצלחות; תכלית. 3) מקצוע, משרה, מעמד בעבודה ובחברה.

לענייננו, המילה החשובה בהגדרה היא "תכלית", והיא זו שאחראית יותר מכל לשימורו של עולם העבודה במתכונתו הנוכחית. יותר מתרבות הצריכה הכובלת אותנו לעשרות תשלומים עתידיים, יותר מתחושת ההישג והיוקרה הנלווית לפוזיציה בכירה המרופדת במשכורת שמנה ורכב מנהלים, מה שבאמת משאיר אותנו שעות ארוכות ולא נחוצות במשרד זה הרעיון כי העבודה היא ייעודנו – התכלית העליונה של חיינו – וייתכן והעדות הטובה ביותר לכך היא כל אותם טייקונים הטובעים בכספם ועדיין משכימים קום מידי יום לעבודתם.

לא רק טייקונים - מרבית האנשים שמגיעים לרווחה כלכלית ממשיכים לעבוד כל עוד הם יכולים על מנת להעניק תחושה של ייעוד ותכלית לחייהם

בעבר מצב העניינים היה שונה כמובן. עד המאה השש עשרה העבודה היתה בדיוק מה שנדמה לנו שהיא צריכה להיות – משלח יד המעניק פרנסה מספיקה לצרכי החיים הבסיסיים. הכנסייה הקתולית אסרה על צבירת רכוש והון (איסור שלא נגע לה עצמה כמובן) והתחרות העסקית המוכרת לנו כיום, גם היא היתה אסורה מכל וכל. באותם ימים לא רק שהעבודה לא נתפסה כתכלית עליונה, היא אף היתה בזויה במידה שכן עסקה בהבלי העולם בעוד שהתכלית האמיתית של הקיום האנושי היתה בשירות האל באמצעות הכנסייה. חברות באחד ממסדרי הקבצנים, למשל, נחשבה לעיסוק ראוי לכל דבר ועניין, שהרי ללא הקבצנים, כיצד יכלו הסוחרים לקיים את מצוות הצדקה.

האופוריה התעסוקתית הזאת היתה עתידה להגיע לקיצה עם המהפכה הדתית של המאה השש עשרה הידועה בכינויה "הרפורמציה הפרוטסטנטית". החידוש הגדול ביותר שלה נגע למקצועות היום יומיים – אם עד לאותם ימים רק השירות בקודש נחשב לתכלית ראויה בעבור חיי האדם, הרי שכעת גרס לותר כי גם החייט, הסנדלר, הנפח והנגר ממלאים אחר ייעודם האלוהי בעולם, וזאת מהסיבה הפשוטה שאלוהים ברא את המקצועות האלה, ומכאן שהשירות בהם הוא עבודת קודש לכל דבר ועניין. במילים אחרות, לותר הפך את העולם כולו לקדוש, והעבודה היום יומית קיבלה לפתע תכלית אמיתית, או נכון יותר, תכלית מוסרית – אנחנו משרתים את אלוהים בכך שאנו משרתים את הזולת, וזאת באמצעות משלח היד שלנו, שכעת הפך באמת ובתמים לייעודנו בעולם.

בחמש מאות השנים האחרונות, עם התרופפות אחיזתה של הדת בעולם המערבי והפיכתו של המוסר לרלטיביסטי, נעלם כמעט לחלוטין ממד התכלית האתית מהעבודה היום יומית, ולא נותר ממנו אלא השריד אשר גורס כי הצלחה כלכלית מעידה על היותו של האדם אחד מבחיריו של אלוהים –  אם חיפשתם את הסיבה לכך שהחברה שלנו מתייחסת בהערצה לבעלי ההון, ותמונותיהם נפרשות מידי יום במדורי הרכילות כאחרוני הידועונים, הרי היא לפניכם – ירושה חיוורת של מסורת דתית מפוארת.

***

מעולם לא הייתי חסיד גדול של תורות אוטופיות השואפות לעולם נטול עבודה, דוגמת "פרויקט ונוס" המדובר, וגם הפתרון המוצע בכתבה בכלכליסט "שכר ללא עבודה" דומה בעיני כי נותן רק מענה חלקי ובעייתי למעגל העבודה/צריכה. הצורך לעבוד, ברמה זו או אחרת, תמיד יוותר חלק מחיי האדם. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לשנות את היחס שלנו לעבודה, ולהשיב אותה למקומה הטבעי – משלח יד התומך בקיום החיים, ולא תכלית עליונה המגיעה על חשבון החיים.

בדרך כלל כשאנחנו פוגשים אנשים חדשים השאלה הראשונה שלנו היא: "אז מה אתם עושים בחיים?", כאשר הצפי הוא לתשובה בת מילה או שתיים – מלצר, כבאי, עורך דין – או בקיצור, שם המקצוע בו הם אוחזים. ממנו אנו כבר מסיקים שורה של הנחות אודות מהותם, טבעם וערכם החברתי.

דרך טובה לאתחל את היחס שלנו לעבודה כרוכה בשינוי פעוט בדרכי החשיבה – בפעם הבאה שנפגוש אנשים חדשים לא נשאל אותם מה הם עושים/עובדים בחיים, אלא איזה צבע הם הכי אוהבים, מהם חמשת הספרים הכי טובים שקראו בחיים, איזה סרט גרם להם לבכות או מה דעתם על הבחירות.

כל אחת מהשאלות האלה תשיב את העבודה למקומה הראוי ותעמיד מולנו אדם ולא אובייקט, סיפור ולא כרטיס ביקור, וההיכרות עצמה תהפוך לתהליך מעניין, אמיתי ופורה, ולא להערכת שווי שוק. משם, נוכל לאט להתקדם.

***

שתי הגדרות נוספות עוקבות אחר המילה קַרְיֶרָה: הראשונה היא קַרְיֶרִיזְם: רדיפה אחר כבוד, רווחים והצלחות חיצוניות בזמן קצר ביותר ובלי בחילה באמצעים, והשניה קַרְיֶרִיסְט: הרודף אחר קאריירה ומעדיף את הצלחתו הפרטית על פני טובת הציבור.

למעשה, אם אתם לא קרייריסטים, אתם כבר אנשים קצת יותר טובים.

נראה שלא במקרה מגיעה קריאת-שמע מיד אחרי

___________

באותו נושא – היסטוריה של מהירות – פרק 13 – המהפכה הקופרניקאית הגדולה מכולן

___________

תגובות3

  • להגיב נובמבר 6, 2012

    D! בארץ הקודש

    לוק אומר כי אל לא לאדם לאגור יותר ממה שיוכל לצרוך (אם מה שצרך הפך רקוב ונזרק) כי זוהי פגיעה נגד אנשים אחרים והאנושות בכלל.

    אני אומר כי בימינו האדם הוא תבנית נוף עבודתו – אולי מפה נובעת השאלה שלנו על מקצועו של האדם; למען האמת זה מספר המון על האדם. אני חס וכרפס לא בא לסתור את שאמרת, בעצמי אני אפילו בד"כ אפילו לא שואל אנשים לשמם, פרט חסר חשיבות בעיני שגם ככה לא אזכור. למעשה אני מעדיף התבוננות על שאלות כי, בינינו, רובנו פינו וליבנו אינם שווים.

    כבר אמרתי שאני נהנה פה?

      

  • מערכת סלואו
    להגיב נובמבר 6, 2012

    מערכת סלואו

    תודה D! גם אנחנו נהנים שאתה פה

      

  • להגיב נובמבר 6, 2012

    עמית

    כה חריף ומשכנע…
    בעיקר נדלקתי על התרגיל: בפעם הבאה שנפגוש אנשים חדשים לא נשאל אותם מה הם עושים/עובדים בחיים, אלא איזה צבע הם הכי אוהבים, מהם חמשת הספרים הכי טובים שקראו בחיים, איזה סרט גרם להם לבכות או מה דעתם על הבחירות.

    ניגש ליישם

      

השאירו תגובה