היסטוריה של מהירות – מהדורה חדשה

בחודשים האחרונים הבלוג שקט מכרגיל. הייתי רוצה לומר שהדבר נובע מהחלטה לקחת את ״עשיית הכלום״ לדרגת אמנות, אבל האמת היא שבשלושת החודשים האחרונים הייתי שקוע בעריכה מחודשת של הספר ׳היסטוריה של מהירות׳ ובכתיבת הקדמת מחבר למהדורה החדשה, שבימים אלה רואה אור תחת קורת הגג של הוצאת הקיבוץ המאוחד.

כפי שהעירו בקבוצת פייסבוק של חובבי ספרים, ספר שיצא לאור בהוצאה עצמית, ועובר לאחר 4 שנות חיים להוצאה מוכרת ומכובדת, זה עניין די נדיר במחוזותינו. מאחר והסיפור שמאחורי המעבר עלול לסקרן חלק מעוקבי הבלוג, אני מרשה לעצמי להקדיש למהלך את הפוסט הנוכחי (בקרוב, אני מבטיח, יעלו פוסטים חדשים שלא קשורים לנושא, שלי ושל כותבים אורחים).

מתחילים:

לפני קצת יותר משלוש שנים קיבלתי מייל מקוראת שרכשה עותק דיגיטלי של הספר:

"בשבועות האחרונים קראתי את ספרך 'היסטוריה של מהירות' בעניין רב. הספר ריתק אותי וניסח בשבילי דברים, חלקם בזכות נתונים וגילויים שהיו לי חדשים וחלקם תובנות שכבר שהו אצלי איזה זמן ורק לא נוסחו עד כה בבהירות. הספר שלך, על שלל הפתחים שאתה נכנס דרכם לנושא, עוזר בסופו של דבר לתת משמעות לקיום, החיים לפיו נראים "נכונים". אני חושבת שספרך הוא ספר חשוב ופשוט רציתי להודות לך עליו. הוא אולי נקודת ציון בענף הספרים בארץ ובמשק הרעיונות בתרבות ובחברה שלנו כאן ועכשיו."

בהמשך ציינה הכותבת, נגה אלבלך, כמעט בדרך אגב, שהיא מנהלת את הוצאת הקיבוץ המאוחד. לא אגזים אם אכתוב שבשלב זה הייתי קרוב לאובדן הכרה. מילים כה חמות ממנכ"לית מוסד ספרותי, שהיא גם כותבת מחוננת בפני עצמה, היו כמעט יותר מדי. לאחר שהתאוששתי כתבתי לה חזרה ונפגשנו לקפה.

באותם ימים קיבלתי אלף עותקים חדשים של הספר (ההדפסה השלישית), ובפגישה עם נגה ניסיתי לרמוז לה שמה שבאמת כדאי לה לעשות זה לקחת לידיה את הספר שלי. בערך שנה חלפה מאז הוא ראה אור, במהלכה הוא מכר מעל 2,000 עותקים מודפסים ועוד כחמש מאות עותקים דיגיטליים, ואני מודה שלצד ההתרגשות הבלתי פוסקת חשתי גם עייפות מסוימת – ההפצה נעשתה כולה באמצעותי (ובאמצעות נועה שהייתה אמונה גם על שירות הלקוחות), מה שאומר שביקרתי בדואר ישראל כמעט מדי יום, נסעתי עם ארגזי ספרים באוטובוסים לחנויות העצמאיות שעבדו עמי, ופידלתי על אופני בכל רחבי תל אביב-יפו-גבעתיים כדי לחלק ספרים למזמינים. ההחלטה על הצעד האחרון, אגב, התקבלה לאחר שבמשלוח הראשון הוצאנו ספר ליפו בדואר 24 שעות, ולקח לו 27 ימים להגיע (מרחק שאני הולך ב-45 דקות). חלק ממני התחיל להרגיש שכל הסיפור גדול עלי, שאולי מגיע לספר יותר. בנוסף, אני חושב שבסתר ליבי תמיד רציתי לקבל את ״חותמת האיכות״ שמעניקה הוצאה מוכרת (שלחתי לשתי הוצאות בלבד לפני שהחלטתי להוציא לאור לבד, ושתיהן דחו אותי בטענה שאין היתכנות מסחרית).

נגה מצאה את ההצעה מעניינת, ולאחר שבועיים נפגשנו במשרדי ההוצאה. במהלך הפגישה הבנתי שני דברים מהותיים: הראשון, במידה ואני מעביר את הזכויות להפצת הספר להוצאת הקיבוץ המאוחד, אני מצמצם דרמטית את פוטנציאל הרווח הכלכלי שטמון בו. 

כסופר עצמאי הפקת הספר נפלה על כתפי אך גם כלל ההכנסות מהספר הגיעו אליי. אלה אמנם לא סכומים משני חיים, אבל אם אתם מוכרים 2,500 עותקים בשנה, זה גם לא משהו שניתן לבטל כלאחר יד. ברגע שחותמים על חוזה מסודר עם הוצאה לאור, חלקו של הכותב בהכנסה מצטמצם לכדי התמלוגים שנקבעו. זה אולי המקום לציין שמעולם לא תכננתי ״להרוויח״ מהעיסוק בתכני ההאטה. הבלוג היה פעיל שמונה שנים טרם פרסום הספר והשקעתי בו אלפי שעות מחיי. מעולם לא הטמעתי בו פרסומות וגם מברטרים כאלה ואחרים שהוצעו לי נמנעתי כליל. הכתיבה אודות ההאטה, והיישום שלה בחיי, היו מספקים לכשעצמם. עם זאת, שמחתי בעובדה שהספר מצליח לייצר עבורי הכנסה נוספת (שגם היא, כאמור, רחוקה היתה מלהיות ״הכנסה פאסיבית״), והמחשבה על צמצום דרמטי שלה היתה בהחלט נקודה בעלת משקל שעלתה לראשונה בפגישה.

הדבר השני שהבנתי בפגישה היה יותר משמעותי. העברת ההפצה והזכויות בספר להוצאה, פירושה ויתור על הקשר הבלתי אמצעי אתכם, הקוראים. כל אדם שהזמין ממני עותק קיבל מייל תודה עם סיכום ההזמנה ומועד יציאת הספר למשלוח. כתוצאה מכך זכיתי, ואני עדיין זוכה גם היום, לקבל הודעות חוזרות מקוראים שמשתפים אותי בתובנות מהקריאה, או סתם כותבים תודה. רוכשים שהזמינו ספר בתל אביב-יפו-גבעתיים זכו בדרך כלל לקבל ממני הודעה בוואטסאפ: ״היי xxx, מתנצל על הזריזות הלא הולמת, הספר היסטוריה של מהירות ממתין לך בתיבת הדואר״. במקרים אחרים ההודעה הייתה: ״היי xxx, אני מתחת לבית שלך ותיבת הדואר קטנה מדי מכדי להכיל את הספר״. זכיתי באופן זה לפגוש לא מעט קוראים. קשה להסביר איזה אפקט יש לכך על כותב. לזכות ולקבל פידבק מיידי כמעט מדי יום, זה משהו שקשה מאוד לוותר עליו.

נועה ואני חזרנו מעט מבולבלים מהפגישה במשרדי ההוצאה. בתיבת המייל ראינו שתי הזמנות חדשות ליפו. עליתי על האופניים, רכבתי למסור את הספרים, וכשחזרתי כתבתי לנגה שאני מתנצל, אבל אני עדיין נהנה יותר מדי ומתקשה לשחרר. היא קיבלה זאת בהבנה ולהפתעתי הציעה שנתחיל בפיילוט מסוג אחר – הספר יימכר כמו שהוא באתר של הוצאת הקיבוץ המאוחד. זה, בכנות, היה די מדהים. האתר של הקיבוץ המאוחד כולל אלפי כותרים, כולם ללא יוצא מן הכלל ראו אור במסגרת ההוצאה. הרעיון שספר שיצא בהוצאה עצמית יופיע ויימכר באתר היה חסר תקדים, ועדיין, זה בדיוק מה שקרה. מבחינתי, הצעד הזה העיד באופן גורף על האמון שההוצאה מביעה בספר, ובעתיד המשותף שלנו. 

עוד שנתיים וחצי (וחמש הדפסות) חלפו לפני שפניתי שוב לנגה, מגשש את דרכי לבדוק אם האופציה לחוזה עדיין קיימת מבחינת ההוצאה. אחת הסיבות שהביאו אותי להבין שבשלה השעה הייתה כמות בלתי סבירה של פניות מצד אנשים שקראו על הספר בעיתון, שמעו עליו ברדיו, ניגשו לחנות הספרים הקרובה ו…כלום, יוק, גורנישט. הספר אמנם נמכר גם בחנויות ספרים עצמאיות, אך כאלה נותרו מתי מעט ברחבי הארץ, ורבים העדיפו לא לרכוש באתר (אם בגלל הרגל, חשש, דחיפות או זמני המשלוח הפלואידים של דואר ישראל). 

לאט לאט הבנתי שמעגלי ההפצה שלי מוגבלים ומגבילים. ייתכן מאוד שהוא יוכל להגיע לעוד קוראים, רבים ורחוקים, במידה ואעביר אותו לידיה האמונות של ההוצאה. בנוסף, הספר והפצתו עדיין דרשו תחזוקה יומיומית, וחלק ממני ביקש להתפנות להרפתקת כתיבה חדשה.

לשמחתי, נגה אישרה שמבחינת ההוצאה האופציה עדיין נמצאת על השולחן, ולאחר עוד פגישה נוספת חתמנו על חוזה. בחודשים שחלפו מאז הספר עבר עריכה לשונית קפדנית על ידי עמית בן יהודה (במהלכה הובכתי עד אין קץ מהשגיאות שאותרו בספר), עריכת תוכן (עדינה) על ידי ארז שוייצר, ונכתבה על ידי הקדמת מחבר למהדורה החדשה, אותה ערכה נגה אלבלך עצמה. הנה טעימה קטנה מהפתיחה שלה:

״בבוקר שמשי בחודש נובמבר 2018 עצרה משאית קטנה מול ביתנו ופרקה מתוכה אלף עותקים ראשונים של הספר 'היסטוריה של מהירות', שהונחו לאחר כבוד בדירה שלנו. נועה ואני עשינו את הדבר ההגיוני היחיד בסיטואציה שנוצרה: פתחנו בקבוק טקילה, מזגנו מנה הגונה (בשעה עשר בבוקר), ושאלנו את עצמנו על מה לעזאזל חשבנו. הספר יצא בהוצאה עצמית, ללא קמפיין מימון המונים, פרסום או הזמנה לרכישה מוקדמת של עותקים. ייתכן מאוד, חשבנו לעצמנו, שאנחנו עומדים לבלות את שארית חיינו עם אלף עותקים בסלון. 

במובן מסוים, זה בדיוק מה שקרה. בכל פעם שערמת הספרים הצטמקה, הזמנו מבית הדפוס אלף עותקים נוספים. טפט הספרים הצהוב הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים. 

בארבע השנים שחלפו מאז ראה הספר אור נשאלתי לא אחת מה הייתי משנה בו, מה הייתי כותב אחרת לו היה יוצא היום. התשובה שלי היא תמיד אותה תשובה: לא הייתי משנה דבר. הרעיונות שמופיעים בו רלוונטיים ותקפים היום בדיוק כפי שהיו לפני ארבע שנים, ואולי אפילו יותר. אני מאמין שהיום הם כמעט הכרחיים. 

בביקורת שהתפרסמה במוסף הספרים של 'הארץ' לאחר צאת הספר, כתב בועז יזרעאלי: "חרף החשיבות הבוערת של נושאי הספר, יש איזו צניעות רוגעת בנימת הדיבור שלו, ואין בו כל נזפנות וזעם קדוש (גם אם לדעתי יש רעיונות, כמו אלה שבספר, שבהחלט מצדיקים מידה של זעם קדוש)." בדיעבד, אני נוטה להסכים עם הכותב. שני אירועים חווה העולם בעצימות גבוהה בשנים שחלפו מאז. הראשון מתפרץ – מגפת הקורונה; השני מתגלגל (אך מתעצם) – משבר האקלים. אלה שכנעו אותי שאכן יש רעיונות שמצדיקים זעם קדוש, ואולי אף מידה של נזפנות. הדבר היחיד, לפיכך, שהיה משתנה לו הספר היה מתפרסם היום, הוא הנימה והטון. ייתכן שהייתי כותב יותר בבהילות. מצד שני, לו הייתי עושה זאת, סביר להניח שלא היה לו קהל רב, ושורות אלה לא היו נכתבות היום.״

***

מבין השורות ניתן אולי להתרשם מסיבה נוספת שגרמה לי לחתום על החוזה בלב שלם. תחושה של דחיפות. הרעיונות של תנועת ההאטה, שזכיתי להיות להם תיבת תהודה, נחוצים היום יותר מתמיד, ובכל תחום של החיים. אני יודע גם, ממקור ראשון, שהם יכולים להניע שינויים גדולים (כמו למשל, פורום ״מאטים בחינוך״, או עמותת ״משקיעים באדמה – כסף איטי ישראל״), אבל חשובים אפילו יותר, לטעמי, הם דווקא השינויים האישיים, הפרטיים, הקטנים. אדם אחד שמאמץ רעיונות של התנועה, ומיישם אותם בחייו, הופך בעצמו לאירוע מתגלגל של האטה, שמצידו משליך על הסביבה הקרובה. אינספור אדוות של האטה מתקיימות ברגעים אלה ממש, נוגעות לא נוגעות באנשים חדשים, מזמינות אותם להצטרף למאטים. 

עד כמה הם נחוצים, על כך יכולים להעיד הזמנים בהם אנחנו חיים. בין השבר הפוליטי (שבמרכזו ההפיכה המשטרית המתבצעת ברגעים אלה ממש) למשבר הכלכלי, בין השבר החברתי למשבר האקלים – המציאות עצמה משוועת להאטה. לנוכחות, להקשבה, לראייה הוליסטית רחבה, לשיתופי פעולה. כולי תקווה שהמהדורה החדשה אכן תצליח לפלס את דרכה לקהלים חדשים וגדולים, ותסייע להפוך אדוות לגלים. 

***

אנשים רבים סייעו להצלחת הספר לאורך השנים. מבקרי ספרות, עיתונאים, אנשי רדיו, מנחי פודקאסטים, בעלי ועובדי חנויות הספרים העצמאיות (לכל הרשימה יש כמובן להוסיף סיומת – /ות). אני מוקיר להם תודה על הבמה שהעניקו לו. בלעדיהם ייתכן ולא הייתי מצליח להגיע אליכם, קוראי וקוראות הספר והבלוג. את התודה שאני רוחש לכם/ן, ואני מתנצל מראש, קשה להביע במילים. 

אני מנצל את ההזדמנות גם כדי להודות, שוב, לנגה ולצוות ההוצאה. בשוק הספרים המקומי, השקעה בכותר שכבר מכר כעשרת אלפים עותקים היא לא עניין של מה בכך והיא מעידה על האמונה של אנשי ההוצאה בספר ומסריו. 'היסטוריה של מהירות' זוכה כעת לראות אור במהדורה מעודכנת, תחת קורת הגג המכובדת ביותר שיכולתי לדמיין. אני מאחל לו עוד קוראות וקוראים רבים. מי ייתן וההאטה תמיד תהיה חלק מחייכם.

***

את המהדורה החדשה ניתן להשיג באתר הקיבוץ המאוחד, ולראשונה מאז ראה אור, גם בכל חנויות הספרים.
(כמו תמיד, עותקים של הספר ניתן גם לשאול בכמאה ספריות ציבוריות ברחבי הארץ – הרשימה המלאה פה).

אם אהבתם את הספר ואת התכנים באתר, אשמח אם תפיצו למשפחה וחברים.