לבזבז לאט

בטן גב ביוון, פאד תאי בתאילנד, אספרסו וטורטליני באיטליה. אם בימים אלה ממש אתם מתכננים את החופשה הבאה שלכם, הפוסט הזה יכול לעזור לכם לממן אותה. בלי להציע לכם עבודה מהבית בשעות הפנאי, ובלי לפתות אתכם עם אשראי צרכני והלוואה בדקה. החופשה הבאה שלכם, כולה או חלקה, נמצאת ממש מתחת לעיניים שלכם, וליתר דיוק, בפח. כן, אולי קשה להאמין, אבל משק בית בישראל זורק מידי חודש מזון בשווי ממוצע של 600 ₪, ולאורך שנה עד 8,000 ₪ למשפחה.

קשה להאמין מאחר ומדובר בכמויות קטנות בכל פעם: פירות וירקות שהפכו לשחורים, האוכל המוכן שהבאנו מההורים בשישי (לפני שבועיים), מוצרי חלב ביישנים שנשכחו באחורי המקרר. בזבוז מזון מתרחש כאשר אנחנו זורקים במרוכז אוכל מהמקרר (כדי לפנות מקום לקניות החדשות), וגם כשאנחנו ניגשים עם הצלחת לכיור או לפח בכל פעם שסיימנו לאכול. ארוחה אחרי ארוחה, יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, כל פעם קצת, אבל ביחד אנחנו זורקים יותר מזון מכל בתי המלון, בסיסי צה"ל והמסעדות. ואם ברגעים אלה אתם חושבים: "אצלנו זה לא קורה", אז אחת משתי אפשרויות, אתם שייכים לאחוז האחד שרואה בבזבוז מזון תופעה בעלת השלכות הרסניות על הכיס והסביבה, או אפשרות שניה, אתם שייכים ל-99% האחרים  שלגמרי זורקים, אבל מאחר ומדובר בפעולה אוטומטית, כמו נהיגה בכביש בדרך מוכרת, אתם פשוט לא שמים לב. נהלו מעקב קפדני, ולו לאורך ימים ספורים, ותיווכחו שלמרבה הצער, אני צודק.

למרות שלכל משפחה הרגלי אכילה שונים, המחקר העולמי בתחום מעלה שבזבוז מזון נפרש על פני ארבע פעולות עיקריות: תכנון, קניות, אחסון ובישול. כל אחת מהפעולות מהווה עולם ומלואו ומגלמת פוטנציאל רב לבזבוז מזון. בנוסף להן, ישנם עוד גורמים המשפיעים על תופעת הבזבוז, למשל: משתנים דמוגרפים (איפה אני גר וכמה חנויות לממכר מזון יש סביבי), תרבות ונורמות (באיזה בית גדלתי, ומה היחס לדוגמא לאכילת שאריות), ואורח החיים שלנו (יש כאלה שעובדים קשה, את אלו שיותר פנויים ויש כמובן את הספונטנים שאוהבים לאכול בחוץ ולהזמין). לכל אלה השפעה ישירה על הפח והכיס שלנו.

בעבודתי כיועץ ומרצה לצמצום בזבוז מזון אני מתמקד בצרכן הפרטי. ככל שאני מתעמק יותר בסיבות המובילות לזריקת כל כך הרבה מזון בבית, אני מבין שיש לתופעת בזבוז המזון קשר הדוק לתרבות המהירה. אנחנו הולכים לקניות בשביל לתקתק, אנחנו מזמינים וולט כי זה מגיע תוך חצי שעה (לפחות עד לאחרונה), אנחנו לא מאחסנים נכון כי זה לוקח זמן, אין לנו כוח לבשל כי זה מצריך השקעה. הרצון לאכול מהר מרחיק אותנו הרבה פעמים מאוכל אמיתי ומהמטבח.

אבל זה לא רק באשמתנו, בזבוז מזון הוא תוצאה של מערכת המזון כולה. זו מונעת על ידי תעשיות ענק, תאגידים וחברות חובקות עולם, בעלות כוח תקשורתי ופרסומי אדיר, וכמובן תקציבים אינסופיים. התעשייה מוכרת את סחורתה ברשתות שיווק ענקיות, סופרים עצומים, שהכול בהם מהונדס, מתוכנן, מחושב ומדויק במטרה אחת – שנצא עם עגלה עמוסה ככל האפשר. ועוד לא דיברנו על האוכל עצמו, מתועש, מעובד, עטוף באריזות צבעוניות ומיתוגים שונים ומשונים. מרבית המזון שנמכר לנו ברשתות השיווק אינו בריא לנו ואף עלול לגרום להתמכרויות קשות, בעיקר כי הוא מלא במלח, סוכר ושמן. בנוסף, אין לנו באמת מושג מה יש בתוכו (אף אחד לא יודע מה זה E241, חומר הלכה או לציטין לפתית), מי הכין לנו אותו (לרוב אלו לא יהיו הסבא החמוד שעל האריזה או הסבתא שמצוירת בוחשת בקדרה, אלא עובדים בשכר מינימום, בחליפה סטרילית, בפס יצור במפעל). כשאנחנו כל כך רחוקים מהאוכל שלנו, הרבה יותר קל לנו לזרוק אותו.

 

ארבעת הפעולות ברוח ההאטה

בזבוז מזון, כאמור, קשור לארבע פעולות עיקריות: תכנון, קניות, אחסון ובישול. אם נאט בכל אחת מהפעולות האלו, נזרוק הרבה פחות אוכל:

תכנון

לדעת מה אנחנו זורקים. הצעד הראשון שנדרש כדי לזרוק פחות אוכל הוא לתעד מה אנחנו זורקים לפח. איך עושים את זה? תולים דף A4 מעל הפח או הכיור, כותבים תאריך, מה זרקנו, כמות ומה הסיבה. כל מה שנזרק לפח, עולה על הדף. מהקטן לגדול. אחרי שבוע שבועיים, נתחיל לשים לב בדיוק מהי שגרת הזריקה שלנו, מגישים יותר מדי? מבשלים יותר מדי? לא אוכלים שאריות? האוכל בפח מדבר בפני עצמו. והאטה? בכדי לשים לב, לכתוב ולתעד, צריך גם להאט. אם נראה לכם מוגזם לתעד כל דבר קטן, תתחילו עם ארוחת שישי או ארוחות הערב כמקרה בוחן. מה קורה בסוף כל ארוחה? אחרי כמה ערבים וארוחות תתחילו לשים לב מה אתם זורקים, ואחרי שתדעו תוכלו לדייק ולצמצם משמעותית את כמות הזריקה שלכם.

לחשוב יומיים קדימה. צמצום בזבוז מזון ממשיך בתכנון קדימה. אני יודע, "תכנון" זאת מילה גדולה, אבל אנחנו לא מדברים על בניית גאנט עבודה לשלושה חודשים קדימה, אלא רק קצת מחשבה ליומיים הקרובים. רגע לפני שקונים, מבשלים או מזמינים, צריך לחשוב מי יאכל את זה, מתי וכמה באמת אנחנו צריכים. תכנון לאו דווקא אומר פחות, יכול להיות שכדאי לנו לבשל או אפילו להזמין יותר אם אנחנו יודעים שמחר לא יהיה לנו  זמן, וזה יהיה מושלם אם יחכה לי סיר מרק במקרר, פאד תאי שלא סיימתי או חצי פיצה במקפיא.

אחרי שהבנו מה אנחנו זורקים, עצרנו לתכנן את הימים הקרובים, אפשר לעבור לשלב הבא.

קניות

ישנן מספר סיבות הקשורות לקניות ובזבוז מזון וידועות לכולנו – אנחנו חיים בתרבות שפע שגורמת לנו לקנות הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים. אנחנו הולכים לקניות בלי רשימה, קונים לפי תחושה, וכמובן קונים יותר מדי. בנוסף, אחת הבעיות הקשות היא קניות ההשלמות: "אני רק קופץ לקניות ביצים", נכנס לסופר, והופ מגיע לקופה עם 10 מוצרים שעולים 300 שקלים.

היצמדות לשני עקרונות מרכזיים תסייע לכם בצמצום בזבוז המזון בשלב הקניות:

הפרדה בין אוכל יבש לבין אוכל טרי. מוצרי מזון "יבש", כגון, אורז, פסטה, רסק עגבניות, טחינה ושמן זית, יכולים להחזיק מעמד שבועות, חודשים ואפילו שנה קדימה בלי שום בעיה. השוואת מחירים קצרה וקנייה מרוכזת שלהם תוביל להוזלה של מאות שקלים בסל. קיימים הפרשים של עשרות אחוזים במוצרים אלה בין רשת שיווק גדולה במרכז העיר לכזו בפריפריה, בשוק או בעסק מקומי ליד הבית. אני מציע פעם בשלושה חודשים לעשות קנייה גדולה של המוצרים "היבשים" וכך לחסוך כסף גדול וגם זמן רב בהליכה לקניות השלמות. בכל הנוגע למוצרים אלה, גם "מבצעים" זאת לא מילה גסה.

העקרון השני הוא לקנות עונתי. כמעט שכחנו אבל יש כזה דבר שנקרא עונתיות. בביקורים האחרונים שלי בשוק הכרמל (ובכלל בירקניות) נדהמתי לראות תותים ולידם מלונים ואבטיח (אני מדבר על חודש פברואר כן?!), ושלא נדבר על חצילים (קיץ) ליד הכרובית (חורף). העולם באמת השתגע וקל לשכוח בקלות את עונות השנה ואת הפירות והירקות שבאים איתן.

ומה הקשר בין עונתיות לבזבוז מזון, האטה, וחסכון כספי? המון. ראשית, פירות וירקות הם המזון שהכי נזרק אצלנו בבית וכאשר אנחנו קונים פירות וירקות עונתיים אנחנו קונים תוצרת בשיאה – בשיא הטעם, בשיא החוזק, בשיא הערכים התזונתיים. פירות וירקות עונתיים גם יחזיקו מעמד הרבה יותר זמן במקרר, מה שיפחית משמעותית את הבזבוז, הכרובית תישאר טרייה וחזקה לכמה ימים נוספים, החציל לא יהפוך להיות סמרטוט אחרי יומיים, והתפוזים בחורף פשוט יהיו כל כך טעימים שלא יהיה מצב שלא נאכל אותם. ונקודה אחרונה וחשובה לגבי עונתיות היא שפירות וירקות בעונה זולים משמעותית.

חשוב לא פחות, כאשר אנחנו קונים עונתי, אנחנו חיים את הרגע, מחוברים לדברים שגדלים עכשיו. התגעגעתם פעם לאשכולית? חלמתם פעם על חציל ביום חורפי? כיף לפנטז בחורף על טבילה בים עם אבטיח קר ולא יקרה כלום אם בקיץ רק נפנטז על כרובית מטוגנת בטחינה. הגעגוע הזה וההתרגשות כשנפגשים מחדש עם פרי או ירק עונתי היא הנאה גדולה שנשכחה מאיתנו בגלל שאנחנו רגילים שיש הכול מהכול וכל השנה. להיות ברגע זה להאט, להיות נוכח, להנות מהטוב ביותר, ולא להתפשר על מוצרים שלא בשיאם.

ואחרי שחזרנו מקניות, אין מה לעשות צריך לסדר את האוכל במקום.

 

Grant Wood, Vegetable, 1939

 

אחסון  

פעמים רבות אנחנו חוזרים מהקניות, ואין לנו כוח לסדר כמו שצריך (מודה, זה קורה גם לי), ואז פשוט זורקים או דוחפים הכול למקרר או למזווה, וקדימה ממשיכים את היום. אבל אחסון נכון של האוכל שלנו יאריך את חיי המדף שלו, במיוחד באוכל הטרי כמו פירות, ירקות, גבינות, בשר ודגים.

נותנים כבוד. עבורי, הקשר בין אחסון נכון והאטה הוא תשומת לב, עצירה, הוקרת תודה ומתן כבוד לאנרגיה והמשאבים ש"היקום", "העולם", או פשוט אנשים השקיעו באוכל שקנינו. אם נעצור לחשוב קצת, נבין כמה עבודה קשה הייתה כרוכה בכך שהאוכל הזה יגיע לידיים שלנו. כאשר אני מתחיל לחשוב כמה ידיים נגעו בעגבנייה שלי, בסה"כ עגבנייה – מישהו זרע אותה בשדה, עבר כל יום ובדק מה שלומה ואיך היא גדלה, השקה אותה במים, קטף אותה בדיוק ברגע הנכון, ארז אותה בעדינות, הכין אותה עבור נהג המשאית שהסיע אותה לחנות, המוכר פתח את החנות ומכר לנו אותה, וכמובן אנחנו עבדנו בשביל שיהיה לנו כסף לקנות אותה. כל כך הרבה אנרגיה, פעולות ועשייה – לא חבל שהיא תסיים את חייה בפח?

ואם לא התחברתם לסיפור העגבנייה אז אולי תופעתו לגלות שבפעם האחרונה שאכלתם אסייתי, כפר קטן בתאילנד היה מעורב בארוחת הערב שלכם. סביר להניח שמחית הקארי או חלב הקוקוס הגיעו מתאילנד ומי שגידל אותם היו תאילנדים כפריים ומסורתיים, שנראים לנו כאילו יצאו מסרט. אפשר לחשוב ולצלול לכל מזון ומאכל שאנחנו אוכלים, ואם נאט ונחשוב, נבין עד כמה העולם היום קטן, ואיך אנחנו משפיעים על עשרות, מאות ואלפי אנשים בכל בחירה שלנו מה לקנות.  כמה עבר (PAST) יש באוכל שלנו, וכמה הוא עבר (WAY) עד שהוא הגיע אלינו הביתה. ההאטה והמחשבה על כך יכולה להוביל אותנו באופן טבעי לכבד יותר את המזון שרכשנו ולאחסן אותו כראוי. זכרו, אחסון נכון שווה הרבה מאוד כסף.

מכירים את המקרר. דבר נוסף שמקשה על החיים שלנו ומוביל לבזבוז הוא המקרר שלנו. עבור רבים הוא מעיין קופסה קרה שפשוט דוחפים אליה את כל האוכל שיש לנו, בלי שום סדר, בלי שום הגיון. העיקר שהדלת תיסגר. חוסר הסדר הזה גורם לבלאגן ולבזבוז גדול, פשוט כי אנחנו לא יודעים מה יש לנו, ומה צריך לאכול קודם. לכן, חשוב מאוד לסדר את המקרר, ממש לבדוק מה קורה איתו כל יום יומיים, להזכיר לעצמנו מה בכלל יש לנו, מה קנינו, מה צריך לאכול קודם.

אני מציע לקחת אלמנטים מהמיינדפולנס או מדיטציה, ולהיעזר במקרר בשביל לתרגל אותם. לעצור רגע אחד ביום, לפתוח באיטיות את המקרר, להסתכל, להריח את הגבינה, לעצום את העיניים ולחלום מה אפשר לבשל עם מה שיש.

ועכשיו, אין ברירה. צריך להפשיל שרוולים ולהיכנס לבשל במטבח.

 

 

בישול

בזבוז מזון נובע, במידה רבה, מהעובדה שרבים מאיתנו לא יודעים (או לא אוהבים) לבשל. כשמבשלים בלי ידע או חשק ברוב המקרים יוצא אוכל לא ממש טעים, וככזה הוא נזרק במהירות. מבחינתי, לבשל בבית זו תמצית הסלואו. לשים מוזיקה, לחפש מתכון, לחתוך לאט את הירקות, לשמוע את הצלילים, להריח, לחכות שהמנה תהיה מוכנה, וכמובן לשבת לאכול, להנות, ולדבר עם מי שאנחנו חולקים את הארוחה. בשבילי זה חלום, אבל אני יודע שיש אנשים ששונאים לבשל.

אני באמת מאמין שבישול יכול להיות כיף, מהנה, יצירתי ומספק, ולכן, ממליץ לכם בחום ללמוד לבשל. אין שום בעיה לצאת למסעדה טובה, אבל לדעתי כל אחד (טוב, כמעט כל אחד) יכול לבשל בבית אוכל טעים כמו במסעדה, לפעמים אפילו יותר. וגם אם אתם מפחדים, או חושבים שאתם לא מתחברים, בישול יכול להוות הפתעה עבורכם. אז איך שוברים את המחסום?

להתחיל עם מתכונים פשוטים, אפילו אם רק תקצצו סלט מירקות עונתיים שהגיעו ישירות מהחקלאי, עם מלח, הרבה לימון ושמן זית ישראלי איכותי (מתחייב שייצא לכם סלט יותר טעים מכל בר סלטים שתוכלו למצוא באזור העבודה). אותו דבר עם פסטה ברוטב עגבניות ופרמזן (עגבניות מעולות ופרמזן איכותי כן?), פילה דג בתנור עם תפוחי אדמה, תבשיל עם חלב קוקוס, באמת שיש הרבה מאוד מנות סופר טעימות וקלות שכל אחד יכול להצליח בהן.

לבחור מנה שאנחנו מזמינים הרבה פעמים במשלוח הביתה וללמוד להכין אותה. זה יכול להיות המבורגר וצ'יפס, מנה אסייתית או סתם פיצה. אם תראו כמה סרטוני יו טיוב, תקנו את כל המצרכים הנדרשים (ברמה גבוהה ואיכותית), תכנסו באמונה ועם חיוך למטבח אתם תצליחו להכין את המנה האהובה עליכם בקלות והיא תצא יותר טעימה מהמשלוח. אה, ובואו לא נשכח שהיא תעלה לכם בערך 50 אחוז פחות.

ומה הקשר לצמצום בזבוז מזון? אוכל שהכנו בעצמנו, שהשקענו ועבדנו בשבילו, ושיצא לנו טעים, לא נזרק בכל כך קלות. אנחנו מחוברים אליו, מעריכים אותו ונסיים אותו מהצלחת.  

לבשל בכמויות הנכונות. אנחנו מבשלים ומגישים כמויות גדולות מדי. 2 נפשות בבית אבל מבשלים סיר קציצות לגדוד. מכינים פסטה וסלט ל-8 אנשים במקום ל-3. אנחנו אוהבים לפתוח שולחן עם שפע וכל טוב, אבל בפועל חצי מזה הולך לפח. לאחרונה מישהי אמרה לי "אין לי בבית סיר קטן אז אני תמיד מבשלת בסירים גדולים וזורקת חצי מזה לפח." בישול, הכנה והגשה של כמויות נכונות ומתאימות לנו יכול להוביל לצמצום גדול. אם בכל זאת הכנתם יותר מדי, אפשר להזמין חברים לארוחת ערב, לקחת אוכל לעבודה, להביא את זה לארוחת שישי (גם אם לא ביקשו מכם להכין שום דבר) ואפשר גם להקפיא ולאכול בפעם אחרת. לפעמים פשוט צריך לקנות סיר קטן שיתאים למידות שלנו. זכרו, כמויות היא מילת מפתח במטבח, יתכן וייקח לכם זמן להבין מהן הכמויות הנכונות בשבילכם, אבל כמויות נכונות, יובילו לצמצום זריקה גדול, חסכון כספי, ואפילו לעולם קצת שפוי יותר.

בזבוז מזון והסביבה

אני לא יכול בלי לעצור ולדבר על הסביבה, כי האטה וסביבה הם אחים קרובים.
משבר האקלים, חום, הצפות, הרבה מאוד מילים מפחידות, שלא ברור לנו איך אפשר להגיב אליהן. אבל אם נאט ונחשוב מה אנחנו כן יכולים לעשות ביום יום עבור מאבק במשבר האקלים מסתבר שהדרך הקלה ביותר מתחילה במטבח שלנו. DRAWDOWN, הארגון המוביל בעולם לפתרונות אקלים, בחר בצמצום בזבוז מזון, כפעולה השלישית האפקטיבית ביותר (לאחר מעבר לצריכת אנרגיה מטורבינות רוח ביבשה ופאנלים סולריים) בכדי להימנע מעלייה של 1.5 מעלות עד סוף המאה. אז אם אתם מחפשים לעשות משהו טוב לסביבה, ולא בטוחים מה, פשוט תפסיקו לזרוק אוכל בתור התחלה.

***

ואחרי כל המילים, העצות המעשיות והנתונים, חשוב לי להזכיר שבשורה התחתונה אני בעצם מדבר על הנאה. עקרון חשוב של תנועת "מזון איטי" הוא "The right to pleasure", הזכות להנאה. הנאה איטית וארוכה מהאוכל שהעולם מציע לנו. כשאני עוסק בבזבוז מזון, המטרה שלי היא לא להיות הסבתא הפולניה שאומרת נו נו נו. הכוונה העמוקה היא לעודד ולהעצים את ההנאה שאנחנו חווים מכל שרשרת המזון.

אני מזמין אתכם להסתכל מחדש על המטבח, על הפעולות השונות והיומיומיות שאנחנו עושים על אוטומט. מזמין להאט, לחשוב מה בא לכם לאכול הערב. לשוטט ולחפש חנויות חדשות לקנות בהן, לפטפט עם המוכר ולשאול איך ומה הוא מבשל בבית. לתמוך בכלכלה וחקלאות מקומית ולאכול לפי העונה. מזמין לפתוח את המקרר ולראות מה קורה בו. לשים מוזיקה, להיכנס למטבח בשמחה, לשתות או לעשן משהו, ולבשל בכיף ובאהבה. סוג של מדיטציה. להרגיע את המחשבות. להקשיב לצלילים של המחבת, להנות מהצבעוניות של התבלינים, לשבת סביב השולחן עם אנשים אהובים, להתענג על האוכל, לשתות ולצחוק. להיות ברגע ולהנות מרגעים יפים של החיים.

כשנהנה יותר מהמקום של המזון בחיינו, גם הפח יהיה ריק יותר. אז יאללה, אפשר לחזור לתכנון החופשה. אולי אפשר אפילו להאריך אותה.

 

***

עמית מסטצ'קין הוא יועץ, מרצה ויזם לצמצום בזבוז מזון לרשויות, חברות ומשקי בית. בוגר תואר שני בגסטרונומיה מאוניברסיטת UNISG שבאיטליה. לעמוד האינסטגרם שלו לחצו פה

תגובות4

  • הגב מרץ 8, 2022

    אור עזרא

    נהנתי לקרוא איך במחשבה פשוטה על ההרגלים של השיגרה יכול להיווצר שינוי מהותי והתנהלות יכולה לגרום לנו לחיסכון להנאה ולקיחת משאבים טובים והכרת תודה על מה שיש לנו .
    תודה על מאמר מצויין

      

  • הגב מרץ 9, 2022

    עמית

    הכי טוס לחיות בסביבה שתומכת בתכניות שלך לחסוך, ובלי אנשים סביבך שבעצם תובעים ממך לבזבז. ועוד מנהג בזבזני שיש במשפחה זה להעביר מוצרי מזון לכלי הגשה שיהיה יותר יפה. ואח כך אולי גם להחזיר לקופסאות המקוריות, וכך יש גם יותר כלים לרחוץ.

      

  • הגב מרץ 9, 2022

    טל

    מעניין ממש!
    עוד משהו שצריך בעיניי לעשות גם אם הוא לפעמים פחות כיף – לתכנן את הארוחה הבאה / מה מבשלים לפי מה ש"צריך" כדי שלא יתקלקל ולא רק לפי מה שבא באותו הרגע..

      

  • הגב מרץ 10, 2022

    סו

    אלה הם חיי, חיינו מבחירה, מהדרך ,שהיתה לא ברורה לנו ,של הורינו באיך לא זורקים אוכל אל בחירה מודעת בלבזבז לאט.
    מאמר איכותי ואייקוני. בכבוד רב.

      

השאירו תגובה