תזונה דיגיטלית

שנת 2020 שהסתיימה זה עתה תיזכר ככל הנראה כ"שנת הקורונה". תופעת לוואי אחת של המגפה, שאותי באופן אישי עניינה במיוחד, נגעה להידוק מערכת היחסים בינינו ובין המסכים המקיפים אותנו. הידוק שבמקרים רבים הוביל כמעט לתחושה של מחנק, קצת כמו אחרי ארוחה דשנה יתר על המידה.

בשנה שבה לצאת מהבית נהיה מותרות, ושיגרת יומנו הופרה מהיסוד, מצאנו עצמנו פוגשים את העולם בעיקר דרך מסכים. חיי העבודה והלימודים עברו דיגיטציה כמעט מוחלטת. הצרכנות שלנו, קטנה כגדולה עברה למחוזות המסחר המקוון. מפגשים משפחתיים ואירועים מסורתיים כדוגמת ליל הסדר יצאו לפועל במתכונת של זום. האינטימיות החדשה.

גם טרם ימי הקורונה דומה היה לעיתים שקשה לנשום בתוך העולם הדיגיטלי. כמי שחוקר את השפעת המסכים והדיגיטציה המואצת מזה שנים, ומוטרד מהשפעתם המתמשכת על חיינו, התקופה האחרונה מצטיירת בעיני כנקודת מפנה, רגע מובהק בו האנושות עוברת סף קריטי, וכעת צריכה לבחור כיוון לשינוי המיוחל – כניעה מוחלטת לעולם הדיגיטלי עד התאחדות מלאה עמו, או לחילופין, צמצום בריא לטובת שימור החוויה האנושית.

הכיוון שייבחר בסופו של דבר תלוי בעיקר בנו. אני מציע שנראה בשנה החדשה הזדמנות לכונן מערכת יחסים מודעת ובריאה יותר עם החיים הדיגיטליים שלנו. לראות את המרכיבים השונים של החוויה, לא רק במונחים של טוב או רע (ההשפעה של המדיות החברתיות על התודעה שלנו), הרבה או קצת (זמן מסך), אלא בגוונים נוספים ורבים, שנותנים ביטוי לשאלה – איך ובמה אני מזין את עצמי בתוך החיים (הדיגיטליים) האלה.

תזונה דיגיטלית

המזון שאנחנו מכניסים לגופנו הוא מעמודי התווך של הבריאות הפיזית שלנו. פעם ידענו איך, מה ומתי צריך לאכול. היו לנו עקרונות וערכים שכיוונו את דרכנו בכל מה שקשור למזון. אכלנו מה שהיה מקומי וטרי, בהישג יד. אכלנו בשעות יחסית קבועות, בנחת ובחיק המשפחה. לא היינו כל כך מבולבלים בנוגע לזהותו ומקורו של המזון ודילמת השפע לא היתה דרמטית (אם בכלל התקיימה).

הבעיות הופיעו כאשר התחלנו לצרוך מזון מתועש, שתפס יותר ויותר מקום בצלחת שלנו. התרחקנו מהדרך ההגיונית והטבעית בה היינו אמורים להזין את עצמנו, ומחלות מבוססות תזונה לא איחרו להגיע. רק בעשורים האחרונים, ולאחר זינוק בתחלואה המקושרת ישירות לצריכת מזון מתועש (מחלות לב, כלי דם, סכרת והשמנה), חלה עלייה במודעות הציבורית, והמהפכה הבריאותנית יכלה להתחיל לקרום עור וגידים.

היום כבר ברור שתזונה היא דבר מה שיש להתייחס אליו ברצינות, ושכדי לאכול בריא ומזין אנחנו צריכים להפעיל שיקול דעת, ללמוד עקרונות תזונתיים, לברר מאיפה מגיע המזון, להקשיב לגוף שלנו ולהימנע באופן אקטיבי מאוכל מתועש, עתיר שומן, מלח וסוכר. כמעט קל לשכוח שעד לא מזמן, המזון המהיר נחשב לחוד החנית של ההתפתחות הקולינרית-טכנולוגית. הוא היה עתיד להזין אותנו ביעילות, למגר את הרעב ולשחרר את האדם ממטלות המטבח.

אני מוצא שיש דמיון רב בין התהליך שהאנושות עוברת כיום מול עולם המסכים לבין התהליך התודעתי שעברנו עם המזון המתועש. כשם שתעשיית המזון הציגה בפנינו שפע מסחרר של מזון (לכאורה), המהפכה הדיגיטלית יצרה עבורנו גישה מהירה וקלה לכמות בלתי-נתפסת של מידע. את שתי המהפכות הניעו תהליכים טבעיים (יצר הישרדות, שאיפה לשיפור רמת החיים, סקרנות וחיפש בלתי נלאה אחר ידע חדש אם למנות רק אחדים), אך ניתן לראות כי בשני המקרים, ההתפתחות הטכנולוגית המואצת לא תאמה את קצב ההסתגלות האבולוציוני שלנו.

נכון להיום, המהפכה הדיגיטלית יצרה מצב בו רבים שרויים בדיסאוריינטציה וחשופים באופן דרמטי להשפעות חיצוניות המונעות על ידי אינטרסים כלכליים. נתוני התחלואה שונים, ואת מקומם של ההשמנה, הסכרת ומחלות הלב תפסו הדיכאון, החרדה והפרעות הקשב, אבל המגמה דומה.

החווייה הדיגיטלית שלנו חסרה את ההבנה הבסיסית שיש לנו כיום בנוגע לתזונה בריאה. השלב הבא באבולוציה התודעתית שלנו הוא להפנים שההרגלים הדיגיטליים שלנו הם מאבני היסוד של הבריאות הפיזית והמנטלית שלנו – לצד אוכל, שינה ופעילות גופנית, ובהתאמה, לייצר תשתית תומכת לחיים דיגיטליים בריאים.

***

השיטה הסודית

תזונה בריאה היא לא מושג אבסולוטי, ומגוון רחב של שיטות סחפו זה מכבר חסידים בכל רחבי העולם שמוכנים להישבע שדרכם היא זאת המבטיחה בריאות איתנה לאורך זמן. עם זאת, מספר נקודות שבות ועולות בכל שיטה, וניתן להתייחס אליהם כעוגנים המבטיחים נקודת התחלה יציבה. 

להימנע מג'אנק

ג'אנק דיגיטלי במהותו דומה מאוד לג'אנק פוד. הוא מגיע בכל מיני צורות וצבעים, ויש לו מכנה משותף אחד מרכזי – הוא נותן לנו סיפוק מיידי ומהיר, הוא ממכר, והוא גובה מאיתנו מחיר בריאותי משמעותי – במקרה של הג'אנק הדיגיטלי, בעיקר ברובד הקוגניטיבי, המנטלי והרגשי.

בקטגוריה הזו נוכל למצוא, למשל, משחקים כמו קאנדי קראש, סרטוני יוטיוב ויראליים והניוזפיד של הפייסבוק (אל תסקלו אותי). אם נבחן אותם קצת יותר לעומק, נוכל להסיק שאף לא אחד מאלה מייצג דבר מה בעל ערך משמעותי או מזין עבורנו, בוודאי לא ביחס לדברים אחרים הזמינים בתוך האינסוף של החוויה הדיגיטלית.

פחות דגש על קלוריות ויותר דגש על מזונות מלאים

התמקדות במשך הזמן שאנחנו מבלים מול מסכים, דומה לספירת קלוריות בניסיון להרזות – קל מאוד לפספס בדרך הזאת את מה שבאמת חשוב. הקלוריות עצמן אינן מהוות מדד לערך תזונתי או בריאותי, ואין דין אבוקדו (פרי בעל ערך קלורי גבוה) כדין שלישיית עוגיות אוריאו. בדומה, אין דין מי שמעביר שעות רבות מול המסך בתהליכי למידה עמוקים, כדין מי שמבלה זמן דומה במשחקים ממכרים ובצפייה בפורנו.

אין בכך כדי לומר שזמן המסך או מספר הקלוריות חסרי חשיבות, אלא שבפני עצמם הם אינם מהווים מדדים ראויים לבריאות. כדי להשיג תוצאות טובות לאורך זמן, כדאי להסיט את מוקד תשומת הלב לתוכן ולא רק לכמות. ללמוד לצרוך דברים מזינים יותר בכמות מתונה, במקום להתמקד בצמצום שאינו נותן מענה מספק לחיים שקורסים תחת עודף זמן מסכים.

לשאול מאיפה המזון שלנו מגיע

עקרון חשוב נוסף, שעוזר לשמור על תזונה בריאה, הוא לשאול מאיפה מגיע המזון לצלחת שלנו.

בעולם גלובלי ומהיר, רבים מהמזונות שאנחנו אוכלים מגיעים אלינו ממעבר לים. זה נכון הן למזונות מתועשים, והן לפירות וירקות, דגנים וקטניות, אגוזים וזרעים – מזונות שנחשבים לבריאים. אם אנחנו לא שואלים מאיפה המזון מגיע, קשה לנו לנטר את מידת הטריות שלו או את דריסת הרגל האקולוגית שלו.

אני אוהב לקחת את העיקרון הזה ולהתבונן דרכו על הנושא של צרכנות מידע. כשאנחנו מסתובבים ברשת, בין אם בגלישה שגרתית במדיות החברתיות או בחיפוש אחר מידע דרך מנועי החיפוש, אנחנו נחשפים לכמויות אדירות ובלתי-נתפסות של מידע. חשוב מאוד לזכור שאם אין לנו מושג מי כתב את המאמר, או מה מידת האמינות של הגוף המפרסם – אין לנו שום דרך לאמוד את מהימנותו (וגם אם כן נדע, סיכוי טוב שעדיין נתקשה לאמוד על טיבו במדויק). 

עם זאת, תרגול ויישום של חשיבה ביקורתית בהקשר הזה היא מהותית ובעלת אימפקט תרבותי, חברתי ופוליטי. העדר ביקורת יושבת בבסיסם של תופעות פופולריות ומסוכנות דוגמת פייק-ניוז, דיס ומיס-אינפורמציה, תעמולות ופרסומות המנצלות את הקושי הזה בדיוק על מנת להפיץ מסרים מוטים ברחבי הרשת (להרחבה מומלץ לקרוא כאן – Wikipedia is not a reliable source).

לקרוא תוויות

מזון שמגיע אלינו בעטיפה מכיל הרבה מידע חשוב שרובנו מעלימים ממנו עין. חלקנו מתוך ההרגל, חלקנו מתוך אמון עיוור במערכת היצרנית, וחלקנו מתוך ההבנה שבכל מקרה אין דרך שנוכל לפענח את מה שכתוב שם (שפת ה-E הידועה לשמצה).

כך או אחרת, המידע הרשום על גבי אריזות המזון הוא חשוב, מעניין ולמען האמת לא כל כך קשה להבנה אם משקיעים קצת ולומדים את השפה. חברות המזון מחויבות לפרט את תוכן המוצר על מרכיביו השונים, ולציין בהבלטה אחוזים גבוהים של נתרן, סוכר או שומני טראנס.

באופו דומה, ישנה כמות לא קטנה של מידע שזורמת על גבי המסך מבלי שניתן עליה את הדעת. כל אפליקציה שאנחנו מתקינים בטלפון או במחשב מבקשת גישה כזאת או אחרת למידע אודותינו ואת הרשות לעשות בה מגוון שימושים.

תהיתם פעם, למשל, למה כל האתרים הגדולים שאתם גולשים בהם מבקשים מכם לאשר להם לעשות שימוש בעוגיות? קבצי קוקיס (Cookies) הם דוגמה טובה למידע שאנחנו נתקלים בו פעמים רבות, ואף פעם לא טורחים לקרוא. 

החל ממאי 2018 יצאה רגולציה (GDPR) שמאלצת חברות לבקש את אשורנו המפורש על מנת לאסוף מידע אודותינו. המידע הזה נאסף על ידי קבצי קוקיס. אנחנו לא מחויבים לאשר את השימוש הזה, או לחילופין, אנחנו יכולים לבחור לאשר אותו באופן סלקטיבי. בימים בהם איסוף המידע הופך לעניין רציני, והרצון לפרטיות חוזר לכותרות, כמעט מתבקש שכל אחד מאיתנו יקדיש כמה רגעים לעיון בבקשה, אבל לא, אנחנו רצים קדימה, מאשרים על ימין ועל שמאל, ואז משתכנעים שמתאימים לנו פרסומות באמצעות האזנה לטלפון.

לא לאכול מאוחר בלילה

לגוף יש שעון ביולוגי, חותם עתיק יומין המכונה "המקצב הצירקדי". על אף השינויים האוניברסליים שחלו בעקבות המהפכה התעשייתית ולמרות אורח החיים המודרני, הגוף שלנו עדיין משגשג בתנאים המחקים את המחזוריות בטבע. 

דוגמה טובה לכך היא אכילה מאוחרת. נהוג לומר שאכילה מאוחר בלילה פוגעת לאורך זמן במערכת העיכול ומעודדת השמנה. זה מסתדר עם ההיגיון שגורס כי במהלך היום אנחנו אמורים להיות בתנועה ובפעילות ולספק לעצמנו מזון ואנרגיה, ובלילה אנחנו צריכים ללכת לישון ולתת לגוף לנוח מעמל יומו.

על אותו משקל, צריכה של מסכים בלילה גורמת לפגיעה במחזור הטבעי של העירות והשינה. האור הכחול הנפלט מהמסכים השונים המקיפים אותנו, מאותת לגוף שעדיין יום בחוץ ובכך מעכב את ייצור המלטונין האחראי על השריית שינה.

אנחנו מה שאנחנו אוכלים

לסיום החלטתי להביא את האמרה הפופולרית 'We are what we eat'.  מקורותיה בצרפת או בגרמניה של המאה ה-19 (הדעות חלוקות והחשיבות קטנה) והפרשנות המקובלת לה היא "כדי להיות בריא אתה צריך לאכול אוכל מזין". עם זאת, דומה בעיני כי מי שטבע את האמרה, העניק לה כוונה עמוקה והקשר רחב והוליסטי יותר.

במובן העמוק יותר, המילה 'אנחנו' לא מתייחסת רק לגוף הפיזי שלנו לבריאותו, אלא לכלל החלקים המרכיבים את הרווחה האנושית, ובהם גם הבריאות הנפשית והרוחנית. לפיכך, ועל אותו משקל, "מה שאנחנו אוכלים" יכול וצריך להתרחב לכלל חומרי ההזנה שאנחנו סופגים, ובהם גם "מזון" שמגיע אלינו דרך המרחב הדיגיטלי בצורה של מידע, אמנות, אינטראקציות חברתיות, טריגרים רגשיים, אלימות וירטואלית וכדומה.

אם נזין את עצמנו בכמות גדולה של חדשות או פייק ניוז, אנחנו עשויים לטפח בקרבנו תחושות של פחד וחרדה או לאמץ תפיסה מגמתית של המציאות. אם נשקיע זמן רב בטיפוח מערכות יחסים שטחיות במרחב הוירטואלי, נחסר את ההזנה הרגשית של מערכות יחסים אינטימיות ועמוקות. אם נחשוף את עצמנו באופן יומיומי למרחבים של הסחות דעת, נאבד את היכולת שלנו להחזיק תשומת לב רציפה לדבר אחד, וכך נפגע ביכולת שלנו להגשים את עצמנו דרך תהליכים של עבודה, למידה ויצירה.

מה שנבחר לשים על הצלחת הוירטואלית שלנו יתהווה, הלכה למעשה, לאנשים שאנחנו נהיה.

אם נשכיל, במקום זאת, למצוא ולחוש את הקשר בין מה שמזין אותנו דרך המסך, לבין הרווחה הנפשית, הקוגניטיבית והרוחנית שלנו, יהיה לנו הרבה יותר קל ואינטואיטיבי להטמיע הרגלי גלילה בריאים.
בשני המקרים (התזונתי והדיגיטלי) המימוש של הרעיון דורש תרגול מתמיד של תשומת לב. וזה משתלם. מרגע שהתרגול הופך להרגל, לטבע שני, הוא מהווה משאב בריאותי חשוב ויקר ערך, שקשה לדמיין שוב את החיים בלעדיו.

Jeffrey Smart, Playground 1951

***

הדיטוקס הדיגיטלי

הבטחתי לעצמי שאת שנת 2021 אני פותח בניקוי דיגיטלי. גם פה, איך לא, יש הקשר תזונתי. 

בשנים האחרונות אני משתדל לעשות לפחות פעם בשנה ניקוי תזונתי. למשך שבוע אני עובר לתפריט מינימליסטי ונקי המכיל רק מזונות בריאים וקלים על הגוף. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לתת למערכת העיכול שלי לנוח, לנקות מהמערכת את ההתמכרות ארוכת השנים שלי לקפה (וסוכר ומלח) ולכונן מחדש מערכת יחסים בריאה יותר עם מה שאני אוכל. 

לא משנה כמה אני משתדל ועד כמה אני מודע, במהלך שגרה לחוצה ואינטנסיבית אני לא תמיד מצליח לחיות על פי העקרונות החשובים לי. הניקוי במובן זה הוא תזכורת חשובה, והתחושה הגופנית והמנטלית אחריו היא טובה וחיונית. לאחריו, גם לתפריט הרגיל יש טעם עמוק ועשיר יותר, ואני מלא בהשראה להיות בתשומת לב והקשבה לגוף שלי ולמעשה האכילה.  אני מאמין שרבים מאלה שהתנסו בניקוי תזונתי יכולים להעיד על אותה חוויה.

באופן דומה, הניקוי הדיגיטלי הוא תהליך שבו למשך זמן מוגדר (חודש בדרך כלל) אני מצמצם למינימום ההכרחי את השימוש שלי במרחבים ובכלים הדיגיטליים. להחלטה הזאת וליישום שלה בפועל יש אפקט אדיר על תפיסת המציאות.

אבל אני לא מסתפק בזה. מוקד נוסף של תהליך הניקוי הדיגיטלי סובב סביב הדברים שאני מכניס אל לוח הזמנים המתרחב ובחסות האנרגיה המנטלית שמתפנה. כל אותם דברים שאני יודע שאני אוהב ורוצה לעשות מחוץ למסך, אבל לא מצליח למצוא להם מרווח נשימה. חברים שלא פגשתי הרבה זמן, מסלולי טבע שלא הגעתי לצעוד בהם, תהליכי יצירה שנדחו למועד לא ידוע, בישול, ריצה, נגינה בגיטרה ועוד.

את תקופת הניקוי כולו אופפת אווירה משמעותית של תרגול. ככל שהעמקתי לחקור ברעיון של "תודעה צלולה בעולם דיגיטלי", הבנתי שהמסכים לא עומדים להיעלם מחיינו (למעט בתסריט אפוקולפטי מסוים), ולכן הכישור החשוב ביותר שאני צריך לפתח, אם אני רוצה לשמור על שפיות, הוא היכולת לחיות יום יום במידה נאותה של תשומת לב ורגישות.

עבורי הדיטוקס הוא לא רק זמן "לנקות" את התודעה להיזכר בחוויה הפרה-אינטרנטית (שאני מאוד מתגעגע אליה), אלא גם הזדמנות משמעותית להתכייל מחדש עם העקרונות והערכים החשובים לי, ולהשיב את תשומת הלב המקוטעת שלי לשלמותה. המטרה היא לא רק להרגיש טוב במהלך תקופת הניקוי, אלא גם לנצל את היציאה מהאינטנסיביות הדיגיטלית, כדי להניח יסודות לחיים מאוזנים יותר לאחר מכן, ולאורך וזמן.

כמה עצות וכלים פרקטיים לניקוי דיגיטלי מוצלח:

תקשרו את זה עם העולם 

הניקוי הוא קודם כל מסע אישי. כמו הרבה תהליכי עומק משמעותיים, מומלץ לרכך מראש כל חיכוך אפשרי בין התהליך שלנו ובין העולם. אם הצמצום הדיגיטלי עשוי להשפיע על ענייני עבודה ולימודים, אינטראקציות חברתיות או על ההתנהלות השגרתית של הבית והמשפחה, מומלץ להקדים ולתקשר בבהירות את התהליך, כיצד הוא הולך להיראות ומה יכול לתמוך בכם במהלכו. תקשורת ברורה עם הסביבה מאפשרת לנו לחסוך בהסברים, לנטרל קשיים ולהתמסר לתהליך. במקרים מסוימים היא אפילו יכולה להפוך את הקולגות והחברים למשתתפים פעילים. 

אותי למשל, הניקוי הופך לפחות זמין. כדי לשמור על יחסי עבודה טובה עם הלקוחות שלי, אני ממש מגדיר איתם מחדש, ולפחות באופן זמני, את דרכי ההתקשרות. כמו כן, אעדיף בתקופה הזאת לקרוא ספרים ופחות לצפות בנטפליקס, וזו הרי בשורה שאני לא יכול להפיל על אשתי כרעם ביום בהיר.

הגדירו לעצמכם תכנית פעולה

בניקוי יש המון מקום לספונטניות, בוודאי יותר מאשר בימי שגרה. עם זאת, מאחר ואנחנו מנסים ללכת בדרך שהיא לא תמיד פשוטה, ועשויים להתמודד עם אתגרים ופיתויים לא צפויים, רצוי לקבוע לתהליך קווי מתאר ברורים. 

אני מייצר את המסגרת והעוגנים לתהליך במספר מישורים:

1. אני מתכנן לוח זמנים מסודר (שיש בו הרבה מקום לספונטניות) כדי לוודא שאני משאיר ומפנה מקום לדברים שחשובים לי באמת. זה עוזר לי לוודא שאני מאפשר את העשייה שבימות שגרה נחשבת כמותרות – תרבות הפנאי שהלכה ונדחקה מחיינו. זו הזדמנות נפלאה גם לשלב זמן איכות נטול מסך עם בן או בת הזוג ועם הילדים.
2. אני קובע לעצמי כללי עשה ואל תעשה שחוסכים ממני התלבטות ובלבול. גם אם הם עשויים לאתגר לפרקים, הם חשובים ומסייעים לי לצאת מאזור הנוחות. למשל:

• לא להיכנס עם הטלפון למיטה (שעון מעורר זה לא תירוץ – זה הזמן לקנות אנלוגי)
• לא להיכנס עם הטלפון לשירותים 
• לא להסתכל על הטלפון לפני השעה 7 בבוקר (או לחילופין, בשעה הראשונה מזמן ההתעוררות)
• או באופן גורף יותר – להשאיר את הטלפון במשרד כשאני מסיים לעבוד

3. אני מגדיר לעצמי משך זמן ומועד קצוב לפעולות דיגיטליות שהן במסגרת ההכרח, לענייני עבודה למשל, כמו לבדוק מיילים פעם אחת ביום, כל בוקר.

אלה כמובן רק דוגמאות, ואתם יכולים לייצר לעצמכם עוגנים אחרים בהתאם להרגלים האישיים.

תתרגלו להיות לא-זמינים

אנחנו חיים במציאות של היפר-חיבור. האפליקציות לתקשורת מיידית (וואטסאפ, פייסבוק מסנג'ר, ג'ימייל) והמדיות החברתיות  יוצרות מציאות של זמינות תמידית. בכל רגע אנחנו ניתנים להשגה, מוטרדים ממסרים שנשלחים לעברנו, או העדרם. מצב זה מוביל למגוון תופעות, מהפרעות קשב וריכוז ועד חרדת ההחמצה (FOMO) המוכרת לרבים מאיתנו.

מניסיוני, תקופת ההסתגלות לרמה נמוכה יותר של זמינות וחיבור היא הרבה יותר קצרה ממה שרובנו חושבים. תהליך מודע של התנתקות מלמד אותנו עד כמה לא מבוססים הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על הצורך להיות זמינים. אנחנו לא יכולים לדמיין את החיים בלי וואטסאפ. זו חוויה יוצאת דופן לגלות שהם נמשכים גם בלעדיו.

אני מאוד בקטע של לואו-טק בכל הנושא הזה ושיטות הפעולה המועדפות עלי הם השתקה והסתרה של הטלפון, רחוק מהעין רחוק מהלב. עם זאת, גם כאשר הטלפון בנמצא, מומלץ לבטל לחלוטין (או חלקית אם קשה לכם) את ההתראות שאתם מקבלים מהאפליקציות השונות, ובעיקר את התראות הדחיפה (Push Notification) המטרידות ביותר.

למחוק, לבטל, להסיר ולסדר

הניקוי מספק הזדמנות טובה, לצד צמצום זמן מסכים, לסדר את המרחבים הדיגיטליים האישיים שלנו. ממש כשם שהמינימליזם מזמין אותנו לבחון מחדש את מערכת היחסים שלנו עם החפצים שסביבנו, להשאיר ולהוקיר את מה שנותן לנו ערך וללמוד לשחרר את מה שסתם מעלה אבק וגורם לנו להאחזות – כך ניתן ומומלץ לעשות גם במרחב הדיגיטלי.

הנה כמה דוגמאות לדברים שאפשר לנקות:

• קבצים ותיקיות שהצטברו ואין לנו בהם צורך (אפשר ומומלץ למחוק את המיותר ולהעביר לענן את מה שלא)
• אפליקציות ותוכנות שאנחנו כבר לא משתמשים בהם או שאנחנו יכולים למצוא במקום פתרון אחר, מתאים יותר
• חברי פייסבוק, דפי אינסטגרם או ערוצי יוטיוב שכבר לא מזינים אותנו
• רשימות דיוור שאנחנו לא פותחים
• קבוצות פייסבוק או וואטסאפ שכבר לא רלוונטיות

גם כאן, מדובר בדוגמאות ספורות בלבד. אם נאמן את השריר המינימליסטי, נתחיל לזהות עוד ועוד דברים מיותרים, ונלמד לשחרר אותם תוך כדי תנועה. 

***

לכל דבר טוב יש סוף (גם למאמר הזה)

אם הגעת עד הלום, ממש אשמח להזמין אותך להצטרף אלי לתהליך הניקוי הקרוב.

למרות שעד היום תירגלתי צמצום טכנולוגי מודע בגפי, החלטתי שהפעם יהיה זה מעניין ומשמעותי לעבור את התהליך בקבוצה. יש כמה יתרונות ברורים:

• השיח אודות הנושא והחוויה של הניקוי עוזר לעבד את התחושות והרגשות שפוגשים בתוך התהליך, להעמיק את הלמידה ולהעלות למודעות היומיומית את הנושא. הניסיון שלי מתוך חקירה של הנושא ושיחות עומק עם הזולת, לימדו אותי שחלק גדול בהתפכחות הטכנולוגית שלנו תלוי במידה שבה אנחנו מביאים את הנושא אל השיח החברתי.
• ממבט העל שלי אני רואה כיצד כולנו חולקים בשורה התחתונה את אותם קשיים ואת אותם סימפטומים, עם הבדלים קטנים בנרטיב, ויש משהו מנחם ונעים בלגלות שאתה לא לבד בסיפור הזה.
• דינמיקה קבוצתית מייצרת מידה מסוימת של אַחְרָיוּתִיוּת (Accountability) שעוזרת לשמור על רמה נאותה של מוטיבציה והשראה. רואים אותך ואתה חלק משלם שמרוויח מהנוכחות שלך.
• המציאות הדיגיטלית מעודדת מערכות יחסים ואינטראקציות שטחיות. הניקוי בפורמט החברתי מנסה לייצר לכך אלטרנטיבה.

הניקוי הדיגיטלי מאפשר לנו להתחיל דף חדש, להתוות דרך למציאות דיגיטלית מאוזנת יותר. השילוב בין העלאת הנושא למודעות, בניית תשתית מינימליסטית תומכת וחידוש המשאבים המנטליים שלנו, מאפשר לנו לחזור לאחר מכן לשגרה שבה השקט התודעתי היחסי נשמר במאמץ נכון. 

זה לא קורה מעצמו ודורש מאיתנו נוכחות והסכמה לתרגל, אבל הגמול רב למי שמסכים לצאת מאזור הנוחות ולרכוש לעצמו באומץ את כישורי החיים הנדרשים כדי לשגשג בעולם החדש.

מוזמנים להצטרף.

***

למקרה שפספסתם – מהדורה חדשה ומעודכנת של המדריך המלא להאטה זמינה עכשיו באתר הקיבוץ המאוחד ובכל חנויות הספרים.