״זאת רק תקופה לחוצה שתכף תעבור…"
"אני רק מסיים עם הדוח השנתי ואז…"
"אחרי שהלקוח הזה יהיה מרוצה אני אוכל להתחיל לנשום…״
"אני רק רוצה לנקות את השולחן כדי שמחר יהיה לי יותר זמן…"
הצעד הראשון בדרך לצמצום שעות העבודה הוא להכיר בכך שהיא לעולם לא תיגמר. גם אם נצליח להתמודד עם 200 ההודעות שממתינות במייל, מחר יהיו לנו 200 חדשות. אותו דבר קורה לגבי דוחות, לקוחות ותקופות. הצעד השני הוא לעבוד פחות שעות.
אם זה נשמע לכם לא מציאותי, הנה החדשות הטובות: עוד ועוד חברות בישראל מאמצות את רעיון שבוע העבודה המקוצר, ורק אתמול התפרסמה כתבה באתר N12 על אחת מהן – חברת SAGE שעברה לשבוע עבודה של 4 ימים ומדווחת על שיפור הפרודוקטיביות ושביעות הרצון של העובדים. בעקבות הכתבה מיהרו בחברת החדשות והזמינו את מלי אלקובי, הנציגה הישראלית של ארגון 4 Day Week Global, כדי לספק הבהרות, אתם מוזמנים לצפות בראיון עמה ממש פה:
אבל לא הבאתי אתכם עד כאן רק כדי לנפנף בכתבות שאולי כבר ראיתם – הסיבה האמיתית לפוסט היא שבחודש אוקטובר הקרוב עומד להתחיל הפיילוט הישראלי השלישי של התנועה הגלובלית לקיצור שבוע העבודה, וזאת הזדמנות נהדרת לרתום את החברה בה אתם עובדים לעתיד של עולם התעסוקה – כזה שבו העבודה חוזרת לשרת את החיים, ולא החיים משרתים את העבודה.
כדי להבין יותר על מה מדובר, אתם מוזמנים להירשם לוובינר עם כל הפרטים על הפיילוט הקרוב. הוובינר יתקיים בזום בתאריך 7/9 בין השעות 10:00-11:00, כדאי להזמין את המנהלים הרלונטיים בארגון שלכם לשמוע – הנה הלינק להצטרפות. השתכנעתם מראש ואתם רוצים להירשם לפיילוט הקרוב – זה הלינק עבורכם.
***
עצמאיים או עובדים בחברות שלא ימהרו להירשם – אל תחכו להחלטות ממשלה על שינוי מדיניות בשוק העבודה (גם הן יגיעו, בסוף) – נסו להפחית כבר עכשיו את השעות שאתם מבלים במשרד, והשקיעו אותם בדברים שבאמת שווה לחיות עבורם, ובאנשים שבאמת שווה לחיות לצידם (רוצים לדעת איך – התחילו פה)
***
ודבר אחרון, במילותיה של חכמה עתיקה שרצה ברשת: בעוד עשרים שנה, היחידים שיזכרו שעבדתם עד מאוחר הם הילדים שלכם. אם אתם עוד במשרד, צאו הביתה מוקדם.
Workers on their way Home, Edvard Munch
אורי
זה אולי טוב לשכירים, לא לאנשים עם עסקים אינטנסיביים שהכל עליהם
אורי
איריס גזית
"הכול עלי" זו מחשבה! ו/או גישה.
איריס גזית
עמית
קודם כל שתהיה עבודה
עמית
ביולוג ירושלמי
לפני בערך שנתיים החלטתי.
החלטתי על דעת עצמי, הצגתי את זה למקום העבודה, וגם התעקשתי שפעם בשבוע אני יוצא מוקדם בימי רביעי (למה רביעי? כי בראשון-שלישי-חמישי אני מתאמן מיד אחרי העבודה, אז רביעי "פנוי" לי).
אוכל את ארוחת הצהריים בעבודה (ועל חשבונה), מקפל את ענייני, תיק על הגב, מבטים משתאים, מקנאים, חומדים לצון, נדהמים, מסתלבטים – ויוצא הביתה, לדירה.
הבדל של 3-4 שעות מהיציאה הרגילה.
3-4 השעות הכי טובות בכל השבוע שלי.
כל הזמן (כ-ל ה-ז-מ-ן!) שואלים אותי – מה אתה עושה? יש לך סידורים?
קשה להם לתפוס שאני פשוט חוזר לדירה ו-נ-ח.
כן, נח!… לא "עושה כלום".
קשה להם לתפוס שאני פשוט קופץ (באוטובוס) לקניון הקרוב כדי לראות סרט (לבד עם עצמי, אין אף אחד בהקרנת צהריים באמצע השבוע בבית הקולנוע – הקרנה פרטית סוליקו לגמרי, שקטה וללא רעשי דיבורים, לעיסה, פיצוחים וכו').
הרבה פעמים, כתלות במזג האוויר, אני מתעקש עם עצמי ויורד מהאוטובוס רחוק מאוד מהדירה (כמעט שעה הליכה נינוחה), רק בשביל לאלץ את עצמי ללכת בחזרה לדירה, לזוז, לשוטט (בזכות הבלוג הזה למדתי איך!), לחוות קצת נוף עירוני, לטייל בשכונות העירוניות, לנשום אוויר עירוני "צח", לאוורר את השכל, לדבר לעצמי במהלך ההליכה, לאסוף חבילות עלי-אקספרס ממקומות שונים… הכל ברגל.
דווקא ברגל.
קשה להם לתפוס שאני פשוט חוזר לדירה ו-נ-ח.
שאני לא חייב לעשות משהו. שזה בסדר גמור לא לעשות ממש כלום. שום דבר לחלוטין.
לשנו"צ ולכבות את העולם. להתרחק מההמולה. להתרחק מהאנשים (שזה סיפור בפני עצמו כי לאחרונה אני גם עושה יום אחד בשבוע ללא אנשים, בדר"כ יום שישי).
תמיד השאלות הללו של "נו? ומה אתה עושה? סתם יושב עם עצמך? הרי אין לך טלוויזיה ואין לך סלון, אז מה אתה עושה עם עצמך?".
קשה להם לתפוס שאני מסוגל לשבת, לבהות בחלל, להביט בניחותא ברצועת החוף שנשקפת מחלון הסלון הגדול בדירה שלי, לחלום בהקיץ, לדבר לעצמי בקול (מאוהב בזה), לסדר, לארגן, לנקות או חלילה מלהזכיר להתפנק בשנ"צ של החיים.
ממליץ בכל פה ובכל תו מקלדת של האינטרנט – עוד לפני הפרישה המוקדמת (!), אל תחכו למחר כדי לחיות היום, תנו לעצמכם את הממתק הזה של לצאת פעם אחת בשבוע חצי יום מוקדם מהעבודה (סביבות 13:00~).
אתם לא תאמינו כמה זה כיף להסתובב ולעשות סידורים בלי שום לחץ, ולא רק ביום שישי (שזה מה שבדר"כ קורה – שאנחנו דוחים הכל ליום שישי, מעמיסים עליו סידורים ואריגונים והצטרכויות ודופקים אותו כעוד יום של עבודות חיים מאומצות, מתישות ונצרכות במקום באמת להנות ממנו), וגם סתם פשוט להנות מהזמן שלכם עם עצמכם.
מילה שלי.
זו המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לעצמכם.
חצי יום לא עובדה אחד בשבוע.
ולמה רק חצי יום דווקא ולא יום שלם?…
ארוך מדי מכדי לענות 🙂
ביולוג ירושלמי